סֵפֶר הַחִנּוּךְ יג

א שֶׁלֹּא נַאֲכִיל מִן הַפֶּסַח לְיִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד – שֶׁלֹּא נַאֲכִיל מִן הַפֶּסַח לְיִשְׂרָאֵל מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב מג) כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ, וּבָא הַפֵּרוּשׁ עָלָיו, (מכילתא שם) בֶּן יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְנַכְּרוּ מַעֲשָׂיו לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס.

ב מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁחִיטָתוֹ, לְזֵכֶר נִסֵּי מִצְרַיִם, וְעַל כֵּן רָאוּי שֶׁלֹּא יֹאכַל בּוֹ מוּמָר (מְשֻׁמָּד), מֵאַחַר שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ לְאוֹת וּלְזִכָּרוֹן שֶׁבָּאנוּ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְנִכְנַסְנוּ בִּבְרִית הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, אֵין רָאוּי שֶׁנַּאֲכִיל מִמֶּנּוּ לְמִי שֶׁהוּא הֵפֶךְ מִזֶּה שֶׁיָּצָא מִן הַכְּלָל וְכָפַר בָּאֱמוּנָה. וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא לִפְעָמִים: סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ רְאָיָה אַחֶרֶת (פ"ט מהלכות קרבן פסח)

ג וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ שָׁם פֶּסַח. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהֶאֱכִיל מִמֶּנּוּ לְבֶן נֵכָר עוֹבֵר עַל לָאו. וְאֵין בּוֹ מַלְקוּת לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. (רמב"ם שם ה"ז).