סֵפֶר הַחִנּוּךְ שצא

א שֶׁלֹּא לְבַטֵּל שְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ – שֶׁלֹּא לְבַטֵּל שְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ לָלֶכֶת סְבִיבוֹ תָּמִיד בְּכָל לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ. וְיָדוּעַ שֶׁלְּשׁוֹן שְׁמִירָה עוֹמֵד בִּמְקוֹם לָאו, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין צו, א) כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר פֶּן וְאַל אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה. וְאָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד אֵין לִי אֶלָּא בַּעֲשֵׂה, וּמִנַּיִן בְּלֹא תַּעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ. עַד כָּאן, וְאוּלַי דָּרְשׁוּ עֲשֵׂה וְלָאו כְּשֶׁיִּמְצְאוּ שְׁנֵי הַמִּקְרָאוֹת מוֹרִים עַל דָּבָר אֶחָד וּמֵאוֹתוֹ שֶׁבָּא דֶּרֶךְ צִוּוּי לְנוֹכֵחַ לָמְדוּ הַלָּאו, וְהַצִּוּוּי הַנִּסְתָּר שֶׁהוּא קַל מִמֶּנּוּ דָּרְשׁוּ בַּעֲשֵׂה, וְכָל שׁוֹקֵל הַדְּבָרִים בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק יוֹדֶה בָּזֶה שֶׁהַנִּסְתָּר קַל מִצִּוּוּי שֶׁהוּא לְנוֹכֵחַ.

ב מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. עִם קְצָת דִּינֶיהָ כְּמִשְׁפַּט הַסֵּפֶר, כָּתוּב בְּסֵדֶר זֶה בְּמִצְוָה רִאשׁוֹנָה (שפח).