סֵפֶר הַחִנּוּךְ שצח

א מִצְוַת טֻמְאָה שֶׁל מֵת – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיַן טֻמְאַת מֵת כְּמוֹ שֶׁצִּוְּתָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים.

ב מִשָּׁרְשֵׁי עִנְיַן טֻמְאַת גּוּף הַמֵּת כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּמִצְוָה (רסג) מָה שֶׁיָּכֹלְתִּי, וּכְמוֹ כֵן קְצָת הַדִּינִים כְּמִנְהָגִי, וְקָחֶנּוּ מִשָּׁם. וּבְמַסֶּכֶת אֹהָלוֹת, יִתְבָּאֲרוּ כָּל דִּינֵי טֻמְאַת מֵת [ה' טומאת מת פ"א]. וּבְסֵדֶר וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי בְּמִצְוַת טֻמְאַת שְׁמֹנָה שְׁרָצִים (מצוה קנט), תִּרְאֶה כָּתוּב גַּם כֵּן כִּי הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַחְלֹק עַל הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב כָּל דִּינֵי הַטֻּמְאוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת, וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ.