סֵפֶר הַחִנּוּךְ תעח

א שֶׁלֹּא יְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ עַל הֶעָנִי – שֶׁלֹּא נִמְנַע הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה מֵאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל שֶׁכֵּן מִן הַקְּרוֹבִים, בְּדַעְתֵּנוּ חֻלְשַׁת עִנְיָנָם וְיֵשׁ בָּנוּ יְכֹלֶת לְסַעֲדָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים טו ז) לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, כְּלוֹמַר, אַל תַּשְׁלִיט עָלֶיךָ מִדַּת הַכִּילוּת וְהַנְּבָלָה, אֲבָל הָכֵן לְבָבְךָ עַל כָּל פָּנִים בְּמִדַּת הַנְּדִיבוּת וְהַחֶמְלָה, וְאַל תַּחְשֹׁב שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בַּדָּבָר חֶסְרוֹן מָמוֹנְךָ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַהוּא יְבָרֶכְךָ הַשֵּׁם וְיָפֶה לְךָ בִּרְכָתוֹ רֶגַע קָטָן מִכַּמָּה אוֹצָרוֹת שֶׁל זָהָב וָכֶסֶף.

ב מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוַת הַצְּדָקָה כָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים וּקְצָת דִּינֶיהָ וְעִנְיָנָהּ כְּמִנְהָגִי.