סֵפֶר הַחִנּוּךְ תקא

א שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לוֹ הַמֶּלֶךְ נָשִׁים – שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לוֹ הַמֶּלֶךְ נָשִׁים הַרְבֵּה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יז יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים. וְטַעַם הַמִּצְוָה מְבֹאָר בַּכָּתוּב, כִּי הַנָּשִׁים מְסִירוֹת לֵב בַּעְלֵיהֶן, כְּלוֹמַר שֶׁמְּפַתּוֹת אוֹתָם לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי בְּהַתְמָדָתָן עֲלֵיהֶם, תַּחֲרוּת, וְרִבּוּי דְּבָרִים, וַחֲלַקְלַקּוֹת.

ב מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כא, א) שֶׁעַד שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשִׁים הוּא מֻתָּר לִשָּׂא וְלֹא יוֹתֵר, וַאֲפִלּוּ הֵן כַּאֲבִיגַיִל שֶׁהָיְתָה צִדְקָנִית וּזְרִיזָה וְטוֹבָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּפֶרֶק שֵׁנִי מִסַּנְהֶדְרִין. וְזֹאת מִן הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ.

ג וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מֶלֶךְ. וְאִם עָבַר עַל זֶה וְהוֹסִיף לִקַּח אַחַת עַל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, חַיָּב מַלְקוּת. וְיֵשׁ לוֹ לְגָרְשָׁהּ.