סֵפֶר הַחִנּוּךְ תקסז

א מִצְוָה לְהַתְקִין יָתֵד לַחְפֹּר בּוֹ – לִהְיוֹת לְכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַחַיִל, יָתֵד תְּלוּיָה עִם כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, אוֹ כְּלִי אַחֵר שֶׁרָאוּי לַחְפֹּר בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּחְפֹּר בּוֹ מָקוֹם בָּאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בּוֹ צְרָכָיו בַּדֶּרֶךְ הַמּוּכֶנֶת לָזֶה (עי' ספהמ"צ להרמב"ם עשה קצג ובהל' מלכים פ"י), וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כג יד) וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ. פֵּרוּשׁ אֲזֵנֶךָ כְּלֵי זַיִן.

ב וְשֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ, וְכָל עִנְיָנָהּ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת לָהּ. וְזֶה הַפָּסוּק הוֹאִיל וּבָא לְיָדֵינוּ נִכְתֹּב עָלָיו הַמִּדְרָשׁ שֶׁסָּמְכוּ לוֹ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא שֶׁאָמְרוּ (כתובות ה, ב), לָמָּה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם עֲשׂוּיוֹת כִּיתֵדוֹת, כְּלוֹמַר שֶׁהֵן מְשֻׁפּוֹת ? שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן יִתֵּן אֶצְבָּעוֹ לְתוֹךְ אָזְנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ אַל תִּקְרֵי אֲזֵנֶךָ אֶלָּא אָזְנֶךָ.