סֵפֶר הַחִנּוּךְ תקפא

א שֶׁלֹּא יֵצֵא הֶחָתָן מִבֵּיתוֹ כָּל הַשָּׁנָה אֲפִלּוּ לְצָרְכֵי צִבּוּר – שֶׁנִּמְנַע הֶחָתָן מִלָּצֵאת מִבֵּיתוֹ כָּל הַשָּׁנָה, כְּלוֹמַר לָלֶכֶת בְּמַסָּעוֹת רְחוֹקִים. וְנִמְנַע גַּם כֵּן שַׂר הַצָּבָא מִלְּהוֹצִיאוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, כְּלוֹמַר לְהוֹצִיאוֹ לָלֶכֶת לַמִּלְחָמָה, אוֹ לַעֲשׂוֹת מֵהַמְּלָאכוֹת הַצְּרִיכוֹת בִּשְׁבִיל הַמִּלְחָמָה, כְּגוֹן לְסַפֵּק מַיִם וּמָזוֹן לְאֶחָיו, אוֹ לְתַקֵּן עִנְיְנֵי הָעִיר לְשָׁמְרָהּ מֵהָאוֹיֵב, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כד ה) וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר. וְאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (מד, א) לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, יָכוֹל בַּצָּבָא הוּא דְּלֹא יֵצֵא, אֲבָל יְתַקֵּן כְּלֵי זַיִן וִיסַפֵּק מַיִם וּמָזוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר. וְדִקְדְּקוּ עוֹד, עָלָיו הוּא דְּאֵין אַתָּה מַעֲבִיר, אֲבָל אַתָּה מַעֲבִיר עַל אֲחֵרִים, כְּלוֹמַר לַשָּׁבִים מֵהַמִּלְחָמָה בִּשְׁבִיל רַכּוּת הַלֵּב, אוֹ בִּשְׁבִיל חִנּוּךְ בַּיִת וְכֶרֶם. וְעוֹד אָמְרוּ שָׁם, וְכִי מֵאַחַר דְּנָפְקָא לֵהּ מִלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו, לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא לְמָה לִי? לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין.

ב וּכְבָר כָּתַבְתִּי הַצָּרִיךְ בְּמִצְוָה זוֹ, לְפִי עִנְיַן הַסֵּפֶר בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ שֶׁבְּסֵדֶר זֶה (מצוה תקפב), קָחֶנּוּ מִשָּׁם.