שער הבחינה — הקדמה

א בביאור אופני הבחינה בברואים ורב טוב האלוהים עליהם, ויחלק לפתיחה ושישה פרקים.

ב הפתיחה בביאור היות הבחינה בברואים מביאה להכרת הבורא. ויבאר שלושה מונעים מהכרת טובות האל וגודל מעלתן ויאמר כי בעניין הבחינה ראוי להתבונן בששה עניינים. והם ענייני ששת פרקי השער:

ג פרק א' - מהות הבחינה ואמתתה. פרק ב' - אם אנחנו חייבין לבחון בבריאה אם לא. פרק ג' - איך אופני הבחינה בברואים. פרק ד' - כמה מיני סימני חכמה בברואים אשר נוכל לבחון מהם. פרק ה' - איזה מהם קרוב אלינו ואנחנו חייבין לבחון בו יותר משאריתם. פרק ו' - במפסידי הבחינה והדברים התלויים בה.

ד אמר המחבר, מפני שהקדמנו בשער הראשון אופני יחוד האלוהים בלב שלם, והיתה הבחינה בחכמה הנראית בבריאות הבורא יתעלה הדרך הקרובה ביותר אל בירור מציאותו, והנתיב הסלול לדעת אמתתו, התחייבנו להדביקו אליו כדי לסמוך כל שער אל מה שהוא דומה לו מן השערים, ולהביא אחר כל עניין מה שיאות לו מן העניינים אשר בהם נתחייב בעבודת האל יתעלה, אשר בראנו לה, כמו שאמר החכם: "והאלהים עשה שייראו מלפניו" (קהלת ג, יד).

ה ונאמר תחילה, כי טובות האל יתעלה על ברואיו, ואם הן כוללות את כלם, כמו שאמר הכתוב "טוב ה׳ לכל" (תהלים קמה, ט), רובם כעיוורים מהכירם ומהבין גודל מעלותם, ואינם משכילים עניינם, מפני שלשה דברים:

ו אחד מהם רוב התעסקם בעניין העולם ותענוגיו והרבותם נכסים והתאוותם מה שלא יגיעו אליו ממנו ומה שנבצר מהם מתענוגיו, והתעלמם מהביט אל טובות הבורא עליהם, מפני שלבם תלוי בעוצם מה שהם מקוים מִמְּלֹאת תאותם והשלמת משאלותם, כי כל אשר יגיעו ממנו אל מעלה, מבקשים מה שהוא למעלה ממנו, ודורשים מה שאחריה, ותמעטנה בעיניהם הטובות הרבות, ותקטנה אצלם המתנות הגדולות, עד שהם חושבים כל טובה שיש לזולתם כאילו נשללה מהם, ומה שהגיע אליהם ממנה - רעות מוצאות אותם, ולא יבינו אל פעולות ה׳ המטיב בהם אליהם, כמו-שאמר-הכתוב "רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו" (תהלים י, ד).

ז והשני צאתם אל העולם-הזה, והם נמשלים כבהמות סכלות וכעַיִר, כמ״ש הכתוב "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא, יב), והתגדלם בטובות האלוהים העודפות, והתגלגלם בהם, עד ששבו אצלם רגילות וידועות, כאילו הם עצמיות להם בלתי סרות מאתם ולא נפרדות מהם כל ימיהם. וכאשר ישכילו ותתחזק הכרתם, יסכלו טובות הבורא יהי' סכל מטובות הבורא עליהם, ואינם משימים על לבם חיוב ההודאה עליה, מפני שאינם יודעים מעלת הטובה והמטיב בה אליהם. ומשלם בזה לתינוק, שמצאו איש אחד מאנשי החסד במדבר. וחמל עליו ויאספהו אל ביתו ויגדלהו, ויאכילהו, וילבישהו, ויתנדב עליו בכל הטוב לו, עד שהשכיל והבין אופני דרכי טובתו. ואחר כן שמע האיש ההוא על אסיר שנפל ביד שונאו, והגיעהו אל תכלית הצער, והרעב, והעירום ימים רבים, ונכמרו רחמיו על צערו, ופייס לשונאו, עד שהתירו ומחל לו את דמיו, ויאספהו האיש אל ביתו, והיטיב לו במקצת הטוב אשר היטיב בו לתינוק, והיה האסיר מכיר בטובת האיש עליו, ומודה עליה יותר מן התינוק שגדל בה, מפני שיצא מעניין העוני והצער אל עניין הטובה והשלוה בעת שהכרתו בה גמורה, על כן הכיר טובת האיש החסיד וחסדו מאד. והתינוק לא הבין מעלת הטובה עליו, אע״פ שהתחזקה הכרתו והתישב בדעתו, מפני שהיה רגיל בה מימי נערותו. ואין איש מאנשי השכל מסתפק, שחסדו וטובו על התינוק כוללים ונראים יותר, ושהוא חייב בהתמדת ההודאה והשבח עליהם יותר. וזה דומה למה שאמר הכתוב "ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים" (הושע יא, ג).

ח והשלישי, מפני מה שמוצא אותם בעולם ממיני הפגעים, ומה שמגיע אליהם מענייני ההפסד בגופם ובממונם, ולא הבינו סיבות אופני טובתם בהם, ותועלות הנסיון והמוסר להם, כדברי הכתוב "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" (תהלים צד, יב). ושכחו, כי הם וכל אשר להם טובות שהטיב להם הבורא, נדבה וחסד, וגזר בהם בצדק, כפי מה שחייבה חכמתו, וקצו בהראות צדקו בהם, ולא שבחוהו בהגלות חסדו עליהם, והביאה אותם סכלותם לכפור בטובה ובמטיב בה להם. ואפשר שתביא הסכלות רבים מהם להתחכם עליו במעשהו ובמיני הבריאות אשר בראם לתקנתם.

ט ומה נדמו בזה אל אנשים עוורים, הובאו אל בית מוכן להם בכל תועלותיהם, והושם כל דבר בו על מכונתו הטובה, והותקן על התקון הנאה והנאות לתועלותם, וכוונת תקנותם, וזומן להם בו עם כל זה כחלים מועילים ורופא חכם לרפאם בהם, כדי שייטיב ראותם. והם התעלמו מעסוק ברפואת עיניהם, ולא שמעו אל הרופא אשר היה מתעסק ברפואתם, והיו הולכים בבית בעניין רע מעוורונם. וכל אשר הלכו בבית, נכשלו בדברים המוכנים לתועלתם. ונפלו על פניהם. והיה מהם מי שנפצע ומי שנשבר, ורב צערם ונכפלה רעתם, והיו מתרעמים על בעל הבית והבונה אותו, וגנו את מעשהו, והיה בעיניהם כמקצר וכמנהיג רע. וחשבו, כי לא כוון בהם כוונת טובה וחסד, כי-אם כוונת הצער והנזק, וגרם להם זה לכפור בטובת בעל הבית וחסדו, כמו שאמר החכם: "וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא" (קהלת י, ג). וכיון שהוא כן, התחייבו אנשי החכמה והמדע להעיר מי שלא הבין טובות הבורא, ולהורות בני אדם לדעת יתרונם בדרך שכלם. כי כמה טובות מנע בעליהם ליהנות מהם וערבב שמחתו בהם חסרון הכרתו אותם וידיעתו מעלותם. וכשמעירים את בעלי הטובות להכיר אופני יתרונם ומגלים להם מה שנעלם מדעתם מהם, יגדל שבחם ותרבה הודאתם למטיב להם, וישיגו בזה אל התעגוג וההנאה בהם בעולם-הזה ולשכר טוב לעולם-הבא.

י וכבר אמר החכם בעניין הזה : "דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות" (קהלת יב, יא), דימה החכם דברי החכמים לדרבונות בעניין ההערה, ודימה אותם למסמרות נטועים בעלי אסופות, (אסיפה וחיבור) בעבור קיום ענייניהם בלבבות וקיום אופני החכמה בהם (בנפשות). וכבר פירשו בבעלי אסופות: בעלי החבורים, בהסתרת "דברי", אשר בתחילת הפסוק, והטעם וכמסמרות קבועים דברי בעלי אסופות, כי הספרים המחוברים במיני החכמה קיימים עומדים, אין תועלתם נפסקת, ועל כן דימה אותם למסמרות נטועים.

יא וצריך שנבאר עתה מעניין הבחינה ששה עניינים:

יב הראשון מהם מהות הבחינה ואמיתתה.

יג והשני אם אנחנו חייבין לבחון בברואים אם לא.

יד והשלישי, איך אופני הבחינה בברואים.

טו והרביעי, כמה מיני סימני החכמה בברואים, אשר נוכל לבחון מהם.

טז והחמישי, איזה מהם קרוב אלינו ואנחנו חייבין לבחון בו יותר משאריתם.

יז והשישי במפסידי הבחינה והדברים התלוים בה.