שְׁמוּאֵל א י

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל־רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי־מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל־נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְסִיב שְׁמוּאֵל יַת מָנָא דְמִשְׁחָא וַאֲרֵיק עַל רֵישֵׁיהּ וְנַשְׁקֵיהּ וַאֲמַר הֲלָא אֲרֵי מַשְׁחָךְ יְיָ עַל אַחֲסַנְתֵּיהּ לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא:

רַלְבַּ״ג והנה לקח שמואל פך השמן ויצק על ראש שאול למשחו למלך על ישראל ונתן לו אותות כדי שיאמין כי הממלכה תהיה לו והאות היותר חזק מהם הוא ההפך לו לב אחר והתנבאו עם נביאים והוא לא נסה קודם זה להיות לו יד ושם בנבואה:

מְצוּדַת דָּוִד הלא. באמת הדבר אשר משחך ה׳ על ידי:

מְצוּדַת צִיּוֹן פך. שם כלי מה: ויצוק. ושפך: וישקהו. נשק לו:

ב בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם־קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת־דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי׃

רַשִׁ״י עם קבורת רחל בגבול בנימן. והלא קבורת רחל בגבול יהודה בבית לחם, אלא עכשיו הם בקבורת רחל, וכשתפגע בהם תמצאם בגבול בנימן בצלצח, כך שנויה בתוספתא דסוטה (פרק יא): צלצח. צל לצח של הקב"ה, שהוא צח ואדום, והיא ירושלים: ודאג לכם. יירא עליכם, כל לשון 'דאגה', לשון 'יראה', דושטי"ר בלע"ז:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּמַהֲכָךְ יוֹמָא דֵין מִנִי מִלְוָתִי וְתַשְׁכַּח תְּרֵין גַבְרִין עִם קְבוּרְתָּא דְרָחֵל בִּתְּחוּם בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְיֵימְרוּן לָךְ אִשְׁתְּכָחָא אֲתָנַיָא דַאֲזַלְתָּ לְמִבְעֵי יַתְהֶן וְהָא שְׁבַק אֲבוּךְ יַת עֵיסַק אֲתָנַיָא וְיַצִיף לְכוֹן לְמֵימַר מָה אַעְבֵיד לִבְרִי:

מְצוּדַת דָּוִד בלכתך. לאמת בלבבו דבר המלוכה, אמר לו אותות, האחת היא, שאמר לו בלכתך וכו׳: עם קבורת רחל. רצה לומר: אשר הם עתה סמוך לקבורת רחל, ואתה הולך והם באים, ותמצאם בגבול בנימין בצלצח: והנה נטש. כאומר הנה בהמצאם עזב דאגה קטנה, ובא לו על ידם דאגה גדולה, ואומר מה אעשה למצוא את בני:

מְצוּדַת צִיּוֹן עם קבורת רחל. סמוך לקבורתה: נטש. עזב:

ג וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד־אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל־הָאֱלֹהִים בֵּית־אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל־יָיִן׃

רַשִׁ״י אילון תבור. מישר תבור:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּתְהַךְ מִתַּמָן וּלְהָלָא וְתֵיתֵי עַד מֵישַׁר תָּבוֹר וְיִשְׁכְּחוּנָךְ תַּמָן תְּלָתָא גוּבְרִין דְסַלְקִין לְמִסְגַד קֳדָם יְיָ בְּבֵית אֵל חַד נָטִיל תְּלָתָא גַדְיָן וְחַד נָטִיל תְּלַת פִּתִּין דִלְחַם וְחַד נָטִיל גַרְבָא דַחֲמָר:

מְצוּדַת דָּוִד וחלפת. והאות השני הוא, כאשר תעבור משם והלאה וכו׳: בית אל. זה שילה שעמד בה בית אלהים:

מְצוּדַת צִיּוֹן וחלפת. ענין העברה, כמו (שיר השירים ב יא) חלף הלך לו: נבל. נאד:

ד וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי־לֶחֶם וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיִשְׁאֲלוּן לָךְ לִשְׁלָם וְיִתְּנוּן לָךְ תַּרְתֵּין גְרִיצָן דִלְחֵם וּתְקַבֵּל מִידֵיהוֹן:

ה אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים׃

רַשִׁ״י גבעת האלהים. גבעת קרית יערים, אשר עכשיו ארון האלהים שם: נציבי פלשתים. סרדיוטות שמינו על ישראל, שהיו רודין בה, ומושיבים נציבים בערי ישראל: חבל נביאים. תרגם יונתן: סיעת ספריא: חבל. סיעה, וכן (שמואל-ב כב ו): חבלי שאול סבוני, משרית רשיעיא אקפוני: מהבמה. תרגם יונתן: מבית אסחרותא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בָּתַר כֵּן תְּהַךְ לְגִבְעַתָא דִי בָה אֲרוֹנָא דַייָ דְתַמָן אִסְטַרְטִינֵי פְלִשְׁתָּאֵי וִיהֵי כְמֵיעֲלָךְ תַּמָן לְקַרְתָּא וּתְעָרַע סִיעַת סַפְרַיָא נַחֲתִין מִבֵּית אַסְחָרוּתָא וְקָדָמֵיהוֹן נִבְלִין וְתוּפִּין וְצֶלְצְלִין וְכִנוֹרִין וְאִינוּן מְשַׁבְּחִין:

מְצוּדַת דָּוִד אחר כן. והאות השלישי, כאשר תבוא אל גבעת האלהים והיא קרית יערים, שעמד הארון שם בגבעה כמו שכתוב למעלה (ז א): נבל וכו׳. בכדי לשמחם להשרות הנבואה עליהם, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, (שבת ל ב) וכן נאמר באלישע (מלכים ב טו ג): והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן נציבי. פקידי פלשתים, מה שהציבו: ופגעת. ענין פגישה: חבל. סיעה, כמו (תהלים קיט סא): חבלי רשעים: נבל ותוף וגו׳. שמות מיני כלי זמר:

ו וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהוָה וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְתִשְׁרֵי עֲלָךְ רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וּתְשַׁבַּח עִמְהוֹן וְתִשְׁתַּנֵי לִגְבַר אוֹחֲרָן:

מְצוּדַת דָּוִד וצלחה. תעבור עליך רוח ה׳ ותנבא עמם, ותהיה נהפך לאיש אחר, כי עתה אינך נביא:

מְצוּדַת צִיּוֹן וצלחה. ועברה, כמו (שמואל ב יט יח): וצלחו הירדן:

ז וְהָיָה כִּי תבאינה [תָבֹאנָה] הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ׃

רַשִׁ״י כי תבאנה האותות האלה לך. ותדע כי דברי אמת, וכשם שבאו לך אותות הללו, כך יתקיים דבר המלוכה: עשה לך אשר תמצא ידך. אתקין לך מאני מלכותא, והכן לך טכסיסי המלוכה כמו שתוכל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי אֲרֵי יֵיתוּן אָתַיָא הָאִלֵן לָךְ עֲבֵיד לָךְ מָנֵי מַלְכוּתָא אֲרֵי מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדָךְ:

מְצוּדַת דָּוִד עשה לך. התקן לך כלי מלכות כפי יכולתך, כי האלהים עמך ומלוך תמלוך:

ח וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד־בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה׃

רַשִׁ״י וירדת לפני הגלגל. ולאחר שתמלוך, תרד הגלגל לפני, קודם שארד אני: והנה אנכי ירד אליך. לסוף שבעת ימים שתרד אתה: תוחל. תמתין:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְתֵיחוֹת קֳדָמַי לְגִלְגָלָא וְהָא אֲנָא נָחִית לְוָתָךְ לְאַסָקָא עֲלַוָן וּלְנַכְסָא נִכְסַת קוּדְשִׁין שַׁבְעָא יוֹמִין תּוֹרִיךְ עַד מֵיתֵי לְוָתָךְ וַאֲחַוֵי לָךְ יַת דְתַעֲבֵּיד:

מְצוּדַת דָּוִד וירדת לפני הגלגל. הזהירו ואמר לו, לאחר שתמלוך כאשר תרד הגלגל בעת המלחמה עם פלשתים, והנה תרד שם קודם שארד אני, ותמתין אז שבעת ימים עד בואי, כי אני אעלה העולות לה׳, ושם אודיע לך את אשר תעשה בדבר המלוכה [ולפי שלא המתין, כעס עליו ולא אמר לו גם אז]:

מְצוּדַת צִיּוֹן תוחל. תמתין, כמו (בראשית ח י): ויחל עוד:

ט וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ־לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר וַיָּבֹאוּ כָּל־הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא׃

רַשִׁ״י לב אחר. רוח גבורת מלכות:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה כַּד אִתְפְּנֵי כִתְפֵיהּ לְמֵיזַל מִלְוַת שְׁמוּאֵל וְשַׁנִי לֵיהּ יְיָ לִבָּא אוֹחֲרָנָא וַאֲתָאָה כָּל אָתַיָא הָאִלֵין בְּיוֹמָא הַהוּא:

מְצוּדַת דָּוִד לב אחר. רצה לומר: גודל לבב כאשר ראוי למלך:

מְצוּדַת צִיּוֹן כהפנותו. כאשר פנה: שכמו. כתפו:

י וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל־נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתוֹ לְתַמָן לְגִבְעֲתָא וְהָא סִיעַת סַפְרַיָא לָקֳדָמוּתֵיהּ וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְשַׁבַּח בֵּינֵיהוֹן:

יא וַיְהִי כָּל־יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם־נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ מַה־זֶּה הָיָה לְבֶן־קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה כָּל דִידַע לֵיהּ מֵאִתְמָלֵי וּמִדְקָמוֹהִי וַחֲזוֹ וְהָא עִם סַפְרַיָא מְשַׁבַּח וַאֲמַר עַמָא גְבַר לְחַבְרֵיהּ מָה דֵין הֲוָה לְבַר קִישׁ הֲאַף שָׁאוּל בְּסַפְרַיָא:

מְצוּדַת דָּוִד מה זה היה. רצה לומר: מה זה הסיבה לבן קיש להתנבאות, וכי אביו נביא, להתנבאות גם הוא, וכי גם שאול יהיה בין הנביאים ודומה להם, וכי מאין באה לו הנבואה:

מְצוּדַת צִיּוֹן שלשום. יום השלישי שלפני היום:

יב וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר וּמִי אֲבִיהֶם עַל־כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים׃

רַשִׁ״י ומי אביהם. מה תימה לך בדבר מי אביהם של נביאים, וכי נבואה ירושה היא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתֵיב גַבְרָא מִתַּמָן וַאֲמַר וּמַן רַבְּהוֹן עַל כֵּן הֲוַת לְמַתְלָא הֲאַף שָׁאוּל בְּסַפְרַיָא:

רַלְבַּ״ג ומי אביהם. רוצה לו' שאין ענין הנבואה והשלמות מגיע מהאב לבן ולזה יתכן שיהיה הבן נביא ואף על פי שאביו אינו נביא, וכבר ישאל שואל איך היו שם כל כך נביאים וכבר נזכר במה שקדם כי דבר השם היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, ואפשר שנאמר כי הפרש יש בין זה הזמן ובין הזמן שהתחיל שמואל להתנבא ועל כן אפשר שנאמר בהתרת זה הספק כי זה היה בעת ההיא שהתחיל שמואל להתנבא ואמנם עתה רבו הנביאים אם מצד מה שלמד אותם שמואל והביאם אל השלמות אם לסבה אחרת:

מְצוּדַת דָּוִד משם. מן הגבעה: ומי אביהם. רצה לומר: מה תתמהו, וכי מי אביהם של כל חבל הנביאים, הלא גם אביהם של אלו לא נביאים היו: היתה למשל. בבוא אדם למעלה שלא הורגל בה, אמרו עליו במשל, הגם שאול בנביאים:

יג וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת וַיָּבֹא הַבָּמָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּפְסַק מִלְשַׁבָּחָא וְעַל לְבֵית אַסְחֲרוּתָא:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויכל. כלה:

יד וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל־נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת־הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי־אַיִן וַנָּבוֹא אֶל־שְׁמוּאֵל׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר אַח אֲבוּהִי דְשָׁאוּל לֵיהּ וּלְעוּלֵימֵיהּ לְאָן אֲזַלְתּוּן וַאֲמַר לְמִבְעֵי יַת אֲתָנַיָא וַחֲזֵינָא אֲרֵי לָא אַשְׁכַּחְנָא וַאֲתֵינָא לְוַת שְׁמוּאֵל:

מְצוּדַת דָּוִד ויאמר דוד שאול. בבואו אל הבמה, מצאו דודו ושאל להם, אן הלכתם: כי אין. לא מצאנו אותם, ובאנו אל שמואל לשאלו עליהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן דוד. אחי אביו: אן. אנה, ובאה בחסרון הה״א:

טו וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל הַגִּידָה־נָּא לִי מָה־אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר אַח אֲבוּהִי דְשָׁאוּל חַוֵי כְעַן לִי מָה אֲמַר לְכוֹן שְׁמוּאֵל:

טז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת־דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא־הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל׃

רַשִׁ״י ואת דבר המלוכה לא הגיד. דרך צניעות היתה בו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שָׁאוּל לְאַח אֲבוּהִי חַוָאָה חַוֵי לָנָא אֲרֵי אִשְׁתַּכָּחָא אֲתָנַיָא וְעַל עֵיסַק מַלְכוּתָא לָא חַוֵי לֵיהּ דִי אֲמַר שְׁמוּאֵל:

יז וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת־הָעָם אֶל־יְהוָה הַמִּצְפָּה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּכְנַשׁ שְׁמוּאֵל יַת עַמָא לָקֳדָם יְיָ לְמִצְפַּיָא:

מְצוּדַת דָּוִד ויצעק. אסף את העם: אל ה׳. במקום שנאספים רוב צבור, שם השכינה שורה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויצעק. ענין אסיפה, על כי באה בזעקת המאסף:

יח וַיֹּאמֶר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל־הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כִּדְנַן אָמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אֲנָא אַסְקֵית יַת יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם וְשֵׁיזְבִית יַתְכוֹן מִידָא דְמִצְרָאֵי וּמִיַד כָּל מַלְכְּוָתָא דְדַחֲקִין יַתְכוֹן:

מְצוּדַת צִיּוֹן הלוחצים. הדוחקים:

יט וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת־אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר־הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל־רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי־מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְהוָה לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַתּוּן יוֹמָא דֵין קַצְתּוּן בְּפוּלְחָנָא דֶאֱלָהָכוֹן דְהוּא פָרִיק לְכוֹן מִכָּל בִּישָׁתֵיכוֹן וַעֲקַתְכוֹן וַאֲמַרְתּוּן קֳדָמוֹהִי לֵית אֲנַחְנָא מִתְפָּרְקִין אֱלָהֵין מַלְכָּא תְּמַנֵי עֲלָנָא וּכְעַן אִתְעַתָּדִי קֳדָם יְיָ לְשִׁבְטֵיכוֹן וּלְאַלְפֵיכוֹן:

מְצוּדַת דָּוִד לשבטיכם. כל שבט לבד, להטיל הגורל מי ימלוך: ולאלפיכם. הם המשפחות החלוקות לאלפים:

כ וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקָרֵיב שְׁמוּאֵל יַת כָּל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל וְאִתְאֲחַד שִׁבְטָא דְבֵית בִּנְיָמִין:

רַלְבַּ״ג ויקרב שמואל. והנה על פי הגורל נפלה המלוכה לגורל שאול:

מְצוּדַת דָּוִד ויקרב. רצה לומר: הקריב שמות כל השבטים לפני האורים ותומים, להטיל הגורל: וילכד. רצה לומר: עלה הגורל לבני בנימן, ונלכד פתקו ביד המעלה מן הקלפי:

כא וַיַּקְרֵב אֶת־שֵׁבֶט בִּנְיָמִן למשפחתו [לְמִשְׁפְּחֹתָיו] וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא׃

רַשִׁ״י וילכד שאול. אף על פי שלא היה שם, נפל הגורל עליו, שהיו כתובין שמם באיגרות ונתונין בקופסא, והנביא מכניס ידו ונוטל איגרת אחת:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקָרֵיב יַת שִׁבְטָא דְבִנְיָמִין לְזַרְעֲיָתֵהּ וְאִתְאֲחָדַת זַרְעִית מַטְרִי וְאִתְאֲחַד שָׁאוּל בַּר קִישׁ וּבָעוּהִי וְלָא אִשְׁתְּכַח:

מְצוּדַת דָּוִד וילכד שאול. אחר שהטילו הגורל על הגברים, נלכד פתקו של שאול ביד המעלה:

כב וַיִּשְׁאֲלוּ־עוֹד בַּיהוָה הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ וַיֹּאמֶר יְהוָה הִנֵּה־הוּא נֶחְבָּא אֶל־הַכֵּלִים׃

רַשִׁ״י נחבא אל הכלים. בבית שנתנו שם הבאין כליהן, שהיה בורח מן הגדולה ומדרש אגדה רבי תנחומא: ואל הכלים, באורים ותומים, אמר: שמא איני ראוי לגדולה עד שישאלו באורים ותומים, ושאלו ועלה בידו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁאִילוּ עוֹד בְּמֵימְרָא דַייָ הֲאִית עוֹד הָכָא גַבְרָא וַאֲמַר יְיָ הָא הוּא טְמִיר בְּמָנַיָא:

מְצוּדַת דָּוִד וישאלו עוד בה׳. אחר שבקשוהו, הוסיפו לשאול עוד באורים ותומים, האם בא לפה עוד איש מלבד הנמצאים שם והידועים: נחבא. הסתיר עצמו בין כלי העם, והיה להם מקום מיוחד להעמיד שם כלי תשמישם, והיה שאול מטמין עצמו שם, כי היה בורח מן השררה:

מְצוּדַת צִיּוֹן הלום. פה: נחבא. מלשון מחבואה ומסתור: אל הכלים. כמו בכלים, וכן (שמות כה כא): ואל הארון תתן, ומשפטו: ובארון:

כג וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל־הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּרְהָטוּ וְדַבְּרוֹהִי מִתַּמָן וְאִתְעֲתַּד בְּגוֹ עַמָא וְרָם מִכָּל עַמָא מִכַּתְפֵיהּ וּלְעֵלָא:

רַלְבַּ״ג והנה היה גבוה מכל העם משכמו ומעלה:

כד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־כָּל־הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר־בּוֹ יְהוָה כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל־הָעָם וַיָּרִעוּ כָל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְכָל עַמָא הַחֲזֵיתוּן דִי אִתְרְעֵי בֵּיהּ יְיָ אֲרֵי לֵית דִכְוָתֵיהּ בְּכָל עַמָא וְיַבִּיבוּ כָל עַמָא וַאֲמַרוּ יַצְלַח מַלְכָּא:

מְצוּדַת דָּוִד הראיתם. אם נותנים אתם לב לראות ולהתבונן בהמלך אשר בחר ה׳, כי אין כמוהו וכו׳, והגון הוא למלוכה: ויריעו. תרועת מלוכה:

מְצוּדַת צִיּוֹן הראיתם בה״א השאלה:

כה וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי יְהוָה וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת־כָּל־הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמַלֵיל שְׁמוּאֵל עִם עַמָא יַת נִימוּסָא דְמַלְכָּא וּכְתַב בְּסִפְרָא וְאַצְנַע קֳדָם יְיָ וּשְׁלַח שְׁמוּאֵל יַת כָּל עַמָא גְבַר לְבֵיתֵיהּ:

רַלְבַּ״ג והנה דבר שמואל אל העם את משפט המלוכה ר"ל הכח שיש למלך על עמו והעונש הראוי למי שימרה את פיו וכתב זה בספר והניחו לפני ה' ר"ל אצל ארון ה' כדי שימצא שם תמיד, וידמה שכבר כבדוהו והלכו עמו והביאו לו מנחה רבים מישראל, והרשעים בזו שאול ואמרו מה יושיענו זה ועל צד הבזיון גם לא הביאו לו מנחה והיה שאול בכל זה מחריש ולא רצה להוכיחם על זה:

מְצוּדַת דָּוִד את משפט המלוכה. חק המלוכה הראוי על פי התורה והמצוה, שיהא מוראו על העם ולא ימרו פיו: לפני ה׳. לפני הארון:

מְצוּדַת צִיּוֹן משפט. חק הראוי:

כו וְגַם־שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר־נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם׃

רַשִׁ״י אשר נגע אלהים. גברין דחלי חטאה דאתיהב דחלא מן קדם ה' בלבהון:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַף שָׁאוּל אָזַל לְבֵיתֵיהּ לְגִבְעֲתָא וַאֲזָלוּ עִמֵיהּ קְצַת מִן עַמָא דַחֲלֵי חֶטְאָה דְאִתְיְהַב דַחֲלָא מִן קֳדָם יְיָ בְּלִבְּהוֹן:

מְצוּדַת דָּוִד אשר נגע אלהים. אשר נגע יראת אלהים בלבם, לכבד את המלך אשר נמשח על פי הדבור:

כז וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה־יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא־הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּבְנֵי רִשְׁעָא אֲמַרוּ בְּמָה יִפְרְקִינָנָא דֵין וְשָׁטוֹהִי וְלָא אָתוֹ לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ וַהֲוָה כְּשָׁתֵיק:

מְצוּדַת דָּוִד מה יושיענו זה. על כי היות משפחתו הצעירה, ומי אם כן יחזיק בידו: ולא הביאו לו מנחה. כאשר הדרך להביא למלך ביום המלכו: ויהי כמחריש. עשה עצמו כחרש לא ישמע או כאלם לא יפתח פיו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויבזהו. מלשון בזיון: כמחריש. יאמר על חרשות האוזן, ועל השתיקה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.