מצודת ציון על ישעיהו מז

רְדִי וּשְׁבִי עַל־עָפָר בְּתוּלַת בַּת־בָּבֶל שְׁבִי־לָאָרֶץ אֵין־כִּסֵּא בַּת־כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ־לָךְ רַכָּה וַעֲנֻגָּה׃

בת בבל. עדת בבל: רכה וענוגה. ר״ל בעלת תענוג וכן הרכה בך והענוגה (דברים כ״ח:נ״ו):

קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁבֶל גַּלִּי־שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת׃

צמתך. הוא המסוה המכסה את הפנים כמו מבעד לצמתך (ש״ה ד) חשפי. ענין גלוי כמו וחשופי שת (לעיל כ): שובל. מל׳ שביל ויאמר על הרגל ההולך בשביל וכמו שמלת פעם יאמר על הפסיעות כמ״ש פעמי מרכבותיו (שופטים ה) וכן יאמר על הרגלים כמ״ש פעמי דלים (לעיל כ״ו): שוק. כן יקרא גובה הרגל ממעל:

תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ נָקָם אֶקָּח וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם׃

תגל. תגלה: ערותך. כן יקרא דבר הראוי להתכסות: אפגע. ענין בקשה ושאלה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):

שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ־לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת׃

דומם. ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י׳): גברת. ענין שררה ושלטנות:

קָצַפְתִּי עַל־עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא־שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל־זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד׃

חללתי. מל׳ חולין וגנאי:

וְעַתָּה שִׁמְעִי־זֹאת עֲדִינָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל׃

עדינה. ענין עונג ותפנוק וכן מלא כרשו מעדני (ירמיהו נ״א:ל״ד): ואפסי. כמו ואין: שכול. מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כדוב שכול (הושע י״ג):

וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי־אֵלֶּה רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד שְׁכוֹל וְאַלְמֹן כְּתֻמָּם בָּאוּ עָלַיִךְ בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד׃

כתומם. מל׳ תם והשלמה: בעצמת. ענין חוזק כמו ועצם כחו (דניאל ח׳): חבריך הוא ממין הכשוף כמו וחבר חבר (דברים י״ח):

וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ אָמַרְתְּ אֵין רֹאָנִי חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד׃

שובבתך. ענין מרד והליכה בדרכי הלב מבלי הבחנה וכן משובת פתים (משלי א):

וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי׃

שחרה. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי י״א): הוה. ענין שבר ומאורע קשה כמו הוה על הוה (יחזקאל ז׳:כ״ו): כפרה. ענין קנוח והעברה וכן וכפר בריתכם (לעיל כ״ח): שואה. ענין שממון כמו תשאה שממה (לעיל ו׳):

עִמְדִי־נָא בַחֲבָרַיִךְ וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ בַּאֲשֶׁר יָגַעַתְּ מִנְּעוּרָיִךְ אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל אוּלַי תַּעֲרוֹצִי׃

נא. עתה: בחבריך. מין כשוף: הועיל. מלשון תועלת: תערוצי. ענין חוזק כמו כגבור עריץ (ירמיה נ׳):

נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ יַעַמְדוּ־נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הברו [הֹבְרֵי] שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ׃

נלאית. ענין יגיעה כמו ומה הלאתיך (מיכה ז׳): הוברי שמים. הצופים על השמים לדעת רגעי היום והלילה ועל כי לא יכלו לעמוד על דעת הרגעים עד ברור להם השמים לטוהר לכן קרויים הוברי שמים מלשון ברור ומטוהר: החוזים. הרואים וכן ותחז בציון עינינו (שם ד׳):

הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ אֵשׁ שְׂרָפָתַם לֹא־יַצִּילוּ אֶת־נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה אֵין־גַּחֶלֶת לַחְמָם אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ׃

כקש. תבן דק: נפשם. ר״ל גופם וכן ורקה נפשו (לעיל כ״ט): לחמם מלשון חמימות: אור. שלהבת כמו אשר אור לו בציון (לעיל ל״א): לשבת מלשון ישיבה:

כֵּן הָיוּ־לָךְ אֲשֶׁר יָגָעַתְּ סֹחֲרַיִךְ מִנְּעוּרַיִךְ אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ אֵין מוֹשִׁיעֵךְ׃

לעברו. מל׳ עבר וצד: תעו. מי שאין יודע מה לעשות קרוי תועה והושאל ממי שאינו יודע באיזה דרך ילך הקרוי תועה כמ״ש והנה תועה בשדה (בראשית ל״ז:ט״ו):