מצודת ציון על ירמיהו לא

כֹּה אָמַר יְהוָה מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל׃

שרידי. ענין שארית ושיור כמו שריד ופליט (לקמן מב): להרגיעו. ענין מנוחה וההשקט כמו ומצאו מרגוע לנפשכם (לעיל ו):

עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים׃

אבנך ונבנית. מלשון בנין: תעדי. מלשון עדי וקשוט: תופיך. שם כלי נגון: במחול. ענין רקוד השמחה כמו הפכת מספדי למחול לי (תהילים ל׳:י״ב) ולזה יש כלי נגון נקראת מחול כמ״ש הללוהו בתוף ומחול שם קנ) לפי שהיא מעוררת רקוד השמחה:

עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ׃

וחללו. ענין פדיון כמו נטע כרם ולא חללו (דברים כ):

כִּי יֶשׁ־יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ׃

נוצרים. ענין שמירה ועל הצופים יאמר שדרכם לעמוד במקום גבוה לראות מי ומי הבאים לשמור את העיר מן הנזק:

כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יְהוָה אֶת־עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃

וצהלו. ענין השמעת קול גרול כמו פצחי רנה וצהלי (ישעיהו נ״ד:א׳):

הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה׃

מירכתי. מסוף: ופסח. חגר:

בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל־נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי־הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא׃

אובילם. ענין הבאה כמו יובל שי (שם יח): אל נחלי מים. על נחלי מים:

שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ׃

מזרה. ענין פזור כמו וזריתים לכל רוח (לקמן מט):

וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל־טוּב יְהוָה עַל־דָּגָן וְעַל־תִּירֹשׁ וְעַל־יִצְהָר וְעַל־בְּנֵי־צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא־יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד׃

ונהרו. ימשכו כנהר וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳): תירוש. כן יקרא ענבי היין: יצהר. הוא השמן: רוה. שבעה כמו הרוה את הארץ (שם נה) לדאבה. ענין עצבון ודאגה כמו ודאבון נפש (דברים כח):

אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם׃

במחול. ריקוד של שמחה:

וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת־טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם־יְהוָה׃

ורויתי. ענין שביעה: דשן. ענין שומן:

כֹּה אָמַר יְהוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל־בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ׃

ברמה. בשמים הרמים: נהי. ענין יללה: תמרורים. מלשון מרירות: מאנה. מל׳ מיאון:

שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי׃

מתנודד. מל׳ הנדה והנעה: לומד. ענין ההרגל כמו פרא למד מדבר (לעיל ב):

כִּי־אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל־יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם־נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי׃

נחמתי. ענין הפוך מחשבה וחרטה: ספקתי. ענין הכאה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כ״ד:י׳): ירך. צד הגוף: נשאתו. מל׳ משא וסבל:

הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי־מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל־כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲ‍רַחֲמֶנּוּ נְאֻם־יְהוָה׃

יקיר. מלשון יקר וחשוב: שעשועים. ענין התעסקות לשמוח וכן ושעשע יונק (ישעיה יא): מדי. מתי וכן מדי עברו (שם כח): עוד. הוא ענין רבוי כמו ויבך על צואריו עוד (בראשית מז): המו. מל׳ המייה והוא ענין הכמרת רחמים וחמלה וכן המון מעיך (ישעיה סג):

הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הלכתי [הָלָכְתְּ] שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל־עָרַיִךְ אֵלֶּה׃

הציבי. ענין העמדה: ציונים. ענין סימן ואות כמו ובנה אצלו ציון (יחזקאל לט): תמרורים. אילני תומר: שתי. ענין שימה: למסילה. ענין שביל ודרך:

עַד־מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי־בָרָא יְהוָה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר׃

תתחמקין. ענין סבוב כמו חמק עבר (ש״ה ה): השובבה. ענין מרד כמו מדוע שובבה העם (לעיל ח):

כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ יְהוָה נְוֵה־צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ׃

בשובי. מלשון השבה: שבותם. מלשון שבי: נוה. ענין מדור:

וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל־עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר׃

אכרים. הם עובדי האדמה בחרישה כמו בושו אכרים (לעיל יד): בעדר. עם עדר ובאה בי״ת במקום עם וכן הרק אך במשה דבר ה׳ (במדבר י״ב:ב׳) ומשפטו עם משה:

כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל־נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי׃

הרויתי. ענין שביעה: עיפה. ר״ל צמאה כי העיף צמא למים: דאבה. ענין עצבון:

עַל־זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי׃

הקיצותי. מלשון יקיצה והערה מן השינה: ושנתי. מל׳ שינה: ערבה. ענין מתיקות כמו וערבה שנתך (משלי ג):

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם־יְהוָה׃

שקדתי. ענין מהירות והתמדה כמו שוקד אני על דברי (לעיל א): לנתוש. ענין עקירה: ולנתוץ. ענין שבירה: ולהרוס. מלשון הריסה וקלקול לבנות. מל׳ בנין:

בַּיָּמִים הָהֵם לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה׃

בוסר. כן נקרא הפרי שלא נגמר הבישול והוא חמוץ ומקהה את השנים כמו ובוסר גומל יהיה נצה (ישעיהו י״ח:ה׳): תקהינה. ענין חלישת השנים לחתך המאכל וכן אם קהה הברזל (קהלת י׳:י׳) ור״ל שנחלש הברזל לכרות העץ:

לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־יְהוָה׃

החזיקי. ענין אחיזה: הפרו. ענין ביטול: בעלתי. ענין אדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד):

כֹּה אָמַר יְהוָה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃

חוקת. ענין דבר קבוע: רוגע. ענין בקיעה כמו עורי רגע (איוב ו):

אִם־יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם־יְהוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים׃

ימושו. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב): ישבתו. ענין ביטול:

כֹּה אָמַר יְהוָה אִם־יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי־אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם־אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל־כָּל־אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם־יְהוָה׃

מוסדי. מלשון יסוד והוא מרכז כדור הארצי: על כל. בעבור כל:

הִנֵּה יָמִים [בָּאִים] נְאֻם־יְהוָה וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהוָה מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה׃

שער הפנה. שער העומד בזוית:

וְיָצָא עוֹד קוה [קָו] הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה׃

קו המדה. חבל המיוחד למדוד בו: על גבעת גרב. עד גבעת גרב וכן וירכתו על צידון (בראשית מ״ט:י״ג): ונסב. מלשון סבוב:

וְכָל־הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל־השרמות [הַשְּׁדֵמוֹת] עַד־נַחַל קִדְרוֹן עַד־פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה קֹדֶשׁ לַיהוָה לֹא־יִנָּתֵשׁ וְלֹא־יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם׃

הפגרים. ההרוגים: והדשן. אפר המזבח: השדמות. מלשון שדה וכן שדמות חשבון (ישעיה טז): קדרון. כן שם הנחל: ינתש. ענין עקירה: יהרס. מלשון הריסה וקלקול: