מצודת ציון על מיכה ו

שִׁמְעוּ־נָא אֵת אֲשֶׁר־יְהוָה אֹמֵר קוּם רִיב אֶת־הֶהָרִים וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ׃

נא. עתה: קום. הוא ענין זרוז: ריב. ענין ויכוח: את ההרים. אל ההרים:

שִׁמְעוּ הָרִים אֶת־רִיב יְהוָה וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַיהוָה עִם־עַמּוֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח׃

והאיתנים. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כ״ד): מוסדי. מלשון יסוד: יתוכח. ענין ברור דברים:

עַמִּי מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִּי׃

מה. המלה ההיא יורה על הפלגת הרבוי כמו מה רב טובך (תהלים ל״א): הלאתיך. ענין יגיעה כמו ונלאו מצרים (שמות ז): ענה. עדות כמו לא תענה (שם כ):

עַמִּי זְכָר־נָא מַה־יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה־עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִן־הַשִּׁטִּים עַד־הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה׃

ענה. מלשון ענייה ותשובה:

בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה׃

אקדם. אבוא לפניו וכן לא יקדמנה מגן (ישעיהו ל״ז:ל״ג): אכף. מלשון כפיפה והכנעה:

הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי־שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי׃

הירצה. מלשון רצוי: ברבבות. רבבה הוא עשרת אלפים: פרי בטני. הם הבנים:

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָה־יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ׃

והצנע. מלשון צניעות והסתר:

קוֹל יְהוָה לָעִיר יִקְרָא וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ שִׁמְעוּ מַטֶּה וּמִי יְעָדָהּ׃

ותושיה. ר״ל ואיש תושיה כמו ואני תפלה (תהילים ק״ט:ד׳) והראוי איש תפלה ותושיה הוא ענין חכמת התורה והוא מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים וכן יצפון לישרים תושיה (משלי ב׳:ז׳): יראה. מלשון ראיה: יעדה. ענין הזמנה וקביעות כמו שם יעדה (ירמיה מ״ז):

עוֹד הַאִשׁ בֵּית רָשָׁע אֹצְרוֹת רֶשַׁע וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה׃

האש. היא כמו היש וכן אם אש להאמין (ש״ב י״ד): בית רשע. כמו בבית: ואיפת. שם מדה: רזון. מלשון רזות וכחשות ואמר בדרך שאלה על החסרון: זעומה. מלשון זעם וכעס:

הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה׃

האזכה. מלשון זכות: במאזני. כף המאזנים: ובכיס. אמתחת ושק ישימו בו אבני המשקל:

וְגַם־אֲנִי הֶחֱלֵיתִי הַכּוֹתֶךָ הַשְׁמֵם עַל־חַטֹּאתֶךָ׃

החליתי. מלשון חולי: הכותך. מלשון הכאה: השמם. מלשון שממון:

אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ וְתַסֵּג וְלֹא תַפְלִיט וַאֲשֶׁר תְּפַלֵּט לַחֶרֶב אֶתֵּן׃

וישחך. ענין שפלות והכנעה כמו וישח אדם (ישעיה ב׳): ותסג. ענין השגה וקרוב וכן לא יסג כלימות (לעיל ב׳): תפליט. ענין הצלה כמו רני פלט (תהלים ל״ב):

אַתָּה תִזְרַע וְלֹא תִקְצוֹר אַתָּה תִדְרֹךְ־זַיִת וְלֹא־תָסוּךְ שֶׁמֶן וְתִירוֹשׁ וְלֹא תִשְׁתֶּה־יָּיִן׃

תדרוך. הדרך לדרוך ברגל על הזתים להוציא השמן: תסוך. ענין משיחה: ותירוש. ענבי היין:

וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית־אַחְאָב וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצוֹתָם לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה וְיֹשְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ׃

במועצותם. מלשון עצה: לשמה. ענין תמהון: לשרקה. הוא קול הבאה בקבוץ השפתים והדרך לעשותם כשרואים דבר חשוב שנחרב וכן לשמה ולשרקה (ירמיה יט): תשאו. מלשון משא וסבל: