מצודת ציון על תהלים לא

כִּי־סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי׃

ותנהלני. ותנהגני:

שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי־שָׁוְא וַאֲנִי אֶל־יְהוָה בָּטָחְתִּי׃

השומרים. המצפים כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א):

וְלֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד־אוֹיֵב הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב רַגְלָי׃

הסגרתני. מסרתני כמו להסגיר לאדום (עמוס א׳):

חָנֵּנִי יְהוָה כִּי צַר־לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי׃

עששה. ענין בליה ורקבון וכן למטה ועצמי עששו וקרוב הוא מלשון עש יאכלם (ישעיהו נ׳:ט׳) שהוא התולעת האוכל הבגד ומפסידה: נפשי. הוא הנפש המתאוה:

מִכָּל־צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה וְלִשֲׁכֵנַי מְאֹד וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי רֹאַי בַּחוּץ נָדְדוּ מִמֶּנִּי׃

למיודעי. למכירי ואוהבי כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז׳:ד׳):

כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ׃

דבת. ענין אמירת דבת הרע כמו ויבא את דבתם (בראשית ל״ז): מגור. פחד כמו ויגר מואב (במדבר כ״ב): בהוסדם. ענין עצה שהיא כיסוד להבנין: זממו. חשבו:

יְהוָה אַל־אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ יֵבֹשׁוּ רְשָׁעִים יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל׃

ידמו. יכרתו כמו אל תדמו בעונה (ירמיהו נ״א:ו׳):

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל־צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז׃

תאלמנה. מל׳ אלם: עתק. חזק וקשה כמו ידברו עתק (לקמן ל״ד) ובוז. ובזיון:

תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת׃

מרוכסי. ענין גבהות וכן והרכסים לבקעה (ישעיה מ׳):

וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ׃

בחפזי. מל׳ חפזון ובהלה: נגרזתי. מל׳ גרזן ור״ל נכרתי כדבר הנכרת בגרזן: