כניסה

תְּהִלִּים יב

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לַמְנַצֵּחַ עַל־הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד׃

רַשִׁ״י על השמינית. כנור של שמונה נימין:
אִבְּן עֶזְרָא למנצח, השמינית - נועם או פיוט, או יתר.

ב הוֹשִׁיעָה יְהוָה כִּי־גָמַר חָסִיד כִּי־פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃

רַשִׁ״י גמר. כלה. פסו. פיילירינ"ט בלעז כמו אפסו וכן פתר מנחם: כי פסו אמונים מבני אדם. הכל משקרים בי ומרגלים את המקומות אשר אנכי מתחבא שם ומגידים לשאול הלא דוד מסתתר עמנו (לקמן נד):
אִבְּן עֶזְרָא כי גמר חסיד - גמר פועל עומד. או אם היה יוצא גמר חסיד לעשות חסד, גם פסו נכרתו כמו פס ידא. ואמונים - תאר ואין ככה שומר אמונים, כי הוא שם:
מְצוּדַת דָּוִד הושיעה ה׳‎. להנצל מיד שאול: כי גמר חסיד. כלה חסיד מן העולם ולא ימצא מי למחות ביד שאול וללמוד עלי זכות בפניו: פסו. כלו אנשי אמונה וידברו עלי כזב בפני שאול:
מְצוּדַת צִיּוֹן פסו. אפסו וכלו:

ג שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ׃

רַשִׁ״י בלב ולב. בשני לבבות לי מראים שלום ויש שנאה טמונה בלבבם:
אִבְּן עֶזְרָא חלקות - תואר והמתואר חסר והם אמרות. כמו: וידבר אתם קשות. בלב ולב - כמו שיש לו שתי לבבות והלשון תליץ בעד האחד.
מְצוּדַת דָּוִד שוא ידברו וגו׳‎. מה שמדברים רכות המה שוא כי לא כן עם מחשבותם: בלב ולב ידברו. כאלו הלשון מדבר בשליחות לב האחד והלב השני בל עמו:

ד יַכְרֵת יְהוָה כָּל־שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת׃

אִבְּן עֶזְרָא יכרת - נבואה כדרך רפאני ה' וארפא או תפלה. מדברת גדולות - כמו מאכלו בריאה.
מְצוּדַת דָּוִד יכרת ה׳‎. מתפלל שיכרת ה׳‎ בעל שפתי חלקות והלשון המדברת דברים חשובים ויקרים בכדי לרמות:
מְצוּדַת צִיּוֹן גדולות. חשובות ויקרות כמו אשה גדולה (מ״ב ד׳):

ה אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ׃

רַשִׁ״י ללשוננו נגביר. בלשוננו נתגבר:
אִבְּן עֶזְרָא ללשונינו - בעבור לשונינו כמו: פן יאמרו לי.
מְצוּדַת דָּוִד ללשוננו. המדברת גדולות נגביר על כולם כי נוכל לרמותם שפתינו אתנו הלא שפתינו ברשותינו ונוכל לדבר בהם דברי שקר הפוך מה שבלב כי מי אדון לנו לצוות לבל לדבר כ״‎א הדבר שבלב כי מי יודע מה שבלב:

ו מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ׃

רַשִׁ״י משד עניים. מחמת שוד עניים הנשדדים על ידכם כגון אני ואנשי וכהני נוב ומחמת אנקת אביונים יאמר ה' עתה אקום לעזרתם: אשית בישע יפיח לו. אשיתם בישע ידבר עליהם: יפיח. ל' דבור הרבה יש בספר משלי ובחבקוק ויפיח לקץ ולא יכזב ומנחם פתר אותו לשון מוקש כמו (לקמן קכד) הפח נשבר:
אִבְּן עֶזְרָא מ"ם משד, כמ"ם מחמס אחיך יעקב. עתה אקום יאמר ה' - דרך נבואה. אשית בישע - כמו: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. והטעם אשית ישע אשר יפיח לו – ידבר, כמו: יפיח כזבים והוא דבק עם הפסוק הבא אחריו.
מְצוּדַת דָּוִד משוד. מחמת השוד שעושים לעניים ע״‎י ערמתם: מאנקת. הצועקים על השוד אקום. להפרע מהם: אשית בישע יפיח לו. כאלו אמר אשית ישע ביפיח לו ר״‎ל אושיע את הבא לאבד את הרשע בהפחת רוח בעלמא:
מְצוּדַת צִיּוֹן משוד. ענין עושק: מאנקת. ענין צעקה כמו אנקת אסיר (לקמן ע״ט):

ז אִמֲרוֹת יְהוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם׃

רַשִׁ״י אמרות ה' אמרות טהורות. הן שיש יכולת בידו לקיימם אבל אמרות בני אדם אינם אמרות שהם מתים ואין בידם לקיים: טהורות. ברורות ומתקיימות כל מה שמבטיח עושה והרי הבטיחני ישועה ומלכות: כסף צרוף. הרי הן ככסף צרוף הגלוי לכל הארץ. בעליל. ל' גילוי הוא בלשון המשנה בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל כו' ויש מפרשים בעליל ל' מעלה וכן פירושו כסף צרוף בעליל לארץ, כלומר ככסף הצרוף במשובח שבעפר ובעליון שבו כי כור המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח, ל"א בעליל כמו עלי (משלי כ״ז:כ״ב) בתוך הריפות בעלי והוא שם כלי שכותשין בתוכו וכן בעליל הכור שמתיכין לתוכו הזהב והכסף וזה אינו נראה לפי שאינו קורא עלי המכתש שכותשין לתוכו אלא יד המכתש שכותשין בו שקורין פילאו"ן בלעז, ל"א בעליל לשון בעל יד כלומר אדון הארץ ושבח המלה כנגד השם וזה תרגום יונתן הוא לשון אדנות ואמר כי אמרותינו כסף צרוף מאדון הארץ שהוא השם שהוא צרף וזקק אותם (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא אמרות - והטעם: כי השם יושיע מיד אלה המגבירים בלשונם ההוגה בתורתו, על כן אתה תשמרם. ומלת בעליל כפול הלמ"ד כדרך סגריר והוא מגזרת ובעל הארץ שהוא אדניה ויהיה כסף צרוף - כסף אדוני הארץ. שבעתים - פעמים רבות.
מְצוּדַת דָּוִד אמרות ה׳‎. הלא אמרות ה׳‎ המה טהורות ככסף הנצרף במקום מגולה במעבה האדמה פעמים רבות שאז היא טהורה מבלי סיג וכן אמרי ה׳‎ לא יפול מה מהם ארצה כי כן יהיה שיתן כח ביד המאבד את הרשע:
מְצוּדַת צִיּוֹן בעליל. במקום מגולה ובמשנה בין שנראה בעליל (ר״ה כ״א): לארץ. כמו בארץ:

ח אַתָּה־יְהוָה תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן־הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם׃

רַשִׁ״י תשמרם. לאותם עניים ואביונים הנרדפים מן הדור זו שהם דלטורין מזקק שבעתים. מדרש אגדה יש ומיושב על הסדר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעי' לדרוש את התורה במ"ט פנים לכל צד וזהו שבעתים והיה דוד מתפלל עליהם רבש"ע ראה כמה תורתך ואמרתך ברורה ומזוקקת שבעתים בלבם אתה ה' תשמרם שמור אותם בלבם תצרנו מן הדור הזה שלא ילמדו דרכיהם להיות דלטורין:
אִבְּן עֶזְרָא אתה - יתכן להיות מ"ם תשמרם על אמרות השם. ותצרנו - המפיח בהם וזו כמו אלה ופירושו: כי בני דורו רעים, על כן אחריו סביב. והטעם: שהם משוטטים בכל מקום להרע.
מְצוּדַת דָּוִד תשמרם. את האביונים: תצרנו. תשמור כל אחד לעולם מידי אנשי הדור ההוא:

ט סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם׃

רַשִׁ״י סביב רשעים יתהלכון. לטמון מוקשים להכשילני: כרום זלות לבני אדם. מקנאתם שעינם רעה בגדולתי שנלקחתי מאחרי הצאן למלך וזהו פתרונו כרום זלות לבני אדם כשמתרומ' איש הזולל בעיני ב"א וזהו דוגמא האמור במקום אחר אבן מאסו הבונים (לקמן קיח) ומדרש אגדה פותרו על ישראל לעתיד לבא כשיתרוממו ומנחם פתר כרום זלות לבני אדם כראם הזולל לאכול בני אדם ויהיה כרום כמו רום וראם וזולת כמו זולל וסובא (דברים כא) וכן פתרונו סביב רשעים יתהלכון סביבות העני הולכים רשעים לבלעו חנם כרום זלות לבני אדם:
אִבְּן עֶזְרָא ופירוש זולות – קלון, כמו: יקר מזולל, כי הייתי זוללה, כל מכבדיה הזילוה, והוא חסר הראוי. כרום - אנשי זולות, כדרך וגבורתך במלחמה, אל תהי מרי, ואני תפלה. ויש אומרים: מן זולל וסובא והראשון נכון.
מְצוּדַת דָּוִד סביב. כי הרשעים הולכים סביבות האביון ללכדו כמו הראם הזולל אשר סובב הולך לטרוף בני אדם ולזה אין שמירה להאביון כ״‎א על ידיך:
מְצוּדַת צִיּוֹן כרום. כמו כראם והוא מין החיה: זלות. מלשון זולל ורעבתן:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.