א
לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי־פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה׃
רַשִׁ״י
לדוד משכיל. אמרו חכמים כל מזמור שנאמר בו משכיל ע"י מתורגמן אמרו: אשרי נשוי פשע. שהקב"ה נושא פשע ומכסה חטאיו: נשוי. אנפורדוני"ץ בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא
לדוד משכיל אשרי נשוי פשע - יתכן היות זה המזמור על טעם פיוט תחלתו משכיל, או בעבור שכתוב בו אשכילך. ומלת נשוי פשע – מבעלי האל"ף בא על דרך בעלי הה"א, או שניהם נמצאים. והעד ונשאו את כלימתם וכסוי פעול כי וכסה קלון פועל יוצא. והטעם: כי המוכה או הנגוע בעבור פשע שעשה בגלוי, על כן אמר: אודה עלי פשעי. ויש שאלה קשה: הנה מצאנו דוד אומר: כי חסיד אני ולא תתן חסידך אם כן איך מצאנו בכמה מזמורים שיש לו פשעים ועונות, כי פשעי אני אדע? והתשובה: כי לבו היה שלם עם השם ולא פשע ולא חטא, רק כנגד בני אדם יש לו פשיעות בשגגה. ואחרים אמרו: שהוא מדבר בעד אחרים שהם בגלות, אם כן מה יעשה במלת כי פשעי אני אדע, שהוא בדבר בת שבע?! ועוד אפרשנו.
מְצוּדַת דָּוִד
משכיל. בזה ישכיל את העם ללמדם דעת: נשוי פשע. אשרי למי שנמחה פשעו ונתכסה חטאו למען לא יזכר כי בודאי עשה תשובה הגונה:
ב
אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָוֺן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה׃
רַשִׁ״י
ולא יחשב לו עון. ובלבד שלא תהיה ברוחו רמיה להיות בדעתו לשוב אל קיאו:
אִבְּן עֶזְרָא
אשרי - הנה כסוי חטאה - הוא העושה תשובה וסר חרון השם ממנו ולא נראתה חטאתו שלא היה עליה עונש. טעם יחשוב – ממחשבה או חשבון. ורמיה - כמו מרמה. ויש אומרים: ואין ברוחו להיות כקשת רמיה. ועוד אפרשנו.
מְצוּדַת דָּוִד
לא יחשוב. העון שעשה לא יחשוב לו ה׳ בחשבון מעשיו כי נמחל לו על ידי התשובה: ואין ברוחו רמיה. וזהו כשאין במחשבתו רמיה שאין עושה תשובה לרמות הבריות כי אם בלב שלם:
ג
כִּי־הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל־הַיּוֹם׃
רַשִׁ״י
כי החרשתי. כאשר החרשתי מלהתודות על פשעי לפניך: בלו עצמי. מרוב אנחותי ודאגותי כל היו' שהייתי דואג מפני הפורענות:
אִבְּן עֶזְרָא
כי - אם שתקתי שלא אדבר כדבור בני אדם בלו עצמי בשאגתי, כמו האריה שירים קול.
מְצוּדַת דָּוִד
כי החרשתי. ועל שגדול כל כך כח התשובה לזה כאשר החרשתי ועמדתי בשתיקה להתבונן במעשי אז הייתי דואג על עונותי עד שבלו עצמי ועסקתי בשאגתי כל היום:
ד
כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה׃
רַשִׁ״י
כי יומם ולילה. היה כבד עלי מורא ידך וגזרותיך: נהפך לשדי. לחלוח שלי, וכן לשד השמן (במדבר י״א:ח׳), לחלוח שמן כך פירשו דונש, ומנחם חבר לשון שדידה כמו משוד עניים (לעיל י"ב), רשעים זו שדוני (לעיל י"ז): בחרבוני קיץ. עד שייבש בחורב הקיץ מפני דאגת כובד ידך שהייתי דואג על חטאתי ולפיכך:
אִבְּן עֶזְרָא
כי, ידך - מכתך כי המכה ביד היא. לשדי - מגזרת לשד השמן. והטעם הליחה החמה שבה חיי האדם, גם בחרבוני קיץ דרך משל, שיבשה הליחה וימיו קרבו למות.
מְצוּדַת דָּוִד
כי וגו׳. ר״ל כי פחדתי פן יומם ולילה תכבד עלי מכת ידך והלחלוחית שבי יהיה נהפך ליובש כאלו היה לעולם בחורב הקיץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לשדי. ענין לחלוחית כמו לשד השמן (במדבר י״א): בחרבוני. מל׳ חורב ויובש החום: קיץ. הם ימי החמה:
ה
חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֺנִי לֹא־כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֺן חַטָּאתִי סֶלָה׃
רַשִׁ״י
חטאתי אודיעך. תמיד ולשון הווה הוא כי אמרתי טוב שאודה עלי פשעי לה' ועתה כשהודיתי ואמרתי לנתן הנביא חטאתי (שמואל ב י״ב:י״ג) נשאת עון חטאתי כענין שנאמר (שם) גם ה' העביר חטאתך וגו':
אִבְּן עֶזְרָא
חטאתי - כנגד כסוי חטאה. ועוני - כנגד לא יחשב ה' לו עון ופשע, כנגד נשוי פשע. וטעם אודה – להתודות. וטעם נשאת – ברוח הקודש, או שנשא עד היום עונו.
מְצוּדַת דָּוִד
חטאתי. לזאת אודיע חטאתי ולא אכחש בה כי אמרתי כשאודה עלי פשעי ואתחרט אז תמחול עליהם לעולם כי לא יזכרו עוד:
ו
עַל־זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל־חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ׃
רַשִׁ״י
לעת מצוא. בהמצאך לקבל תפלתו ומה היא זאת רק לשטף מים רבים אשר לא יגיעו אליו שלא יפול ביד האומות שהם כמים שוטפים וכן מצינו שהתפלל דוד על זאת ואמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה (שמואל ב כ״ד:י״ד):
אִבְּן עֶזְרָא
על זאת - שאתה נושא עון. לעת מצוא - כדרך: דרשו ה' בהמצאו. ובקשת משם את ה' אלהיך ומצאת, או כאשר ימצא לבבו מפונה ממחשבות ופנוי מעסקיו וצרכיו, אז יתפלל על דרך: על כן מצא עבדך את לבו. טעם לשטף מים רבים – רמז להמית אויביו במים, כמו: ימשני ממים רבים, או המות והתחלואים והמשילם למים שהתגברו. וטעם רק כי המים יציקו אחרים וכאילו הוא קשור עם אליו לא יגיעו, וכמוהו בלשוננו הרבה.
מְצוּדַת דָּוִד
על זאת. האמור למטה: לעת מצוא. כשימצא לבו שלם בתשובה: רק לשטף. ר״ל לא יתפלל שלא יבוא עליו הפורעניות כלל כי במה א״כ ימורק העון רק תפלתו תהיה שלא יבוא הרבה יחד כשטף מים רבים:
ז
אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה׃
רַשִׁ״י
אתה סתר לי. להסתר בצלך מפני פחד אויב: תצרני. כמו תשמרני: רני פלט. רנה של הצלה: תסובבני. לשון הוה הוא סבבתני תמיד רני פלט וכך אמרת לי
אִבְּן עֶזְרָא
אתה - יתכן להיות מצר כמו אויב או הצרת החולי, כמו צר ומצוק, והעד רבים מכאובים. רני פלט - אמר רבי משה: תסובבני פועל יוצא לשנים פעולים קולות מלאכים שאמלט והנה רני כדרך ותעבור הרנה והם יוכיחוני ויאמרו אשכילך בדרך זו תלך כמו זאת ותחסר בי"ת מן עיני. ויש אומרים: כטעם רמז.
מְצוּדַת דָּוִד
אתה סתר לי. ויאמר בתפלתו אתה תהיה לי סתר מן הפורעניות ותשמר אותי מן הצרות לבל יכלו אותי מן העולם: רני וגו׳. לעולם תסבב אותי ברנה של הצלה ר״ל כשתבוא עלי צרה למרק העון ותלך לה ותבוא שוב ותחזור ותלך לה ואז בכל פעם שתלך ארנן רנה של הצלה וכאלו אהיה מסובב בהם לעולם:
ח
אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ־זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי׃
רַשִׁ״י
אשכילך ואורך דרך ללכת. איעצה. ארמוז לך בעיני רמז מה תעשה, איעצה לשון קריצת עין כמו עוצם עיניו לחשוב תהפוכות (משלי ט״ז:ל׳):
מְצוּדַת דָּוִד
אשכילך. אתן שכל בלבך ואלמדך אשר בדרך הזה תלך: איעצה. אתן לך עצה בדבר אשר ראיתי בעיני בעצמי כי גם אנכי חטאתי ושבתי לה׳ וכזה התפללתי והנה הועילה תפלתי:
ט
אַל־תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג־וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ׃
רַשִׁ״י
אל תהיו כסוס כפרד. שאינו מבין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה כשאתה ממתגם בו במתג הוא בולם פיו ומכסכס ברסנו וכשאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לבלום ולסגור פיו ולייסרו במתג ורסן כשאתה מעדהו עדי ומיפהו: בל קרב אליך. שלא יקרב אליך, להזיקך כשאתה מיפהו במתג ורסן עדיו לבלום. בשעת עדיו שאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לסוגרו במתג ורסן שלא יקרב אליך, בלימה בלשון משנה לשון מסגר, פיו בלום רגליו מבולמות (במסכת בכורו'), ומנחם חבר לבלום וכן על בלימ' (איוב כ"ז) לשון תוכן (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא
אל תהיו - זאת היא העצה. כסוס כפרד - דרך צחות בלא וי"ו כרע כאח לי ופעמים יחסרו הכ"ף. א"ר משה: אל תהיו כדמות הסוס שהוא צריך למתג ולרסן ואמר עדיו כמו לחיו, וכמוהו המשביע בטוב עדייך. לבלום - מלה ידועה בלשון חז"ל. וטעם בל קרוב אליך – להזיקך. ויש אומרים: כי בל קרוב אליך – חלילה לך מהיותך כסוס, כדרך: ועצת רשעם רחקה מני. ויש אומרים: כי תחסר מלת אותו, כאילו כתב: במתג ורסן תפארתו, לבלום אותו. ועוד: עדיו - על דרך: למצוא עונו לשנוא.
מְצוּדַת דָּוִד
כסוס כפרד. אטומי לב כמותם: במתג ורסן. אשר כשמקשטים אותו במתג ורסן אז מהצורך לבלום פי לבל יקרב אליך לנשוך כי אין לו חלק בבינה לדעת שלקשטו משימין בו ולא להכאיבו ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
במתג ורסן. שמות כלי בחל ההושם בפי הבהמה להוליכם ע״י ולקשטה: עדיו. פיו כמו המשביע בטוב עדיך (לקמן ק״ג): לבלום. ענין חסימת וסגירת הפה ובדרז״ל מי שבולם עצמו בשעת מריבה (חולין פ״ט):
י
רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ׃
אִבְּן עֶזְרָא
רבים - אמר רבי משה: מי שלא שם לבו לשמור אורחותיו אולי מעדו אשוריו ובעבור זה נקרא רשע. ויתכן שהוא הנשוי פשע. וטעם והבוטח בה' - שלא ישען על הרופאים כאסא. ודע, כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.
מְצוּדַת דָּוִד
רבים וגו׳. כי הרשע המבעט ביסורים הנה באים עליו רבים מכאובים אבל הבוטח בה׳ ומשכיל לדעת שהמה לטובתו כי בהם ימורק העון ואינו מבעט בהם החסד מה׳ מסבבו כי יסירם ממנו ויהי נקי מעון:
יא
שִׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵב׃
אִבְּן עֶזְרָא
שמחו – הצדיקים שלא חטאו, הם שמחים שלא יבוא עליהם חולי, כי רופאם שהוא השם הוא שומרם, והוא יסיר כל מחלה הנמצאים במאכלם.
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.