תְּהִלִּים סב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לַמְנַצֵּחַ עַל־יְדוּתוּן מִזְמוֹר לְדָוִד׃

רַשִׁ״י על ידותון. שם כלי שיר ומדרש אגדה על הדתות ועל הדינין הנגזרים על ישראל מאויביהם:

אִבְּן עֶזְרָא למנצח לידותון - נועם פיוט תחלתו לידותון שחברו ידותון המשורר, או אחר חברו עליו, ולהיותו כלי רחוק הוא.

מְצוּדַת צִיּוֹן ידותון. שם כלי נגון:

ב אַךְ אֶל־אֱלֹהִים דּוּמִיָּה נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי׃

רַשִׁ״י דומיה נפשי. מצפה נפשי כמו דום לה' והתחולל לו (לעיל ל"ז):

אִבְּן עֶזְרָא אך - טעם אך למה הוא נפשי דומיה, כטעם: דום לה, דומו עד הגיענו אליכם, על משקל: על אלה אני בוכיה, לבא ישועה לה רק לשם לבדו.

מְצוּדַת דָּוִד אך וגו׳‎. לא שמתי תוחלתי באדם אך אל אלהים תקוה נפשי כי מעולם ישועתי ממנו:

מְצוּדַת צִיּוֹן דומיה. ענין תקוה כמו דמינו אלהים חסדך (לעיל מ״ח):

ג אַךְ־הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא־אֶמּוֹט רַבָּה׃

רַשִׁ״י לא אמוט רבה. מטות גדולות, ומדרש אגדה רבה גיהנם:

אִבְּן עֶזְרָא אך - ולא היה לי מושיע זולתו ובעבור שהזכיר למעלה, כי ממנו ישועתי הזכיר כאן הוא ישועתי. וטעם לא אמוט – אל תהום. רבה - הפך משגבי, כי מצאנו תהום על לשון נקבה תהום רוממתהו.

מְצוּדַת דָּוִד אך הוא צורי. ולא זולתו: משגבי. ועל שהוא משגבי לזה לא אמוט נטיה רבה מבלי תקומה:

ד עַד־אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל אִישׁ תְּרָצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה׃

רַשִׁ״י תהותתו. מנחם פי' מגזרת התיו לאכלה (ירמיהו י״ב:ט׳), ויתא ראשי עם, (דברים ל״ג:כ״א), עד אנה תאספו על איש, ול"נ שיש לפותרו לשון הוות ויהא ה"א ותי"ו שורש כאשר יאמר מן מת מות, כך נאמר מן יסוד הת הות ולשון רבים הוות והוא לשון מחשבת שבר ותרמית, ויש מפרשין תהותתו כמו תאריכו לשונכם על בני אדם ברע ודימוה לל' הערב כשמרבה בדברים (סא"א): כקיר נטוי. המוכן ליפול על בני אדם:

אִבְּן עֶזְרָא עד - טעם לא אמוט על מחשבת בן אדם שימוט, ע"כ יוכיחם לאמר עד אנה תהותתו מגזרת הוות תחשבו עליו ונמצא רי"ש תרצחו קמוצה, על כן הוא פועל שלא נקרא שם פועלו, כמו: ובמים לא רוחצת, כי הקמץ והשורק והחולם ימצאו בבנין הזה וזה דרך תפלה. וטעם כקיר נטוי – שתהיו ככה, ונטוי על משקל עצום, או הוא מהפעלים היוצאים ועד הדחויה, שהטעם כפול.

מְצוּדַת דָּוִד עד אנה. עד מתי תחשבו הוות על כל איש ואיש: תרצחו. יהי רצון שתרצחו כולכם ובתחלה תהיו ככותל הנטוי לפול וכגדר הנדחה ממקומה כן תהיו בתחלה בפחד ואימה ובסוף תמותו ע״‎י רציחה:

מְצוּדַת צִיּוֹן תהותתו. מל׳ הוות ושבר: כקיר. גדר ענין כותל בית וחצר:

ה אַךְ מִשְּׂאֵתוֹ יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ יִרְצוּ כָזָב בְּפִיו יְבָרֵכוּ וּבְקִרְבָּם יְקַלְלוּ־סֶלָה׃

רַשִׁ״י משאתו. לפי שאתם יגורים מן בני אדם שמא ימלוך וישלם גמולכם יעצתם להדיח עליו הרעה: בפיו. של כל אחד ואחד מהם יברכו: ובקרבם. ובמחשבותם יקללו סלה:

אִבְּן עֶזְרָא אך משאתו - הטעם כמו: הלא שאתו תבעת אתכם, כי נשא אשא להם. והזכיר להדיח – אותו בכזב אחר גדר הדחויה.

מְצוּדַת דָּוִד אך משאתו. ר״‎ל הן לא הרעותי את אחד מהם אך כל אחד מהם בעבור רוממתו וגאותו יעצו ביניהם להדיחני מן העולם ורוצים הם בהכזב הנאמר עלי בפני שאול: בפיו. כ״‎א מהם מברך אותי בפיו מן השפה ולחוץ אבל בקרב לבם מקללים אותי לעולם אף בעת שמברכים אותי בפה:

מְצוּדַת צִיּוֹן משאתו. ענין הרמה: כזב. ענין דבר הנפסק כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א):

ו אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי כִּי־מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי׃

אִבְּן עֶזְרָא אך - ואני אומר לנפשי אך לשם לבדו דומי נפשי.

מְצוּדַת דָּוִד אך וגו׳‎. אינני חושש להם אך נפשי תקוה לאלהים כי מעולם בא לי תקותי ממנו:

ז אַךְ־הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט׃

אִבְּן עֶזְרָא אך - פעמים רבות היה צורי וישועתי.

ח עַל־אֱלֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי צוּר־עֻזִּי מַחְסִי בֵּאלֹהִים׃

אִבְּן עֶזְרָא על - אם כן אין עלי לבקש שאושע ויהיה הכבוד לי רק על השם, שהוא יושיעני ויכבדני.

מְצוּדַת דָּוִד על אלהים. ר״‎ל הלא על אלהים מוטל ישועתי ולהשאיר אותי בכבודי כי הוא הבטיחני על המלוכה ועליו לקיים: צור עוזי. הוא מאמץ כוחי ולזה אחסה בו:

ט בִּטְחוּ בוֹ בְכָל־עֵת עָם שִׁפְכוּ־לְפָנָיו לְבַבְכֶם אֱלֹהִים מַחֲסֶה־לָּנוּ סֶלָה׃

אִבְּן עֶזְרָא בטחו - אחר שהוכיח המהותתים שב לדבר אל עם השם, בטחו בו על כן בלשון רבים. אלהים מחסה לנו סלה - כי עם מעם השם והזכיר מחסה, כנגד מחסי באלהים.

מְצוּדַת דָּוִד עם. אתם בני עמי בטחו בו בכל עת: שפכו לפניו לבבכם. בתפלה כי הוא מחסה לנו מעולם:

י אַךְ הֶבֶל בְּנֵי־אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד׃

רַשִׁ״י אך הבל בני אדם. ואל תיראו מהם מאחר שהקב"ה מחסה לנו בעת צרה סלה: במאזנים לעלות. אם באו לעלות במאזנים והבליהם שוים כן פשוטו, ומדרשו לענין הזוגות:

אִבְּן עֶזְרָא אך באדם אל תבטחו, כי הם הבל וכזב ואלו עלו במאזנים בני אדם ובני אדם היותם פחותים מההבל דרך משל, כי הם הבל הבלים כדברי שלמה בנו.

מְצוּדַת דָּוִד אך הבל בני אדם. הבטחון על בני אדם הוא הבל וכזב ודבר שאינו מתקיים במאזנים לעלות. הוא ענין מליצה לומר אם נחשוב להעלות במאזני משקל המה יחד ר״‎ל הבטחון של כל בני אדם אז נראה שהמה קלים ופחותים מדברי הבל והוא מקרא הפוך וכאילו אמר המה יחד מהבל:

יא אַל־תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק וּבְגָזֵל אַל־תֶּהְבָּלוּ חַיִל כִּי־יָנוּב אַל־תָּשִׁיתוּ לֵב׃

רַשִׁ״י חיל כי ינוב. אם תראו רשעים שממונם מצליח וגדל אל תשיתו לב: חיל. ממון: ינוב. יצמח לשון תנובה:

אִבְּן עֶזְרָא אל - הטעם הזכיר בתחלה אל תבטחו בבני אדם להושיעכם, ואל תבטחו בממונכם שיעמוד לכם בצרתכם, וזה טעם חיל כי ינוב, כמו עשה לי את החיל הזה. ומלת ינוב ירבה מגזרת תנובה, והזכיר בעשק ובגזל כי רוב ממון בני אדם יעשוהו על אחת מאלה הדרכים. והעושק - על ידי פיתוי ואונאה. והגזל - בחזקה. וטעם תהבלו – תוסיפו הבל על הבל.

מְצוּדַת דָּוִד בעושק. להרבות הון בעושק: אל תהבלו. אל תבטחו בהבל להרבות הון בגזל כי לא תתקיים העושר ההוא וכפל הדבר במ״‎ש: חיל כי ינוב. אם תראו עושר הבא מגזל צומח ומתרבה אל תשימו לב לבטוח בעושר כזאת כי לא לעולם תהיה:

מְצוּדַת צִיּוֹן בעושק. ענין גזל: תהבלו. מלשון הבל: חיל. עושר: ינוב. מלשון תנובה והצמחה:

יב אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם־זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים׃

רַשִׁ״י אחת דבר אלהים. ששמעתי מתוכה שתים ומה הן שתים כי עז לך לשלם לאיש כמעשהו, והשני כי לך ה' החסד ומאיזה דבור שמענום מדבור שני של י' הדברות שמענו ממנו שהקב"ה פוקד עון ונוצר חסד שנאמר בו (שמות כ') פוקד עון אבות וגו' לכך בטוח אני שישלם שכר טוב לצדיקים ופורענות לרשעים, זו למדתי מיסודו של ר' משה הדרשן, ורבותינו דרשוהו בזכור ושמור בדבור אחד נאמרו:

אִבְּן עֶזְרָא אחת - כבר הזהירנו השם פעם ושנים כי העוז לשם הוא לבדו והוא לבדו יתן עוז לנצח, או להעשיר כנגד צור עזי.

מְצוּדַת דָּוִד אחת. אמירה אחת דבר אלהים וממנה למדתי שתי דברים: כי עוז. האחת למדתי אשר לאלהים הוא העוז וידו בכל משלה:

יג וּלְךָ־אֲדֹנָי חָסֶד כִּי־אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ׃

רַשִׁ״י ולך אדני חסד. ומהו החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולא מעשהו ממש אלא מקצתו כענין שנאמר (עזרא ט׳:י״ג) כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו כך נדרש באגדת תהלים, ויש לפותרו עוד ולך ה' חסד כי יש בידך לשלם לאיש כמעשהו:

אִבְּן עֶזְרָא ולך - אחר כן יודה השם שעשה חסד עם בני אדם והזהירם והודיעם כי הוא ישלם לאיש כמעשהו. ויש אומרים: כי אתה אע"פ, כדרך: כי עם קשה עורף הוא באחרונה לך החסד.

מְצוּדַת דָּוִד ולך ה׳‎ חסד. והשנית למדתי ממנה שה׳‎ עושה חסד עם בני אדם: כי אתה תשלם. ר״‎ל מדבר הזה נשמע שני הדברים כי אתה ה׳‎ דברת אשר תשלם לאיש כמעשהו וכמ״‎ש ואם תלכו עמי קרי וגו׳‎ והלכתי אף אני עמכם בקרי (ויקרא כז) וכן על כל הדברים שהאדם חוטא אתה משלם לו מדה במדה ואם לא היה ידו בכל משלה היה א״‎כ לפעמים מן הנמנע בדבר מהדברים לשלם מדה במדה ומזה בעצמו נשמע שדרכו לעשות חסד עם האדם כי זה שמענש מדה במדה הוא חסד גדול כי אז יבין האדם וישכיל לדעת שלא בא במקרה כ״‎א מה׳‎ על דרך העונש וימהר לשוב מחטאיו וכ״‎ז חוזר למעלה לומר ומהו בטחון האדם הלא טוב לחסות בה׳‎ הואיל וידו בכל משלה ועושה חסד:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.