כניסה

תְּהִלִּים קכט

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל׃

אִבְּן עֶזְרָא שיר המעלות - דברי המשורר ידבר על לשון ישראל בגלות. רבת - פירשתיו. יאמר נא ישראל - בדרך נבואה, כי כן יאמר רבת פעם אחרי פעם. והטעם: אף על פי שצוררים לא יוכלו לאבד זכרם.
מְצוּדַת דָּוִד רבת צררוני. הן רבת עם צררו אותי מעת נעורי:

ב רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא־יָכְלוּ לִי׃

מְצוּדַת דָּוִד רבת וכו׳‎. ר״‎ל עם כי רבים קמו עלי מ״‎מ גם כולם לא יכלו לי לעשות בי כלה:
מְצוּדַת צִיּוֹן יכלו. מלשון יכולת:

ג עַל־גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ למענותם [לְמַעֲנִיתָם׃]

רַשִׁ״י חרשים האריכו למעניתם. הוא תלם המחרישה כבחצי מענה צמד שדה:
אִבְּן עֶזְרָא על - אע"פ שעל גבי חרשו חורשים. והטעם: הבזיון והשפלות, על דרך: ותשימי כארץ גוך. למעניתם - מגזרת כבחצי מענה. טעם קצץ - כאשר יקצץ העבות לא יוכלו לחרוש על גבי. והטעם כי השם יסיר סבלם מעל שכם ישראל, בהכרת מלכותם.
מְצוּדַת דָּוִד על גבי. החורשים את האדמה חרשו על גבי והאריכו עוד מענית המחרישה רוצה לומר הכבידו עול כבד וזמן מרובה:
מְצוּדַת צִיּוֹן גבי. כן נקרא אחורי הגוף כמו וכל בשרם וגביהם (יחזקאל י׳): למעניתם. הוא הקו אשר יחרוש החורש באורך השדה וחוזר וחורש אצלו כמדתו עד כלות השדה וכן כבחצי מענה צמד שדה (ש״א י״ד):

ד יְהוָה צַדִּיק קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ צדיק. אבל ה׳‎ הצדיק קצץ חבלי העבותות הרשעים מה שאסרו אותי בהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן קצץ. ענין כריתה וחתוך כמו וקצץ פתילים (שמות לט):

ה יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃

אִבְּן עֶזְרָא יבשו - באחרונה. וטעם ציון – כנסת ישראל.
מְצוּדַת דָּוִד יבושו. בראותם שיצאתי מתחת ידיהם: ויסוגו אחור. דרך המתבייש לחזור לאחוריו בדרך בואו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ויסוגו אחור. ענין החזרה לאחור כמו לא נסוג אחור (ש״ב א):

ו יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ׃

רַשִׁ״י שקדמת שלף יבש. שקודם שישלפוהו ויתלשוהו ממקומו הוא יבש:
אִבְּן עֶזְרָא יהיו כחציר - הצומח בגג שלא יעמוד. שקדמת - קודם שיצא לידי פועל, כמו שליפת החרב והנעל מיד יבש.
מְצוּדַת דָּוִד כחציר גגות. כעשב הגדל על הגגות שקודם התלישה נתייבש מחום השמש ולפי מעט הלחלוחית בהעפר אשר תחתי׳‎:
מְצוּדַת צִיּוֹן כחציר. כעשב: שקדמת. מל׳ קודם: שלף. ענין תלישה והוצאה ממקומו כמו שלף איש נעלו (רות ד):

ז שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר׃

רַשִׁ״י וחצנו. כמו (ישעיהו מ״ט:כ״ב) והביאו בניך בחוצן איישי"לא בלע"ז, וכן גם חצני נערתי:
אִבְּן עֶזְרָא שלא - וזה החציר אין תועלת לו וזה הפך בא יבא ברנה נושא אלומותיו. וחצנו - כמו גם חצני נערתי והוא פועל. מעמר - מאסף העמרים.
מְצוּדַת דָּוִד שלא מלא. ר״‎ל שלא בא לכלל קצירה למלאות הקוצר את כפו מהם כדרך הקוצרים שממלאים מלא הכף וקוצרים בבת אחת: וחצנו מעמר. מוסב על שלא מלא שאמר בתחלת המקרא לומר שלא מלא חצנו, ר״‎ל לא מלא כנף בגדו מן העומרים כי לא קצרוהו כלל:
מְצוּדַת צִיּוֹן וחצנו. שולי הבגד יקרא חוצן וגם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג): מעמר. אגודת השבלים כמו ושכחת עומר (דברים כג):

ח וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת־יְהוָה אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יְהוָה׃

אִבְּן עֶזְרָא ולא - מנהג העוברים לאמר לקוצרים השם יברך את אשר נתן לכם. והטעם: כי בני אדם לא ישבחו על תורתו ואמונתו בלבם שאין בם אמונה, על כן דימה ישראל שומרי תורה בזורעים וגויי הארצות השומרים הבליהם, דימה לחציר גגות.
מְצוּדַת דָּוִד ולא אמרו. דרך העוברים בצד הקוצרים לומר להם ברכת ה׳‎ אליכם וברכנו אתכם וגו׳‎ אבל על חציר הגגות לא אמרו העוברים כזאת כי לא בא לכלל קצירה וכחציר הזה יהיו שונאי ציון כי יכלו מן העולם עד לא יבואו ימי הזקנה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.