תְּהִלִּים קלג

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־יָחַד׃

רַשִׁ״י שיר וגו'. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, כשישב הקב"ה בבית הבחירה עם ישראל הקרויין אחים ורעים ויהיה גם הוא יחד עמהם:

אִבְּן עֶזְרָא שיר המעלות - הנה הזכיר בשיר העליון אצמיח קרן לדוד והטעם בית דוד הזכיר כי יהיו לאגודה אחת בימי שלמה עם אחיו ותחסר מלת דבר, וכן הוא: הנה מה דבר טוב ומה דבר נעים, כי טוב ונעים תואר והמתואר חסר וטעם גם רמז לכהנים, או הנכון להיות אחים על חברת הכהנים. וטעם גם על הכהן הגדול.

מְצוּדַת דָּוִד הנה מה טוב. מה מאוד טוב ומה מאוד נעים הדבר כאשר ישבו על אדמתם כל בית ישראל הנקראים אחים לגודל האחוה שביניהם: גם יחד. ויהיו גם יחד במלכות אחת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד:

מְצוּדַת צִיּוֹן נעים. ענין ערבות ומתיקות:

ב כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל־הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל־הַזָּקָן זְקַן־אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל־פִּי מִדּוֹתָיו׃

רַשִׁ״י כשמן הטוב. שנמשח בו אהרן הכהן: שיורד. מראשו אל זקנו אל פי ראש הכתונת שלו שהזקן שוכב ע"פ הכתונת כן נעים טל חרמון שגבוה על הררי ציון והטל יורד מחרמון להררי ציון כשם ששמן המשחה לגדולה כך הר ציון לתפאר' ולכבוד לישראל כשם ששמן הטוב כן טל חרמון כזה כן זה כמו והיה כעם ככהן (ישעיהו כ״ד:ב׳), ורבותינו דרשו שבת אחים משה ואהרן לענין מעילה בשמן המשחה במסכת הוריות כל המזמור אבל יש בדברי תורה וקבלה משל ומליצה ודברי חכמים וחידותם ועיקר שיר המעלות על בית המקדש נאמר:

אִבְּן עֶזְרָא כשמן - הוא שמן המשחה על כן הודיעו פירוש, על כן הוא נפתח כי הוא שמן הידוע, כי הוא קודש והנמשח בו קדוש. והזכיר אהרן – כי הוא היה ראש המשוחים.

מְצוּדַת דָּוִד כשמן הטוב. והרי הדבר דומה כשמן המשחה הנתון על הראש בשפע רב עד כי ירד משם על הזקן והוא זקן אהרן שהיה הראשון להנמשחים בשמן המשחה: שיורד. אשר ירד עוד על פי מלבושיו בפתיחת בית הצואר ור״‎ל כמו שמן המשחה עם כי היה נתון על הראש לבד מ״‎מ באה השמן ממנו על מקומות מחולפות על כי המה דבוקות זו בזו כן אם כל בית ישראל אחת וראש אחד להם תתחלק אז השפע לכולם באמצעות המלך המקבל השפע בראשונה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מדותיו. מלבושיו כמו מדו בד (ויקרא ו):

ג כְּטַל־חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל־הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה אֶת־הַבְּרָכָה חַיִּים עַד־הָעוֹלָם׃

אִבְּן עֶזְרָא כטל - אמר רבי משה: מה טעם הר חרמון להר ציון?! ופירש בו: כטל חרמון שראוי להיותו יורד על הררי ציון. והנכון בעיני: כי כטל ישרת אחר וכן הוא כטל חרמון - כטל שיורד והנה הזכיר שני דברים, על דרך: יכפה אף ורבים כמוהו, כי הברכה בטל אז תרבה התבואה שחיי האדם תלויין בה.

מְצוּדַת דָּוִד כטל חרמון. כמו הטל היורד מהר חרמון על הררי ציון הנמוכים ממנו כן באה השפע באמצעות המלך ליתר העם: כי שם. בציון צוה ה׳‎ את הברכה והחיים עד העולם ר״‎ל בציון באה שפע ותחל ראשונה על המלך המולך בה וממנו יושפע על בני העם ולכן טוב הדבר שיהיו לאחדים:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.