אִיּוֹב ט

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

רַלְבַּ״ג ביאור מלות המענה. ויען איוב ויאמר:

ב אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי־כֵן וּמַה־יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם־אֵל׃

אִבְּן עֶזְרָא אמנם ידעתי כי כן - [ ראה ד']

מְצוּדַת דָּוִד אמנם וגו׳. בא להשיב על דברי בלדד ואמר מה שאמרת האל יעות משפט וגו׳ הנה באמת ידעתי גם אני כי כן הוא בעבור זה שפטתי שהכל בא מצד המערכה אבל כל תלונתי מהו הגמול כאשר יצדק אנוש עם אל ללכת בדרכיו הלא גם הוא נעזב להנהגת המערכה והיה כצדיק כרשע ומקרה אחד להם:

ג אִם־יַחְפֹּץ לָרִיב עִמּוֹ לֹא־יַעֲנֶנּוּ אַחַת מִנִּי־אָלֶף׃

רַשִׁ״י (מענה איוב):לריב עמו. להתווכח עמו:

מְצוּדַת דָּוִד אם יחפוץ. אם הצדיק ירצה להתווכח עם המקום על קפחון שכרו הלא לא ישיב לו אף תשובה אחת מן אלף שאלותיו:

ד חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ מִי־הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם׃

רַשִׁ״י חכם לבב. הוא לריב: ואמיץ כח. להיפרע: מי הקשה. לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים:

אִבְּן עֶזְרָא [אמנם ידעתי כי כן -] מי הקשה אליו - לבו. וישלם - והיה שלם.

רַלְבַּ״ג וישלם. ויעמוד עמו בשלום:

מְצוּדַת דָּוִד חכם לבב. ועוד הלא הוא חכם לבב ואמיץ כח בתכלית השלימות ומי הוא אשר דבר קשות למולו ונשאר בשלוה כי הלא גבר עליו אם בחכמה אם בכח ובעבור זה מי הוא אשר לא ירעד להתווכח עמו (ועם כי היה מסתפק בהשגחה הנה על הרוב ידבר אבל יודע היה אשר בידו הכח לשדד המערכה כאשר ירצה):

ה הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ׃

רַשִׁ״י המעתיק הרים. המסלקם כהופכו סדום: ולא ידעו. עד שנהפכו:

רַלְבַּ״ג המעתיק הרים. עוקר הרים ממקומם וזה יעשהו השם יתברך באמצעות הרוח הנעצר בתוכו כמו שהתבאר בספר האותות: ולא ידעו. חסר ועניינו ולא ידעו האנשים מי הוא אשר הפכ' באפו ר"ל שסבת העתקם ממקומ' נעלמת מההמון:

מְצוּדַת דָּוִד המעתיק. הלא הוא המעתיק את ההרים ממקומם והמון האנשים לא ידעו מי הוא אשר הפכם באפו כי נעלמה מכל סיבות הפיכתם:

ו הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן׃

רַשִׁ״י המרגיז ארץ. בהביטו אליה ותרעד:

רַלְבַּ״ג המרגיז. מניד ומניע: יתפלצון. יתנודדו ויתנועעו:

מְצוּדַת דָּוִד המרגיז. הוא המרעיד את הארץ לנוד ממקומה ועמודי הארץ יחרדון כי כאשר תעצר הרוח בבטן הארץ תרעד עמודיה הם תחתיות הארץ ואף פני האדמה ממעל:

מְצוּדַת צִיּוֹן יתפלצון. יחרדון כמו ותכסני פלצות (שם נה):

ז הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם׃

רַשִׁ״י האומר לחרס. לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח: ובעד. וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו:

אִבְּן עֶזְרָא לחרס - לשמש, כמו: בטרם יבא החרסה. יחתום - יעלים.

רַלְבַּ״ג לחרס. הוא השמש: יחתום. יסגור עד שלא יראו הם הככבים ההם וזה בעמו' קצתם תחת קצת ויהיה שב אל כוכבי לכת לבד או שיסתרו באור השמש ויהיה שב אל כל הכוכבים או יהיה הרצון באמרו ובעד ככבים יחתו' ר"ל כל כך יעדר אור השמש בעת הלקי' עד שיראו הככבים:

מְצוּדַת דָּוִד האומר. הוא הגוזר על השמש שלא יזרח ואינו זורח וסוגר מול הכוכבים לבל יאירו בעולם ועל ימי המבול יאמר כי לא שמשו אז המזלות:

מְצוּדַת צִיּוֹן לחרס. לשמש כמו מלמעלה החרס (שופטי׳ ח): יחתום. יסגיר כמו כי חתום הוא (ישעיה כט):

ח נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ וְדוֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי יָם׃

רַשִׁ״י נוטה שמים לבדו. ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום: על במתי ים. על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם:

רַלְבַּ״ג ודורך על במתי ים. עניינו שהוא נוטה הגשם שידרוך על במתי ים והוא השמים וככביו ההולכים באיזור גלגל המזלות או נוטין ממנו מעט לצפון ולדרום:

מְצוּדַת דָּוִד נוטה שמים. עם כי הוא מקיף כל העולם פרשו הוא לבדו: ודורך. בועט על גבהי הים לבל ישפכו לכסות הארץ כי מי אוקיינוס גבהו מן הארץ כן ארז״ל:

ט עֹשֶׂה־עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן׃

רַשִׁ״י כסיל וכימה. מזלות הם: וחדרי תימן. להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז):

אִבְּן עֶזְרָא עש - הם שבעה כוכבים: כסיל וכימה. שני כוכבים גדולים האחד בפאת שמאל מגלגל הנוטה והשני בפאת נגב, ועש בפאת צפון הגלגל הגדול. וחדרי תימן - הם הכוכבים שהם בפאת נגב הגלגל הגדול ובעבור היות היישוב בפאת שמאל ולא יראו אותם הכוכבים, על כן קראם חדרי כאלו הם במקום נחבא.

רַלְבַּ״ג עש כסיל וכימה. הם צורות בגלגלי הככבים הקיימי': וחדרי תימן. הם צורות הדרומיות:

מְצוּדַת דָּוִד עש כסיל וכימה. שמות מזלות הן: וחדרי תימן. יש בפאת הדרום חדרים אצור בהם רוח סופה כמ״ש מן החדר תבוא סופה (לקמן לז):

י עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר׃

מְצוּדַת דָּוִד עד אין חקר. עד שא״א לחקור אחריהם להבינם: עד אין מספר. לגודל רבוים:

יא הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף וְלֹא־אָבִין לוֹ׃

רַשִׁ״י הן יעבור וגו'. ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה: יעבור עלי. לפני ולא אראנו:

אִבְּן עֶזְרָא ויחלוף - יהלוך. וכן: חלף הלך לו.

רַלְבַּ״ג ויחלוף. ויעבור:

מְצוּדַת דָּוִד הן יעבור. אף כי בכל עת יעבור אצלי כי מלא כל הארץ כבודו אבל לא אראהו: ויחלוף. עם כי יחלוף לפני לא אתבונן תמונתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויחלוף. ענין העברה כמו חלף הלך לו (ש״ה ב):

יב הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ מִי־יֹאמַר אֵלָיו מַה־תַּעֲשֶׂה׃

רַשִׁ״י יחתוף. יכה פתאום כמו (משלי כ״ג:כ״ח) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא:

אִבְּן עֶזְרָא הן יחתוף - ישחית, כמו כחתף תארוב:

רַלְבַּ״ג הן יחתוף. חסר ועניינו הן יחתוף האדם אם ירצה ולא ימצא מי שישיבנו ממעשיו:

מְצוּדַת דָּוִד הן יחתוף. הוא חוטף את האדם בכח ובמהירות ומי ישיבנו ממעשיו מי יאמר אליו למה תעשה כזאת:

מְצוּדַת צִיּוֹן יחתוף. כמו יחטוף בטי״ת וענינו מהירות הלקיחה וכן כחתף תארב (משלי כג):

יג אֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׁיב אַפּוֹ תחתו [תַּחְתָּיו] שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב׃

רַשִׁ״י לא ישיב אפו. מפני יראת (וצדקת ס"א) איש: תחתיו שחחו. צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג):

אִבְּן עֶזְרָא עוזרי רהב - אנשי הממשלה.

רַלְבַּ״ג שחחו. שפלו: עזרי רהב. הם העוזרים בגאוה ובתוקף:

מְצוּדַת דָּוִד אלוה לא ישיב אפו. ר״ל לא ימצא מוחה בידו אשר בעבור זה ישיב אפו ממי שכעס עליו כי תחת רגליו כפפו קומתם כל העוזרים בהתחזקות ובגאוה ולא יעמדו נגדו למחות בידו:

מְצוּדַת צִיּוֹן שחחו. כפפו כמו וישח אדם (ישעיה ב): רהב. ענין גאוה והתחזקות כמו ורהבם עמל (תהלים צ):

יד אַף כִּי־אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמּוֹ׃

רַשִׁ״י אף. כ"ש:

מְצוּדַת דָּוִד אף כי אנכי. ומכ״ש חלש כמוני איך אשיב אמרי לו איך אבחרה לברר דברי עמו (ואף כי רבת פעמים אמר שרצונו להתווכח עמו הנה מכאב לב יתהפך במליו פעם יאמר כך ופעם כך וכדרך בני אדם):

טו אֲשֶׁר אִם־צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן׃

רַשִׁ״י לא אענה. אירא להרים קול לפניו: למשופטי. כמו לשופטי:

רַלְבַּ״ג למשופטי אתחנן. בתמיה והרצון בו ואיך אתחנן אל השם יתברך הנה אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי להיותי פחות מאד ביחס אליו:

מְצוּדַת דָּוִד אשר אם צדקתי. עם כי צדקתי לא אדע איך לדבר עמו להשיב אמרי לו כי הן קלותי מאד למולו: למשופטי אתחנן. וכי אתחנן להשופט אותי הלא מערכת השמים הם שפטו עלי היסורים ומה יועיל א״כ תחנון:

מְצוּדַת צִיּוֹן למשופטי. כמו לשופטי:

טז אִם־קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי לֹא־אַאֲמִין כִּי־יַאֲזִין קוֹלִי׃

רַשִׁ״י לא אאמין. לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו:

מְצוּדַת דָּוִד אם קראתי. אם כשאקרא אל ה׳ וישיב לי עכ״ז לא אאמין בעצמי אשר ישמע קולי והוא מדרך הפלגה לומר כ״כ הדבר נמנע בעיני עד שאכחיש גם את עצמי:

יז אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם׃

רַשִׁ״י אשר בשערה. נתחלפה צורתי (ס"א שורתי) לפניו: ישופני. יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א) מתרגמינן ושפית יתיה: פצעי. מכה המוציאה דם וליחה:

אִבְּן עֶזְרָא ישופני - כמו: ישופך ראש.

רַלְבַּ״ג ישופני. יכתתני: חנם. בלא עון:

מְצוּדַת דָּוִד אשר בשערה. הלא הוא אשר כתת אותי ברוח סערה והרבה פצעי בחנם על לא חמס בכפי ואם הייתי נחשב בעיניו היה משדד המערכ׳ בעבורי (ואף כי תלה היסורים במשפט המערכה עכ״ז יחשב כאלו המקום כתת אותו כי הוא נתן הממשלה ביד המערכה):

מְצוּדַת צִיּוֹן בשערה. כמו בסערה בסמ״ך: ישופני. יכתת אותי כמו הוא ישופך ראש (בראשית ג׳:ט״ו): פצעי. הוא מכה המוציאה דם:

יח לֹא־יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים׃

רַשִׁ״י לא יתנני. אינו מניחני להשיב רוחי אלי:

מְצוּדַת דָּוִד לא יתנני. אינו מניח אותי להשיב נשימתי אלי כי כל היום ימר לנפשי עד ישביעני מן המרירות:

מְצוּדַת צִיּוֹן יתנני. ענין עזיבה וכן ולא נתן סיחון (במדבר כא): רוחי. על הנשימה יאמר:

יט אִם־לְכֹחַ אַמִּיץ הִנֵּה וְאִם־לְמִשְׁפָּט מִי יוֹעִידֵנִי׃

רַשִׁ״י אם לכח. איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא: ואם למשפט. מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי:

אִבְּן עֶזְרָא מי יועידני - כמו: מי כמוני ומי יועידני:

מְצוּדַת דָּוִד אם לכח. ר״ל הנה הרעות שהביא עלי אם המה מצד הכח והתוקף שיש לו בזולת שמירת המשפט הן ידעתי כי אמיץ הוא וכל יוכל ולא יבצר ממנו אבל אם המה מצד המשפט כאשר יאמרו חברי מי הוא אשר יקבע לי יום מיועד ונקרבה יחד למשפט לברר הדין עם מי:

מְצוּדַת צִיּוֹן יועידני. ענינו עת קבוע וכן מי כמוני ומי יועידני (ירמיהו מ״ט:י״ט):

כ אִם־אֶצְדָּק פִּי יַרְשִׁיעֵנִי תָּם־אָנִי וַיַּעְקְשֵׁנִי׃

רַשִׁ״י הלא אם אצדק פי ירשיעני. כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי:

מְצוּדַת דָּוִד אם אצדק. היתכן אם אמנם אני צדיק במעשי ופי יעשה אותי לרשע בתמיה וכי בעבור אמרי פי אחשב לרשע הלא מעצמי אני תם וישר והוא עשה אותי לעקש בהבאת היסורים על לא חמס ועי״ז הנה נעשיתי עקש להרהר ולהתרעם:

כא תָּם־אָנִי לֹא־אֵדַע נַפְשִׁי אֶמְאַס חַיָּי׃

רַשִׁ״י תם אני. יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ"כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש:

אִבְּן עֶזְרָא לא אדע נפשי - בתימה, או לא אדע רע לנפשי.

רַלְבַּ״ג תם אני לא אדע נפשי. ר"ל הנני אפס ותם עד שלא אדע בעצמי נפשי ר"ל שאין נכרים כחתיה באיברי:

מְצוּדַת דָּוִד תם אני. עם כי אני תם וישר ולא ימצא בי עון עכ״ז לא אכיר בי נפשי החיונית כי הריני כמת ובעבור זה אמאס חיי כי טוב לי המיתה:

כב אַחַת הִיא עַל־כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה׃

רַשִׁ״י אחת היא. בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא:

מְצוּדַת דָּוִד אחת היא. בזה ישיב על מה שאמר בלדד שרעות הצדיקים המה לטובה ולא כן רעות הרשעים וע״ז אמר הלא מין אחת הם ודרך אחת להם ואיך א״כ ישתנו בפעולתם ע״כ אמרתי שהרעה מכלה התם והרשע זה כזה כי אין טובה באה מן הרעה:

כג אִם־שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג׃

רַשִׁ״י אם שוט. ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק: למסת נקיים. שהמית ילעג:

אִבְּן עֶזְרָא למסת נקיים ילעג - הלועג, והפך הדבר כי יתן המקום הארץ ביד הרשע שיכסה פני שופטיה, וענינו כמו: ופני המן חפו, שלא יוכלו לשאת פנים.

רַלְבַּ״ג אם שוט ימית פתאום. עניינו אם שבט ימית הרשע פתאום כמו שאמר בלדד הנה הרשע ההוא ילעג לראות אשר ינסה בהם השם יתברך הנקיים לפי שהוא ימות תכף ולא יאריך ברע ההוא והנקיים יתמידו ברע ההוא:

מְצוּדַת דָּוִד אם שוט. ר״ל אף לפי דבריך אשר שבט המכה ימית פתאו׳ את הרשע כאשר יקבל די גמול מעט מעש׳ הטוב שעשה ולא כן ימהר להמית את הצדיק הלא גם זאת עוד לטובה יחשב להרשע כי הוא שוחק ומלעיג על המסת הנקיים באריכות ימי היסורין וטובה בעיניו המיתה הפתאומית:

מְצוּדַת צִיּוֹן שוט. שרביט כמו שוט לסוס (משלי כו): למסת. מלשון המסה והמגה:

כד אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד־רָשָׁע פְּנֵי־שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה אִם־לֹא אֵפוֹא מִי־הוּא׃

רַשִׁ״י ביד רשע. כלפי שטן: פני שופטיה יכסה. מהבחין בדבר אמת: ואם לא איפוא. דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים:

אִבְּן עֶזְרָא מי הוא - יכזיבני.

מְצוּדַת דָּוִד ארץ נתנה. הנה הרשע בעודו כל הארץ שלו היתה לעשות בה חפצו לגזול ולעשוק ולרב חזקו הנה שופטי הארץ יעלימו עין ממנו וכאילו יכסה פניהם לבל יסתכלו במעשיו: אם לא. ר״ל אם תאמר לא כן הוא איה פה האיש ומי הוא אשר יכזב את אמרי:

כה וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי־רָץ בָּרְחוּ לֹא־רָאוּ טוֹבָה׃

רַשִׁ״י וימי. עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ:

מְצוּדַת דָּוִד וימי. אבל אני עם כל צדקותי הנה מהרו ימי ללכת בקלות רב יותר מהאדם הרץ וברחו ממני וכאלו לא ראו טובה כי הכל נשכח עתה בבוא מרבית הרעה:

כו חָלְפוּ עִם־אֳנִיּוֹת אֵבֶה כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי־אֹכֶל׃

רַשִׁ״י אבה. שם נהר שוטף: יטוש. יפרח:

אִבְּן עֶזְרָא אבה - יש אומרים: שם מקום, או שם נהר שוטף. ויש אומרים: פירות, כמו: ואנביה שגיא והראשון נכון. יטוש - אין לו ריע במקרא ופירושו: יעוף, לפי העניין:

רַלְבַּ״ג אניות אבה. הוא מעניין רצון והם האניות שישיגו רצונם בהם ההולכים בים להשחית כי הם יצטרכו ללכת במהירות אל אשר ירצו: יטוש. יעוף:

מְצוּדַת דָּוִד חלפו. עברו עם האניות ההולכות על נהר אבה הממהרות ללכת, עפו מהר כנשר הממהר לעוף בעבור השגת האוכל:

מְצוּדַת צִיּוֹן יטוש. ימהר ויפרח כי כנשר חש לאכול (חבקוק א׳:ח׳) תרגומו דטוס למיכל:

כז אִם־אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה׃

רַשִׁ״י שיחי. דברי צערי: פני. חמתי: ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה׳:ט׳):

אִבְּן עֶזְרָא אעזבה פני - כעסי כמו ופניה לא היו לה עוד. ואבליגה - ואתחזק כמו: המבליג שוד.

רַלְבַּ״ג שיחי. דברי נגעי: פני. כעסי: ואבליגה. ואתחזק ויהיה בודד או יהיה יוצא ויהיה פי' ואחזק לבי:

מְצוּדַת דָּוִד אם אמרי. אם אחשב אשכח יללתי וספור תלאותי ואעזוב כעסי ואתחזק להתאפק מלצעוק ומלהתרעם:

מְצוּדַת צִיּוֹן שיחי. ספור התלאות: פני. כעסי כמו אתן את פני (ויקרא כ׳:ג׳): ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד (עמוס ה):

כח יָגֹרְתִּי כָל־עַצְּבֹתָי יָדַעְתִּי כִּי־לֹא תְנַקֵּנִי׃

רַשִׁ״י יגורתי כל עצבותי. שלא יניחוני מלצעוק: ידעתי כי לא תנקני. מעוני מלהפרע ממנו:

אִבְּן עֶזְרָא עצבותי - מן בעצבון.

רַלְבַּ״ג כל עצבותי. כל הכעסים אשר לי:

מְצוּדַת דָּוִד יגורתי. אאסוף כל העצבון אשר לי לאצרם תוך הלב מבלי לצעוק עוד הנה עם כל זה ידעתי שלא תנקה אותי מן היסורין ולא ארויח א״כ מאומה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יגורתי. אאסוף כמו אוגר בקיץ (משלי י):

כט אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה־זֶּה הֶבֶל אִיגָע׃

רַשִׁ״י למה זה הבל איגע. לבא במשפט:

מְצוּדַת דָּוִד אנכי ארשע. ר״ל אף אם רשעתי למה זה הבל איגע להתחנן לפניו כי מה אועיל הלא כ״כ אני מדוכא ומעונה עד שא״א לי לחזור לקדמותי:

מְצוּדַת צִיּוֹן איגע. מל׳ יגיע:

ל אִם־הִתְרָחַצְתִּי במו־[בְמֵי־] שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי׃

רַשִׁ״י בבור. נקיון:

מְצוּדַת דָּוִד אם התרחצתי. אף אם ארחץ עצמי במי שלג ואנקה כפי בבורית המנקה ר״ל אם אשוב לה׳ ואעביר מעלי לכלוך העון:

מְצוּדַת צִיּוֹן והזכותי. מל׳ זכות ובהירות: בבור. שם עשב המנקה וקרוי בורית ויקרא גם אהל בדוז״ל (שבת צ):

לא אָז בַּשַּׁחַת תִּטְבְּלֵנִי וְתִעֲבוּנִי שַׂלְמוֹתָי׃

רַשִׁ״י בשחת תטבלני. להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב:

אִבְּן עֶזְרָא ותעבוני שלמותי - רבים פירשו בו, מפאת החבורות והשחין. והנכון בעיני: שהוא דרך משל, כי שלמותי היו מתעבות אותי ומרשיעות והוא כנגד אם התרחצתי במי שלג.

רַלְבַּ״ג אז בשחת תטבלני. ר"ל תכניס גופי בשחת:

מְצוּדַת דָּוִד אז בשחת. ר״ל התשובה לא יועיל כ״א להביא עלי המיתה לטבול אותי ולהורידני אל שחת הקבר ולאשר שלמותי יתעבו אותי כי יפשטו אותם מעלי בהוריד אותי שאולה וכאומר אך את הטובה ההיא אוכל לקבל אבל לא אקוה לחזור לקדמותי:

מְצוּדַת צִיּוֹן בשחת. בבור: תטבלני. מל׳ טבילה ור״ל תורידני: שלמותי. מלבושי:

לב כִּי־לֹא־אִישׁ כָּמֹנִי אֶעֱנֶנּוּ נָבוֹא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט׃

רַשִׁ״י במשפט. בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע"ש תחלתו ופעמים ע"ש אמצעיתו ופעמים ע"ש אחריתו:

רַלְבַּ״ג כי לא איש כמוני. עניינו אין השם ית' איש כמוני לדבר עמו:

מְצוּדַת דָּוִד כי לא איש כמוני. אין המקום ב״ה איש כמוני שאשיב לו נבוא יחדיו במשפט לברר הדין עם מי כי אם אלו היה מהאפשר להתווכח עמו אז כאשר יצאתי זכאי בע״כ היה מפליא ניסיו להחזירני לקדמותי משא״כ ע״י תשובה כי אז יהיה די בטובת המיתה:

לג לֹא יֵשׁ־בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ יָשֵׁת יָדוֹ עַל־שְׁנֵינוּ׃

רַשִׁ״י מוכיח. דרשני"ר בלע"ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו: ישת ידו. משטר אימתו וניגושו: על שנינו. שלא יחזק החזק את הרפה:

מְצוּדַת דָּוִד לא יש. אין בינינו מברר דברים אשר ישים יד ממשלתו על שנינו להיות נשמעים לו:

מְצוּדַת צִיּוֹן מוכיח. מברר אמרים כמו אשר הוכיח ה׳ (בראשית כד):

לד יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ וְאֵמָתוֹ אַל־תְּבַעֲתַנִּי׃

מְצוּדַת דָּוִד יסר. אם יסר מעלי שבטו המכה בי הם היסורין ולא תבעת אותי פחדו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואמתו. מל׳ אימה ופחד:

לה אַדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ כִּי לֹא־כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי׃

רַשִׁ״י כי לא כן אנכי. על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין:

אִבְּן עֶזְרָא כי לא כן אנכי עמדי - אינני עם נפשי כמו שחשבתם.

מְצוּדַת דָּוִד אדברה. אז אדבר דברי להתווכח על מה הביא הרעה עלי על לא חמס בכפי ולא אירא ממנו כי לא ימצא בידי דבר פשע כי לא כן אנכי עם עצמי כאשר אני בעיניכ׳ אשר תחשבוני לרב פשע אשר לא כן הוא:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.