א
הֶן־כֹּל רָאֲתָה עֵינִי שָׁמְעָה אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ׃
מְצוּדַת דָּוִד
הן כל. (אלה) כל הדברים האלה שאמרתי הנה ראתה עיני הדברים הנראים ושמעה אזני הדברים הנשמעים ובין העין ובין האזן הבינה לכל אחת מהנה שבדבר ה׳ נעשה:
ב
כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם־אָנִי לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם׃
מְצוּדַת דָּוִד
כדעתכם. כשיעור ידיעתכם ידעתי גם אני לא פחות וגרוע אנכי מכם בדבר הידיעה ומה זה תספרו לפני מפלאות ה׳:
ג
אוּלָם אֲנִי אֶל־שַׁדַּי אֲדַבֵּר וְהוֹכֵחַ אֶל־אֵל אֶחְפָּץ׃
רַשִׁ״י
אולם אני. איני מבקש אלא לדבר אליו ולהתווכח עמו אחפוץ:
מְצוּדַת דָּוִד
אל שדי אדבר. לא אחפוץ מעתה להתווכח עמכם כ״א אל שדי אדבר ועמו אחפוץ להתווכח:
ד
וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי־שָׁקֶר רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם׃
רַשִׁ״י
טופלי שקר. מחברי דברי שקר: רופאי אליל כולכם. כל אליל שבמקרא לשון אל ורבותינו פירשו זה גיד הצואר שאין לו רפואה ושמו אלל:
רַלְבַּ״ג
אליל. מלת אל נגזרת מן אל וענינה הדל:
מְצוּדַת דָּוִד
ואולם. אבל מכם אין לי תועלת כי אתם מחברים יחד דברי שקר כי תאספו עלי עון רב אשר לא כן הוא ובהיות כן אתם כולכם רופאי הבל ר״ל מה שתנחמו אותי לומר כשאשוב לה׳ ישגא אחריתי הלא הבל הוא כי אין בי עון לשוב עליו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
טופלי. ענין חבור ודבוק כמו ותטפול על עוני (לקמן יד): אלל. אל ולא ולכן יקראו עבודת כוכבים אלילים בעבור זה:
ה
מִי־יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה׃
מְצוּדַת דָּוִד
ותהי לכם לחכמה. כי בדבריכם נראה כסכלות לכם לזאת שתקו ואולי יחשוב מי שאתם חכמים:
ו
שִׁמְעוּ־נָא תוֹכַחְתִּי וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ׃
מְצוּדַת דָּוִד
שמעו. הבינו עתה ויכוח אמרי: וריבות. הוא הויכוח וכפל הדבר במ״ש:
ז
הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה׃
רַשִׁ״י
הלאל תדברו עולה. אחרי אשר תחת אל באתם לריב לא טוב שתדברו עולה: ולו תדברו רמיה. בעבורו תדברו רמיה כמו (לקמן לג) הן אני כפיך לאל וכמו אל הארץ אשר דבר להם (דברים ט׳:כ״ח) לצורכם וכמו ילחם לכם (שמות י״ד:י״ד) האתם תריבון לבעל (שופטים ו׳:ל״א) הוקשה בעיני לדמותו כאן והוא דוגמת ביד משה לו על קרח (במדבר י״ז:ה׳):
רַלְבַּ״ג
הלאל. האם בעבו' אל: ולו תדברו רמי'. ואם בעבורו תדברו רמיה:
מְצוּדַת דָּוִד
הלאל. וכי בעבור להצדיק את האל תדברו עולה לתלות בי עון רב: ולו. וכי בעבורו תדברו רמיה בתמיה וכי הגון הדבר:
ח
הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן אִם־לָאֵל תְּרִיבוּן׃
רַשִׁ״י
הפניו תשאון. וכי להחניף לו בשאת פנים באתם: אם לאל. בשבילו תתווכחון על רמיה:
מְצוּדַת דָּוִד
הפניו. וכי תשאו פניו להחניף לו כאשר תריבון בעבורו וכי רצונו בזה:
ט
הֲטוֹב כִּי־יַחְקֹר אֶתְכֶם אִם־כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ׃
רַשִׁ״י
הטוב כי יחקור אתכם. ותמצאו שקרים: אם כהתל באנוש תהתלו בו. לומר לכבודך עשינו עצמינו שקרים:
מְצוּדַת דָּוִד
הטוב. וכי יהיה טוב לכם כאשר יחקור אתכם במשפט על הדברים האלה וכי תהתלו בו לומר אז לפניו מהתלות הנה לכבודך דברנו כל אלה וכאשר יהתל איש ברעהו:
י
הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם אִם־בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן׃
רַשִׁ״י
הוכח יוכיח אתכם. הלא יודיע לכם דבתכם: אם בסתר. וכי בסתר שתעמדו לפניו בדין פנים תשאו לו לומר שם נשאנו פניך:
מְצוּדַת דָּוִד
הוכח. דעו שיוכיח אתכם אם תחניפו לו לשאת פניו בסתר בעמקי הלב כי יודע הוא תעלומות לב אשר בזדון תדברו ולא משגה המה:
יא
הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם׃
רַשִׁ״י
הלא שאתו. גבהו ואימתו תבעת אתכם ויש אומרים שאתו שריפת אשו כמו וישאם דוד ואנשיו (שמואל ב ה) וכמו משאת העיר (שופטי' כ):
אִבְּן עֶזְרָא
הלא שאתו - אשו כמו: והמשאת החלה, או כענין רומה על השמים.
מְצוּדַת דָּוִד
הלא שאתו. שריפת להב אשר תבעת אתכם: ופחדו וגו׳. ואיך תוכלו להצטדק במשפט:
מְצוּדַת צִיּוֹן
שאתו. להב אשו כמו ותשא הארץ מפניו (נחום ח): תבעת. מל׳ בעתה וחרדה:
יב
זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי־אֵפֶר לְגַבֵּי־חֹמֶר גַּבֵּיכֶם׃
רַשִׁ״י
זכרוניכם. נמשל משלי אפר זכרוניכם נמשל לאפר, אתם סבורים להתמשל לאברהם שאמר אנכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז): לגבי חומר. שוה לעפר יהי גביכם אצלו גביכם. גובה שלכם כמו ותבני לך גב (ביחזקאל טו):
מְצוּדַת דָּוִד
זכרוניכם. ר״ל הלא בני אדם כולכם וזכרוניכם משולים לזכרון האפר וגופכם דומה לגוף החומר ומה זה לא יראתם מפחד המשפט:
יג
הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה־אָנִי וְיַעֲבֹר עָלַי מָה׃
רַשִׁ״י
ויעבור עלי מה. מה שיעבור עלי בעון צעקתי יעבור עלי ואל תחושו על מה אני צריך לשאת ולאחוז:
מְצוּדַת דָּוִד
החרישו. לזאת שתקו מעתה מלדבר מה ממני לתלות בי עון רב ואני אדבר דברי ואף אם יעבור עלי מהרעות מה שיעבור אם רב ואם מעט ר״ל לא אחדל מלדבר מפחד יראת העונש:
יד
עַל־מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי׃
רַשִׁ״י
בשרי בשני. לייסרני ולכופני אל השתיקה: ונפשי אשים בכפי. להגיש נפשי למות בייסורי שתיקה:
רַלְבַּ״ג
לגבי חומר גביכ'. לגופי חומר נמשלו גופיכם: [ יג ] ויעבור עלי מה. ר"ל ויעבור עלי מהרעות מה שיהי' אם מעט ואם הרבה:
מְצוּדַת דָּוִד
על מה. בעבור מה ר״ל מה העון אשר בעבורו אשא כל בשרי בשיני כי כל הבשר נלקה ונשחת ולא נותר מהם כ״א לבד הבשר הדבוק בשיני כמ״ש ואתמלטה בעור שני (לקמן יט): ונפשי. ועל מה נפשי קלה להתפרד ממני כאלו היתה בכפי אשר מיד בהפתח היד תפול ממנה:
טו
הֵן יִקְטְלֵנִי לא [לוֹ] אֲיַחֵל אַךְ־דְּרָכַי אֶל־פָּנָיו אוֹכִיחַ׃
רַשִׁ״י
הן יקטלני. הלא אם יקטלני איני נפרד ממנו ותמיד לו אייחל על כן אין מרד ופשע בדברי: אך דרכי. ומדותי שנהגתי בהם: אל פניו אוכיח. לדעת מה יפשיעני:
מְצוּדַת דָּוִד
הן יקטלני. ר״ל אל תחשבו שצעקתי יורה שעל אשר אחשב שאבד׳ תוחלתי סרה ממני בעבור זה יראת ה׳ כי לא כן הוא כי אף אם יקטלני עוד אקוה לו לעדן את נפשי בתענוג הרוחני ומדוע א״כ תסור ממני היראה וכל דברי לא להתריס נגדו אך חפצי לברר דרכי לפניו לפלס אותם:
טז
גַּם־הוּא־לִי לִישׁוּעָה כִּי־לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא׃
רַשִׁ״י
גם הוא. וכאשר אני שלם עמו כן הוא גם הוא לי לישועה ולא תמצאו אתם חן בעיניו: כי לא לפניו חנף יבוא. וזה שנא' להם (לקמן מב) כי לא דברתם אלי נכונה:
מְצוּדַת דָּוִד
גם הוא. והן ידעתי כי מלבד זכיותי אשר רבו וילמדו עלי זכות יהיה גם הוא לי לישועה בעבור יושר אמרי כי חפצי באמת ולא להחניפו לומר לפניו הן צדקת כי אמנם חטאתי ואם לא כן הוא כי בעל חנף לא יבוא לפניו כי שנוא הוא לו:
יז
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם׃
יח
הִנֵּה־נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט יָדַעְתִּי כִּי־אֲנִי אֶצְדָּק׃
רַשִׁ״י
ערכתי משפט. הוכחת דברים סדרתי טענותי בלבי מה להשיב:
מְצוּדַת דָּוִד
ערכתי משפט. סדרתי אמרים לטעון במשפט וידעתי אשר אצדק על פיהם:
יט
מִי־הוּא יָרִיב עִמָּדִי כִּי־עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע׃
רַשִׁ״י
אחריש ואגוע. אם לא אריב אחריש ואגוע:
רַלְבַּ״ג
אחריש ואגוע. הטעם אם אחריש אגוע לחוזק הכאב ואמצא מרגוע בספרי ענייני מכאובי:
מְצוּדַת דָּוִד
מי הוא יריב. ר״ל מי הוא אשר ערב לבו לגשת לריב עמדי להשתיקני מבלי טענות צודקות: כי עתה. אם אחריש עתה בעבור הטענות הכוזבות אשר יגידו הריעים הלא אמות ואגוע מכאב מניעת הדברים:
כ
אַךְ־שְׁתַּיִם אַל־תַּעַשׂ עִמָּדִי אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר׃
רַשִׁ״י
אך שתים אל תעש עמדי. דין של מעלה ודין של מטה ואם באחת תבוא למשפט אז מפניך לא אסתר אם בדין של מעלה אני אומר חטאתי מכסה פשעיו לא יצליח וגו' (משלי כ״ח:י״ג) ואם בדין של מטה אף אנכי לא אודה כסוי חטאה ל"ש (סא"א):
מְצוּדַת דָּוִד
אך שתים. חזר פניו כלפי המקום ואמר אך אל תעשה עמדי שתי הדברים הם האמורות למטה ואז לא אסתר מפניך כי אמצא מענה להתווכח:
כא
כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק וְאֵמָתְךָ אַל־תְּבַעֲתַנִּי׃
רַשִׁ״י
כפך מעלי הרחק. כפייתך כמו שהשיבו אליהוא ואכפי עליך לא יכבד (לקמן לג) ויש פותרים כפך כלומר ידך וקשה לי לאומרו כי לא מצינו כף לרעה כי אם להגן כמו ושכותי כפי (שמות לג):
אִבְּן עֶזְרָא
כפך - מכתך, בעבור היות המכה הידועה מבן אדם בכף וכמוהו: הנה יד ה' הויה.
מְצוּדַת דָּוִד
כפך. האחת היא אשר בעת הויכוח הרחק מעלי מכת ידך לבל יטרדוני והשנית אשר אז אל תפחד אותי אימתך שלא יסתתמו טענותי:
כב
וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה אוֹ־אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
וקרא. או קרא לומר מה פשעי ואני אשיב לך או אדבר אני יושר דרכי ואתה תשיב לי:
כג
כַּמָּה לִי עֲוֺנוֹת וְחַטָּאוֹת פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
כמה. כמה מספר העוונות והחטאות אשר תחשוב לי כמה הם אף הודיעני מה הם פשעי וחטאתי כי אני לא ידעתי מאומה בידי לא פשע ולא חטאת:
כד
לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ׃
רַשִׁ״י
פניך תסתיר. לראות את דרכי יושרי:
מְצוּדַת דָּוִד
למה פניך תסתיר. אחז במשל מדרך האדם המצוה ליסר את מי ומסתיר פניו לבל יראה בו שלא יכמרו רחמיו עליו: ותחשבני. ואתה חושב אותי לך לאויב ומורד עד אשר תשתדל מאוד בהבאת הרעות עלי:
כה
הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת־קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף׃
מְצוּדַת דָּוִד
העלה. וכי תערוץ עלה נדף וכי תרדוף את קש יבש וכי זהו כבודך והלא אני כאחד מהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
העלה. עלה אילן: נדף. כתוש כמו כקש נדף (ישעיה מא): תערוץ. תשבור כמו לערוץ הארץ (שם ב): קש. תבן דק:
כו
כִּי־תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֺנוֹת נְעוּרָי׃
רַשִׁ״י
מרורות. סרבניות אשר מריתי פיך אתה כותב ולא הטובות שפעלתי:
רַלְבַּ״ג
כי תכתוב עלי מרורות. ר"ל את' גוזר עלי גזירות קשות ומרות:
מְצוּדַת דָּוִד
כי תכתוב. כל המרי והמרד הנמצא בי תכתוב עלי בספרך למען לא ישכח ואף העוונות שעשיתי בנעורי עוד לא הייתי שלם בשכלי הנה אתה מוריש אותם לי לקבל הגמול גם עליהם כאשר ידקדק האדם אחר הדומה לו:
כז
וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כָּל־אָרְחוֹתָי עַל־שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה׃
רַשִׁ״י
בסד. בלשון ארמי סדנא בסדני' יתיב עץ גדול שנותנין בו רגלי האסורים ובל' יוני אשתו"ק: תתחקה. אתה עצמך מתחקה על פסיעותי כן פסע זה וכה פעל וכמו מחק הארץ (יחזק' מג) וחיק האמה (שם) זה היסוד אפיקיו"ל בלע"ז הן על כפים חקותיך (ישעיהו מ״ט:ט״ז):
אִבְּן עֶזְרָא
בסד - כמו: ושדת אותם בסיד שיראו בו כל ארחותי. ורבינו האי ז"ל אמר: שהוא כבל מדברי רבותינו ז"ל. על שרשי רגלי - על עיקרי רגלי תשים חק וגבול והוא רמז לבן אדם.
רַלְבַּ״ג
בסד. הוא כלי מכלי המאסר שאוסרין בו רגלי הנאסר בדרך שלא יוכל ללכת אנה ואנה ציפוש בלעז: תתחקה. שב אל הסד והרצון בו שחקיקת המאסר ההוא שנאסרה בו רגליו הוא כאילו נחקק על שרשי רגליו עד שיהיה החקק בו כשעור רגליו בצמצום בדרך שיעמדו בו בדוחק ולפי זה הפירוש יהיה סד נקבע ואין זה זר בלשון כי כמה שמות יבואו בלשון זכר וישתמשו בהם שימוש לשון נקבה ולפי זה הפי' יתכן גם כן שישוב אמרו תשמור כל ארחותי אל הסד לפי שהוא נאסר בה ולא יוכל לצאת ממנה וללכת באשר ירצה:
מְצוּדַת דָּוִד
ותשם בסד רגלי. עם כי שמת רגלי בכבלי עצים סגורים והוספת עוד לשמור כל כל ארחותי לבל אברח והלא רגלי סגורים ואיך אוכל לברוח ועוד תוסיף להכאיב אותי כי תחקוק נקבי עצי הסד מצומצמים לפי מדת שרשי רגלי הם עצמות הרגל והמה דוחקים בשר הרגל ומצערים ביותר ור״ל הנה תייסר אותי במכאוב על מכאוב אשר לא אוכל לשאת:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בסד. עצים חקוקים עשוים להסגר בהם רגלי התפוס וכן ישם בסד רגלי (לקמן לג) ובדרז״ל סדנא בסדניה יתיב (פסחים כח): שרשי רגלי. הם העצמות הרגל שהם העיקר להם: תתחקה. מל׳ חקיקה:
כח
וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ׃
רַשִׁ״י
והוא כרקב יבלה. הגוף הזה אשר תרדוף ירקב ויבלה ואין כבודך ברדיפתך:
מְצוּדַת דָּוִד
והוא. הלא הגוף הנרדף ממך הלא יבלה ויושחת כדבר הנרקב וכבגד אשר אכלו התולעת וכי כבודך היא זו לרדוף אחר בריה שפלה כזאת:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יבלה. מל׳ בליה ורקבון: עש. כן שמו של התולעת האוכל הבגדים וכן כבגד יאכלם עש (ישעיהו נ״א:ח׳):
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.