שער הכניעה — הקדמה

א בביאור אופני חיוב כניעתנו לאלהים יתברך. וזה פתח השער:

ב אמר המחבר מפני שקדם מאמרנו ליחד המעשים לאלהים לבדו והיתה הגאוה במעשים המיוחדים לאלהים משגת את בעליהם יותר מהרה מכל הפגעים המשיגים אותם והיה הפסדה למעשים הרבה מאד ראיתי כי הנחוץ שבדברים שאני צריך להם הוא לסמוך לו מה שירחיקנה מן האדם והיא הכניעה, ומפני שנתברר לנו עוד שהיא שורש העבדות ובה יתכן להבדל העבד ממדת האדנות וההודאה לאלהים בהתיחדו בהם לבדו מבלעדי הברואים כמו שאמר דוד ע״‎ה (ד״‎ה א כט) לך ה׳ ‎‎הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו׳ ‎‎ואמר (תהלים פט ז): "כי מי בשחק יערוך לה׳ ‎‎ידמה לה׳" ‎‎וגו׳ ומטיבה עוד כי היא מרחקת מן האדם הגדולה והגאון והגובה והתפארת והשררה ורדות בכל (ס״‎א ושליט בדל) וחמוד מה שהוא גדול ממנו והדומה לזה מסעיפי הגאוה,

ג וראוי עתה שנבאר מדבר הכניעה עשרה דברים.

ד האחד מה היא הכניעה.

ה והשני לכמה חלקים תחלק.

ו והשלישי במה תהיה הכניעה.

ז והרביעי באיזה ענין צריך להתנהג בה.

ח והחמישי איך אופני קנותה.

ט והששי בתוכן המנהג שצריך להתנהג בו הנכנע.

י והשביעי מתי תתכן הכניעה מן הנכנע ומתי לא תתכן.

יא והשמיני שנבאר אם הכניעה סמוכה למדות הטובות או המדות הטובות סמוכות לה (ס״‎א אם הכניעה תלויה במדות או המדות תלויות בה).

יב והתשיעי אם יתכן להתקבץ בלב האדם הגאוה והכניעה אם לא.

יג והעשירי ביאור תועלת הכניעה בעניני העוה״‎ז והעוה״‎ב.