סֵפֶר הַחִנּוּךְ קיב

א מִצְוַת שְׁבִיתַת הָאָרֶץ בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה – לְבַטֵּל עֲבוֹדַת הָאָרֶץ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת. וּבָא הַפֵּרוּשׁ, שֶׁעַל שָׁנָה הַשְּׁבִיעִית נֶאֱמַר, שֶׁנִּצְטַוִּינוּ שֶׁלֹּא לַעֲסֹק בָּהּ כְּלָל בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ. וְנִכְפְּלָה הַמִּצְוָה הַזּוֹ בְּאָמְרוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר (ויקרא כה ה) שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְכֵן וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיְיָ (שם ב). וּכְבָר כָּתַבְתִּי (לעיל מצוה פד) כָּל עִנְיָנָהּ מֻשְׁלָם לְמַעְלָה בְּסֵדֶר אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי בְּמִצְוַת וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. שֶׁבָּאָה לְצַוּוֹת עַל הֶפְקֵר פֵּרוֹת שָׁנָה זוֹ לַכֹּל, וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּאן הָיָה מְקוֹמוֹ.