סֵפֶר הַחִנּוּךְ שמה

א שֶׁלֹּא נִמְכֹּר עֶבֶד עִבְרִי עַל אֶבֶן הַמִּקָּח – שֶׁלֹּא נִמְכֹּר עֶבֶד עִבְרִי כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹכְרִין עֲבָדִים כְּנַעֲנִיִּים בְּהַכְרָזָה עַל אֶבֶן הַמִּקָּח, אֶלָּא בְּהֶצְנֵעַ וְדֶרֶךְ כָּבוֹד. וְכֵן אָמְרוּ בַּסִּפְרָא (בהר ו א) לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד, שֶׁלֹּא יִמְכְּרֵם בְּסִמְטָא וְיַעֲמִידֵם עַל אֶבֶן הַמִּקָּח.

ב שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ יָדוּעַ, שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ לָאָדָם לְהָקֵל בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיאוּ עֲוֹנֹתָיו לִמְכֹּר, כִּי לֹא יֵדַע אִם אוּלַי לְמָחָר יָבוֹא גַּם הוּא לְכָךְ. בֵּאוּר מִצְוָה זוֹ בְּקִדּוּשִׁין [שם], וְדִינֶיהָ כְּלוּלִים בְּעִקָּרָהּ, אֵין לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם.

ג וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג שֶׁאֵין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג, אֶלָּא בִּזְמַן הַיּוֹבֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (מצוה של). וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וּמָכַר עֶבֶד עִבְרִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעֲבָדִים כְּנַעֲנִיִּים נִמְכָּרִים עָבַר עַל לָאו, אֲבָל מִן הַדּוֹמֶה שֶׁאֵין בּוֹ חִיּוּב מַלְקוּת, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבֹר עָלָיו מִבְּלִי מַעֲשֶׂה.