סֵפֶר הַחִנּוּךְ תקמא

א לִטְעֹן הַמַּשָּׂא שֶׁנָּפַל עִם חֲבֵרוֹ – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לַעֲזֹר אֶת אַחֵינוּ כְּשֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִים לָתֵת הַמַּשָּׂא עַל הַבְּהֵמָה אוֹ עַל הָאִישׁ וְאֵין מִי שֶׁיַּעַזְרֵם עַל הַדָּבָר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כב ד) הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ. וְזֶה יִקְרְאוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ לב א) טְעִינָה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר עַל הַטְּעִינָה, אֲבָל עַל הַפְּרִיקָה, כְּלוֹמַר לַעֲזֹר אֶת אָחִיו לִפְרֹק הַמַּשָּׂא מֵעָלָיו אוֹ מֵעַל בְּהֶמְתּוֹ הַחִיּוּב הַזֶּה הוּא עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתוֹ בְּחִנָּם.

ב וּמִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ וּקְצָת דִּינֶיהָ כָּתַבְתִּי בְּמִצְוַת פְּרִיקָה בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים, בְּמִצְוַת לְהָסִיר הַמַּשָּׂא מֵעַל הַבְּהֵמָה (מצוה פ). וְכָל עִנְיָנָהּ תַּגִּיד עָלֶיהָ חֲבֶרְתָּהּ.