שולחן ערוך, אורח חיים רפג
א מַה שֶּׁאֵין מוֹצִיאִין בְּשַׁבָּת סֵפֶר שֵׁנִי לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַמּוּסָפִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא שְׁנֵי פְּסוּקִים.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) שאין בה - ואין קורין בתורה פחות מג' פסוקים וכדלעיל סימן קל"ז ולהצטרף עמה פסוקים שלא מענינו של יום אי אפשר והתוס' כתבו עוד טעם לפי שצריך להפטיר בנביא בכל שבת מענינו של יום ואי קרינן בשל שבת א"כ יהא צריך להפטיר בדסליק מיניה והיינו מעניני שבת וא"כ יהיו כל ההפטרות מענין אחד: ש"ע סָעִיף א
ט״ז
סָעִיף א
א שאין בה אלא ב' פסוקים. במרדכי פ' ב"ה הקשה בהג"ה ותימא ויתחילו עמו בר"ח דמתחילין למעלה בפרשת תמיד עכ"ל ונ"ל דשאני ר"ח דיש חיוב לקרות ד' גברי ע"כ בהכרח קורין ג' קודם חובת היום שהוא ובראשי חדשיכם והד' הוא קורא חובת היום אבל בשבת שאינו צריך לקריאת פ' מוסף אלא א' בשביל חובת היום מה שייכות יש לו לפרשת התמיד: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א שאין עט״ז לכאורה הם דברי הב״ח דגברא דקרי חובת היום א״א לקרות לו מה שאין מענינו הלכך בר״ח הד׳ הוא לחובת היום קורא ובראשי חדשיכם אבל י״ל דאינו כן אלא כוונתו ז״ל דבר״ח תיקון נביאים הוא שיקראו בתורה בהכרח כן הוא שג׳ יתחילו מפ׳ התמיד ועיין כ״מ פי״יב מה״ת. משא״כ תיקון ספר שני במוספין תקנות הגאונים הוא לא רצו לתקן שיקרא מה שאין מענינו של יום. ור״ח שחל בשבת אה״נ קורין וביום השבת ג״כ למוסף מפטיר דמענינו הוא כבסי׳ תכ״ה ועיין לבוש הביאו הנ״ץ ג״כ דר״ח שיש בפרשה שראוי לקרות חד גברא מוציאין ומתחילין למעלה דד׳ בעינן משא״כ בשבת אין בענינה ג״פ להוציא בשביל הפרשה ס״ת כו׳ יע״ש. ועוד טעמים אחרים הובא בב״י בשם התוס׳ שיהיו כל הפטורות מענין א׳ ופרישה בשם הר״ן דבשבת לא תקנו להפסיק רק קורין בסדר השבוע משא״כ בי״ט קורין בעניינו תקנו הגאונים ספר שני בקרבנו יע״ש בזה ועמ״א אי״ה בזה: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א מה. ואין לקרות שלא מעניינו של יום תוס' ורא"ש שם וראיה מר"ח: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)