שולחן ערוך, אורח חיים תסד
א חַרְדָּל אוֹ שְׁאָר מִינֵי טִבּוּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַיִם, אֵין נוֹתְנִין בָּהֶם קֶמַח; וְאִם נָתַן לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, יֹאכַל מִיָּד וְלֹא יַשְׁהֶנּוּ שֶׁמָּא יַחְמִיץ, וּבִשְׁאָר מִינֵי טִבּוּלִין כֵּיוָן שֶׁאֵינָם חַדִּין כְּמוֹ חַרְדָּל, וַדַּאי הֶחְמִיץ וְצָרִיךְ לְשָׂרְפוֹ אִם הוּא אַחַר זְמַן אִסוּר חָמֵץ. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חַרְדָּל כְּלָל בְּפֶסַח, אֲפִלּוּ נִתְעָרֵב קֹדֶם פֶּסַח, דְּהָוֵי כְּמִינֵי קִטְנִיּוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין בּוֹ אִסּוּר (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי רפ"ה וְת"ה סִימָן קי"ג).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה
סָעִיף א
א (א) שאר מיני טיבול - שמטבלים בהם הבשר ויש בהם חומץ ושאר דבר שיש לו קיוהא ורגילין ליתן בתוכן קמח שהקמח מתחמץ ג"כ ע"י קיוהא: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) שיש בהם מים - דאי אין בהם מים כלל הוי מי פירות ואינם מחמיצין אפילו הם דברים חמוצין בעצמן כמש"כ לעיל בסימן תס"ב. ולפי מש"כ הרמ"א לעיל בסימן תס"ב ס"ד דאנן מחמירין במי פירות לבד ג"כ אפילו אין בהם מים כלל רק מיני טיבולים שנעשים מחומץ יין עם קמח ג"כ אסור: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) יאכל מיד - שחוזק החרדל אין מניחו מהר להחמיץ: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) וצריך לשרפו - לאו דוקא שריפה וכמבואר לעיל סימן תמ"ה: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) והמנהג וכו' - והטעם משום דחרדל הוא דבר דמידגן והוי כמו קטניות שנוהגים בו איסור [לבוש]: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) אפילו נתערב וכו' - אין ר"ל שנתערב עם קמח דבזה פשיטא דאסור מה לי קודם פסח או בפסח אלא ר"ל דנתערב עם יין והרבותא דאע"ג דבשעת עירוב כותשין אותו ואינו נראה כקטניות כשנכנס הפסח אפ"ה אסור ומ"מ בדיעבד אם נפל חרדל לתבשיל אינו אוסר. וכן מותר להשהות חרדל עד אחר הפסח כיון שהוא בלי קמח. ויין שניתן בו חרדל בעודו תוסס כדי שיעמוד במתיקותו ולא יתקלקל מותר לשהותו אבל לא לשתותו: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם
סָעִיף א
א אפי' נתערב. פירוש שעושין אותו עם יין וכותשין אותו וטוחנין אותו ואינו ניכר כמו קטני' אפ"ה אסור ת"ה: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם
סָעִיף א
א מ״ש המחבר עם מים דאל״ה מי פירות אין מחמיצין אף חדים וחמוצים עמ״א תס״ב וע״ש וח״י. ומ״ש שמא יחמיץ היינו פחות ממיל הא אח״כ ודאי מחמיץ כבסי׳ תס״ב יע״ש ועפר״ח ג׳ מיני חדים הם. ומ״ש וצריך לשורפו ל״ד דהלכה כחכמים עסי׳ תמ״ה וח״י. ועב״ח דכתב דהטור פוסק כר״י עסי׳ תמ״ה משמע דפוסק כחכמים וברא״ש פכ״ש. והר״מ ז״ל בה׳ הו״מ פרק הי״ט וצריך לשפוך מיד: אפי׳ עמ״א פירוש אפי׳ נתערב קודם הפסח לאו דנפל חרדל לתבשיל כי י״ל אפי׳ פחות מששים כל שיש רוב בתבשיל שרי עח״י תנ״ג וכאן אלא פירוש שנטחן ועם יין שאין ניכר ואין צורתו עומדת אם הוא ממין קטניות וכדומה אפ״ה אין לאכול בפסח חרדל המעורב ביין בלי קמח כלל דמ״מ הוי בכלל גזירה דמיני קטניות ובתה״ד סי׳ קי״ג לא מצאתי כהאי לישנא יע״ש ועט״ז א׳ וח״י. ובתה״ד סיים אם נפל גרגיר מקטניות לא מחמירין דגזירת האיסור משהו דוקא בה׳ מינים משמע פחות מששים אוסר באכילה ועסי׳ תנ״ג בח״י ומ״ש שם. יש נוהגין שלא לאכול שום בפסח וא״י טעם למה ומ״מ עתה אין להקל בפני ע״ה ובצינעא לת״ח אין להחמיר מה שקורין ער״ד עפיל כמדומה שנוהגין היתר כי אין בכלל קטניות וגדולים הם ולית בהו תערובת תבואה וקאווי נוהגין היתר ועסי׳ תנ״ג בזה: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סָעִיף א
א (ס"ק א) אפי' נתערב פי' שעושים כו'. ר"ל דלא תטעה שנתערב ר"ל עם קמח. דבזה פשיטא דאסור מה לי נתערב קודם פסח או בפסח. אלא ר"ל דנתערב עם יין והרבותא דאע"ג דבשעת עירוב כותשין אותו ואינו נראה כקטניות כשנכנס הפסח אפ"ה אסור. ומ"מ בדיעבד אם נפל חרדל לתבשיל אינו אוסר וגם אי מעורב ביין בלי קמח מותר לשהותו כ"כ הט"ז וה"ה חרדל בעין מותר לשהותו: וכדלעיל ר"ס תנ"ג בקטניות. ואפשר הט"ז נקט לרבותא מעורב ביין מותר לשהותו דלפעמים כשמערבים עם יין נותנים גם קמח לתוכו. מ"מ כשאין בו קמח מותר לשהותו ול"ח דלמא אתי לאחלופי: ש"ע סָעִיף א
ט״ז
סָעִיף א
א אפי' נתערב קודם הפסח. היינו לכתחל' אבל בדיעבד אין אוסר התבשיל וכן מותר להשהותו עד אחר הפסח אם יש לו חרדל העשוי לטבל בו בלא קמח כי אין בו חימוץ כלל רק חומרא בעלמא והרוקח כתוב בהדי' שאוכלין חרדל בפסח רק שלא יהא טחון בקערה של חמץ: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א אפי׳ עט״ז אפשר כוונתו דמפרש מ״ש הר״ב אפי׳ נתערב קודם פסח כמ״ש מהרי״ל יין שנתן חרדל לתוכו לשער במתיקתו אין לשתות בפסח דיכול לשהותו אחר פסח אבל נפל לתבשיל שא״א לשהות אחר פסח אין אוסר תערובתו ע׳ סי׳ תנ״ג ועח״י כאן מעמיד י״ל הוי כבעיניה יע״ש. ומ״ש חרדל בלי קמח מותר לשהותו ה״ה עם קמח בלי מים דמותר לשהותו ואפשר למאן דחייש לרש״י בסי׳ תס״ב אין לשהותו וטוב למכור לעכו״ם ומיהו יראה שא״צ לאהדורי כ״כ למכור דבעת הדחק שרי אפילו ללוש בהם ולאכול. ומ״ש בשם הרוקח חרדל שלא יהא טחון בקערה חמץ דחריף ודוחקא מפליט ומבליע ולא מהני אב״י ונ״ט בר נ״ט עסי׳ תמ״ז בזה. ומיהו קמח חטים שלנו לתותים חמץ הוא וצריך למכור אף בלי מים ואם הפי׳ נתערב קודם פסח תערובת ממש אלא שיכול לשהותו אחר הפסח הוי לכתחלה אין ללמוד בפחות מששים שרי תוך הפסח די״ל מעמיד או ניכר ומיהו מדלא מפרש בפשיטות נתערב פחות מששים משמע בפסח דיעבד אף פחות מששים שרי עח״י בתנ״ג וכאן ואי״ה במ״א א׳ יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א
א מ״ש המחבר שיש בו מים דאל״ה מי פירות לבד אין מחמיצין והר״ב בתמ״ב ס״ד דאין ללוש במי פירות לבד דחיישינן לפירש״י יע״ש בחרדל בלא״ה אין אוכלין בפסח הקטניות ושאר מיני טבולין חומץ יין עם קמח בלי מים להמחבר שרי והר״ב סמך אמ״ש בתס״ג ס״ד ועסי׳ תס״ב במ״א זיי״ן במלח. ע׳ פסחים מ״ם ב׳ במשנה ר״מ אוסר וברייתא שם לתרומה ישרף מיד ולחרדל ר״מ אומר ישרף וחכ״א יאכל מיד וברא״ש שם כפי הנראה גירסתו במשנה ור״מ אוסר ור״י אומר ישרף מיד אם לא שט״ס הוא. ומ״מ בברייתא וגמ׳ שם מבואר דישרף מיד ולרש״י פסחים ל״ה ב׳ ד״ה מי פירות מוקי למתני׳ במי פירות לבד ולהרא״ש ושאר פוסקים עם מים ואכתי נוקשה הוי עסי׳ תס״ב ובטור שם ונוקשה אף למ״ד מ״ה איסור כרת א״ב א״כ ליכא למילף מנותר שכן כרת ע׳ פסחים כ״ז ב׳ וי״ל במה הצד מערלה וחמץ תוך זמנו והיינו לפירש״י דר״פ א״ע דנוקשה ב״י ואפשר ל״פ ע׳ תוס׳ ריש פסחים שיאור ישרף ואפר נוקשה ותערובות למ״ד מ״ה אסור י״ל לא עדיף מחמץ גופא דאפרו שרי יציבא בארעא כו׳ וע׳ תמורה אלו הנשרפין כו׳ ואין להאריך: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א מים. דאי לאו הכי הוי מי פירות ואינם מחמיצין אפילו הם דברים חמוצין בעצמן כמ"ש סימן תס"ב ס"ק א': ש"ע סָעִיף א
ב נתערב. פי' שעושין אותו עם יין וכותשין אותו וטוחנין אותו ואינו ניכר ת"ה. ויין שהושם בו חרדל בעודו חדש שמעמידו במתיקתו התיר רש"ל (ומהרי"ל אוסר דהוי דבר המעמיד ואפשר להשהותו נמי אין מתירין עיין ח"י) להשהותו בבית ולא לשתות. וט"ז כתב בשם רוקח שאוכלין חרדל בפסח רק שלא יהא טחון בקערה של חמץ ע"ש: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ס"א או שאר. זה כ' הטור במקום חרוסת דחד דינא להו וכמש"ו כיון שאינם כו': שיש בהן. הרא"ש ור"ן וכנ"ל סי' תס"ב: ואם. כחכמים כמו שפ' שמואל שם: ובשאר. כרב כהנא דר"א סבירא ליה שם כוותיה: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)