Orach Chayim 464 שולחן ערוך, אורח חיים תסד

גודל הטקסט

א חַרְדָּל אוֹ שְׁאָר מִינֵי טִבּוּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַיִם, אֵין נוֹתְנִין בָּהֶם קֶמַח; וְאִם נָתַן לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, יֹאכַל מִיָּד וְלֹא יַשְׁהֶנּוּ שֶׁמָּא יַחְמִיץ, וּבִשְׁאָר מִינֵי טִבּוּלִין כֵּיוָן שֶׁאֵינָם חַדִּין כְּמוֹ חַרְדָּל, וַדַּאי הֶחְמִיץ וְצָרִיךְ לְשָׂרְפוֹ אִם הוּא אַחַר זְמַן אִסוּר חָמֵץ. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חַרְדָּל כְּלָל בְּפֶסַח, אֲפִלּוּ נִתְעָרֵב קֹדֶם פֶּסַח, דְּהָוֵי כְּמִינֵי קִטְנִיּוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין בּוֹ אִסּוּר (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי רפ"ה וְת"ה סִימָן קי"ג).

נוֹשְׂאֵי כֵּלִים Commentaries
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah

סָעִיף א

א סָעִיף א (א) שאר מיני טיבול - שמטבלים בהם הבשר ויש בהם חומץ ושאר דבר שיש לו קיוהא ורגילין ליתן בתוכן קמח שהקמח מתחמץ ג"כ ע"י קיוהא:

ב סָעִיף א (ב) שיש בהם מים - דאי אין בהם מים כלל הוי מי פירות ואינם מחמיצין אפילו הם דברים חמוצין בעצמן כמש"כ לעיל בסימן תס"ב. ולפי מש"כ הרמ"א לעיל בסימן תס"ב ס"ד דאנן מחמירין במי פירות לבד ג"כ אפילו אין בהם מים כלל רק מיני טיבולים שנעשים מחומץ יין עם קמח ג"כ אסור:

ג סָעִיף א (ג) יאכל מיד - שחוזק החרדל אין מניחו מהר להחמיץ:

ד סָעִיף א (ד) וצריך לשרפו - לאו דוקא שריפה וכמבואר לעיל סימן תמ"ה:

ה סָעִיף א (ה) והמנהג וכו' - והטעם משום דחרדל הוא דבר דמידגן והוי כמו קטניות שנוהגים בו איסור [לבוש]:

ו סָעִיף א (ו) אפילו נתערב וכו' - אין ר"ל שנתערב עם קמח דבזה פשיטא דאסור מה לי קודם פסח או בפסח אלא ר"ל דנתערב עם יין והרבותא דאע"ג דבשעת עירוב כותשין אותו ואינו נראה כקטניות כשנכנס הפסח אפ"ה אסור ומ"מ בדיעבד אם נפל חרדל לתבשיל אינו אוסר. וכן מותר להשהות חרדל עד אחר הפסח כיון שהוא בלי קמח. ויין שניתן בו חרדל בעודו תוסס כדי שיעמוד במתיקותו ולא יתקלקל מותר לשהותו אבל לא לשתותו:

מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham

סָעִיף א

א סָעִיף א אפי' נתערב. פירוש שעושין אותו עם יין וכותשין אותו וטוחנין אותו ואינו ניכר כמו קטני' אפ"ה אסור ת"ה:

ט״ז Taz

סָעִיף א

א סָעִיף א אפי' נתערב קודם הפסח. היינו לכתחל' אבל בדיעבד אין אוסר התבשיל וכן מותר להשהותו עד אחר הפסח אם יש לו חרדל העשוי לטבל בו בלא קמח כי אין בו חימוץ כלל רק חומרא בעלמא והרוקח כתוב בהדי' שאוכלין חרדל בפסח רק שלא יהא טחון בקערה של חמץ:

בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev

סָעִיף א

א סָעִיף א מים. דאי לאו הכי הוי מי פירות ואינם מחמיצין אפילו הם דברים חמוצין בעצמן כמ"ש סימן תס"ב ס"ק א':

ב סָעִיף א נתערב. פי' שעושין אותו עם יין וכותשין אותו וטוחנין אותו ואינו ניכר ת"ה. ויין שהושם בו חרדל בעודו חדש שמעמידו במתיקתו התיר רש"ל (ומהרי"ל אוסר דהוי דבר המעמיד ואפשר להשהותו נמי אין מתירין עיין ח"י) להשהותו בבית ולא לשתות. וט"ז כתב בשם רוקח שאוכלין חרדל בפסח רק שלא יהא טחון בקערה של חמץ ע"ש:

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel

סָעִיף א

א סָעִיף א (ס"ק א) אפי' נתערב פי' שעושים כו'. ר"ל דלא תטעה שנתערב ר"ל עם קמח. דבזה פשיטא דאסור מה לי נתערב קודם פסח או בפסח. אלא ר"ל דנתערב עם יין והרבותא דאע"ג דבשעת עירוב כותשין אותו ואינו נראה כקטניות כשנכנס הפסח אפ"ה אסור. ומ"מ בדיעבד אם נפל חרדל לתבשיל אינו אוסר וגם אי מעורב ביין בלי קמח מותר לשהותו כ"כ הט"ז וה"ה חרדל בעין מותר לשהותו: וכדלעיל ר"ס תנ"ג בקטניות. ואפשר הט"ז נקט לרבותא מעורב ביין מותר לשהותו דלפעמים כשמערבים עם יין נותנים גם קמח לתוכו. מ"מ כשאין בו קמח מותר לשהותו ול"ח דלמא אתי לאחלופי:

בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra

סָעִיף א

א סָעִיף א ס"א או שאר. זה כ' הטור במקום חרוסת דחד דינא להו וכמש"ו כיון שאינם כו': שיש בהן. הרא"ש ור"ן וכנ"ל סי' תס"ב: ואם. כחכמים כמו שפ' שמואל שם: ובשאר. כרב כהנא דר"א סבירא ליה שם כוותיה:

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.

חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top