שולחן ערוך, אורח חיים תרכח

סָעִיף א

א (א) והתחתונה פסולה - דכתיב בסוכת חסר וי"ו בין כ"ף לתי"ו לשון יחיד ובזה הוא יושב תחת שני סככין: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) שיכולה התחתונה לקבל וכו' - ר"ל שחזקה לקבל הכרים וכסתות שאדם מניחן כדי לישן עליהן ואדם יושב שם ואוכל סעודתו אז היא נקראת בשם סוכה וממילא מיפסלא התחתונה משום סוכה תחת סוכה: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) ואפילו ע"י הדחק - ר"ל שהגג של תחתונה שהיא קרקעיתה של העליונה מתנענעה כשמשתמשין שם: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) ויש ביניהם י"ט - היינו בין סככה של העליונה לקרקעיתה דזהו שיעור הפחות בכל סוכה להכשירה ועי"ז נוכל לקרוא הסוכה שתחתיה בשם סוכה תחת סוכה: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) התחתונה כשירה - אבל העליונה פסולה דלא חזיא אפילו לדירת עראי: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) כהלכתה - דהיינו שהיתה צילתה מרובה מחמתה: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) אפילו וכו' - ואפילו אם העליונה היתה ג"כ צילתה מרובה מחמתה לא מקרי סוכה תחת סוכה כיון שהעליונה אין לה הכשר סוכה [ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה אז אפילו התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה התחתונה כשרה דסכך של עליונה כמאן דליתא דמיא]: ש"ע סָעִיף א

ח (ח) אם העליונה למעלה מכ' - ולא אמרינן מה שכנגד סכך הפסול נחשב כאלו אינו כיון שבעצם אין הסכך הזה סכך פסול אלא שהוא למעלה מעשרים לא מיקרי סכך פסול לפסול כנגדו: ש"ע סָעִיף א

ט (ט) ומתכשרת ע"י סכך ומתכשרת ע"י סכך העליונה - דהיינו שע"י שניהם היתה צילתה מרובה מחמתה וכשרה התחתונה ואם היתה העליונה בעצמה צילתה מרובה מחמתה אף העליונה כשרה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

י (י) בראש העגלה - אף דמטלטלה ולא קביעא. וע"כ הסוחרים יכולים לעשות סוכה בעגלות שלהם שקורין ביידי"ל ובלבד שיהא בתוכה גבוה י"ט ורוחב ז"ט בלא הגלגלים [ח"א]. אכן צריך שיקשרנה שם בחוזק שתהיה יכולה לעמוד ברוח המצויה בארץ: ש"ע סָעִיף ב

יא (יא) או בראש הספינה - הוא מקום גבהו של ספינה והוא גבוה מאוד והרוח שולטת שם ועוקרתה: ש"ע סָעִיף ב

יב (יב) אם אינה יכולה וכו' - ר"ל שלא קשרה בחוזק כלל שאיזה רוח שיבוא יעקרנה פסולה דאפילו דירת עראי לא הויא: ש"ע סָעִיף ב

יג (יג) אפילו אם אינה יכולה לעמוד וכו' - דרוח מצויה דים הוא כרוח שאינה מצויה דיבשה: ש"ע סָעִיף ב

יד (יד) כשרה - דעכ"פ מכלל דירת עראי לא נפקא. ואפילו בשעה שהולכת על הים: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

טו (טו) בראש הגמל - היינו שעשה שם הדפנות בין חטוטרותיה וסיכך על גבן: ש"ע סָעִיף ג

טז (טז) בראש האילן - תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך: ש"ע סָעִיף ג

יז (יז) ואין עולין לה - מפני שאסור להשתמש ביו"ט בבע"ח ובמחובר כמ"ש ריש סימן של"ו. ואפילו אם הסוכה היא על הארץ אלא שהקנים של הסכך מסומכין על האילן אסור לעלות לה בשבת ויו"ט גזירה שמא ישתמש בהסכך שיניח שם חפציו או יתלה בו שום דבר ונמצא משתמש על ידי האילן ואפשר דדוקא בימים הראשונים שהיו רגילין להשתמש בסכך להניח ולתלות שם חפציהם אבל עכשיו שאין רגילין בכך אין חוששין לכך ומותר לעלות לתוכה אף בשבת ויו"ט ומ"מ לכתחלה אין לסמוך את הסכך על האילן שאין מעמידין את הסכך לכתחלה אלא בדבר הראוי לסיכוך כמ"ש בסימן תרכ"ט ע"ש הטעם. ואם נעץ קונדסין באילן וסמך הסכך עליהן שרי אף לכתחלה: ש"ע סָעִיף ג

יח (יח) ביו"ט - ואם עבר ועלה ביו"ט יצא ידי חובתו ועיין בפמ"ג שמסופק אם אין לו ביו"ט רק סוכה ע"ג בהמה או אילן אם מותר לו לכתחלה לעלות ע"ש ובבכורי יעקב מסיק דאסור דחכמים פטרוהו ע"ש: ש"ע סָעִיף ג

יט (יט) מקצתה על האילן ומקצתה בדבר אחר - היינו שעשה מקצת קרקעית סוכתו ומקצת דפנותיה על ראש האילן ומקצת קרקעיתה ומקצת דפנותיה על דבר אחר וסיכך על הדפנות אם היא עשויה בענין שאם ינטל האילן תשאר היא עומדת על הדבר אחר ולא תפול וכו': ש"ע סָעִיף ג

כ (כ) עולין לה ביו"ט - היינו בסולם שלא על דרך האילן: ש"ע סָעִיף ג

כא (כא) אין עולין לה ביו"ט - דכיון שסמיכתה על האילן נמצא כשנכנס לתוכה משתמש באילן: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א והתחתונה פסולה. דכתיב בסכת לשון יחיד: ש"ע סָעִיף א

ב למעלה מכ'. ולא אמרי' מה שכנגד סכך הפסול נחשב כאלו אינו דלמעלה מכ' לא מקרי סכך פסול לפסול כנגדו [תוס' ורא"ש ערסי' תרכ"ו]: ש"ע סָעִיף א

ג סכך העליונה. והעליונה צלתה מרוב' אבל אם חמתה מרובה אפי' יכולה תחתונה לקבל כשירה ועסי' תרל"א ס"ה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד דים כשרה. ואף על פי שהספינה הולכת על הים וכ"מ בגמ' ע"ש: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ה האילן כשרה. היינו כשהסכך יכול לעמוד בלא אילן שסמכו על קונדסין דאל"כ אסור דגזרינן שמא יסכך בו כמ"ש סי' תרכ"ט ס"ז [ר"ן]: ש"ע סָעִיף ג

ו ואין עולין לה. אפי' הסוכה על הארץ והקני' של הסכך נסמכים על האילן אסור גזירה שמא יניח חפציו על הסכך [רא"ש ורי"ו] ומ"מ פ"ד כ' וז"ל שהיו רגילים להניח ולתלות בסכך חפציהם ולהשתמש בהם עכ"ל ואפשר בזמן הזה שאין רגילות להשתמש שם שרי ולא אסור משום דבר שבמנין כיון שאינו אלא משום חששא כמ"ש בי"ד סי' קי"ו ולא גזרי' שמא יניח על הסכך דאף אם יניח לא מקרי משתמש במחובר כמ"ש סי' של"ו ס"א: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א והתחתונים עמ״א. סוכה ט׳ ב׳ עט״ז מ״ש בזה ועיין ברמב״ן ז״ל ר״פ הישן: ש"ע סָעִיף א

ב סכך עמ״א כשהעליון חמתה מרובה בין התחתונה צלתה מרובה או חמתה מרובה וקיימא תרווייהו תוך ך׳ תחתונה כשירה אע״ג דיכולה לקבל כרים: ש"ע סָעִיף א

ב למעלה מך׳ עמ״א תוס׳ סוכה ט׳ ד״ה הא כפיר״ת ולעיל הוי לציון ודע אם עליונה למעלה מך׳ מקרקע שלה אע״ג דפסולה עליונה אף תחתונה פסולה דמ״מ ב׳ סככים הוי ול״ד לאין לעליון מחיצות או שאר פסול דתחתונה כשירה וצ״ע: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד דים עמ״א אני מבין בדבריו הקדושים כך דבדף כ״ג א׳ דמוקי פלוגתא דר״ג ור״ע ברוח שאין מצויה ולא מוקי פשוט דמטלטלת ע״י הספינה ממקום למקום בסיכך בכרעי המטה ש״מ דספינה אורחא בכך לעמוד בתים עליה והולכת הלכך ממילא אף הולכת כשירה ועיין תוספות כ״א ב׳ ד״ה שאין והבן ועיין דף ז׳ ב׳ ברש״י דגרס בראש העגלה דמטלטלת ותוספות ד״ה העושה יע״ש ולפ״ז בראש העגלה והולכת עם סוסים י״ל אין כשירה בעת הליכתה רק בשעה שעומדת ושאני ספינה דאורחיה בכך ועסי׳ תר״ל סי״ג ואי״ה שם יבואר והבן זה ועפ״י שם. ועיין דרישה בראש העגלה אין שייך חילוק רוח מצויה או לאו יע״ש: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ה האילן עמ״א תרכ״ט אות ט׳ מטעם גזירה יע״ש במעמיד וע״ש אות י״א: ש"ע סָעִיף ג

ו ואין עמ״א ועט״ז ותקי״ד באם אין לו סוכה אחרת. וצ״ע: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א (ס"ק א) והתחתונים כו' בלשון יחיד. מדלא כתיב בסוכות מלא וי"ו בין כ"ף לתי"ו. ודע דמ"ש בש"ע שהתחתונ' יכול' לקבל כו' ר"ל שחזק' לקבל כו' ואדם יושב עליה ואוכל סעודתו כ"ה בב"י: ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) של עליונ' כצ"ל וקאי על ריש הסעיף דפוסל אם יכולה לקבל כו' מ"מ אם העליונ' חמת' מ"מ אין על העליונה שם סכך ולא הוי שני סככי' וכ"ה בגמרא: ש"ע סָעִיף א

ג (ס"ק ג) למעל' מכ'. גם הוא מצויין בטעות בדפוס וקאי על הרישא דמכשיר אפי' למעלה מכ' כיון שהתחתונ' לבד' בלי צירוף העליונ' הוא צלתה מ"מ. עז"כ מ"א ולא אמרינן מה שכנגד סכך הפסול כו' והיינו אפילו לדעת י"א הראשון בסי' תרפ"ו דהא מיירי כאן שסכך העליון היא צלתה מ"מ אפ"ה כשרה דסכך העליון מצד עצמו כשר אלא שהמקום גורם לפוסלו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד (ס"ק ד) דים כו'. וכ"מ בגמ' דזה מחלוקת ר"ע ור"ג. ור"ע מכשיר וקי"ל כוותיה ואייתי שם ברייתא מעשה בר"ע ור"ג שהיו באים בספינה והי' ר"ע עושה סכתו למעלה בראש הספינה. למחר בא הרוח ועוקרתו א"ל ר"ג לר"ע היכן סוכתך הרי הרוח עקרה ואיננה דבר המתקיים. הרי דספינה עומדת על הים וגם בזה פליג ר"ע: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ה (ס"ק ה) האילן כו' דגזרינן כו' כמ"ש סי' תרכ"ט סעיף ז'. ר"ן. היינו דהר"ן לטעמיה אזיל דס"ל דקי"ל אם העמיד בדבר המקבל טומאה פסולה דגזרינן שמא יסכך בו. ואם כן ה"ה כשהמעמיד הוא דבר מחובר יש לגזור כה"ג. א"ו מיירי שסמך הסכך ע"ג קונדיסין. אלא דלפ"ז תקשי למה אין עולין לה בי"ט דהא קתני סיפא מקצתה על כו' אם הוא כו' תשאר עומדת ולא תפול עולין לה בי"ט כו'. אולם המעיין שם בר"ן יראה דמיירי אי כשהסכה על הארץ והקנים של הסכך נסמכים על האילן כמ"ש מ"א בס"ק שאחר זה. או מיירי שסמך הקונדיסין ונעצן באילן. וסמך הסכך על אותן קונדיסין. ומה"ט אין עולין לה בי"ט דהני קונדיסין מיקרי צדדי אילן דאסור כדלעיל סי' של"ו (ובשבת דף קנ"ד ע"ב דאמרי' מאי לאו דחק באילן ע' סם בפירש"י) ומ"מ אינה פסולה הואיל והמעמיד הוא מחובר ע"ז כתב הר"ן שם וז"ל כולי האי לא גזרינן כיון דמפסקי קונדיסין בין אילן לסכך עכ"ל הר"ן: (ס"ק ו) ואין עולין כו'. ומ"מ פ"ד כתב וז"ל שהיו רגילים כו' ור"ל דלדעת המ"מ אין הטעם משום גזרה כמ"ש הרא"ש: אלא בלא"ה היו דרכן להניח ולתלות כו' וקרוב לוודאי שיעשה כן נמצא משתמש במחובר: ואפשר בזה"ז כו' כיון שאינו אלא משום חששא והיינו לדעת מ"מ דלא גזרי ביה רבנן מידי. אלא חשש קרוב לוודאי דהיינו בימיהם שהיה דרכן בכך: כמ"ש בי"ד סי' קט"ז לענין איסור משקין מגולים שהיה אסור בזמן הש"ס מחשש שמא שתה מהן נחש והטיל ארס בתוכו. וטעם זה ולשון זה שכתב מ"א שאינו אלא משום חששא הוא לשון התוס' במסכתא ביצה דף ו' עמוד א' ד"ה והאידנא כו' וכ"כ התוס' במס' ע"ז דף ל"ה ע"א ד"ה חדא כו' אולם הפר"ח בי"ד סי' קט"ז סעיף קטן ב' הרבה להקשות ע"ז. ומסקנ' דבריו דוקא בדבר דידעינן שגם בזמן האיסור לא אסרו חז"ל בכל המקומות כגון האי דמשקין מגולים דידוע שגם בזמן האיסור היו מקומות שלא היו נחשים מצויים ושם ודאי לא אסרו חז"ל א"כ ה"ה לדידן דאין נחשים מצויים בינינו מותרים משא"כ דבר שאפשר שבזמן האיסור נאסר בכל המקומות. גם עכשיו דלא שייך הטעם מ"מ באסורו הראשון עומד כיון שבזמן האיסור היה כולל לכל המקומות. ולפי זה צריך לעיין בשריות' דמ' א: ולא גזרינן כו' ר"ל ניהו דלטעם המ"מ שהי' דרכן בכך. ולא משום גזרה יש להתיר בזה"ז. אבל לדעת הרא"ש דהטעם משום גזרה. א"כ ניהו דבזה"ז אין רגילים בכך מ"מ יש לגזור דעכ"פ לא הוי מלתא דלא שכיח גם בזה"ז. וע"ז כתב מ"א דאף אם יניח כו' ר"ל הא לדעת המ"מ כבר כתב סברא להתיר בזה"ז. ולדעת הרא"ש בלא"ה יש מקום להתיר בזה"ז דהא הרא"ש ס"ל בס"ס של"ו גבי הניח חפץ על האילן ובס"ס רע"ז הא דקי"ל אין מניחים נר ע"ג הדקל בי"ט גזר' שמא יטלנו משם ונמצא דנשתמש במחובר. דאין ההנח' והנטיל' קרוים משתמש במחובר אלא דחיישינן שמא יעלה באילן כדי לנטלן וזה הוי משתמש במחובר וא"כ כאן הוי כעין גזרה לגזרה. דנגזר שמא יניח דבר על הסכך ואח"ז נגזר שמא יעלה שם להניחו או ליטלו בשלמא בזמן הש"ס שהיו דרכן להניחו שם ליכא רק חדא גזרה שמא יעלה כו' אבל בזה"ז דאין דרכך בכך הוי גזרה לגזרה ועיין לעיל ס"ס של"ו שהקשה מ"א מהכא: ש"ע סָעִיף ג

ו (ס"ק ו) ואין עולין לה. אפילו הסכה על הארץ. ר"ל ל"מ אם קרקע הסכה סמוכה ועומדת על גבי אילן (וכן פירש"י במסכת סכה) וודאי אין עולין לה ביום טוב דבעלייתו משתמש במחובר. אלא אפי' הסכ' כו' וכן פירש"י במס' שבת. והרא"ש פי' כן פה אפ"ה אין עולין לה ביום טוב מטעם גזרה שמא יניח כו': ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א אפי' ע"י הדחק. דאז מיקרי דירת עראי וקיי"ל כרבנן דר"י דסוכה דירת עראי סגי: ש"ע סָעִיף א

ב אפי' אם העליונה כו'. משמע אע"פ שהעליונ' ג"כ צלתה מרובה מחמת'. ואע"ג דבסי' תרכ"ז פסל לכ"ע אם הסכך פסול דהיינו האילן היא צלתה מרובה מחמת' שאני הכא דהעליון אינו נקרא סכך פסול כיון שאין הפסול מחמת עצמו רק מחמת שיעור הגובה זו היא סברת ר"ת בתו': ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ג

ג אין עולין לה בי"ט. מפני שאסור להשתמש בי"ט בבעלי חיים ובמחובר: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א אפילו עט״ז יראה הציון שייך ברישא ואפילו כו׳ כרבנן דר״י דירת עראי סגי הלכך עליונה שם סוכה עליה ומפסל תחתונה עיין סוכה יו״ד א׳ וב״י כאן ועב״ח כאן הרי״ף נמי פוסק כשמואל י״ט בעינן והגי׳ ברי״ף איזה תלמיד כ״כ ועיין פני יהושע שהקשה מר״פ הישן שהביא הרי״ף לדשמואל ולמ״ש הב״ח א״ש הביאותיו בתרכ״ז. ועיין לבוש. והנה יש להסתפק כמה יהא רוחב הסכך תחתון ועליון ואם נעץ ד׳ קונדסין וסיכך עליהן למטה תחת סכך העליון ויש אויר בין סכך תחתון לדפנות י״ל התחתון כליתא דמי ומתכשרא בעליון א״ד כל שהתחתון צלתה מרובה אין סכך עליון מהני כלל ויושב בתחתון בלי דפנות וא״י י״ח אבל אם תחתון מסוככת כהלכתה עם דפנות וסיכך למעלה ע״ג הגג ארובה בלי דפנות או שאין בעליון דע״ד שיעור הכשר סוכה מתכשרא התחתונה דכ״ז שאין ראוי עליון לסוכה לאו סוכה תחת סוכה הוי דהא בעי י״ט גובה ג״כ וכל הכשר סוכה והבן וצ״ע. ובתרל״ג בט״ז א׳ יבואר אי״ה: ש"ע סָעִיף א

ב אפי׳ עט״ז תוספות סוכה ט׳ ב׳ ד״ה הא כרבינו תם דלא כרש״י יע״ש. ולהגדיל הקושיא כ״כ דכשעליון צלתה מרובה אף תחתון צלתה מרובה באילן כה״ג ליכא למ״ד דכשר. ועליונה פסולה אם א״י לקבל כרים ע״י הדחק ומלה אף בר״מ ז״ל פ״ה הכ״ב מוחק הכ״מ ועלח״מ שם דא״י י״ח בעליון אדם קל ברגליו תו תחתונה פסולה ודוחק גדול לומר שישער כ״א כפי מה שהוא ואדם שא״א לישב בעליון יי״ח בתחתונה ועדיין צ״ע: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ג

ג אין עט״ז עא״ר ג׳ אם עבר ועלה יי״ח וי״ל הא הוי מה״ב כיון דא״א אם לא בעבירה עתוס׳ ריש לולב הגזול ואף בדרבנן מה״ב א״י י״ח ולכתחלה נמי בליל א׳ מ״ע שאוכל כזית פת שם לא אתי עשה ודחי לדרבנן כשופר בסימן תקפ״א סכ״א וכ״ב וצ״ע. עיין בגמרא כ״ג א׳ לר״י חג הסוכות שבעת ימים הראויה לז׳ ומכל מקום מ״ה חזיא משמע לכ״ע דרשא גמורא היא ובדף כ״ז ב׳ עשה סוכה בחג לרבנן דר״א מ״מ סוכה הראויה לז׳ נמי הוי דרשינן אלא שלא יצויר ואי בנה סוכה ברשות הרבים ע״ג בהמה ובשבת שביתת בהמתו ד״ת עכ״פ זה בהולכת ד״א ברה״ר או מרה״י לרה״י דלא עדיפא מאדם כמבואר וראיתי בתה״ד סוכה הראויה לז׳ ושבת בתוך ז׳ צ״ע דבלא״ה בי״ט א׳ אסור כפירש״י ז״ל ואולי למ״ש בסי׳ תקי״ד דביתו נשרף ואין לו מקום לאכול מותר לכבות דהוי אוכל נפש י״ל ה״ה דל״ג לעלות באילן ובהמה כה״ג ביו״ט דאוכל נפש שרי רחמנא מש״ה פי׳ דשבת תמיד בתוך שבעה לא ראויה לז׳ אי לאו דמ״ה שרי. וצ״ע לדידן באין לו סוכה אחרת כ״א באילן או ע״ג בהמה אי עולין בי״ט דהוי כאוכל נפש ומיהו שנשרף. ועפ״י בחידושיו במ״ש אין עולין בי״ט עב״י א״ח תקי״ד לר״י מכשירין וכאן לר״י הוא וא״ש בתה״ד ולרש״י י״ל ואפשר לעשות מעי״ט ועיין ביצה בזה. ורש״י כ״ב ב׳ דעבר ועלה יי״ח עמ״ש: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א אפי' וכו'. משמע אע"פ שהעליונה ג"כ צלתה מרובה מחמתה. ט"ז ע"ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב כשרה. אע"פ שהספינה הולכת על הים. גמרא דף כ"ג: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ג האילן. היינו כשהסכך יוכל לעמוד בלא אילן שסמכו על קונדסין דאל"כ אסור דגזרינן שמא יסכך בו כמ"ש סי' תרכ"ט סעיף ז'. ר"ן מ"א: ש"ע סָעִיף ג

ד עולין. ואם עבר ועלה יצא י"ח ואם הסוכה על הארץ והקנים של הסכך נסמכים על האילן שרי ולא גזרינן שמא יניח על הסכך. מ"א ע"ש: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א ס"א ויש ביניהם כו'. כשמואל שם דסוגיא שם כותיה דבני מערבא כותיה דאם א"צ י"ט כ"ש דאין צריך לקבל כרים וכסתות דהא לדירה לא חזיא. רשב"א וערא"ש ובפי' הרמב"ם והסכים עמו הראב"ד: אפי' אם כו'. כגי' תוס' שם ט' ב' ד"ה הא. וגריס ר"ת תחתונה כו': ש"ע סָעִיף א