א סֻכָּה שֶׁתַּחַת סֻכָּה, הַעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה וְהַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה; וְהָנֵי מִילֵי שֶׁיְּכוֹלָה הַתַּחְתּוֹנָה לְקַבֵּל כַּרִים וּכְסָתוֹת שֶׁל עֶלְיוֹנָה, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדַּחַק, וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים; אֲבָל אִם אֵין בֵּינֵיהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים אֲבָל אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל כַּרִים וּכְסָתוֹת שֶׁל עֶלְיוֹנָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדַּחַק, הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה אִם הִיא מְסֻכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ, אֲפִלּוּ אִם הַעֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים; וְאִם אֵינָהּ מְסֻכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ, וּמִתְכַּשֶּׁרֶת עַל יְדֵי סְכַךְ הַעֶלְיוֹנָה, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה סְכַךְ הַעֶלְיוֹנָה גָּבוֹהַּ מִן הָאֶרֶץ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה.
ב הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְפִינָה, אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה, פְּסוּלָה; אֲבָל אִם יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה, אֲפִלּוּ אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיָם, כְּשֵׁרָה.
ג עֲשָׂאָהּ בְּרֹאשׁ הַגָּמָל אוֹ בְּרֹאשׁ הָאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב; מִקְצָתָהּ עַל הָאִילָן וּמִקְצָתָהּ בְּדָבָר אַחֵר, אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִם יִנָּטֵל הָאִילָן תִּשָּׁאֵר הִיא עוֹמֶדֶת וְלֹא תִּפּוֹל, עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב; וְאִם לָאו, אֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.
א סָעִיף א (א) והתחתונה פסולה - דכתיב בסוכת חסר וי"ו בין כ"ף לתי"ו לשון יחיד ובזה הוא יושב תחת שני סככין:
ב סָעִיף א (ב) שיכולה התחתונה לקבל וכו' - ר"ל שחזקה לקבל הכרים וכסתות שאדם מניחן כדי לישן עליהן ואדם יושב שם ואוכל סעודתו אז היא נקראת בשם סוכה וממילא מיפסלא התחתונה משום סוכה תחת סוכה:
ג סָעִיף א (ג) ואפילו ע"י הדחק - ר"ל שהגג של תחתונה שהיא קרקעיתה של העליונה מתנענעה כשמשתמשין שם:
ד סָעִיף א (ד) ויש ביניהם י"ט - היינו בין סככה של העליונה לקרקעיתה דזהו שיעור הפחות בכל סוכה להכשירה ועי"ז נוכל לקרוא הסוכה שתחתיה בשם סוכה תחת סוכה:
ה סָעִיף א (ה) התחתונה כשירה - אבל העליונה פסולה דלא חזיא אפילו לדירת עראי:
ו סָעִיף א (ו) כהלכתה - דהיינו שהיתה צילתה מרובה מחמתה:
ז סָעִיף א (ז) אפילו וכו' - ואפילו אם העליונה היתה ג"כ צילתה מרובה מחמתה לא מקרי סוכה תחת סוכה כיון שהעליונה אין לה הכשר סוכה [ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה אז אפילו התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה התחתונה כשרה דסכך של עליונה כמאן דליתא דמיא]:
ח סָעִיף א (ח) אם העליונה למעלה מכ' - ולא אמרינן מה שכנגד סכך הפסול נחשב כאלו אינו כיון שבעצם אין הסכך הזה סכך פסול אלא שהוא למעלה מעשרים לא מיקרי סכך פסול לפסול כנגדו:
ט סָעִיף א (ט) ומתכשרת ע"י סכך ומתכשרת ע"י סכך העליונה - דהיינו שע"י שניהם היתה צילתה מרובה מחמתה וכשרה התחתונה ואם היתה העליונה בעצמה צילתה מרובה מחמתה אף העליונה כשרה:
י סָעִיף ב (י) בראש העגלה - אף דמטלטלה ולא קביעא. וע"כ הסוחרים יכולים לעשות סוכה בעגלות שלהם שקורין ביידי"ל ובלבד שיהא בתוכה גבוה י"ט ורוחב ז"ט בלא הגלגלים [ח"א]. אכן צריך שיקשרנה שם בחוזק שתהיה יכולה לעמוד ברוח המצויה בארץ:
יא סָעִיף ב (יא) או בראש הספינה - הוא מקום גבהו של ספינה והוא גבוה מאוד והרוח שולטת שם ועוקרתה:
יב סָעִיף ב (יב) אם אינה יכולה וכו' - ר"ל שלא קשרה בחוזק כלל שאיזה רוח שיבוא יעקרנה פסולה דאפילו דירת עראי לא הויא:
יג סָעִיף ב (יג) אפילו אם אינה יכולה לעמוד וכו' - דרוח מצויה דים הוא כרוח שאינה מצויה דיבשה:
יד סָעִיף ב (יד) כשרה - דעכ"פ מכלל דירת עראי לא נפקא. ואפילו בשעה שהולכת על הים:
טו סָעִיף ג (טו) בראש הגמל - היינו שעשה שם הדפנות בין חטוטרותיה וסיכך על גבן:
טז סָעִיף ג (טז) בראש האילן - תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך:
יז סָעִיף ג (יז) ואין עולין לה - מפני שאסור להשתמש ביו"ט בבע"ח ובמחובר כמ"ש ריש סימן של"ו. ואפילו אם הסוכה היא על הארץ אלא שהקנים של הסכך מסומכין על האילן אסור לעלות לה בשבת ויו"ט גזירה שמא ישתמש בהסכך שיניח שם חפציו או יתלה בו שום דבר ונמצא משתמש על ידי האילן ואפשר דדוקא בימים הראשונים שהיו רגילין להשתמש בסכך להניח ולתלות שם חפציהם אבל עכשיו שאין רגילין בכך אין חוששין לכך ומותר לעלות לתוכה אף בשבת ויו"ט ומ"מ לכתחלה אין לסמוך את הסכך על האילן שאין מעמידין את הסכך לכתחלה אלא בדבר הראוי לסיכוך כמ"ש בסימן תרכ"ט ע"ש הטעם. ואם נעץ קונדסין באילן וסמך הסכך עליהן שרי אף לכתחלה:
יח סָעִיף ג (יח) ביו"ט - ואם עבר ועלה ביו"ט יצא ידי חובתו ועיין בפמ"ג שמסופק אם אין לו ביו"ט רק סוכה ע"ג בהמה או אילן אם מותר לו לכתחלה לעלות ע"ש ובבכורי יעקב מסיק דאסור דחכמים פטרוהו ע"ש:
יט סָעִיף ג (יט) מקצתה על האילן ומקצתה בדבר אחר - היינו שעשה מקצת קרקעית סוכתו ומקצת דפנותיה על ראש האילן ומקצת קרקעיתה ומקצת דפנותיה על דבר אחר וסיכך על הדפנות אם היא עשויה בענין שאם ינטל האילן תשאר היא עומדת על הדבר אחר ולא תפול וכו':
כ סָעִיף ג (כ) עולין לה ביו"ט - היינו בסולם שלא על דרך האילן:
כא סָעִיף ג (כא) אין עולין לה ביו"ט - דכיון שסמיכתה על האילן נמצא כשנכנס לתוכה משתמש באילן:
א סָעִיף א והתחתונה פסולה. דכתיב בסכת לשון יחיד:
ב סָעִיף א למעלה מכ'. ולא אמרי' מה שכנגד סכך הפסול נחשב כאלו אינו דלמעלה מכ' לא מקרי סכך פסול לפסול כנגדו [תוס' ורא"ש ערסי' תרכ"ו]:
ג סָעִיף א סכך העליונה. והעליונה צלתה מרוב' אבל אם חמתה מרובה אפי' יכולה תחתונה לקבל כשירה ועסי' תרל"א ס"ה:
ד סָעִיף ב דים כשרה. ואף על פי שהספינה הולכת על הים וכ"מ בגמ' ע"ש:
ה סָעִיף ג האילן כשרה. היינו כשהסכך יכול לעמוד בלא אילן שסמכו על קונדסין דאל"כ אסור דגזרינן שמא יסכך בו כמ"ש סי' תרכ"ט ס"ז [ר"ן]:
ו סָעִיף ג ואין עולין לה. אפי' הסוכה על הארץ והקני' של הסכך נסמכים על האילן אסור גזירה שמא יניח חפציו על הסכך [רא"ש ורי"ו] ומ"מ פ"ד כ' וז"ל שהיו רגילים להניח ולתלות בסכך חפציהם ולהשתמש בהם עכ"ל ואפשר בזמן הזה שאין רגילות להשתמש שם שרי ולא אסור משום דבר שבמנין כיון שאינו אלא משום חששא כמ"ש בי"ד סי' קי"ו ולא גזרי' שמא יניח על הסכך דאף אם יניח לא מקרי משתמש במחובר כמ"ש סי' של"ו ס"א:
א סָעִיף א אפי' ע"י הדחק. דאז מיקרי דירת עראי וקיי"ל כרבנן דר"י דסוכה דירת עראי סגי:
ב סָעִיף א אפי' אם העליונה כו'. משמע אע"פ שהעליונ' ג"כ צלתה מרובה מחמת'. ואע"ג דבסי' תרכ"ז פסל לכ"ע אם הסכך פסול דהיינו האילן היא צלתה מרובה מחמת' שאני הכא דהעליון אינו נקרא סכך פסול כיון שאין הפסול מחמת עצמו רק מחמת שיעור הגובה זו היא סברת ר"ת בתו':
ג סָעִיף ג אין עולין לה בי"ט. מפני שאסור להשתמש בי"ט בבעלי חיים ובמחובר:
א סָעִיף א אפי' וכו'. משמע אע"פ שהעליונה ג"כ צלתה מרובה מחמתה. ט"ז ע"ש:
ב סָעִיף ב כשרה. אע"פ שהספינה הולכת על הים. גמרא דף כ"ג:
ג סָעִיף ג האילן. היינו כשהסכך יוכל לעמוד בלא אילן שסמכו על קונדסין דאל"כ אסור דגזרינן שמא יסכך בו כמ"ש סי' תרכ"ט סעיף ז'. ר"ן מ"א:
ד סָעִיף ג עולין. ואם עבר ועלה יצא י"ח ואם הסוכה על הארץ והקנים של הסכך נסמכים על האילן שרי ולא גזרינן שמא יניח על הסכך. מ"א ע"ש:
א סָעִיף א (ס"ק א) והתחתונים כו' בלשון יחיד. מדלא כתיב בסוכות מלא וי"ו בין כ"ף לתי"ו. ודע דמ"ש בש"ע שהתחתונ' יכול' לקבל כו' ר"ל שחזק' לקבל כו' ואדם יושב עליה ואוכל סעודתו כ"ה בב"י:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) של עליונ' כצ"ל וקאי על ריש הסעיף דפוסל אם יכולה לקבל כו' מ"מ אם העליונ' חמת' מ"מ אין על העליונה שם סכך ולא הוי שני סככי' וכ"ה בגמרא:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) למעל' מכ'. גם הוא מצויין בטעות בדפוס וקאי על הרישא דמכשיר אפי' למעלה מכ' כיון שהתחתונ' לבד' בלי צירוף העליונ' הוא צלתה מ"מ. עז"כ מ"א ולא אמרינן מה שכנגד סכך הפסול כו' והיינו אפילו לדעת י"א הראשון בסי' תרפ"ו דהא מיירי כאן שסכך העליון היא צלתה מ"מ אפ"ה כשרה דסכך העליון מצד עצמו כשר אלא שהמקום גורם לפוסלו:
ד סָעִיף ב (ס"ק ד) דים כו'. וכ"מ בגמ' דזה מחלוקת ר"ע ור"ג. ור"ע מכשיר וקי"ל כוותיה ואייתי שם ברייתא מעשה בר"ע ור"ג שהיו באים בספינה והי' ר"ע עושה סכתו למעלה בראש הספינה. למחר בא הרוח ועוקרתו א"ל ר"ג לר"ע היכן סוכתך הרי הרוח עקרה ואיננה דבר המתקיים. הרי דספינה עומדת על הים וגם בזה פליג ר"ע:
ה סָעִיף ג (ס"ק ה) האילן כו' דגזרינן כו' כמ"ש סי' תרכ"ט סעיף ז'. ר"ן. היינו דהר"ן לטעמיה אזיל דס"ל דקי"ל אם העמיד בדבר המקבל טומאה פסולה דגזרינן שמא יסכך בו. ואם כן ה"ה כשהמעמיד הוא דבר מחובר יש לגזור כה"ג. א"ו מיירי שסמך הסכך ע"ג קונדיסין. אלא דלפ"ז תקשי למה אין עולין לה בי"ט דהא קתני סיפא מקצתה על כו' אם הוא כו' תשאר עומדת ולא תפול עולין לה בי"ט כו'. אולם המעיין שם בר"ן יראה דמיירי אי כשהסכה על הארץ והקנים של הסכך נסמכים על האילן כמ"ש מ"א בס"ק שאחר זה. או מיירי שסמך הקונדיסין ונעצן באילן. וסמך הסכך על אותן קונדיסין. ומה"ט אין עולין לה בי"ט דהני קונדיסין מיקרי צדדי אילן דאסור כדלעיל סי' של"ו (ובשבת דף קנ"ד ע"ב דאמרי' מאי לאו דחק באילן ע' סם בפירש"י) ומ"מ אינה פסולה הואיל והמעמיד הוא מחובר ע"ז כתב הר"ן שם וז"ל כולי האי לא גזרינן כיון דמפסקי קונדיסין בין אילן לסכך עכ"ל הר"ן: (ס"ק ו) ואין עולין כו'. ומ"מ פ"ד כתב וז"ל שהיו רגילים כו' ור"ל דלדעת המ"מ אין הטעם משום גזרה כמ"ש הרא"ש: אלא בלא"ה היו דרכן להניח ולתלות כו' וקרוב לוודאי שיעשה כן נמצא משתמש במחובר: ואפשר בזה"ז כו' כיון שאינו אלא משום חששא והיינו לדעת מ"מ דלא גזרי ביה רבנן מידי. אלא חשש קרוב לוודאי דהיינו בימיהם שהיה דרכן בכך: כמ"ש בי"ד סי' קט"ז לענין איסור משקין מגולים שהיה אסור בזמן הש"ס מחשש שמא שתה מהן נחש והטיל ארס בתוכו. וטעם זה ולשון זה שכתב מ"א שאינו אלא משום חששא הוא לשון התוס' במסכתא ביצה דף ו' עמוד א' ד"ה והאידנא כו' וכ"כ התוס' במס' ע"ז דף ל"ה ע"א ד"ה חדא כו' אולם הפר"ח בי"ד סי' קט"ז סעיף קטן ב' הרבה להקשות ע"ז. ומסקנ' דבריו דוקא בדבר דידעינן שגם בזמן האיסור לא אסרו חז"ל בכל המקומות כגון האי דמשקין מגולים דידוע שגם בזמן האיסור היו מקומות שלא היו נחשים מצויים ושם ודאי לא אסרו חז"ל א"כ ה"ה לדידן דאין נחשים מצויים בינינו מותרים משא"כ דבר שאפשר שבזמן האיסור נאסר בכל המקומות. גם עכשיו דלא שייך הטעם מ"מ באסורו הראשון עומד כיון שבזמן האיסור היה כולל לכל המקומות. ולפי זה צריך לעיין בשריות' דמ' א: ולא גזרינן כו' ר"ל ניהו דלטעם המ"מ שהי' דרכן בכך. ולא משום גזרה יש להתיר בזה"ז. אבל לדעת הרא"ש דהטעם משום גזרה. א"כ ניהו דבזה"ז אין רגילים בכך מ"מ יש לגזור דעכ"פ לא הוי מלתא דלא שכיח גם בזה"ז. וע"ז כתב מ"א דאף אם יניח כו' ר"ל הא לדעת המ"מ כבר כתב סברא להתיר בזה"ז. ולדעת הרא"ש בלא"ה יש מקום להתיר בזה"ז דהא הרא"ש ס"ל בס"ס של"ו גבי הניח חפץ על האילן ובס"ס רע"ז הא דקי"ל אין מניחים נר ע"ג הדקל בי"ט גזר' שמא יטלנו משם ונמצא דנשתמש במחובר. דאין ההנח' והנטיל' קרוים משתמש במחובר אלא דחיישינן שמא יעלה באילן כדי לנטלן וזה הוי משתמש במחובר וא"כ כאן הוי כעין גזרה לגזרה. דנגזר שמא יניח דבר על הסכך ואח"ז נגזר שמא יעלה שם להניחו או ליטלו בשלמא בזמן הש"ס שהיו דרכן להניחו שם ליכא רק חדא גזרה שמא יעלה כו' אבל בזה"ז דאין דרכך בכך הוי גזרה לגזרה ועיין לעיל ס"ס של"ו שהקשה מ"א מהכא:
ו סָעִיף ג (ס"ק ו) ואין עולין לה. אפילו הסכה על הארץ. ר"ל ל"מ אם קרקע הסכה סמוכה ועומדת על גבי אילן (וכן פירש"י במסכת סכה) וודאי אין עולין לה ביום טוב דבעלייתו משתמש במחובר. אלא אפי' הסכ' כו' וכן פירש"י במס' שבת. והרא"ש פי' כן פה אפ"ה אין עולין לה ביום טוב מטעם גזרה שמא יניח כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.