Shulchan Aruch, Orach Chayim 627 — שולחן ערוך, אורח חיים תרכז

סָעִיף א

א (א) צריך לישב וכו' - הקדים בזה כדי לידע הטעם בישן תחת המטה דלא יצא שאינו ישן בצל הסוכה אלא בצל אוהל: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) הישן וכו' - דעיקר ישיבת הסוכה הוא אכילה שתיה ושינה: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) גבוה עשרה טפחים - מן הארץ עד תחתית המטה גבוה י"ט דע"י שיש תחת המטה אויר י"ט חשיב כאוהל ומפסיק בין הסוכה ואפילו דפנות המטה קצרים מאוד שאין להם אפילו רוחב טפח מ"מ שם אוהל עליה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד (ד) תחת הכילה - הם סדינים הפרוסים סביבות המטה על ארבעה קונדיסין והמטה באמצעה: ש"ע סָעִיף ב

ה (ה) אם אינה גבוה עשרה טפחים וכו' - אינו חשיב אוהל בפני עצמו. והעשרה טפחים מודדין מארעא אע"פ שאין י"ט מן המטה ולמעלה: ש"ע סָעִיף ב

ו (ו) או שאין לה גג רחב טפח - עיין במ"א דאפי' באופן זה אם יש בפחות מג"ט סמוך לגג רוחב טפח דהיינו לאחר שירדה מן הכלונס מכאן ומכאן ונתרחבו טפח אין שם מן טפח זה עד הכלונס ג"ט אסור לישן תחתיו לפי שכל פחות מן ג"ט הוא כלבוד וכאלו יש בגגה רוחב טפח ועי"ז שוב נקרא בשם אוהל ונמצא אוהל מפסיק בינו לסכך. עוד כתבו בשם האגודה דאפילו אם אין לה גג רוחב טפח אינו מותר רק כשהסדינים מגיעים לארץ דאם יש אויר הפסק בינם לארץ אפילו רק כשיעור טפח אסור: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ז (ז) העצים היוצאים וכו' - זהו מקרי במשנה קינופות והוא קבוע מאוד ע"כ פוסל אף בפחות מעשרה טפחים ומש"כ אח"כ אבל אם אחד יוצא וכו' זהו נקרא נקליטין. ושלשה דינים יש כאן. כילה וקינופות ונקליטין כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג וגבוה עשרה. וקינופות דקביעא מיתסרא אף שאינה גבוה עשרה כיון שעכ"פ יש לה גג [ועיין בפמ"ג שמצדד דהוא מן התורה] ונקליטין אף דלא קביעא כ"כ כקינופות מ"מ קביעי יותר מכילה לכך מיתסרא ג"כ עכ"פ מדרבנן בחדא לריעותא דהיינו כשגבוהים עשרה אע"פ שאין לה גג וזהו לדעה ראשונה ודעה שניה ס"ל דאפילו מדרבנן לא אסרו כיון שאין לה גג דאוהל משופע לא מקרי אוהל כלל: ש"ע סָעִיף ג

ח (ח) אפילו אם אינם גבוהים עשרה - היינו מן המטה ולמעלה והטעם שהחמירו בזה משום דקביעי בחוזק כמש"כ ואע"ג דמטה ג"כ קבוע מ"מ אינה עשויה לישן תחתיה אלא על גבה לכך לא חשיבה אהל להפסיק כ"א בשגבוה עשרה: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

ט (ט) פירס סדין וכו' - וה"ה אם עיטרה בשאר מינים שאין מסככין בהם כגון שתלה תחת הסכך כולו מיני אוכלים וכלים נאים כדי לנאותה: ש"ע סָעִיף ד

י (י) כשרה - דבטלים הם לגבי הסכך ומותר אפי' לישב תחתיהן: ש"ע סָעִיף ד

יא (יא) ואם הוא רחוק ד"ט וכו' - דכיון שרחוקים ד"ט מן הסכך חשיבי באפי נפשייהו ולא בטלי גבי סיכוך ונמצא שאינו יושב בצל סוכה אלא בצל נויי סוכה ואפילו אם אותן הנויין חמתן מרובה מצילתן ג"כ אסור ויש שמקילין בשהיה חמתן מרובה מצילתן: ש"ע סָעִיף ד

יב (יב) פסולה - היינו כשיש בהן שיעור ד' טפחים דהוא כשאר סכך פסול ששיעורו הוא בזה כדלקמן בסי' תרל"ב ואם הוא באמצע פוסל כל הסוכה מטעם זה כמבואר שם: ש"ע סָעִיף ד

יג (יג) ואם אינו לנוי וכו' - עיין בבה"ל: ש"ע סָעִיף ד

יד (יד) אע"פ שהוא בתוך ארבעה טפחים - וה"ה אפילו אינו מופלג מן הסכך טפח אלא נקט ד' איידי דרישא: ש"ע סָעִיף ד

טו (טו) ויש ליזהר וכו' - ר"ל אף דמדינא אין לאסור רק ברוחב ד"ט וכנ"ל מ"מ יש ליזהר לכתחלה אפילו אינו רחב ד' טפחים שיש לחוש שמא יעשה נוי הרבה עד שיהא בהן שיעור זה וישב תחתיו ולפ"ז אין לתלות פירות או כלים וכדומה דבר שפסול לסכך בהן אפילו לנוי אלא בתוך ד"ט לסכך. ומ"מ לענין תליית מנורות בסוכה נגד השלחן א"צ להחמיר שיהיו בתוך ד"ט ואדרבה יותר טוב ונכון להרחיקן מן הסכך כל מה שיוכל: ש"ע סָעִיף ד

סָעִיף ב

א אם אינה גבוה כו'. וגם בעי' שלא יהא פחות מג' סמוך לגג רחב טפח וגם הסדינים מגיעים לארץ שאין להם מחיצה טפח [ב"ח אגודה] ועסי' שט"ו ותראה שיש ט"ס בדבריו: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ב אינם גבוהים י'. משום דקביעי טפי מכילה ואף על גב דמטה ג"כ קבוע מ"מ אינה עשויה לישן תחתיה אלא על גבה [ר"ן], באגודה ריש סוכה כ' בשם התוס' שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפי' פחות מד' מפני שהם דירת קבע עכ"ל: ש"ע סָעִיף ג

ג והוא שלא יהיו. דקביעי טפי מכיל' נ"ל דהנך י"ט מארעא משחינן אף על פי שאין י"ט מן המטה לכילה וכ"מ בתו' סוף דף כ"א: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

ד שום נוי. אפי' אינו רחב ד"ט: ש"ע סָעִיף ד

סָעִיף ב

א אם עמ״א עסי׳ תרל״א סעיף ו׳ ובסוכה י״ט ב׳ רב יוסף גני בכילת חתנים כו׳ יע״ש ואפשר רמז לסי׳ שט״ו אות י״ז משולשל למטה מן המטה דהוי המטה גג הא כילה פרוסה רחוק מקרקע טפח עדיין שיפועי אוהלים הוי וצ״ע: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ב אינם עמ״א עיין ט״ז ג׳ וקינופת אצ״ל קביעי מאוד רק שוה בקביעות לנקליטין ומכילה הם קביעי טפי א״ש דבחדא לריעותא אסור כמ״ש הט״ז ז״ל ובתוס׳ סוכה י״א א׳ ד״ה אי. ועיין ברא״ש וטור הרי״ץ גיאות פסק כל״ב לחומרא בכילת חתני׳ גג טפח לחוד אוסר וא״ל ממטה דבעי י״ט ולרי״ץ גיאות י״ל שאני מטה דלתוכה עשויה גרע טפי מכילה ואין כ״כ קושיא מ״ש באגודה עתוס׳ סוכה ב׳ ד״ה כי גשמים כו׳ ועסי׳ תרל״א במ״א ב׳ ותלוש ולסוף חברו כשר כמ״ש בתה״ד וכולהו י״ל דהכין הלכתא ותליא בפלוגתא לר״י סוכה קבע בעינן היינו סכך נמי ולרבנן עראי סכך בעינן. ועיין גמרא ז׳ ב׳ ר״י ור״א בצריף פוסל וקיי״ל צריף פסול וסוכה עראי בעינן ואי״ה יבואר לקמן בסי׳ תרל״א ס״י. והוי יודע דסוכה תחת סוכה וקינופת י״ל ד״ת הוי אבל נקליטין באין גג דרבנן הוי ודאי עתוס׳ סוכה י׳ ב׳ ד״ה ובלבד ועט״ז ואין להאריך: ש"ע סָעִיף ג

ג והוא עמ״א ומדרבנן כמ״ש התוס׳ סוכה י׳ ב׳ ד״ה ובלבד ועמ״ש באות הקדום ומ״ש מארעא משחינן כו׳ עא״ר אות ה׳ חולק מתוס׳ כ״א ב׳ ד״ה שאין ראיה ובדף י׳ מוכח להיפוך יע״ש והנה כברייתא שלא יהיו נקליטין גבוהין ממטה י״ט לכאורה מבואר ההיפוך וי״ל דאה״נ כל שנעץ ד׳ יתדות או ב׳ בארעא ופי׳ סדין עליהם והעמיד מטה תחת הכילה מארעא משחינן וז״ש המחבר בסתם והשמיט ממטה כאמור דאי נטלית למטה יש אהל י״ט ומבטל אהל סוכה אע״ג דעתה המטה שם ולזה יש ראיה מתוס׳ כ״א ב׳ ד״ה שאין והבן. ומטה מהגג לארץ יע״ש: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

ד שום עמ״א מלת שום אפי׳ אין רחב ד״ט פירשתיו בט״ז ה׳ יע״ש: ש"ע סָעִיף ד

סָעִיף ב

א (ס"ק א) אם כו' ועיין סי' שט"ו ותראה שיש ט"ס בדבריו. ר"ל דהאגודה הביא ראיה מסי' שט"ו ושם כ' להיפך בסעיף י"א וז"ל שם והוא שלא תהי' משולשלת מעל המטה טפח. אולם הטעם מבואר שם כיון שהכילה פרוסה לצל הוי המטה עשוי' כעין גג באמצע המחיצה של הכילה. מה שמשולשל למטה הוי מחיצה. מכל מקום אין ענינו שייך לכאן. בשלמא לעיל סי' שט"ו דמיירי לענין איסור עשיית אהל בשבת א"ש דכה"ג אסור דהוי אהל. אבל הכא דמיירי לענין הישן שם דמיקרי אינו ישן בסכה דאהל מפסיק. א"כ מה בכך דתחת המטה נקרא אהל. הא הוא ישן ע"ג המטה ושם ליכא אהל מפסיק. ואי בישן תחת המטה בלא"ה אסור כדאי' ריש הסי': ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ב (ס"ק ג) והוא שלא כו' נ"ל דהנך י"ט כו' וכ"מ בתוס' סוף דף כ"א אהא דתנן התם הסומך סוכתו בכרעי המטה. ר"ל שסיכך ע"ג מטה וקרקע המטה היא קרקע סכה וגם דופני המטה הם דופני הסכה כשרה ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. והטעם לחד מ"ד בש"ס שם מפני שאין לה קבע. ופי' התוס' ע"פ הירושלמי שאין מקרקע המטה עד הסכך גובה י' טפחים. והקשו התוס' א"כ למה מכשיר ר"י אם יכולה לעמוד בפלי עצמה דהיינו שסיכך ע"ג יתידות העומדים בארץ. הא מ"מ אין מקרקע המטה עד הסכך גבוה י' טפחים. ותי' דמ"מ כיון דאי שקיל למטה עדיין נשאר הסכך מונח ע"ג יתידות לכן חשבינן היו"ד טפחים מן הארץ לא מקרקע המטה ע"ש. אולם לא הבנתי דבריו. דהא מבואר בש"ס בהדיא להיפך בדף י' ע"ב וז"ל הברייתא שם נקליטין שנים כו' (והוא נדון דידן דמיירי כאן) פירס ע"ג נקליטין כשרה ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהים מן המטה עשרה. הרי דמן המטה משחינין ומודדים היו"ד טפחים וכן מבואר שם ברש"י. ודברי התו' שהביא אדרבא הביא חובה לנפשי'. דמשמע מדבריהם להיפך. דהא הכא דנקליטי' קבועי' במטה ופירס ע"ג נקליטין דומה לסיכך ע"ג מטה ולא ע"ג יתודות דבעי ר"י שיהי' מקרקע המטה יו"ד טפחים. וכעת ראיתי שנתעורר בזה בס' נתיב חיים ועפ"ז דחה דברי מ"א ולענ"ד י"ל דמ"א דייק בלשון הש"ע ששינ' מלשון הגמ. דבגמ' אי' בלבד שלא יהיו נקליטין גבוהים מן המטה יו"ד. ובש"ע כתב והוא שלא יהיו גבוהים י'. ומשמע דקאי על הנקליטין עצמן שלא יהיו גבוהים י' והוקשה למ"א דלשון הגמ' א"ש שלא יהיו הנקליטין גבוהים מן המטה יו"ד. משמע אם (אין) גבוהים מן המטה יו"ד אע"ג שהנקליטין עצמן גבוהים יו"ד כגון שהנקליטין קבועים באמצען וקצת מן הנקליטין הוא תחת המטה. מ"מ שרי כיון דעכ"פ אין יוצאים למעלה מן המטה יו"ד טפחים אין עליו תורת אהל אבל הש"ע שכ' ובלבד שלא יהיו גבוהים עשרה דהיינו הנקלוטין אע"ג שאין גבוהים מן המטה יו"ד דהיינו. שקבועים באמצען כנ"ל אפ"ה שם אהל עליו. וע"ז הוקשה למ"א ולמה יהי ע"ז שם אהל. לכן הוכרח מ"א לומר שכ"א נקט כפי ההוה ובזמן הש"ס היו הנקליטין קבועים במטה ויש לו דין סמך סכתו ע"ג כרעי המטה וא"י לעמוד בפני עצמה אז לא משחינין מארעא אלא מקרקעית המטה ולכך הצריכה הברייתא שיהיו הנקליטין גבוהים מן קרקע המטה עשרה. אבל בזמן הרב"י היו דרכן שלא היו הנקליטין קבועים במטה אלא בקרקע אצל המטה ואז יש להן דין סכה שיכולה לעמוד בפ"ע והוי כמו סיכך על גבי יתידות שאז מקרקע הארץ מודדים היו"ד טפחים ולכך תלה הש"ע השיעור בנקליטין עצמן אם הם גבוהים עשרה. אע"ג שאין מקרקע המטה עשרה וא"ש דברי מ"א: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

ג (ס"ק ד) שום כו' אפילו אינו כו'. והטעם ע' בט"ז ס"ק ה': ש"ע סָעִיף ד

סָעִיף א

א באויר הסוכה. זה העתיק מלשון הטור שזה הטעם פסול תחת המטה לפי שאין יושב בצל הסוכה אלא בצל אוהל ולא כרי"ף ורא"ש שכתבו הטעם דהוה כסוכה שתחת סוכה כמ"ש הר"ן בשם הרז"ה דאין בסכך פסול משום סוכה שתחת סוכה ובסי' שלפני זה כתבתי שזהו ג"כ טעם הפלוגתא בלטי"ש בין הדיעו' שבטור: ש"ע סָעִיף א

ב הישן תחת המטה כו'. בסעיף ב' מזכיר דבעי תרתי גג טפח וגבוהים י' דאז דוקא חשיב אוהל בפ"ע וה"ה כאן במט' ולא הוצרך כאן להזכיר גג דודאי בכל מטה יש בה רוחב טפח והוא גג למי ששוכב תחתי': ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ג

ג העצים היוצאים כו'. זה מקרי במשנ' קינופות והוא קבוע מאוד ע"כ פוסל בפחות מי' ומ"ש אח"כ אבל אם א' יוצא כו' זהו נקרא נקליטין. ומבואר בר"ן דהביא ב"י שג' דינים יש כאן כילה ונקליטי' וקינופות כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג וגבוה עשרה. ונקליטין קביעי טפי מכיל' ואע"ג שאין להם גג כל שהן גבוהין י' אף על פי שלא נראה כן מדברי הרי"ף שהכשיר לנקליטין סתם ומשמע אפי' גבוהין י'. קינופות דקביעי ויש להם גג אפי' אינם גבוהים י"ט אין ישנים תחתיהם עכ"ל. ועוד כתב הר"ן ר"פ הישן דמטה כיון דלגבה עשויה ולא לישן תחתיה ע"כ צריך ג"כ תרתי לריעותא. משמע מזה דמטה הוה קביעא אלא דגריעותא הוא דעשויה לגבה ותימה לי דאמאי לא משני בגמ' גם אמטה דהוה קביעא ותו דההוא סברא דעשוי' לגבה איתא אח"כ בגמ' לרבה בר רב הונא לענין דה"א לגמרי אין תחת המטה פסול אפי' בגבוה י' דכל שתאמר שאין שם אוהל תחתיה לא מהני י' ונלע"ד דהמטה לא מיקרי קביעא כיון שמטלטלת ומעמידין אותה ממקום קרקע זו למקום אחר משא"כ בקינופות ונקליטין שהם אינם זזים מן המטה וכיוצא בזה מבואר בר"ן פ' הישן במשנה דסומך סוכתו בכרעי המטה וק"ל על מ"ש בגמ' דף י"א שאני נקליטין דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות לגבי קינופות לא קביעי לגבי כילה קביעי אמאי לא אמר דנקליטין וקינופות שוין לענין קביעות ומ"ה לא אבעי' אלא חדא לריעותא דהיינו או גג או גבוה י' וע"כ בקינופות דודאי יש להם גג בכל ענין פוסלין ונקליטין שאין להם גג בודאי פוסלין בגבוהי' משא"כ בכילה ומטה דלא קביעי דבעי' תרתי לריעות' וצ"ע: ש"ע סָעִיף ג

ד ויש מכשירין. הוא דעת הרי"ף ורמב"ם שזכר הר"ן הנ"ל. והנה גם הרא"ש כ' כהרי"ף דהכשר דנקליטין הוא מטעם שאין לה גג ומביא ירושלמי שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו פירוש שאם הגביה אדם ב' זרועותיו כשהוא שוכב תחת הסדין ונעשית הסדין עליו כאוהל אין בכך כלום כך אלו שני הניקליטין שבאמצע המט' כמו זרועותיו הן חשובין ואין בכך כלום עכ"ל והטור כ' כדעה הראשונה בנקליטין דפוסלין בגובה עשרה ולא זכר דעת אביו והיותר הפלא ופלא דבקיצור פסקי הרא"ש כ' ג"כ כמו שכ' כאן להחמיר בנקליטין והרא"ש עצמו כתב בפירוש להקל כמו הרי"ף: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

ה ויש ליזהר כו'. במהרי"ל כתוב שמהרי"ל היה נזהר בזה ורוב העולם אינם נזהרים בזה ומרחיקים הנוי מן הסכך ארבעה טפחים וטעם הנזהר נרא' שיש לחוש שמא יעשה נוי הרבה עד שיהי' שם סכך על אותו מקצת וישב תחתיו: ש"ע סָעִיף ד

סָעִיף א

א באויר עט״ז בתרכ״ו בט״ז אות ג׳ האריך ושהר״ב שם דהשוה סכך הרבה כו׳ לשיטתיה כאן דסכך פסול ל״ש ביה סוכה תחת סוכה יע״ש היטב. ומיהו בטור כאן משמע הטעם משום סכה תחת סוכה כמ״ש הב״ח וכ״כ הלבוש יע״ש וסוכה תחת סוכה נמי כסכך פסול יחשב עיין במלחמות. ועסי׳ תרכ״ח בסוכה תחת סוכה בעינן תנאים וסכך פסול בכ״ע פסול כמש״ל בסי׳ תרכ״ו ואי״ה בתרכ״ז יבואר עוד. עמ״ש באות ב׳ אי״ה מזה נ״מ לדינא יע״ש ובאות ד׳: ש"ע סָעִיף א

ב הישן עט״ז עב״י דבטור יש קיצור לשון מה״ט הוא דבמטה ודאי יש גג להשוכב תחתיה רוחב טפח ויותר וגבוה י״ט היינו מגג השוכב לארץ הא לא״ה אע״ג דהמטה בכללה גבוה י״ט כשירה. והנה באות א׳ ובב״ח זכר המחלוקת ומשמע לרי״ף ור״מ ורא״ש מ״ה פסול תחת המטה כסוכה תחת סוכה דשייך ג״כ בסכך פסול (פסול המטה דלא נעשית לצל רק לשכב עליה וא״נ העמיד לשם צל שם מדרבנן פסולה ברחוק ד״ט משום גזירת תקרה) ולהרז״ה מדרבנן דנראה כעומד בצל אהל לא בצל סוכה ונ״מ בליל א׳ באין לו מקום כ״א תחת המטה (עתוס׳ וירושלמי בטבי) ועסי׳ תרכ״ט במ״א כ״ב ופתיחה כוללת דבר הפסול מדרבנן באם אין לו אחר עושה המצוה ומ״ה יוצא ואפשר אף מברך דכה״ג ל״ג ושם כתבנו שי״ל בין גזירה ובין דבר שנראה מראית העין וכדומה. גם בליל ב׳ אין מברך שהחיינו ולמ״ד דמ״ה לא יצא כה״ג אין יושב בליל א׳ תחת המטה ובליל שני יברך זמן ומיהו גם להרי״ף ור״מ ורא״ש י״ל דלאו מ״ה פסול רק מדרבנן דהוי דומיא דסוכה תחת סוכה והב״ח לא כ״כ וצ״ע לדינא. והמעיין במלחמות משמע סוכה תחת סוכה שהעליון סכך פסול שאין לצל דהא יש תחתון ולשמואל בסוכה יו״ד א׳ למה לי י״ט ביניהם וקיי״ל כוותיה כבסימן תרכ״ח ובהישן ר״י לטעמיה דלא אתי אהל עראי ומבטל לקבע צ״ע ועיין ברמב״ן מזה וברש״י במשנה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ג

ג העצים עט״ז הנה מאו״ד דקביעי קינוף יותר מנקליטין כו׳ ובסוכה יו״ד א״ב משנה וגמרא וי״א א׳. ומ״ש אמאי לא משני ג״ם אמטה משמע מה דפריך לל״ק לשמואל ממטה דשאני דקביעי והא קושטא משני דתרגמא שמואל לקמן בדוקא גבוה י״ט ועל כן הטעם דלתוכה עשויה בעינן תרתי לריעותא והמקשה לא ידע מזה כלום. ואהא דרב הונא י״א א׳ היה להקשות דאימא דכרבנן סובר דמטה לא יי״ח דקביע וכילה לא קביע אף ב׳ לריעותא יצא ולא ס״ל לר״ה כלל הסברא דלתוכה עשויה ומ״ש הט״ז דמטה לאו קביע היינו אהל שתחתיו לאו קביע מקרי שמטלטלין המטה ממקום למקום משא״כ אהל שבקינוף ונקליטין קבוע מקרי דהם אין מטלטלין מן המטה ועא״ר ב׳ ולמ״ש א״ש. ומה שהקשה הט״ז מה דפריך הגמרא י״א א׳ מ״ש נקליטין מקינוף אימא דתרווייהו שווין בקביעות ובחדא לריעותא פוסלין קינוף יש בו ודאי גג טפח במטה כבאות ב׳ הואיל וד׳ הם ונקליטין ודאי אין בו גג טפח אמת שכבר הקשו התוס׳ זה שם ד״ה אי קביעי ועא״ר בזה: ש"ע סָעִיף ג

ד ויש עט״ז עיין אות ג׳. וזכר המחבר דעת הרי״ף והרא״ם והרא״ש ז״ל דבנקליטין בגבוה י״ט כשר דשיפועי אוהלים לאו כאוהל דמי עמ״מ פ״ה מסוכה הכ״ג וכ״ד אבל מה שהכשיר. הר״מ ז״ל בקינוף ד׳ עמודים כל שאין גבוה י״ט קשה עלח״מ שם ומש״ה לא זכר המחבר דבר זה. והוי יודע שמ״ש באות א׳ דלכאורה בהני פסולים תחת המטה וקינוף (ונקליטין) אף להר״מ ז״ל רק מדרבנן וכתבו נעשה כסוכה תחת סוכה ועתה ראיתי בפני יהושע בסוכה דכ״א מדהביא הרי״ף ז״ל בס״פ הישן כשמואל י״ט ואיהו פסק לעיל בפ״ק דלא כשמואל הנה דברי רבינו הגדול ז״ל דבריו הטוב מאירים כספירים ומ״מ אני תמה על עצמי דמבואר בב״ח תרכ״ח מרמב״ן והרז״ה ז״ל דהרי״ף לא הזכיר כלל לעיל מזה וכ״מ במ״מ פ״ה ובטור נמי לא זכר כלל דעת הרי״ף כשמואל או כר״ח ור״ה ואיזה תלמיד הגיה כן יע״ש וצ״ע: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

ה ויש עט״ז עמ״א ד׳ ויהיה פי׳ מלת שו״ם נוי אפילו אין הנוי רחב ד׳ טפחים דסכך פסול אין פוסל פחות מד׳ טפחים רוחב כבסי׳ תרל״ב מ״מ גזרינן אטו שיהא בו רוחב ד״ט הלכך אין תולין ענבים וכדומה מאכל מקבל טומאה רק בפחות מד׳ טפחים בינם לסכך לנוי בטל הוא לסכך ולא מפסל משום שאין יושב בצל סוכה כבמטה וגם לא משום סכך פסול עיין לבוש הואיל ולנוי עשוי אבל להגן מפני החמה וכדומה אף פחות מד׳ טפחים לסכך כשר אפילו הכי פסול ומשמע אף פחות מג׳ טפחים לא אמרינן לבוד כה״ג. ויש לראות סכך פסול פוסל בד״ט כשהוא עם סכך כשר משא״כ כאן פסול הוא משום שאין יושב אלא באהל פסול או מטעם סוכה תחת סוכה אם נאמר דשייך בסכך פסול עיין אות א׳ י״ל אף שרחב טפח הוי אוהל כישן תחת המטה דא״י י״ח אף שי״ל סתם מטה רחבה ד׳ טפחים מכל מקום מדסתמו משמע אך מטה שרחבה פחות מד״ט לא יצא י״ח ועסי׳ תרכ״ו במ״א ואי״ה בתרכ״ח ובשאר דוכתי אבאר עוד ועסי׳ תרכ״ט סעיף י״ט: ש"ע סָעִיף ד

סָעִיף ג

א היוצאים וכו'. זהו מקרי במשנה קינופות והוא קבוע מאד ע"כ פוסל אפי' פחות מי' ומבואר בגמרא ובר"ן שג' דינים יש כאן כילה ונקליטין וקנופות כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג וגבוה י"ט נקליטין קביעי טפי מכילה אע"פ שאין לה גג אם גבוה י"ט אסור קינופות דקביעי ויש להם גג אפי' אין גבוהין י' טפחים אין ישנים תחתיו ועיין ט"ז מה שהקשה על מה שאמר בגמ' דף י"א שאני נקליטין דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות וכו' אמאי לא אמר דנקליטין וקינופות שוין לענין קביעות ומש"ה וכו' ע"ש. והוא קושית התו' שם ע"ש במהרש"א ודו"ק: ש"ע סָעִיף ג

ב עשרה. והני י"ט מארעא משחינן אע"פ שאין י"ט מהמטה לכילה. מ"א: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

ג נוי. אפי' אינו רחב ד"ט. מ"א: ש"ע סָעִיף ד

סָעִיף ג

א ס"ג ויש מכשירין כו'. דקי"ל שם י"ט ב' דשיפוע אוהלים לאו כאוהלים דמי וסברא ראשונה ס"ל דמ"מ מדרבנן אסרו כמו שאסרו בקינופות אע"ג דלא גביהי עשרה משום דקביעי ה"ה כאן ועתוס' שם ד"ה ובלבד כו': ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

ב ס"ד ואם כו'. דמתני' דשם מפני הנשר ע"כ בתוך ד"ט איירי ומדסתם ואמר ואם אינו מ' דכל שאינו לנוי פסולה כסברא הראשונה שכתב בסי' תרכ"ו ס"ב ועס"ס תרכ"ט: ויש ליזהר כו'. עט"ז וכמ"ש שם י"ד א' שני סדינין מצטרפין וה"ה כאן: ש"ע סָעִיף ד