א אֵין לַעֲשׂוֹת סֻכָּה תַּחַת בַּיִת אוֹ אִילָן; וְהָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ תַּחַת הָאִילָן, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הָאִילָן צִלָּתוֹ מְרֻבֶּה מֵחַמָּתוֹ פְּסוּלָה בְּכָל עִנְיָן, אַף אִם הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ; אֲבָל אִם הָאִילָן חַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלָּתוֹ, אִם הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ בְּלֹא אִילָן, כְּשֵׁרָה, אֲפִלּוּ לֹא הִשְׁפִּיל הָעֲנָפִים לְמַטָּה לְעָרְבָם עִם סְכָךְ הַסֻכָּה; אֲבָל אִם אֵין הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ אֶלָּא עַל יְדֵי הָאִילָן, צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁפִּיל הָעֲנָפִים וִיעָרְבֵם עִם הַסְכָךְ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִכָּרִים וִיהֵא סְכָךְ רַבֶּה עֲלֵיהֶם וּמְבַטְּלָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אִם הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ בְּלֹא הָאִילָן, וְהָאִילָן חַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלָּתוֹ, אִם עַנְפֵי הָאִילָן מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד סְכָךְ הַכָּשֵׁר פְּסוּלָה בֵּין שֶׁהָאִילָן קוֹדֵם בֵּין שֶׁהַסֻכָּה קָדְמָה, כֵּיוָן שֶׁעַנְפֵי הָאִילָן מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד סְכָךְ הַכָּשֵׁר. הַגָּה: מִיהוּ אִם הִשְׁפִּיל הָעֲנָפִים לְמַטָּה וְעֵרְבָן עִם הַסְּכָךְ, שֶׁאֵינָן נִכָּרִין, בְּטֵלִין וְהַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה (הָרֹא"שׁ וְהָרַ"ן); וְכֵן אִם הִנִּיחַ סְכָךְ הַכָּשֵׁר עַל סְכָךְ הַפָּסוּל, מִקְרֵי עֵרוּב, וְכָשֵׁר (מָרְדְּכַי פ"ק דְּסֻכָּה). אֲבָל אִם הָעֲנָפִים כְּנֶגֶד הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַסְכָךְ הַכָּשֵׁר אוֹ שֶׁהַסְּכָךְ הַרְבֵּה שֶׁאֲפִלּוּ יִנָּטֵל נֶגֶד הָאִילָן נִשְׁאָר כַּשִּׁעוּר (טוּר), כְּשֵׁרָה הוֹאִיל וְצֵל הַכָּשֵׁר הוּא מְרֻבֶּה מֵחַמָּתָהּ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִנָּטֵל הָאִילָן יֵשׁ שִׁעוּר בַּכָּשֵׁר לְהַכְשִׁיר; וּבְכָל זֶה לֹא שָׁאנֵי לָן בֵּין קָדַם הָאִילָן לְקָדַם הַסְכָךְ, דִּין אֶחָד לָהֶם.
ב אִם קָצַץ הָאִילָן לְהַכְשִׁירוֹ וְלִהְיוֹת הוּא עַצְמוֹ מֵהַסִכּוּךְ, כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁיְּנַעְנְעוֹ, שֶׁיַּגְבִּיהַ כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ וּמַנִּיחוֹ, וְחוֹזֵר וּמַגְבִּיהַּ חֲבֵרוֹ וּמַנִּיחוֹ; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה מִשּׁוּם: תַּעֲשֶׂה, וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת סֻכָּה תַּחַת מְחֻבָּר אוֹ בַּיִת, וְלַהֲסִירוֹ אַחַר כָּךְ, וְלֹא מִקְרֵי תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, הוֹאִיל וְאֵין הַפְּסוּל בַּסְּכָךְ עַצְמוֹ (כָּל בּוֹ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י פֶּרֶק קַמָּא דְּסֻכָּה).
ג הָעוֹשֶׂה סֻכָּה לְמַטָּה בַּבַּיִת, תַּחַת הַגַּג שֶׁהֵסִירוּ הָרְעָפִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עֲדַיִן הָעֵצִים הַדַּקִּים שֶׁהָרְעָפִים מֻנָּחִים עֲלֵיהֶם, כְּשֵׁרָה. הַגָּה: וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת הַסֻּכָּה תַּחַת הַגַּגּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, וּמֻתָּר לְסָגְרָן מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים וְלַחֲזֹר וּלְפָתְחָן (מַהֲרִי"ל); וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב שָׁרֵי לְסָגְרָן וּלְפָתְחָן (אֲגֻדָּה דְּיוֹמָא וּמַהֲרִי"ו) אִם יֵשׁ לָהֶם צִירִים (דִּבְרֵי עַצְמוֹ) שֶׁסּוֹגֵר וּפוֹתֵחַ בָּהֶן, וְאֵין בָּזֶה לֹא מִשּׁוּם סְתִירָה וּבִנְיַן אֹהֶל בְּיוֹם טוֹב, וְלֹא מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי; רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵשֵׁב תַּחְתֵּיהֶן כְּשֶׁהֵן סְגוּרִין, שֶׁאָז הַסֻּכָּה פְּסוּלָה.
א סָעִיף א (א) תחת בית וכו' - דבעינן שתהא הסוכה תחת אויר השמים דכתיב בסכת תשבו חסר וי"ו דהיינו באחת [שלא יסוכך עליה בשני קירוין] ולא בסוכה שתחת סוכה או תחת הבית או אילן וביתו גופא אף אם ירצה לישב בה בחג לשם סוכה פסול דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה ואילן פסול שיהא הוא הסוכך על דפנות הסוכה משום דמחובר הוא:
ב סָעִיף א (ב) בכל ענין - ר"ל אפילו אם השפיל הענפים למטה ועירבן עם סכך הסוכה וסכך הסוכה רבה עליהם ואינו ניכר אפ"ה פסול דאף שהסוכה צילתה מרובה מחמתה כיון שהאילן ג"כ צילתו מרובה מחמתו א"כ אין סכך הסוכה מועיל כלום [ב"ח]:
ג סָעִיף א (ג) אבל אם האילן חמתו מרובה מצילתו וכו' - דאז הצל כמו שאינו ולא מקרי סוכה שתחת האילן:
ד סָעִיף א (ד) אבל אם אין וכו' אלא ע"י האילן - ר"ל וסכך האילן הלא פסול הוא דהוא מחובר ואין יכול לצרפו לסכך כשר להכשיר הסוכה:
ה סָעִיף א (ה) צריך שישפיל וכו' - וזה אפי' לכתחלה מותר ואפילו אם עשה הסוכה בחוה"מ. ולא שייך בזה לומר אין מבטלין איסור לכתחלה:
ו סָעִיף א (ו) מכוונים כנגד סכך הכשר פסולה - ס"ל שכל מה שהוא תחת האילן כמאן דליתא דמיא שאינו משמש כלום כיון שהעליון מיצל עליו וא"כ מן הסכך הנשאר הוא רק חמתו מרובה מצילתו ועם הסכך של האילן אינו יכול להצטרף אף שיהיה עי"ז צילתה מרובה מחמתה דהא סכך פסול הוא:
ז סָעִיף א (ז) מיהו אם השפיל הענפים וכו' - ובזה מהני אפילו אם אין הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא האילן וכמו לדעה א' [ב"ח וכמה אחרונים] ולכן סיים הרמ"א שאינן ניכרין דאם היה סכך הסוכה בעצמה צילתה מרובה מחמתה אפילו ניכרין שרי לפי מה שכתבנו לקמיה וי"א דלדעה אחרונה זו לא מהני אפילו בשהשפיל אא"כ סכך הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא האילן ולמעשה נכון להחמיר כוותייהו:
ח סָעִיף א (ח) שאינן ניכרין - ואם היה צילתה מרובה מחמתה אפילו היו ניכרים או היו מונחים זה ע"ג זה ממש שרי כיון שהם מרובים מסכך האילן ויש חולקין ע"ז:
ט סָעִיף א (ט) מקרי עירוב וכשר - והיינו כשהיה הסכך הכשר מרובה על הפסול ואם היו מונחין על הסוכה כאו"א בפני עצמו ואינן מעורבין כלל אלא זה בצד זה א"צ שיהיה בכשר רוב כנגד הפסול אלא אפילו אם הם מחצה על מחצה גם כן הסוכה כשרה דהוא הלכה למשה מסיני אלא מפני שא"א לצמצם יש להעדיף מעט כמו שיתבאר בסימן תרל"א ס"ח ע"ש:
י סָעִיף א (י) אבל אם הענפים וכו' - ומיירי שמן הענפים לא יהיה צל הרבה וחמתה מרובה מצילתה:
יא סָעִיף א (יא) שאפילו ינטל נגד האילן וכו' - ומשמע מן הפוסקים דחשבינן לסכך שכנגד האילן כסכך פסול וע"כ אין להכשיר אא"כ הוא פחות מארבעה טפחים בסוכה גדולה או פחות מג"ט בקטנה:
יב סָעִיף א (יב) שאפילו אם ינטל האילן וכו' - ר"ל דלא תיקשי מאי הוי אם הענפים כנגד האויר הלא עכ"פ מסככים האילן והסכך על הסוכה ולזה אמר שאפילו אם ינטל וכו' היינו דלא הועיל האילן כלום דבלאו צל דידיה יש צילתה מרובה מחמתה מן הסכך גופא ולאפוקי מן ענפי האילן לא הוי כ"א חמתה מרובה מצילתה וכנ"ל בסק"י:
יג סָעִיף ב (יג) אם קצץ וכו' - ר"ל אף שמתחלה הדלה האילן על הסוכה לסכך בו והוי סכך פסול דמחובר הוא לא מקרי זה תעשה ולא מן העשוי כיון שלבסוף קצצו לשם סיכוך הוי עשייה מחדש וכשר אפילו אין שם שום סכך אחר ומ"מ בקציצה לבד לא מקרי עשייה גמורה כיון שלא קצצן קודם שהדלה וע"כ צריך לנענע ג"כ אחר הקציצה שנמצא כאלו אותה שעה מניחם במקומותיהם:
יד סָעִיף ב (יד) ומניחו - לשם צל וא"צ להניחו לשם סוכה. אם תחב יחור של אילן בארץ עם ענפים ועלים הרבה לשם צל על הסוכה כשר ואם שלא לשם צל וכשהגיע זמן סוכה כיוון שיהיה לשם צל פסול משום תעשה ולא מן העשוי ואם השריש אפילו תחבו לשם צל פסול משום מחובר [פמ"ג]:
טו סָעִיף ב (טו) ולא מיקרי תעשה וכו' - ר"ל דבזה א"צ לנענע הסכך מחדש ודע דבדין זה מודים כו"ע (היינו אף המחמירים וחולקין על הא דס"ג בהג"ה כמבואר שם מודים בדין זה להקל כמבואר בב"ח ובמ"א עיי"ש):
טז סָעִיף ג (טז) העצים הדקים - שקורין לאטי"ש:
יז סָעִיף ג (יז) כשרה - ואפילו לישב תחת העצים עצמן אע"פ שהם סכך פסול שהרי לא נקבעו בגג לשם צל אלא כדי לתת עליהם הרעפים מ"מ כיון שעשה מעשה והסיר הרעפים לשם עשיית סוכה לצל הרי זה כאלו עשה מעשה בגוף העצים והתקינם לשם סוכה ונתכשרו [אבל אם לא הסיר הרעפים כדי לעשות שם סוכה אלא כך היתה מקודם בנויה בלא גג כיון שלא עשה שום מעשה בגג לשם עשיית סוכה לצל א"כ העצים או הקורות הן סכך פסול ממש ודינו כמ"ש ס"א גבי אילן והיינו שכל שאין הסכך כשר רבה כ"כ עד שאם ינטל ממנו כשיעור העצים הדקים המיצל עליהם יהיה עדיין צל הסוכה מרובה מחמתה פסול] ויש מאחרונים שמחמירין בזה וסוברין דבכל גווני בעינן שאפילו אם ינטל נגד העצים ישאר צילתה מרובה מחמתה אכן באמת בסתם סוכות כמו שלנו שרגילין לכסות כל הסוכה בודאי בכל גווני ישאר צילתה מרובה מחמתה וכשר אכן כדי לצאת ידי כל הספיקות יראה שיהיה ריוח בין העצים הדקים בין אחד לחבירו כשיעור ג' טפחים. וכל זה דוקא כשעושה סוכה למטה תחת הגג אבל אם מסכך ע"ג הלאטע"ש אע"פ שהן סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים הרי זו כשרה ואין אומרים כאן לבוד שיצטרפו כל העצים ויהיו נחשבין כעץ אחד רחב מסכך הפסול יותר מד"ט שהוא פוסל הסוכה כמבואר בסימן תרל"ב כיון שסכך כשר מונח ביניהם אין מצטרפין:
יח סָעִיף ג (יח) תחת הגגות העשויות וכו' - ר"ל אפילו בעוד שהן סגורות ולא מקרי תעשה ולא מן העשוי כנ"ל בס"ב בהג"ה. ודע דדעת הב"ח להחמיר בזה שצריך לפתוח דלתות הגג קודם שמסכך וכן הסכים המ"א וא"ר וש"א ואם שכח והניח הסכך בעוד שהיו הגגות סגורים צריך לפתוח הגגות ולנענע כל הסכך דהיינו שיגביה כל עץ לבדו ויחזור ויניחנו לשם צל ושוב יגביה עץ חבירו ויניחו וכן כולם ואם סיכך על התקרה ואח"כ הסיר התקרה פסול לכו"ע מפני שלא היה שם סוכה על הסכך שעל התקרה מתחלה כיון שלא היו כאן דפנות ולכן לא מהני הסרת התקרה להכשיר הסוכה:
יט סָעִיף ג (יט) ולחזור ולפתחן - וזה מותר אפילו לדעת המחמירין הנ"ל כיון שנעשה מתחלה בהכשר דהיינו שפתח הגג קודם שסיכך דאף שבעת שהיא סגורה מקרי הסוכה פסולה וכמו שכתב הרמ"א בסוף דבריו מ"מ אין זה בכלל תעשה ולא מן העשוי דהוי דומה כאלו פירס עליה סדין וחוזר ונוטלה:
כ סָעִיף ג (כ) צירים וכו' - דהוי כפתח. ובאין להם ציר שרי ע"י עכו"ם. ואם היה כל השנה קבועין במסמרים שפתיחתן אסור מן התורה ושכח לפתחן עד כניסת יו"ט אם שרי לפתחן ע"י עכו"ם באין לו סוכה אחרת בליל יו"ט ראשון משום שבות במקום מצוה וכן אם מותר לומר לנכרי שיסכך לו סוכה ביו"ט באין לו אחרת מסתפק הפמ"ג וסיים להורות היתר חלילה לי וצ"ע בכל זה עכ"ל ועיין בבכורי יעקב מש"כ בזה ואם הוא עדיין בין השמשות נראה דבודאי יש להקל בזה ע"י עכו"ם:
כא סָעִיף ג (כא) שלא ישב וכו' - דהוי כיושב בסוכה שנבנית תוך הבית [הגר"א]. וצריך ליזהר שיהיו הגגות נפתחים היטב לעמוד בגובה בשוה עם הדפנות ולא יהיו מוטין קצת על הסכך שאם יהיו מוטין קצת אף שלא יהיה שיעור גדול שתפסל הסוכה מחמת זה מ"מ יהיה צריך ליזהר שלא ישב במקום הזה שהגג משופע ומוטה על הסכך. כתב הפמ"ג בס"ס תרמ"ד מזוזה בסוכה פטור ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכה מסיר הגג אפ"ה בסוכות פטורה דבשבעה ימים לאו קבע מקרי. ומי שיש לו שני חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדרו לסוכה פתח הסוכה צריך מזוזה משום חדרו ואם הולך מסוכה לחדרו בענין שהפתח הוא מחדר הסוכה י"ל שחייב הוא במזוזה בפתח בסוכה הפתוח לר"ה וכדומה דהוי כבית שער:
א סָעִיף א תחת בית. בית פסול דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה [רש"י דף י"ד] עססי' תרל"ו ואילן פסול משום דמחובר הוא:
ב סָעִיף א כשרה. אפילו לא השפיל, התוס' והרא"ש הוכיחו כן מדאמרי' סי' תרל"א ס"ח שאם סכך פסול וכשר שוין כשיר' אף על גב דלא מהני חבטן לבטל ברוב כיון דמנכרן ולא מערב' דהאי לחודיא קאי א"כ תפסול משום דמצטרף סכך פסול אלא הטעם כיון דכי שקלת לפסול אכתי צלתה מרובה בכשר עכ"ל, ובאמת התו' לשיטתם אזלי ערסי' תרל"א אבל הרא"ש שהסכים לפירש"י א"כ כשתשקול הפסול ישאר חמתה מרוב' ואפ"ה כשר' א"כ ה"נ גבי אילן יכשיר אפי' כשמחתה מרובה בלא האילן דהא הרא"ש גמר לה משם ואפשר דכשמונח למעלה גרע טפי ומ"מ צ"ע ליישב ל' הרא"ש שכ' כיון דכי שקלת ליה סגי בכשר ואפשר דמביא ראייה מהמסקנא דמוקי ליה במעדיף וא"כ צלתה מרובה ע"ש ובמ"מ פ"ה:
ג סָעִיף א ומבטלן. אף על גב דאין מבטלין איסור לכתחלה י"ל דקודם י"ט שאינו אסור עדיין נתבטלו (ולפ"ז אסור בח"ה) ועי"ל דה"מ במקום שנהנה אבל מצו' לאו ליהנות ניתנו (ב"ח מרדכי) והר"ן כ' אף על גב דאיסור שיכול להסירו אינו בטל מ"מ הכי אגמרי' רחמנא למשה בפלג' סגי דפרוץ כעומד מותר אלא דהכא כיון שהן מעורבין בעי רובא עכ"ל וא"כ אין כאן מבטל איסור:
ד סָעִיף א מיהו אם השפיל. ודוקא כשהסוכה צלתה מרובה בלא אילן ואין האילן מצטרף עמו דאין זה ביטול גמור כיון שיכול להסירו לכן אינו פוסל ואינו מצטרף (ר"ן ומ"מ וכ"כ רי"ו) וכל דבריו הם דברי הרא"ש דלא כב"ח שכ' דכשערבן מצטרף אף לסברא זו דלית' אלא ע"כ מיירי כאן כשצילת' מרוב' ומ"ש רמ"א שאינן ניכרים אינו מדוקדק דאפי' ניכרים שרי כיון שצילתה מרובה וכ"ה בהדיא ברא"ש ור"ן ותו' אלא סירכא לישנא דסברא הראשונ' נקט מיהו כשאינן מעורבין כלל רק הפסול והכשר מונח כל א' בפ"ע לא בעינן רוב וכמ"ש סי' תרל"ח ס"ח:
ה סָעִיף ב ומניחו. לשם צל:
ו סָעִיף ג כשירה. אפי' לישב תחת העצים עצמן כמ"ש סי' תרל"א ס"ט כיון שעש' מעשה והסיר הרעפי' אבל אם היתה מקודם בנויה בלא גג ולא עשה עכשיו בה מעש' אז אותן העצי' או הקורו' יש להם דין סכך פסול ודינו כמ"ש ס"א גבי אילן ועסי' תרל"ב ותרכ"ט ס"ח והב"ח כתב יש לסכך ע"ג העצים ובתנאי שלא יהא ביניהם פחות מג' דאז הם כלבודין ונעשו כלן כדף א' ואין הסכך כשר רבה עליו ומבטלו כיון שניכרין ועומדין כל א' בפ"ע וכו ע"ש שכל דבריו תמוהים דהא פשוט דלא אמרי' לבוד כיון שסכך כשר ביניהם וראי' ממ"ש סי' תרל"א ס"ח דסתם שפוד לית ביה ג' וכמ"ש שם בהג' ואם יש ריוח ביניה' כמותו כשר' אף על גב דהשפודין סמוכי' זה לזה תוך ג' וניכרי' כשרים וכמ"ש ס"א וכ"ה בגמ' דף י"ד ב' נסרים אין מצטרפין ועססי' תרל"ב וכ"כ הב"י סי' תרכ"ט בשם הרמב"ן והיא בתשו' הרשב"א סי' רי"ג סוכה העשוי' מנסרים שאין ברוחבן ד' והם תקועים במסמרות ומשולבים כשליבת הסולם ואין ביניהם ג"ט ומכסין אותן בסכך כשר אם הסכך פסול מחמת המסמרים כי חכם א' אסר והשיב אולי אסר מפני דכיון דהנסרים תקועים במסמרות נעשו כלם כנסר א' רחב ויש בהם גזירת תקרה ויש שנחלקו עליו והנח להם כמו שנהגו עכ"ל משמע דמשום לבוד לא מיתסר עיין דף ט' ע"ב ברש"י וא"ל דה"נ העצים קבועים על הגג דזה פשוט דלא אמרינן שמצטרפין אלא כשחברן כא' קודם שהניחן שם משא"כ כשקבען בכותל וכ"מ סי' תרל"א ס"ט דכשנוטל א' מבנתים אף על פי ששאר הנסרים קבועים אין מצטרפין אפי' לרמב"ם ע"ש ואי לאו תולמה"ע לא הוי צריך להסיר המסמרים כלל א"כ ש"מ דאין מצטרפין וכ"כ מהרי"ל עמ"ש רסי' תרל"ב:
ז סָעִיף ג וכן מותר לעשות כו'. וב"ח כתב שיש להחמיר לסלק הגג קודם ולסכך אח"כ ול"ד לעושה סוכה תחת הגג וכו' ע"ש שנדחק וגם הלבוש נדחק ובאמת נ"ל דהמחמיר כמהרי"ל ס"ל בשלמא בסוכה תחת הגג כשמסיר הגג אח"כ הוי מעשה והגג עצמו נכשר כמ"ש ב"י בשם א"ח משא"כ כאן כשפותח לא מקרי מעשה משא"כ כשסיכך תחלה דנעשה בכשרות וסוגר אח"כ הגג מפני הגשמים וחוזר ופותחו כשר לכ"ע דהוי כפירס עליה סדין וחזר ונטלו ממנו דכשרה כיון שנעשה בכשרו' כדאיתא בגמרא כנ"ל ברור ולכן יש להחמיר ובש"ג פ"ק דסוכה מחמיר ע"ש ואם הניח הסכך על התקרה ואח"כ הסיר התקרה פסול:
ח סָעִיף ג צירים. דהוה כפתח:
ט סָעִיף ג שלא ישב. דסד"א כיון שהגביהן וחזר והניחן ה"ל כמפקפק נסרין והן עצמן ליתכשרי קמ"ל דזה לא מקרי מעשה דלא נתכוין להניחן לשם צל עסי' תרל"א:
א סָעִיף א תחת בית כו'. דבעי' שתהא הסוכה תחת אויר השמים דכתי' בסוכת תשבו חסר וי"ו דהיינו באחת ולא בסוכ' שתחת סוכה או תחת הבית או אילן:
ב סָעִיף א צריך שישפיל כו'. משמע אפי' לכתחל' יכול לעשו' כן וכן אי' בגמ' וקשה הא קי"ל בכל דוכתי אין מבטלין איסור לכתחל' ובלבוש תי' דטעם בעלמא בזה דגזרינן שמא יבא להתיר כל האיסור אבל הכא במצוה לא שייך זה כיון דלמצו' קא מכוין לא יעשה המצוה בעבירה עכ"ל וקשה ע"ז דהרי מצינו גם במצוה זו יש גזירה כגון בנסרים שאין מסככין בהם משום גזירת תקרה כדלקמן ואין כאן קושיא מעיקרא דכאן אין שם איסור ע"ז לא מבעי' אם עושה סוכה קודם המועד פשיטא דלא שייך אז איסור דעדיין לא חל חיוב סוכה אלא אפי' אם עושה סוכה תוך המועד אין כאן שם איסור דהא אין איסור מצד עצמו של הסוכה לישב בה אלא שהיושב בה אינו יוצא י"ח המצוה על כן אין שייך כאן איסור בעשיית' אפילו אם עושה בפסול גמור: שוב ראיתי למו"ח ז"ל שכת' בשם מרדכי הארוך ואגוד' לתרץ זה וז"ל וי"ל דקודם י"ט שאינו איסור עדיין ניתקן ועוד דהא דאין מבטלין לכתחלה הוא מדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצות לאו ליהנות נתנו עכ"ל ומזה למדנו בתערובות חמץ קודם פסח בלח בלח ואין שם ס' שיכול להרבות עליו ואפי' לכתחלה כיון שהוא קודם האיסור:
ג סָעִיף א או שהסכך הרבה שאפי' כו'. משמע דזה שוה לאם היה הפסול נגד האויר ובטור משמע קצת דיעות שיש חילוק בזה דכ' אחר דעת אבי עזרי שהוא מחמיר כסבר' השנייה דכאן דמטעם זה יש מחמירין שלא לעשות סוכה למטה בבית תחת הגג כו' וה"ר יחיאל הי' נוהג שזקף קני' מהסכך עד הגג כו' ונ"ל שהוא מותר שאף לפי דברי הפוסל כו' עכ"ל משמע שטעם המחמירי הוא מצד הדין לדברי הפוסל לא מצד איזה חומרא דאי מצד החומר' שלא מן הדין מאי סיים ע"ז ונ"ל שהוא מותר וכו' דהא גם המחמירין ס"ל מותר מצד הדין אלא ודאי דס"ל אסור מצד הדין וק' הא ודאי גם אינהו ס"ל דחשבי' נגד הפסול כמאן דליתא דהא מתיר אם הפסול נגד האויר מטעם זה כמ"ש בהדיא. ואגב זה נזכיר בפי' דברי הטור שכתב ה"ר יחיאל היה נזהר כשהיה עושה סוכה בבית שתחת הגג שהסירו הרעפים היה זוקף קנים כו'. וכ"כ ב"י בשם המרדכי ופי' השר מקוצי שהרא"ף היה מצוה להושיב הסכך של הערבה על הלטי"ש או לזקוף כו' והק' ב"י על תיקון זה דלא הכשיר רש"י בשחבטן אלא כשנתערב הסכך הפסול עם הכשר ואין נראין בעין וכאן אין תיקון זה מועיל כיון שהלטי"ש ניכרים ומו"ח ז"ל תי' דהר"ר יחיאל מיירי שיתערבו. בענין שאין הלטיש ניכרי' וכל זה אינו נ"ל נכון בפי' דברי הטור שהם הבינו דתיקון הר"י בזקיפת קנים הוא במקום תיקון חבטן הנזכ' בגמ' דהיינו מ"ש הטור צריך שישפיל הענפים כו' וזה ודאי אינו דא"כ מיירי שפסול בלאו האי תיקון והיאך סיים הטור נ"ל שהוא מותר מטעם שנחשב הכשר שכנגד הפסול כמאן דליתי' כיון שיש בלא"ה שיעור הכשר סוכה דהא לעיל לא מיירי מזה שיצטרך תיקון דהא גם המחמירין ס"ל עכ"פ כפי' אבי עזרי דכשר כשמונח הפסול נגד האויר שלמט' מן הטעם הזה ולא פסול אלא באם אין נשאר כשיעור בלא"ה אלא נ"ל דהכל נכון ונקדים דברי רש"י בגמ' דף ט' שכ' ולמתניתין ל"ל למימר כאלו עשאה תוך הבית כו' האי לאו תחת ב' סככים הוא וכיון דחמתו מרובה דענפיו מועטין וסכך כשר רבה עליו מהיכא תיתי למפסל לאו משום שני סככים איכ' דהא חד סככ' הוא ולאו משום מחובר איכא דהא בטל ליה ברובא ש"מ מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לטי"ש אע"פ שסמוכות זו לזו פחות מג' כיון שחמתן מרוב' מצילתן כו' עכ"ל הרי לפנינו דאע"ג דהענפים חמתן מרוב' מ"מ אי לאו שהם סכך א' עם הכשר שלמט' הי' פסול מחמת ב' סככים והיינו שהעליונ' הוא סכך פסול וכן אי' בפ"ב דסוכה ברי"ף ורא"ש בישן תחת המטה דפסול משום סוכ' שתחת סוכה והמטה הוא סכך פסול ה"נ אם העליון פסול כמו כאן ע"כ א"ש סברת המחמירין שבטור דס"ל לדעת אבי עזרי דאע"ג שיש בכשר צל מרוב' מזיק ליה העליון הפסול שחמתו מרוב' דמזיק לכל מה שכנגדו מ"ה אין מועיל מה שיש עדיין בכשר צל מרוב' זולת זה המקום דמ"מ יש פסול מחמת ב' סככי' ואע"ג דכאן ל"צ לתיקון שחבטן הנאמ' בגמ' דהיינו שישפיל הענפים כיון שחמתו של אילן מרוב' ואינו מזיק לכלל הסוכ' שיש צל מרובה בלא"ה מ"מ לא מצאתי היתר לישב שם שהוא יושב תחת ב' סככי' ומ"ה לא מכשיר אבי עזרי ביש בתחתון צל מרוב' אלא כשהעליון שחמתו מרוב' הוא נגד האויר שבתחתון דאז אין פסול מחמ' ב' סככי' אבל באם הוא נגד הכשר שלמטה יש פסול מחמת שני סככי' ע"כ נהי דא"צ להשפילה מחמת שאין הפסול צילתו מרובה והוא בעצמו אינו מזיק לכלל הסוכה מחמת סכך פסול מ"מ מחמת ב' סככי' יש עדיין חשש למקו' ההוא ומ"ה מהני שפיר תיקון ה"ר יחיאל שמערב הסככי' ע"י קני' ועושה מהם סכך א' וע"ז מסיק הטו' שהוא מותר אפי' לאבי עזרי דעיקר הפסול מחמת שהפסול הוה במקום שאינו פנוי ומצטרף לאויר שיש בלא"ה בכשר וכאן שיש כשר שצלתו מרובה בלא"ה לא חשבי' להאי מקום לכלום והו' כמאן דלית' לגמרי ואין כאן ב' סככי' כי הוא ס"ל דאין בסכך פסול שייכות לסוכ' שתחת סוכה כמ"ש בסי' שאח"ז אבל לעד"נ עיקר המחמירין שהרי כ' אבי עזרי שהוזכר באשר"י וז"ל אין צל האילן פוסל הואיל ואינם מכווני' ויש בכשר כשיעור אם ניטל הפסול כו' הרי דלא מכשיר אלא באם האילן כנגד האויר ואינו מכוון נגד הכשר דאל"כ ה"ל לכתוב בקיצור הואיל ויש בכשר כשיעור והב"י כ' דאפשר לה"ר יחיאל אם יש בכשר צל מרוב' בלא"ה א"צ לתיקון שלא לזקוף הקני' ומיהו אפשר דאסור אף בזה בלא תיקון משום גזירה הא אטו הא ולדידן לא נחתינן לדון בזה אלא דה"ר יחיאל גופי' מיירי מזה ומצריך תיקון משום ב' סככי' וכנ"ל עיקר להלכ' דאין היתר אלא אם האילן נגד מקום האויר ויש צל מרובה בהכשר הסוכה בסכך הכשר ולפ"ז אין היתר לעשו' הסכך תחת הלטי"ש ולא התיר רש"י אלא לעשות הסכך על הלטי"ש אבל תחת הלטי"ש אסור מטעם ב' סככי' כמ"ש אלא דעדיין יש לי לו' דלדידן שרי אף תחת הלטי"ש כיון שהלטי"ש רחוק זה מזה שיעו' מקום ד' שהוא שיעור מקום חשוב כמו דאי' לענין נסרי' בפ"ק דסוכ' דף י"ד ואפי' בג"ט די בכך ואין על אלו הלטי"ש שם סכך כלל ואותן שאסרו תחת הלטי"ש היינו שיש ביניהם פחות מג"ט כמו שהוא בגג הרעפים שהם עשוי' כשיעור לבינ' כמו שהם במדינ' פולין ואשכנז ושם הווין הלטי"ש סמוכין זה לזה כדי שתוכל הלבינ' לשכב על שני הלטי"ש ואע"ג דלא אמרי' לבוד להחמי' מ"מ כיון שהלטי"ש סמוכי' בשיעור קטן יש עליה' שם סכך והוה ב' סככי' משא"כ ברחוקי' כמו במדינות שעושים גגים מן נסרים שיש עכ"פ ג' או ד"ט בין הלטי"ש לא מקרי כלל שם סבך ואין חשש בזה אם יש בסכך כשר שיעור סוכה מלבד הלטי"ש ולענין מעשה אין להקל רק ביש ביניהם ד"ט כנ"ל עיקר: ובטור כ' בשם ב"ה להכשיר בלטי"ש מחמת שנוטל א' בנתיים וכ' הב"י דאין ראיי' ממה ששנינו נוטל א' מבנתיי' דשם הוה הנשא' פסול כו' ולא עמדתי על דבריו דודאי גם הנשא' הוא כשר כשמניח סכך ביניהם וכמ"ש לקמן בס"ד מ"ה אף כאן מועיל מה שמניח הסכך כשר כנגד האויר שבין הלטי"ש אלא דנראה דל"ד דשאני לקמ' דנוטל א' מבנתיים ובמקום שנוטל הא' שם הניח הסכך הכשר נמצא שאף הקנה שנשאר אצלו מתכשר משא"כ כאן דלא מניח סכך הכשר בין הלטי"ש אלא למטה מהם על הסוכה נמצא שאין שם סכך כשר על הלטי"ש כלל. ומצד זה הק' ב"י שפיר אלא שמ"ש שלקמן יש פסול על הנשאר הוא אינו מכוון ובמ"ש ב"י שיש ראי' לב"ה מהא דאמרי' לקמן דכשר במפקפק לא הבנתי דשאני מפקפק דצריך לפקפק כל א' בפ"ע וכל מה שאינו מפקפק הוא עליו שהפסול וא"כ במה יתכשרו כאן הלטי"ש שלמעלה מן הסכך הכשר כנ"ל:
ד סָעִיף ג שנשארו עדיין העצים כו'. כבר נתבאר שאין להקל אלא ביש ביניהם ד"ט שאז אין שייך כלל משום ב' סככים ויהא בענין שאם ינטל מן הסכך נגד הלטי"ש ויהיה עדיין צלתה מרובה מחמתה: כתב במהרי"ל בא' שעשה סוכתו תחת בדי מדלית הגפנים וזקף קנים מן הסכך עד בדים שלמעלה שנקשרו שם הגפנים כדי לקיים תיקון ה"ר יחיאל הנ"ל ואמר מהר"י סג"ל שא"צ דדוקא גבי לטי"ש העשוי' לשם בית הוצרך לערבב אבל כאן לא נקשרו הבדים אלא להעמיד הגפנים וכ' מו"ח ז"ל ע"ז ולא ידעתי טעם להורא' זו דטעם בלטי"ש שלא יהא תולמ"ה ה"נ בבדי המדלי' גפני' ולפמ"ש בסמוך משום חשש ב' סככי' ניחא דבבדי המדלית אין שם סכך עליהם שלא נעשו תחלה לשם סכך משא"כ בלטי"ש דנעשו לשם סיכוך הבית וסכך פסול הוא כיון שדר שם כל השנה ע"כ יפה התיר מהרי"ל בבדי הגפנים רק שצריך שיהיה עכ"פ בסכך הכשר צלתה מרובה אף אם ינטל נגד הבדים כדלעיל ואז מותר אפי' אם הבדים סמוכים בפחות מג"ט כנ"ל נכון:
א סָעִיף א בית. דבעי שתהא הסוכה תחת אויר השמים. מקומות קרים שבחג יורד שלג הרבה על סכך הסוכה ומתעבה ונעשה כעין תקרה כשרה. גינת ורדי' חא"ח כלל ד' סי' ז':
ב סָעִיף א ומבטלן. אע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה י"ל דקודם יום טוב שאינו אסור עדיין נתבטלו. ב"ח מ"א. וכ' ט"ז ומזה יש ללמוד בתערובת חמץ קודם פסח לח בלח ואין שם ס' שיכול להרבות עליו ואפי' לכתחלה כיון שהיה קודם זמן האיסור ועסי' תמ"ב ותמ"ז מה שכת' שם:
ג סָעִיף א ניכרין. ואפילו ניכרין נמי שרי כיון שצלתה מרובה. מ"א עיין שם:
ד סָעִיף ב ומניחו. לשם צל:
ה סָעִיף ב עצמו. והב"ח כתב שיש להחמיר ולסלק הגג ולסכך אח"כ כ"כ המ"א ע"ש:
ו סָעִיף ג שנשארו. עיין ט"ז שהעלה שאין להקל אלא ביש ביניהם ד' טפחים ויהא בענין שאם ינטל מן הסכך נגד הלטי"ש יהיה עדיין צלתה מרובה מחמתה ע"ש ס"ק ב'. ובתשובת פנים מאירות סי' מ"ד חולק עליו:
ז סָעִיף ג ולסגור. ודוקא כשמניח הסכך כשהוא פתוח עיין מ"א. ואם הניח הסכך על התקרה ואח"כ הסירו התקרה פסול. ואותן סוכות העשויות תחת הגג ולפעמים הצדדים משופעים יזהר שלא ישב תחת השיפוע מ"מ. וע' בתשו' פנים מאירות סימן ס"א מש"ש מענין סוכה על הגג. סוכה העשויה תחת הדווא"ר דהיינו שפותחין להם מקום באמצע הגג והוא הנקרא בלשון ערבי דוואר בלשון לע"ג באג"ה ופעמים עושין על שטח הדוואר הפתוח שבכה ומעשה רשת ופעמים עושין שבכה זו מחוטי נחושת או מחוטי פשתן כשרה ואפי' אם יניח הסכך הכשר ע"ג השבכה ממש כשירה. גינת ורדים חא"ח כלל ד' סי' ח' ע"ש:
א סָעִיף א (ס"ק א) תחת כו' בית פסול דסכה אמר רחמנא כו' והא דלא סגי ליה גם לבית בטעם משום מחובר. משום שכתב מ"א בסי' תרכ"ט ס"ק י"א בשם ת"ה דתלוש ולבסוף חברו מיקרי תלוש לענין סכה. ולכן הוצרך רש"י לטעם אחר:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) כשרה כו' התו' והרא"ש כו' סי' תרל"א כו' והוא דתנן דף ט"ו המקרה סכתו בשפודין או בארוכות המטה (שהן דברים הפסולים לסכך בכן) אם יש ריוח ביניהם כמותן והניח שם במקום הריוח סכך כשר כשרה: ובאמת התו' לשיטתם כו' והוא דבדף כ"ב ע"ב רמי מתני' אהדדי דתנן בפ"ק שצלתה מרובה מחמתה כשרה. משמע אבל אי חמתה וצלתה שוין פסולה. ובפ"ב תנן שחמתה מרובה מצלתה פסולה. משמע הא שוין כשרה. ומשני כאן מלמעלה כאן מלמטה. ופירש"י אם מלמעלה הסכך והאויר שוין פסולה. אבל למטה אם הצל וחמה שוין כשרה לר"ת מהכרח קושייתו פי' אם עומד למעלה ורואה שהסכך והאויר שוין כשרה. אבל אם עומד למטה ומביט למעלה ונראה לו שלמעלה הסכך והאויר שוין פסולה. לפי שהאויר שהוא דבר שאין בו ממש אין חוש הראיה תופס בו כ"כ כשמביט מלמטה למעלה. ונראה לו האויר יותר קטן ממה שהוא. משא"כ הסכך שיש בו ממש אינו מתקטן כ"כ ע"י ההבטה ממטה למעלה ולכן כשמביט ממטה למעלה אע"ג שנראה לו שהאויר וסכך שוין יוכל להיות שהאויר יותר מן הסכך ולכן פסול ומזה יצא המחלוקת דלר"ת אם עומד למעלה ורואה שהאויר והסכך שוין כשרה. ולרש"י כה"ג פסולה. והרא"ש הסכים לפירש"י ע"ש. וע"ז כתב מ"א ובאמת התו' לשטתם אזלי. ר"ל דס"ל דהיכי דהאויר וסכך שוין כשר ולכן הוכיחו שפיר מהאי דהמקרה סכתו בשפודין אי יש ריוח ביניהם כמותן כשרה. ולא אמרי דמצטרף סכך פסול. משום דהסכך גרידא הוא שיעור הכשר סכה דהא יש ריוח ביניהן כמותן. וא"כ אפי' שקלת לשפודין יהיה הכשר סכה בנותר. דהא מכסה בסכך כשר חצי הסכה אבל הרא"ש דס"ל כפירש"י דאם האויר וסכך שוין פסולה. וא"כ אי שקלת לשפודין יהי' האויר והסכך שווין דפסולה לפירש"י דהא עי"ז לפירש"י מיקרי חמתה מרובה מצלתה. ואפ"ה מכשירים ע"י שפודין אע"ג דמצטרף סכך פסול. א"כ ה"ה דבאילן הדין כן: והא קי"ל להיפך. דהא הרא"ש גמר לה ואפשר כצ"ל: ואפשר כשמונח למעלה גרע טפי. ר"ל מכשמונחים הכשר והפסול זה אצל זה. ר"ל כשמונח למעלה י"ל קצת סברת י"א שהובא בש"ע דסכך פסול העליון מבטל לתחתון והרא"ש יליף בהדרגה כיון דמצינו גבי שפודין דסכך כשר ופסול מונחים זה אצל זה דכשר אפי' אין בסכך כשר גרידא כשיעור א"כ בסכך פסול למעלה דגרע נחתינין דרגא וראוי עכ"פ להכשיר כשיש בסכך כשר לבד שיעור הכשר סוכה: מכל מקום צ"ע ליישב לשון הרא"ש כו' סגי בכשר. והא לדעת הרא"ש לא. סגי בכשר לבד דהא ס"ל כפירש"י וכאן יהי' האויר וסכך שוין כנ"ל אולם צ"ב במ"ש מ"א ובאמת התוס' לשטתם אזלי. דמשמע דדברי התוס' ניחא ליה כיון דס"ל דשיעור הכשר סכה כשהאויר וסכך שוין. מכל מקום אכתי קשיא קושית התוס' שם דף ח' ע"ב ד"ה הא קמצטרף כו' שהקשו אהא דתנן התם העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה תוך הבית ופסולה. ואמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה ופריך הש"ס וכי חמתו מרובה מצלת' מאי הוי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ומשני ר"פ כשחבטן ועירבן. וע"ז כתב התו' דע"כ כשהסכה צלתה מרובה מחמתה מלבד האילן ולא אמרי' דמצטרף כו' אפי' לא חבטן. ואייתי ראיה משפודין אם יש ריוח כו' כנ"ל. ולפ"ז קשיא להתו' ומאי פריך והא קמצטרף כו' דלמא מיירי שהסכה צלתה מרובה בלא האילן. עכת"ד. והנה לפי שטתם דהיכי דהאוי' וסככן שוין זו היא הכשר סכה. א"כ מוכח מהאי דשפודין היכי דיש בסכך כשר שיעור הכשר סכה. אפי' גם יש בסכך פסול לבד ג"כ הכשר סכה מכל מקום כשר. ולא אמרינן מצטרף כו' דהא שם גבי שפודין הסכך פסול שיעור הכשר סכה. דהא חצי הסכה מסוככת בשפודין דהא קתני אם יש ריוח ביניהם כמותן. וא"כ אי שקלת לכשר יהיו השפודין והאויר שוין. ואפ"ה תנן דכשרה. משום דגם בסכך כשר לבד יש שיעור הכשר סכה. א"כ מאי קשיא להתו' דהא שפיר פריך והא קמצטרף כו' דע"כ מיירי דאין בכשר שיעור הכשר סכה. דאי איכא. הכשר סכה. אפי' האילן צלתה מרובה. מ"מ יהי' כשר כדמוכח מהאי דשפודין כנ"ל. וכה"ג הקשה מהרש"א דף יו"ד תוספות ד"ה פורס ומה שתי' מהרש"א שם דהתו' ס"ל אם הסכך כשר קדים אז אפילו הסכך פסול יש בו הכשר סכה. מכל מקום כיון דגם בכשר לבד יש הכשר סכה כשר. אבל מתני' דהעושה סכתו תחת האילן דמשמע דהאילן קדים כה"ג ס"ל להתוס' אם האילן לבד יש בו הכשר סכה. אפי' גם בסכך כשר לבד יש בו הכשר סכה אפ"ה פסולה. ולכן שפיר קשיא להו מאי פריך והא קמצטרף כו' דלמא מיירי שיש בכשר לבד שיעור הכשר סכה עיין שם. תי' זה מספיק ליישב קושייתו שם. אבל מהאי דשפודין מוכח דאם יש בכשר הכשר סכה אפי' יש גם בפסול הכשר סכה ואפי' קדים הפסול אפ"ה כשרה דהא תנן המקרה סכתו בשפודין כו' אם יש ריוח כו' ולשון זה משמע דתחלה התחיל לסכך בשפודין והניח אויר ביניהם ריוח. ואחר זה מילא האויר בסכך כשר כן פירש"י שם. וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה מאי קשיא להתו' על קושית המקשן והא קמצטרף כו' כנ"ל. ודוחק לומר דמ"א ס"ל כתי' אחר של מהרש"א דאם האילן צלתה מ"מ פסול משום סכה שתחת סכה דהלא כבר דחה מהרש"א שם תי' זה. ויותר י"ל לענ"ד דלהתו' ניחא למ"א בסברת אפשר דכשמונח למעלה גרע שכ' להרא"ש. והתוס' ס"ל גם כן דנחתינן דרגא אם הדין כשהן מונחים זה אצל זה אם יש בכשר שיעור הכשר סכה דכשר אפי' גס בפסול יש שיעור הכשר סכה. אם כן כשהסכך פסול ע"ג הכשר די שנכשיר כשיש בכשר כשיעור ואין הפסול כשיעור הכשר דוקא. אבל אם גם בפסול יש שיעור הכשר סכה לא מהני מה שיש בכשר כשיעור ואם כן שפיר קשיא להו. אלא דלהרא"ש לא ניחא ליה למ"א בסברא זו דאכתי קשיא לשון הרא"ש וכמו שסיים מ"א. אבל להתוס' א"ש הלשון. דהא לשיטתייהו אי האויר וסכך שוין הוא הכשר סכה. ולכן א"ש מה שכתב התוס' כיון דאי שקלת ליה סגי בכשר ע' שם: דמוקי לה במעדיף. דשם על מתני' דשפודין מסיק הש"ס לימא תהוי תיובתא לר"ה בריה דר"י דאתמר פרוץ כעומד. ר"פ אמר מותר ור"ה בר"י אמר אסור. וסכך פסול דין אויר ופרוץ יש לך לענין זה. ומשני אמר ליה ר"ה ברי' דר"י בנכנס ויוצא. ופירש"י שסכך כשר נכנס ויוצא בריוח וע"כ שהאויר יותר מן השפודין. אם כן הסכך כשר הרוב. ופריך והא אפשר לצמצם. כ"ה גרסת רש"י ופי' דס"ד דהא דמשני בנכנס ויוצא פי' על כרחו נכנס ויוצא דאי אפשר לצמצם שיהיו האויר ושפודים שוין. ולזה פריך והא אפשר לצמצם. ומשני במעדיף. ר"ל לא משום דא"א לצמצם. אלא דמיירי שמעדיף ומניח סכך כשר יותר מן השפודים והתו' הקשו על פירש"י וא' מן הקושיות דא"כ צ"ל דכל השקלא וטריא דוקא לר"ה ברי' דר"י. והא אנן קי"ל כר"פ דפרוץ כעומד מותר. א"כ דוחק שיהי השקלא וטריא שלא אליבא דהלכתא. ולכך גרסו והא א"א לצמצם והקושיא היא בין לר"פ ובין לר"ה ברי' דר"י. כיון דא"א לצמצם ולמלא כל הריוח בסכך כשר. ונשאר מענו אויר. והאי אויר מצטרף עם השפודים. וא"כ לר"ה ברי' דר"י דמוקי בנכנס ויוצא שיהי' הכשר הרוב השתא יהיו שוין. ולר"פ דלא מוקי לה בנכנס ויוצא דס"ל פרוץ כעומד מותר. השתא יהי' הפרוץ מרובה ע"י צירוף האויר. וע"ז משני לכ"ע במעדיף. וא"כ מכסה כל האויר וגם יש קצת מן הכשר על הפסול עכת"ד: והרא"ש הסכים לפי' התו'. וא"כ לפי המסקנא דהסכך כשר יותר מן המחצה דהא מונח קצת על סכך הפסול. ולכן א"ש דאי שקלית ליה לפסול אכתי צלתה מרובה מחמתה ע"י הכשר אלא דאכתי קשה על המקשן דלא אסיק דמיירי במעדיף. אדקשיא ליה והא א"א לצמצם ונשאר קצת אויר כנ"ל טפי ה"ל להקשות אפי' אפשר לצמצם וימלא כל האויר ע"י סכך כשר. מ"מ הוי מחצה על מחצה וא"כ אי שקלית לפסול לא יהי' בכשר לבד שיעור הכשר סכה לדעת הרא"ש דס"ל כרש"י כנ"ל. וא"כ ה"ל להקשות והא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ע"ז כתב מ"א שיעיין המעיין במ"מ פ"ה מהל' סכה. שתמה על הרמב"ם לפי גרסתו שהיה גור' כגרסת רש"י והא אפשר לצמצם והקושיא אינה כ"א לר"ה ברי' דר"י. וא"כ לר"פ דקי"ל כוותי' לא איצטרך לאוקימתא דמעדיף. לכן תמה על הרמב"ם שהעתיק אוקימתא דמעדיף. ותי' דגס לר"פ צ"ל דמיירי במעדיף. דאל"כ כיון דאי שקלת לפסול יהי' האויר וסכך שוין ובכה"ג פסול: והיינו דס"ל בזה כשיטת רש"י דאם הם שוין למעלה הוא למטה חמתה מרובה מצלתה. ותי' דהש"ס המ"ל ולטעמך דאפי' א"א כר"פ ג"כ צ"ל במעדיף ע"ש. וא"כ ה"ה די"ל כן להרא"ש דהמ"ל ולטעמך:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) ומבטלן כו' והר"ן כ' כו' כונתו דגם הר"ן ס"ל כדעת י"א בש"ע וכמבואר שם וכוונות מ"א דלא תימא דגם לדעת י"א שכתב רמ"א מיהו אם השפילם כו' וערבם כו' והסכה כשרה. דגם קשיא הא אין מבטלים כו' ולא תימא דגם לי"א צ"ל כאחד מן התירוצים שכ' הב"ח. ע"ז כ' מ"א דהר"ן כ' כו' ומזה יש לשטתו תי' אחר והיינו דהר"ן מפרש מדקתני העושה סכתו תחת האילן כו' מדקראו בשם סכה משמע שיש בכשר לבד כשיעור והיינו כדעת י"א. וע"ז קאי רבא ואמר כשהאילן חמתו מרובה כשרה וע"ז קשיא ל"ל שהסכה הרוב סכך כשר. הא קי"ל כר"פ דאפי' פלגא ופלגא כשר וע"ז תי' תיפוק ליה דבלא"ה קשה מאי מהני חבטן וערבן. הא קי"ל היכי דיכול להסיר האיסור לא בטל. ואפי' מיירי כשאין האיסור ניכר ע"י התערובת. מ"מ הא יוכל לברר הפסול מתוך הכשר ומה"ט קי"ל בי"ד סי' צ"ח סעיף ד' דאם נפל חלב לתבשיל אע"ג שנתבטל צריך ליתן שם מים צוננים כדי שיקרש ויקפיא החלב ויסירנו כ"ש לפי מ"ש מ"א בסעיף קטן ד' דלהר"ן לא בעינן שלא יהי' ניכר דקשה טפי. וע"ז תי' הר"ן מ"מ הכא אגמרי' כו' שהן מעורבין בעי רובא כנ"ל ר"ל דאין דעתינו לבטל האיסור. אלא כיון דסכך כשר לבד יש בו שיעור הכשר אפי' בפלגא ופלגא. אלא ע"י שנתערב נתמעט חשיבות הכשר. אע"ג דגם חשיבות האיסור נתמעט מה בכך עכ"פ תו ליכא בכשר שיעור הכשר וע"י שהוא רוב אף שנתמעט חשיבותו ע"י התערובת. מ"מ האי רוב נחשב עכ"פ כאלו הוא פלגא ופלגא ובשר. ואין רצונינו לבטל האיסור. כי לא צריכים הפסול להכשר סוכה. כ"א למעט חשיבותו ע"י התערובות שלא יהי' בכחו לפסול הכשר. ולכך אע"ג שאפשר להסיר הפסול א"צ להסירו דהא א"צ כלל להפסול. וכן לא קשיא לפי זה הא אין מבטלים כו' דהא אין דעתינו לבטלו כנ"ל. וממילא תבין דכ"ז ניחא להר"ן דס"ל כהי"א ומיירי שיש בכשר לבד שיעור הכשר סכה וכמ"ש מ"א בס"ק ד' אין זה מבטל איסור. דהא אין מצטרפים את הפסול. אבל לדעה קמייתא דאפי' אין בכשר לבד כשיעור אלא ע"י צירוף הפסול אפ"ה כשר ע"י התערובות. ומיקרי מבטל איסור וצ"ל כתירוצו דהמרדכי הנ"ל. ולקושית הר"ן הא יוכל להסיר האיסור באמת צ"ב לדעה קמייתא:
ד סָעִיף א (ס"ק ד) מיהו אם כו' ומ"ש רמ"א שאין ניכרים כי' וכן מ"ש רמ"א וכן אם הניח סכך הכשר ענ הפסול כו' ג"כ לא כ' כן כ"א לדעת י"א. כי מקור הדבר מן המרדכי והוא כ' כן לדעת י"א ע"ש והיינו כשהכשר הוא כשיעור ואפ"ה פסול לדעת י"א אם הפסול מונח על הכשר. דאותו כשר מה שתחת הפסול כמאן דליתא כיון דאין בו צורך דבלא"ה מיצל במקום זה הפסול וא"כ אם הניח הכשר למעלה אדרבא איפכא שא"צ בפסול שתחתיו משא"כ לדעה א' דמיירי שאין בכשר כשיעור לבד הפסול. א"כ מאי מהני מה שהכשר מונח על הפסול כיון דעכ"פ הפסול ניכר: מיהו כשאין מעורבים כו' לא בעינן רוב. ר"ל דלא בעינן רוב מצד צירוף סכך פסול מ"מ קי"ל כרש"י והרא"ש שהסכים לפי' רש"י דהיכי דלמעלה שוין פסולה:
ה סָעִיף ב (ס"ק ה) ומניחו לשם צל. משום דאמרי' סי' תרל"ה אע"ג דלא בעינן סכה לשם מצוה. מ"מ לשם צל בעי' וע"ש:
ו סָעִיף ג (ס"ק ו) כשרה כו' כמ"ש סי' תרל"א דבית המקורה בנסרים כו' די בזה שיסיר המסמורים לשם סכה. וה"ה הכא במה שהסיר הרעפים מיקרי מעשה לשם סכה. גם בעצים הדקים כיון שהרעפים היו מחוברים ע"י מסמורים בעצי' הדקים והוציא אותם המסמורים: והב"ח כ' כו' דהב"ח ס"ל דע"י הסרת הרעפים לא הוכשרו העצים הדקים כיון שקבועים ע"י מסמורים ואינו דומה לסי' תרל"א וס"ל להחמיר כדעת י"א שכ' בסעיף א' דאפי' האילן חמתה מ"מ והסכך צלתה מ"מ. מ"מ אם ענפי אילן מכונות נגד הסכך פסול לכן אין להתיר כ"א שימלא כל הסכה בסכך כשר. דאז אפי' חושבים סכך שכנגד הענפים כמאן דליתא מ"מ נשאר סכך כשר צלתה מרובה מחמתה וכמ"ש הטור. או שיכסה על גבי עצים הדקים שאז אפי' העצי' הדקים מכוונים נגד הסכך כשר מ"מ כשר. דאין הצל בא מסכך הפסול כ"א מן הכשר שלמעלה. וכמ"ש המרדכי בשם הר"פ הובא בב"י ובב"ח מבואר יותר (ולענ"ד דין זה צ"ע בגמ') ואעפ"כ כ' הב"ח בתנאי שלא יהי' ביניהם כו' דאז יושב תחת כו': דלא אמרינן לבוד כיון שסכך כשר ביניהם. ר"ל דלא אמרי' לבוד אלא כשיש הפסק אויר אבל כשמפסיק דבר אחר לא אמרינן לבוד: דסתם שפוד ל"ב ג' וכמ"ש שם בהגה. ר"ל דאי' שם סככה בשפודי' אם יש ריוח ביניהם כמותן והניח שם סכך כשר אפ"ה פסולה עד שיעדיף סכך כשר מעט על הפסול. וכ' רמ"א דוקא בסכה גדולה דאין סכך פסול פוסל באמצע פחות מד' טפחים אבל בסכה קטנה דפוסל באמצע סכך פסול בג' טפחים. צ"ל דכל שפוד אינו רחב ג' טפחים וכיון דאין ריוח בין שפוד לשפוד כ"א כמותן א"כ הריוח ג"כ הוא פחות מג' טפחים ולמה יוכשר נימא לבוד: וכ"ה בגמ' דף יד ב' נסרים אין מצטרפים. ראיה זו לא הבנתי. דהתם ר' יודא קאמר לה דס"ל בנסרים שאין בהם ד' לכ"ע כשר. וביש בהם ד' טפחים אליביה דרב ס"ל דגם בכה"ג ר"י מכשיר אם ב' נסרים כה"ג מונחים זה אצל זה שכ"א לבדו כשר לכל מאן דאמר כדאי' ליה גם ב' נסרים כשרים ואין מצטרפים וכ' התוס' דל"ד דאין מצטרפים דאפי' כל הסכה רשאי לסכך בהן ומאי ראיה מזה דלא כהב"ח דקאי על הלא"טיש דהן סכך פסול לדעת הב"ח. דהא ב' סדינים שכ"א סכך פסול ס"ל לר"י באמת שם דמצטרפים גם הא שם ליכא סכך כשר בין הנסרים וכה"ג הא מודה מ"א דאמרי' לבוד. וע' ססי תרל"ב א"א לבוד להחמיר ועמ"ש מ"א ע"ד רמ"א סי' תק"ב: ע' דף ט' ע"ב ברש"י שהכשיר ג"כ הלאט"ש אע"פ שאין ביניהם ג' טפחים: וא"ל דהכא נמי העצים קבועים כו'. אין כוונתו בזה ליישב דעת הב"ח דמטעם זה אפילו רחוקים זה מזה יותר מג' טפחים דל"ל לבוד מ"מ יש בו פסול דנחשבים כדף א' ע"י קביעת המסמורים והא הב"ח מטעם לבוד אתי עלה ולדעתו דוקא באין ביניהם ג"ט. וגם לב"ח בעי' מסמורים שעי"ז לא הוכשרו העצי' הדקי' ע"י נטילת הרעפים כמ"ש לעיל. והא דהוזכר בתשובת רשב"א שלא הי' ביניהם ג' הוא דברי השואל שלא ידע טעם האוסר אי מטעם לבוד או מטעם המסמורים. והציע כל הענין לפני הרשב"א. אבל לפי תשו' הרשב"א דהחמיר מטעם קביעת המסמורי' אפי' יש ביניהם יותר מג' טפחים יש להחמיר. אלא מ"א לדעת עצמו שקיל וטרי אם ראוי להחמיר בלאטי"ש מטעם הרשב"א ואפי' רחוקים זה מזה יותר מג' טפחים: כשנוטל א מבנתיים כו' אין מצטרפים קאי על הבית המקורה בנסרים הכשרו שיסיר כל המסמורים לשם סכה או שיטול מבין כל שני נסרים נסר א' ויתן שס סכך כשר הרי דבנוטל נסר א' מבין שני נסרים אף דהשני נסרים נשארים קבועים ע"י מסמורי' כשרה ולא אמרי' שנחשבים כדף א' ע"י המסמורים ואף דשם מיירי שיש בין נסר לחברו יותר מג' טפחים. דהא מיירי בנסרים רחבים ד' טפחים. מה בכך הא כתבתי דלטעם הרשב"א אפי' רחוקים זה מזה יותר מג' טפחים יש להחמיר. אלא דעל ראיה זו יש לפקפק דשאני התם דע"י נטילת נסר מבין שנים נקרא קצת עשיית מעשה גם בשני נסרים הנשארי' וגם הנשארים הוכשרו עי"ז דהא טעם האיסור משום גזרת תקרה שישב תחת ביתו של כל השנה כמבואר לקמן וכיון דהוצרך ליטול אחד ביניהם יוודע לו דאסור לישב תחת התקרה וכמבואר בש"ס: וא"כ אינו דומה להכא. ובפרט אי היה מקודם בנוי בלא גג דמודה מ"א דיש להן דין סכך פסול כמ"ש ריש ס"ק זה והדין כמו בסעיף א' ואי הסכך הרבה שאפילו ינטל כל מה שכנגד הלאטי"ש ישאר כשיעור כשר לדעת מ"א מ"מ יש להחמיר לטעם הרשב"א שכל הלאטי"ש נחשבים כדף א' ונפסל כל הסכך כשר. לזה הוסיף מ"א להביא ראיה וכתב וז"ל ואפי' להרמב"ם ע"ש ר"ל דהרמב"ם חולק וס"ל דבמפקפק דהיינו שנוטל כל המסמורים איננה כשרה אא"כ אין בכל נסר ד' טפחים רוחב. והא דצריך להסיר המסמורים משום גזרת תקרה הא אין רחבן ד"ט. כ' הרב"י שם דס"ל כהר"ן כיון שהונח לכתחלה לשם תקרה. שייכ' גזרת תקרה אפי' בפחות מד' טפחים לכן צריך להסיר המסמורים. ואעפ"כ ברחבי' ד"ט ל"מ הסרת המסמירי'. דניהו דמהני לגבי עצמו שידע שהוצרך להסיר המסמורי' ועי"ז בטל גזרת תקרה. מ"מ אסור מפני הרואים שלא ידעו שהסיר' המסמורים ויחשבו שהונח כך מתחלה לשם סכך ויסברו שמותר לסכך בהן. אעפ"כ שנוטל א' מבינתים מודה הרמב"ם דאפי' הן רחבים ד"ט כשר. והא הרמב"ם חשש להרואים והם לא ידעו שנטל א' מבינתי' ויסברו שסיכך מתחלה כן ויסברו שמותר לסכך כן. והא להרשב"א כה"ג אסור דמצטרפים ע"י המסמורים ונעשים כדף א' והא לדעת הרואים לא עביד בהו מעשה. אע"כ כה"ג אין מצטרפים: ואי לאו תולמ"הע כו' זה ראיה אחרת. דמשמע אם מניחו תחלה לשם סכה וקבעו במסמירי' דליכא משום תולמ"הע כשר אם אין רחבים ד"ט:
ז סָעִיף ב (ס"ק ז) וכן מותר כו' שיש להחמיר. כדעת המ חמירי' שהביא מהרי"ל. אלא שמהרי"ל דחה דברי המחמיר מדין שכ' רמ"א בהגה בסעיף ב ועז"כ הב"ח ולא דמי לעושה סכה כו' לישב קישיות מהרי"ל: ובאמת כו' ס"ל בשלמא כו' ר"ל דהמחמיר ס"ל דטעם היתר הדין שהביא רמ"א בסעיף ב' אינו כמ"ש רמ"א הואיל ואין הפסול בסכך. אלא כמ"ש מ"א פה דהסרת הגג הוי מעשה רבה והגג עצמו נכשר משא"כ כאן: דהוי כפורס עלי' סדין כדאי' בגמ'. והוא בדף יו"ד ע"ב מנימן עבדיה דר"א נשרה כתונת שלו במים ושטחו על הסכך. וצוה ר"א ליטל' משם כשתתייבש שלא יאמרו מסככי' בסדין שהוא מקבל טומאה. ובאמת אסור לסכך בדבר המקבל טומאה. ומה מהני ההסרה משם כיון דכבר נפסל לדעת הרואה. ויותר מוכח לדעת הר"ן דשלא בשעת אכילה מותר להניחה שם אם יסירנה משם קודם האכילה אלא מפני הרואי' שיאמרו שגם בשעת אכילה מונח שם אבל זולת חשש הרואים הי' מתירו להניחם שם קודם אכילה ולהסירה בשעת אכילה ולא אמרי' דנפסלה כבר במה שהי' מונח שם קודם אכילה:
ח סָעִיף ג (ס"ק ט) שלא ישב כו' דלא נתכוון להניחו לשם צל כצ"ל:
א סָעִיף א ס"א י"א שאם כו'. תוס' שם והוכיחו ממ"ש שם ד' א' היתה גבוה מעשרים כו' אלמא דאין סכך שגבוה מעשרים פוסלתו הואיל והוצין צילתה מרובה מחמתה וכן שם ט"ו המקרה סוכתו בשפודין כו' אם יש כו'. ואע"ג דשם חבטה לא מהני כיון שניכרין כ"א בפ"ע. ומ ש שאם האילן כו' בכל ענין כו' כ"מ בתוס' שם שאמרו שם והא דלא משני כגון כו' וכ"מ מהגמ' שם דקאמר כאילו עשאה בתוך הבית וכן מדקא' שם ולא בסוכה שתחת סוכה ולא כו' ובסוכה שתחת סוכה כ"ש דמיפסלא אם העליונה ותחתונה צילתה מרובה מחמתה כמש"ש ועוד דמשני בשחבטן וסכך כשר רבה עליו ואם איתא אפילו בשהאילן צילתה מרובה כשר כיון שהסכך כשר רבה ע"כ צילתה מרובה מחמתה: בענין כו'. תוס' שם ושם ט"ו ב' ד"ה והא: וי"א כו'. שכל מה שתחת האילן כמאן דליתא דמיא ומה שהביאו תוס' ראיה מהוצין לאו ראיה היא כמ"ש ר"ת בתוס' הנ"ל דסכך למעלה מעשרים לאו סכך פסול הוא וראיה ממ"ש בריש עירובין מקצת סכך למעלה מעשרים כו' אע"ג דאי שקלת הוי חמתה מרובה מצילתה ומה שהביאו ראיה ממ"ש המקרה כו' לא מיבעיא לפי' תוס' שפי' שם והא א"א לצמצם ותירץ במעדיף שע"י כן האויר ממולא שבלא סכך פסול איכא שיעור וז"ש כאן אבל אם הענפים כנגד כו' וכן תי' בגמרא שם אם היו נתונים שתי כו' וז"ש כאן או שהסכך הרבה כו' שהוא כמו שם שהסכך הוא על כל הסוכה והוא הרבה כו'. אלא אפי' לפירש"י שם כבר כ' המרדכי דאם הניח סכך כשר על הפסול מקרי עירוב וז"ש כאן וכן אם הניח כו'. ודברי תוס' צ"ע ששם ד"ה והא אפשר הקשו על רש"י ומיהו קשה כו' ופי' פירוש אחר כגי' ר"ח ור"ת וכאן הביאו ראיה מפי' רש"י שם ולפי' כאן לא קשה על רש"י שם וצ"ל דשם הוא אחר שכתב כאן פי' ר"ת דלמעלה מעשרים לא מקרי סכך פסול וא"כ יש לפרש כאן כראבי"ה: בין שהאילן כו'. ר"ל שלא כדברי הרז"ה שכ' דוקא שהאילן קדם וכיון שנתן מקצת הסכך ועדיין חמתה מרובה מצילתה ואם האילן נעשה צילתה מרובה מחמתה נפסלה ואע"ג שריבה אח"כ אינו מועיל שהפסול עשה צל ומה שריבה כמאן דליתא דמיא ובכה"ג איירי הגמרא אבל אם הסוכה קדמה מודה לתוס' וכתב הרשב"א שאין נראה דבריו דהא הגמ' סתמא קתני וראיה מדפריך גמ' והא קמצטרף ואוקים בשחבטן ולא קמשני בכה"ג ואף שהתוס' שם הרגישו ותירצו דא"כ מאי למימרא לאו סברא פשוטה היא לאלו הפוסקים וכ"ש לדברי רז"ה שהיה יכול לתרץ נגזור דילמא קדם האילן לסכך כמו שתירץ עכשיו ניגזור כו'. וכ"ש בשהאילן צילתה מרובה מחמתה דפסול בכל ענין אף אם הסוכה קדמה דלא כר"ת שמכשיר אף בכה"ג ולכן פי' שם י' א' פירס עליה סדין מפני החמה כו' שמייבשת הככך כו' וע' תוס' שם ודייק ג"כ מדאמרינן שם י"א א' הדלה עליה כו' וסיכך ע"ג כו' משמע דוקא שמתחילה הדלה דאי לא לתני להיפוך והקשה עליו הרשב"א הא שם מיירי בשאין הסכך כשר צלתה מרובה מחמתה לבדו ואין הסכך כשר רבה על הפסול מדקתני סיפא ואם היה הסיכוך הרבה כו' וקושייתו איני מבין. אבל אין ראיה לפי' ר"ת דהא ע"כ מתני' דשם מיירי בשאין המחובר צילתה מרובה מחמתה דאל"כ היאך אמר ואם היה הסיכוך הרבה הא לא מהני בכה"ג מדאמר רבא ל"ש אלא כו' ואוקימנא שם בשחבטן אבל לפי' תוס' הנ"ל וכמ"ש הרז"ה היה ראיה משם אלא דר"ת לא נחית לחלק בהכי בין שהאילן צילתו מרובה או חמתו מרובה דס"ל בעיקר דינא כראבי"ה כל שמצטרף סכך פסול הוי כאילן צילתו מרובה וכיון דשם קתני הדלה כו' דוקא קודם ה"ה באילן שצילתה (מרובה) ושם בדינא דרבא ס"ל כפי' ראבי"ה דשם האילן קודם כמ"ש העושה סוכתו כו' אבל הרז"ה חלק עליו בזה כיון שהאילן צילתו מרובה ומתני' דהדלה כו' מפרש הרשב"א הדלה כו' ר"ל על הסכך וסיכך על גביו ר"ל או סיכך ע"ג ותרתי קתני וער"ן כ"ז וז"ש כאן ובכ"ז לא שני לן בין כו' וההיא דפירש עליה סדין פי' כפירש"י שם ומ"ש בתשובת הרשב"א סי' ק"ו והביא ראיה מהדלה כו' כבר דחה כנ"ל וכן ההיא דמנימין דחה כמ"ש לקמן: מיהו אם כו'. גמרא שם ודברי מ"א כאן ס"ק ד' צע"ג:
ב סָעִיף ב ס"ב אכל מותר כו'. שם י' פירס עליה סדין כו' ל"ש אלא כו' וכ' דוקא דלנוי ה"ל טפלים ובטלי גבה אבל לצורך הבגד לא וכ' וההיא דמנימין שם דודאי אף ברטיבא אסור אלא דרב אשי שרי שלא בשעת אכילה ושינה ואמר דלישקלה כי יבשה שלא יאמרו דשביק לה אף בשעת שמשתמשין בה באכילה ושינה אבל כי רטיבא ל"ל הכי שאין דרך להשתמש שם מחמת שמנטף מן הבגד אלמא מהני סילוק ואף שכתב הרשב"א שם שי"ח עליהם וס"ל דכל שלא לצורך הסוכה כשר ואמר לנאותה לרבותא דאע"ג שהוא צורך הסוכה והירושלמי מסייע להן דאמר אבל שלא מפני הנשר כשרה אבל הרשב"א שם הסכים למעשה כסברא ראשונה וכ"מ בגמ' דקאמר פשיטא מפני כו' מ"ד ול"ק דמפני הנשר ממעט לצורך הבגד דכשר אע"ג שדחה שם יאמר דא"נ למעוטא דוחק הוא ואף לסברא האחרונה יש להוכיח קצת ממ"ש לכי יבשה והא צריך ליטול קודם לכן דאחר כך אף אם יטול יאמרו מ"מ ואין מועיל מה שנטל וכן לסברתו של מנימין שאף ברטיבא יאמרו מה מהני נטילתה:
ג סָעִיף ג ס"ג העושה כו'. רש"י וכ' הטור אף לדעת ראבי"ה כיון שאפי' ינטל נגד הפסול נשאר כשיעור כנ"ל בס' שקדם: וכן כו' ואין בזה כו'. ע"ל סי' תקי"ט בט"ז ס"ק ג' וכ"מ ממתני' שאמר מסלקין כו': ולא כו'. כנ"ל: רק שיזהר כו'. שם ולא בסוכה שתחת הבית ועמ"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.