שולחן ערוך, יורה דעה לא
א הַמֹּחַ יֵשׁ לוֹ ב' קְרוּמִים זֶה עַל זֶה, נִקַּב הַתַּחְתּוֹן נֶקֶב מְפֻלָּשׁ, טְרֵפָה; אֲבָל אִם נִקַּב הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ, כְּשֵׁרָה. הַגָּה: וְיֵשׁ מַטְרִיפִין גַּם כֵּן בְּנִקַּב הָעֶלְיוֹן לְבַד, (בה"ג הֱבִיאוֹ הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי ות"ה סִימָן קס"ו וְהַגָּהוֹת ש"ד סִימָן פ"א) ; וְהָכֵי נָהוּג אִם לֹא בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה (דַּעַת עַצְמוֹ).
ב הַמֹּחַ עַצְמוֹ שֶׁנִּרְקַב מְעַט מִמֶּנּוּ, אוֹ נִתְמַעֵךְ וְהַקְּרוּם קַיָּם, כְּשֵׁרָה; וְאִם נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם אוֹ כְּדוֹנַג, טְרֵפָה. וְאִם נִמְצְאוּ מַיִם בְּתוֹךְ הַקְּרוּם וְנֶחְסַר מֵהַמֹּחַ כְּשִׁעוּר הַמַּיִם, אִם הַמֹּחַ מַקִּיף הַמַּיִם סָבִיב, שֶׁלֹּא הָיוּ מְגֻלִּים כְּלָל אֲפִלּוּ לַקְּרוּם, כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו, טְרֵפָה. וְהוּא הַדִּין אִם הָיוּ הַמַּיִם מֻנָּחִים בְּתוֹךְ שַׁלְפּוּחִית (פי' כְּעֵין כִּיס) קְטַנָּה, שֶׁאִם הָיָה הַמֹּחַ מַקִּיפָהּ שֶׁלֹּא הָיְתָה מְגֻלָּה אֲפִלּוּ לַקְּרוּם, כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו, טְרֵפָה. הַגָּה: וְכֵן אִם הַשַׁלְפּוּחִית מֻנַּחַת בֵּין הַקְּרוּם וְהַגֻּלְגֹּלֶת, טְרֵפָה (הג"א פ' א"ט). הָיָה סָפֵק אִם הָיָה מְכֻסֶּה בְּמֹחַ אוֹ לֹא, טְרֵפָה; עַל כֵּן יֵשׁ לִזָּהֵר כְּשֶׁפּוֹתְחִין אֶת הָרֹאשׁ, שֶׁיִּפְתְּחוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אִם הַמֹּחַ מַקִּיף, אִם יִמָּצְאוּ שָׁם מַיִם אוֹ לֹא; וּמִכָּל מָקוֹם אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחַר זֶה, דְּסַמְכִינָן אַרֻבָּא, וְיָכוֹל לְהַשְׁלִיךְ הָרֹאשׁ אוֹ לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּלֹא פְּתִיחָה (ד"ע).
ג אִם נִמְצָא תּוֹלַעַת בִּקְרוּם הַמֹּחַ, וְהַמֹּחַ קַיָּם, וְאֵין בַּקְּרוּם הַתַּחְתּוֹן רֹשֶׁם וְלֹא קֹרֶט דָּם, כְּשֵׁרָה; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִין בַּבְּדִיקָה, וּטְרֵפָה וְהָכֵי נָהוּג; אֲבָל אִם נִמְצָא חוּץ לַקְּדֵרָה כְּגוֹן בַּחֹטֶם, כְּשֵׁרָה, דְּתָלִינָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַמֹּחַ מֵעוֹלָם.
ד עֶצֶם שֶׁהַמֹּחַ מֻנָּח בְּתוֹכוֹ יֵשׁ בּוֹ חָלָל גָּדוֹל כְּמוֹ קְדֵרָה, וְיֵשׁ עַל פִּיהָ כְּלַפֵּי הַצַּוָּאר כְּמוֹ ב' פּוֹלִין, וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ מֵהַמֹּחַ בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה עַד הַפּוֹלִין, וְהַפּוֹלִין בַּכְּלָל, נִדּוֹן כְּמֹחַ וּנְקִיבָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ; וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ, נִדּוֹן כְּחוּט הַשִּׁדְרָה.
ש״ך
סָעִיף א
א אם לא במקום הפסד מרובה. ומדברי מהרש"ל פא"ט סי' י"א משמע דאף במקום הפסד מרובה יש להטריף וכן פסק הב"ח ע"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב המוח עצמו שנרקב מעט ממנו כו'. הוא לשון הרמב"ם והטור כתב ואם חסר מן המוח מעט כגון שנרקב כו' ובספרי הוכחתי דדעת כל הפוסקים שוה בזה דאפי' נרקב או נתמעך שנחסר מעט בענין שאם היה כיוצא בו בחוט השדרה אוחזין אותו ומניח הריקן למעלה מידו היה עומד ולא היה נכפף כשר אבל אם נחסר הרבה שאז כיוצא בו בחוט השדרה אלו היה יוצא הרבה למעלה מידו היה נכפף טריפה וכן גבי חוט השדרה נמי דינא הכי ולכן כתבו הט"ו בסימן ל"ב ס"ד דנחסר קצת מהמוח ונתרוקן כשר לאפוקי אם נחסר הרבה שאז טריפה כיון שאם היה מעמידו בידו היה הריקן שחוץ לידו שוחה אבל כשנתמסמס כדונג לא חילקו לא כאן ולא בסימן ל"ב בין מעט להרבה לפי שדרכו להתמסמס הרבה ואין חילוק אלא בין נימוס היטב או לאו שכשנימוס היטב כדונג אז הוא שוחה וטרפה ואם לאו כשר וכן הוא דעת ר' ירוחם שכתב נתמזמז כלומר נתרוקן ולא כ"כ כמו נתמסמס כשרה עכ"ל וע"כ ר"ל שדרך להתמסמס הרבה ואם נתרוקן הרבה ג"כ לא היה יכול לעמוד והיה טרפה לכך אינו כשר אלא כשנתרוקן מעט ולא כ"כ כמו נתמסמס וזה דעת רש"י שפי' על הא דקאמר בש"ס נתמסמס טרפה מפני שאינו יכול לעמוד דהיינו שנתמסמס אבל לא כ"כ שיהא נשפך כקיתון של מים אלא כשאוחזין אותו ומניח קצתו למעלה מיד הוא נכפף ונופל ועל נתמזמז כשר פי' נתרוקן מהמוח קצתו מאליו וכן דעת הרשב"א בת"ה הארוך (דף ל"ט ע"א) ומעתה מ"ש הרמב"ם והמחבר שנרקב או נתמעך כו' היינו ע"י חסרון דמסתמא נחסר קצת כשנרקב או נתמעך וכמ"ש המחבר בסי' ל"ב בהדיא וכן משמע ממ"ש והקרום קיים כו' משמע כל שהקרום קיים אפי' נחסר המוח עצמו ע"י רקיבה כשר וכל זה ברור בעיני דלא כהב"ח שהאריך והרבה מחלוקת בין הפוסקים וחשב לשפוך סוללה על הט"ו ולפעד"נ כמ"ש דהשתא כל הפוסקים בחדא מחתא מחתינהו ואין כאן מחלוקת ודו"ק: ש"ע סָעִיף ב
ג ואם נשפך כמים או כדונג טרפה. פי' בענין שבחוט השדרה כיוצא בו אם מעמידין אותו לא היה עומד כדלקמן סי' ל"ב כ"כ הטור ומהרש"ל שם סי' י"ד: ש"ע סָעִיף ב
ד וכן אם השלחופית כו'. וכ"ש אם נמצא מים בין הקרום להגלגולת דטרפה: ש"ע סָעִיף ב
ה ע"כ יש ליזהר כו'. כלומר דאם פתחו הראש קודם שידעו הריעותא באקראי עד שנפל ספק אם המוח מקיף המים או השלחופית טרפה וכ"כ האו"ה בהדיא ועמ"ש בסי' נ' ס"ק ג': ש"ע סָעִיף ב
ו ומ"מ א"צ לבדוק אח"ז כו'. עמ"ש ב"ח כאן ובס"ס ק"א: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ז וטרפה. דחיישינן שמא קודם שחיטה פריש וניקב קרום התחתון ול"ד לתולעת שנמצא על הריאה לקמן סימן ל"ו ס"ה דכשר משום דלאחר שחיטה פריש דשאני התם כיון דלא מיטרפא אלא בניקבו שני הקרומים אך לקמן סי' מ"ח משמע דאין לחלק בזה כ"כ בד"מ ובדרישה תירץ דשאני התם דהטעם כמ"ש שם דבעוד שהבהמה חיה א"א לתולעת לנקוב מתוך טרדות הריאה שמרחפת תמיד בלי הפסק וכן בקורקבן ס"ס מ"ט נמי כיון שקרומיו קשים ועבים לא חיישי' שמחיים ניקבו) משא"כ במוח עכ"ד ועיין בסי' ל"ו ס"ק י"ז: ש"ע סָעִיף ג
ח והכי נהוג כו'. משמע דלא מטריף אלא מטעם שא"א בקיאין בבדיקה ובהג"א שהוא מקור דין זה כתב דאינו כשר אלא למ"ד קרום העליון שניקב כשר (והוא דעת המחבר וסייעתו) אבל למ"ד קרמא עילאה טרפה ה"נ כיון שנמצא התולעת בקרום המוח העליון טרפה והוא פשוט וא"כ הר"ב שפסק לעיל דבניקב העליון לבד טרפה א"כ ה"נ אפי' הוה בקיאינן בבדיקה היה טרפה אלא דאשמועינן דמטעם דא"א בקיאין ויש לחוש שמא ניקב קרום התחתון אסור אף בהפסד מרובה א"נ דמטעם שא"א בקיאין אף אם אין רושם כלל לא בקרום התחתון ולא בעליון טרפה כמ"ש בת"ה בהדיא ומביאו ד"מ מיהו דעת מהרש"ל שם סי' י"א להתיר אם לא נמצא רושם לא בעליון ולא בתחתון: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ט והפולין בכלל. פי' רש"י מוח שכנגד הפולין: ש"ע סָעִיף ד
י ונקיבתו במשהו. כלומר נקיבת קרומו במשהו: ש"ע סָעִיף ד
יא נידון כחוט השדרה. ונקיבת קרומו ברובו כדלקמן בסימן שאח"ז: ש"ע סָעִיף ד
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך
סָעִיף א
א אם. הש"ך הביא דברי רש"ל וב"ח דאף בה"מ אסור וכבר התבאר זה בט"ז אות א' יע"ש. ועיין פנים מאירות ח"א שאלה נ"ד פלפל על מה שפסק הב"י כאן דקרמ' תתאי לחוד טריפה ולא עילאה ואמאי פסק בסי' ל' דחסרון גולגולת כסלע בלא נקיבת הקרום העליון דטריפה יע"ש וא"י מה קשיא ליה להר"מ בפ"י מה"ש והרשב"א והר"ן כולן פסקו דחסרון גולגלת טריפה כפרש"י נ"ה כסלע כיתר מכסלע כו' ומ"ש התוס' דיש א"ט דכמה אנשים היו וע"כ עם נקיבת קרום עליון אמת כן הוא ומ"מ מה שאמר שמואל וכן לטריפה ע"כ בלא קרום עליון מדאמר שמואל גופא קרמא עילאה וא"כ יקשה דידיה אדידיה ע"כ וכן לטריפה היינו בלא קרום ואין ראיה מאדם דקרומים שלו הם חזקים משא"כ בבהמה והא דפסיק כא"ד לפי שמצינו אמוראים רשב"ל דמנח סימנא בתחתון אלמא דביה תלוי הטריפות כמ"ש הרא"ש הביאו הב"י כאן והאי א"ד אינו אליבא דרב ושמואל ואפילו נאמר דאליבא דשמואל אמרי לה מ"מ לא חזינן פלונתא בהא דכן לטריפה משמע דלכ"ע איירי בחסרון גולגלת לחוד ועוד לחומרא הוא וא"כ אין כאן קושיא וכדאמרן: והנה בענין טריפות אדם משמע דאין חילוק בין אדם לבהמה ואדם נמי אין חי י"ב חודש וכן העלה בפר"ח יע"ש ועיין באבן העזר סי' י"ז סעיף ל"ב ולפי מ"ש היש"ש בא"ט סי' פ' דרוב טריפות אין חיות ומיעוט חיות הנה א"כ אין לומד דמהני י"ב חודש בא"א דאיכא חזקה דא"א וסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלנא מדרבנן והא דהעלו ארכובה מן הים דמתירין לאחר י"ב חודש ה"ט דמיא מרזו מכה או דווקא בהאי טריפות קים לחז"ל דאי אפשר להיות אפילו מיעוטא עיין ב"ש שם באות צ"ז ובסימן נ"ז אבאר: ודע שיש להסתפק אי בר אווזא דמסמס קועיה דמא דאסור מחשש שמא ניקב הוושט אי מהני שהיות י"ב חודש דאיכא חזקה בהמה בחייה כל שניקב במקום שחיטה הוה נבילה ומיעוטא דחיות הנה אם כן יש לאסור אף בחיה י"ב חודש מדרבנן דסמוך מיעוטא לחזקה ובסי' נ"ז אבאר באורך וכאן אין להאריך ✍: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב המוח. עש"ך ויראה כוונתו דאין חילוק בין נימס כמים וכדונג או נחסר קצת מהמוח ונתרוקן או נתנדנד קצת אלא הכלל אם היה כה"ג בחוט היה שוחה וטריפה ה"נ במוח בראש טריפה אלא בנתרוקן ונתנדנד פעמים אין מתרוקן אלא מעט בענין שאם היה נוטה לחוץ לידו לא היה שוחה אין מטריפין וז"ש המחבר מעט ונימס. וכמים וכדונג טריפה הטעם דדרך להתמסמס הרבה כיון שהגיע למים ודונג וא"כ שוחה הוא וטריפה וה"ה בנתרוקן אם היה הרבה טריפה. ודע דכל זה שהוא מגולה לקרום הא אין מגולה לקרום בין כמים ודונג או שנתרוקן ונתנדנד באמצע והמוח מקיפו מכל צד יראה דכשירה הוא וכדאמרן ועיין ב"ח ותב"ש ואין להאריך. וזה שכתב המחבר אם אין מגולין כשר הוא שבא להם בקבלה להרמב"ן ושאר גאונים דכה"ג כשירה עיין באחרונים: ש"ע סָעִיף ב
ג ואם נשפך. עש"ך ואזיל לשיטתיה כמ"ש באות הקודם דאין חילוק כלל בין המסמסה לנתמזמז אלא דהמסמסה דרכו להיות הרבה נתקלקל ובחוט כה"ג היה שוחה מש"ה כאן טריפה ונתמזמז אם מעט כשירה דלא הוה שוחה בחוט ואם הרבה אף נתמזמז טריפה וז"ש המחבר נתמזמז מעט: ש"ע סָעִיף ב
ד וכן כתב הש"ך. וכ"ש אם מים בין קרום לגולגלת טריפה ולפ"ז חולק הוא על הט"ז דלדידיה בלא שלחופית כשרה עכ"פ בין קרום לגולגלת ולש"ך אדרבה גרע טפי מן מים בשלחופית ופשיטא דטריפה וכבר נתבאר בט"ז יע"ש: ש"ע סָעִיף ב
ה ע"כ יש ליזהר. היינו כשאין רואין שום ריעותא מ"מ כשפותחין עצה טובה היא לחתוך שיוכל לראות אם יהיה שם מים אם המוח מקיף וביש ריעותא שמנדנדת בראשה פשיטא שצריך זהירות יתירא דאל"כ תהיה טריפה מספק. ש"ע סָעִיף ב
ו ומ"מ א"צ. הש"ך הראה מקום למ"ש הב"ח כאן וס"ס ק"א. וכאן כתב הב"ח דכשיש ריעותא שמסבבת בראשה שקורין שווינדי"ל וודאי אסור למכור הראש שלם ובס"ס ק"א דאם נתערב כבש שמים בראש עם שאר כבשים קבלה מחכם א' שיש לבדוק בשאר חוט השדרה שכל שיש מים בראש יש ג"כ בחוט השדרה והט"ז שם אות ט"ו לא רצה לסמוך ע"ז כיון שלא נזכר בתלמוד. ומיהו אי נתערב חד בתרי דמ"ה בטל הוא ומדרבנן אסור דחהר"ל או דבר שבמנין וא"כ כשלא נודע האיסור עד אח"כ יש לצרף גם דעת המ"ב בתשובה סימן ל"ו ול"ז דלא נודע הוה ס"ס עם סברת הב"ח דיש קבלה בידו הא חד בחד לא והיינו בענין שאין ה"מ הא בה"מ עסי' ק"י בש"ך בלא נודע דיש לסמוך אמ"ב ושם אבאר: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ז וטריפה. עש"ך והנה כוונת המחבר דאם יש קורט דם בתחתון וודאי לאחר שניקבו התולעים שחט הבהמה דאל"כ קורט דם מניין וכן בריאה כה"ג אם יש רושם וקורט דם אסור ומיהו כשאין קורט דם בדיקה בעי בתחתון אם ניקב ואנו א"א בקיאין בבדיקה והקשה מ"ש מריאה דאף שרואין נקב אומרין לאחר שחיטה פירש תי' הד"מ דהתם שני קרומים בעינן שינקבו מש"ה אין תולין לחומרא לומר ששניהם נקבו מחיים משא"כ כאן דקרום התחתון לחוד טריפה חיישינן שפיר ולפ"ז בריאה דאיגליד כולה דכשירה לדידן לדעת הש"ך בסי' ל"ו אם נמצא מורנא יש להחמיר דליכא כ"א קרום א' אמנם לטעם הב' דמרחפת יש להתיר עוד חילוק כאן הקרומים דקים ורכים חיישינן משא"כ בקורקבן וכרס ודקין אפשר להכשיר ובסי' ל"ו אבאר: ש"ע סָעִיף ג
ח והכי נהוג. עש"ך דכתב ב' תירוצים. א' דכאן אפילו בה"מ טריפה מטעם שא"א בקיאין ודלמא ניקב גם התחתון ועוד תי' דאף שניהם שלימים ואין רושם טריפה ולא ידענא למה הביא ממרחק לחמו בת"ה ובד"מ הא כאן כתב כן בפירוש דאם נמצא חוץ לקדירה שרי ומטעם ס"ס הא על הקרום אף ששניהם קיימין טריפה ואין לומר דמכאן יש לומר דהכי קאמר אם נמצא חוץ לקדירה אף שיש רושם בקרומים וקורט דם אמרינן דקורט דם מעלמא אתי זה אינו דוודאי אי איכא קורט דם אסור אף שהתולע בחוטם וכן כתב בפי' הכה"ג בהגהות הב"י אות כ"ז דאם נמצא רושם בקרום אף שהתולע בחוטם אסור יע"ש ונכון הוא. אמנם מ"ש עוד הכה"ג באות כ"ו דלפי תי' השני אף מטעם דא"א בקיאין בה"מ שרי דאם לא כן איך כתב הר"ב דבקרמא עילאה לחוד שרי בה"מ דהא א"א בקיאין ושמא ניקב התחתון לא הבינותי כלל דהר"ב ידבר בניקב ע"י חולי דליכא למיחש שמא ניקב התחתון כל שאין ניכר שם חולי בתחתון ואה"נ אם ניקב על ידי קוץ אף בבהמה קרמא עילאה לחוד יש לחוש שמא ניקב התחתון ואיך שיהיה דבריו צ"ע יע"ש: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ט והפולין בכלל טריפה. פירש"י מוח שכנגד הפולין ש"ך והיינו דיש להם דין דמוח בראש שנקיבת הקרום שם במשהו טריפה: ש"ע סָעִיף ד
י ונקיבתו במשהו. פירוש נקיבת הקרום במשהו ש"ך לא המוח עצמו דבו אין פוסל נחסר כל שהוא אלא בחסר הרבה דווקא כמבואר לעיל: ש"ע סָעִיף ד
יא נידון. דמשם ואילך נידון כחוט השדרה ומבואר לקמן דהוה פסוקתו ברובו: ש"ע סָעִיף ד
ט״ז
סָעִיף א
א אם לא במקום הפסד מרובה. רש"ל ומו"ח ז"ל אוסרים אפי' במקום הפסד מרובה דספק דאורייתא הוא ובפרט שבה"ג מן האוסרים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ונחסר מהמוח כו'. אבל אם המוח שלם בכל צדדיו ואחר שחתכו הראש והוציאו המוח נמצא בגלגולת מים קצת אין בזה איסור דעיקר האיסור במים הוא משום דאמרינן שהמוח נתמסמס ונעשה מים אבל כאן אנו רואין שהמוח שלם אין כאן איסור והמים באו ממקום אחר אבל במים שתוך השלחופית שהיא מונחת בין מוח לקרום או בין קרום לגלגולת אפי' אם המוח שלם טריפה דאנו רואים שמן המוח באו כנ"ל: ש"ע סָעִיף ב
ג להשליך הראש כו'. פשוט דהיינו במקום שאין ריעותא לפנינו אבל אם יש ריעותא דהיינו שהבהמה בחייה היתה מנענעה בראשה שקורין בל"א שווינד"ל פשיטא שיש לאסור עד שיתברר ההיתר בפתיחת ראשה וכ"כ מו"ח ז"ל: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד דתלינן שלא הגיע כו'. ואע"ג דפי התולעת לגבי חוץ ונראין הדברים שהיה על המוח כבר אפ"ה מותרת מטעם ס"ס דשמא נתהפך ולא הגיע שם מעולם ואת"ל הגיע שמא לא ניקב הקרום כ"כ ד"מ וק"ל מ"ש ממחט בחלל הגוף דקיי"ל בסי' נ"א דטריפה מטעם שמא ניקב אחד מהמקומות כו' והא גם שם יש ספק ספיקא זה ובא"ו הארוך נתן עוד טעם לזה דאין מחזיקין איסור ממקום למקום גם ע"ז קשה הא כתב ב"י בשם הרשב"א שם דכל שנתחב הקוץ שלא בפנינו בלב אע"פ שלא נקבו נקב מפולש טריפה מטעם שמא ניקב אחד משאר איברים ואח"כ נתחב בלב הרי דמחזקינן איסור ממקום למקום. ע"כ נלע"ד דכאן לא התירו אם נמצא חוץ לקדירה אלא אחר הבדיקה שיבדקו קרום של מוח ולא נמצא בו שום ריעותא ואע"ג דכתב הש"ע כאן ברישא שאין אנו בקיאים היינו בקדירה עצמה שלא להתיר משום הבדיקה לחוד משא"כ כאן שיש עוד חדא לטיבותא שנמצא חוץ לקדיר' שפיר סמכינן אבדיקה בזה אבל אם לא בדקו הקרום נראה דיש לאסור אפי' חוץ לקדירה דיש לחוש שהיה בקדירה ויצא ממנו כנ"ל. ועוד יש לתרץ דבמחט בחלל הגוף הרי עליך ע"כ לומר שעשתה איזה נקב ובאה שם א"כ שפיר יש לך לחוש שמא נקבה א' מהאברים משא"כ כאן שאין הכרח שהתולעת עשה נקב ע"כ לא מחזקינן איסור ממקום למקום וכן מוכח בסי' ל"ג סעיף ט' כמ"ש שם וא"כ א"צ כאן לבדוק כלל בקרום אבל מ"מ נראה דנכון לבדוק בקרום מאחר שאפשר לעמוד על הבירור לא (נעמוד) [נסמוך] על הספק: ש"ע סָעִיף ג
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א אם לא. הט"ז הביא בשם יש"ש פא"ט וב"ח דאוסרין בה"מ ומשמע שכן דעתו והש"ך הסכים לזה וכן כתב הכה"ג בהגהות הב"י אות י"ב דהסכמות הש"ך והט"ז לאסור אף בה"מ יע"ש. ודע דבגמרא אמרי עילאה ואמרי תתאי ויש בזה ג' פירושים. א' אמרי עילאה דווקא ולא תתאי ואמרי תתאי דווקא ולא עילאה. ב' אמרי עילאה לחוד ואמרי עד דמינקב תתאה ג"כ. הפירוש הג' אמרי עילאה דווקא ואמרי תתאה לחוד נמי טריפה ובה"ג אוסר בין עילאה לחוד או תתאי לחוד ויש ב' פירושים בדבריו. א' פי' הב"י דפסק כל"ב תתאה לחוד או עילאה לחוד והב"ח ושאר אחרונים הקשו ע"ז דא"א לפרש כן דא"כ קשיא הא דאמרינן בעוף היבשה הניחא למ"ד תתאה ומאי ניחותא אלא דבה"ג פסק כחומרת ב' הלשונות והכה"ג בהגהות ב"י אות ט' רצה לפרש גם דברי הב"י כן תתאה לחוד היינו שלא נפרש שניהם יע"ש והרואה יראה שא"א לפרש כן דברי הב"י מדעשה כלומר ולא קאמר כפשוטו שפסק כתרי הלשונות לחומרא. ומ"מ אתה רואה דלחומרא פסקינן כן מספק ואף בה"מ דאין אנו יודעין איזהו מהלשונות אמת ונ"מ טובא באם נפלו ב' זיתים מב' בהמות לתבשיל א' מן בהמה שניקב קרום העליון וא' מבהמה שניקב קרום התחתון א"צ לבטל אלא זית א' דממ"נ אחד כשירה וכמ"ש. ודע עוד דהא דמטריפין בניקב התחתון לבד ספק הוה דרוב מכשירין עד שניקבו שניהם כמ"ש הרשב"א בארוך ל"א ב' דרוב הסכימו להכשיר עד שינקבו שניהם אלא שיש לחוש לסברת הרי"ף ובקצר בית שני שער שלישי כתב ניקב זה בלא זה כשר ויש מגדולי המורים שאוסרין הרי דלחומרא פוסק כן וע"כ מידי ספיקא פלוגתא דרבוותא לא נפיק ואם שלא הזכיר המחבר דעה זו כלל וכן התב"ש אות א' האריך בזה יע"ש. ומ"מ לדינא אם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה יראה דלוודאי יחשב. ובה"מ בניקב העליון לבד דעת התב"ש שם דהמיקל לא הפסיד כדעת רמ"א בהג"ה ועיין פר"ח מ"ש בש"ך אות א'. ובעור א' לקוי כולו או רובו דעת התב"ש להחמיר אף בה"מ: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ונחסר. עט"ז והנה הפר"ח אות ג' הבין בדבריו דחילוק יש בין מים בלא שלחופית דאם נחסר מהמוח טריפה ובלא נחסר דהיינו שהמוח עגול מכל צדדיו אף שיש מים בין מוח לקרום כשר ובשלחופית אף לא נחסר המוח טריפה בין מוח לקרום או בין קרום לגולגלת. ולפ"ז הא דאמר ברישא דאם מים בגולגלת הוא לאו דווקא. ואמנם התב"ש באות ג' תמה עליו דמריש דבריו משמע דווקא אם נמצא בגולגלת הא בין מוח לקרום אף בלא שלחופית טריפה יע"ש והנה כפי הנראה דהט"ז עשה דרך פי' על הש"ע שמ"ש ונחסר הא לא נחסר אפילו מים מגולים בין מוח לקרום כשירה וע"ז כתב וכן אם בשלחופית דקשה דכ"ש הוא דאם אין מקיף דטריפה אלא דבא לומר דהתם א"צ נחסר דאף אם המוח שלם ועגול אפ"ה הני מים וודאי ממוח אתו דכיון דהם בשלחופית משא"כ בלא שלחופית ומ"ש הט"ז ברישא אם נמצא בגולגלת הוא לאו דווקא ודבריו דסיפא הם עיקרים דכן מוכח מש"ע כפי מה שפי' הט"ז. אמנם כן י"ל דה"ק דמ"ש הש"ע ונחסר היינו דכן הוא וודאי דאף שהמוח עגול מכל צדדיו אפ"ה בין מוח לקרום א"א שלא יחסר המוח דדרך המוח למלאות כל הקרום ועכשיו שיש מים בין מוח לקרום ע"כ חסר הוא ובש"ע ה"ק ונחסר הא בין גולגלת לקרום דלא נחסר כשר במים בלא שלחופית דמעלמא אתו משא"כ בשלחופית לא מיבעיא בין מוח לקרום דפשיטא דלא גרע ממים בלא שלחופית אלא אפילו בין גולגלת לקרום ומוח שלם אפ"ה כיון שבשלחופית הן ניכר הוא שמן המוח באו המים וזה שהגיה הרב וכן אם שלחופית בין קרום לגולגלת שזה עיקר הרבותא ומ"ש הט"ז אפילו המוח שלם היינו בין גולגלת לקרום ששם באפשר דהמוח שלם כן נראה לי לפרש דבריו כאן. עיין פר"ח שכתב הנך תרי אפילו בש"ע הוא לאו דווקא ואמת כן הוא דאדרבה בין מוח לקרום גרע טפי מבין קרום לגולגלת: ש"ע סָעִיף ב
ג להשליך הראש. כתב הט"ז היינו במקום שאין ריעותא הא יש ריעותא כגון שווינדי"ל אסור אף דיעבד יע"ש ואף בה"מ אין להתיר [?ג] דיצאה בהמה זו מרוב ובסימן נ' בש"ך אות ג' אבאר באורך דוודאי הכין הוא דאין להתיר כל שיש ריעותא. עיין תב"ש דמ"ש בה"י דבחודש תמוז אין לפתוח הראשים ובשאר ימות השנה יש לפתוח כתב הוא להיפך דאדרבה בשאר ימות השנה אין צריך לפתוח דאזלינן בתר רובא משא"כ חדש תמוז הוה במיעוט המצוי כמו ריאה וכמו וושט שיש תקנה לבדוק באווזות שמלעיטין וכן הסכים בל"י באות ז'. ומ"מ המנהג שאף בחודש תמוז מוכרין הראש שלם לעובד כוכבים ואין רואין אם יש מים בראש כ"מ דאיכא ריעותא מחויב הוא לבדוק ומה"ט הביא בד"מ בסימן ל' בשם הגהות ש"ד סימן מ"ז בראש מן צאן שהיה ליחה יוצא מן הקרן וחתכנו הראש ולא היה שום ריעותא והכשרנו משמע דכל היכא דאיכא ריעותא בעי בדיקה וכן כתב התב"ש בסימן ל' אות ח' בסופו יע"ש ונכון הוא ולקמן אבאר עוד: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד דתלינן. הט"ז הקשה מ"ש מסימן נ"א בקוץ עד שתינקב לחלל דיש נמי ס"ס שמא לא הגיע הקוץ והמחט לא' מאיברי' ואת"ל הגיע שמא לא ניקב ותי' די"ל כאן מכשיר ע"י בדיקה. ור"ל דהתם אף מדינא דש"ס א"א לבדוק כל האיברים הפנימים בנקב קטן משא"כ כאן דמדינא דגמרא בקיאין באבר אחד לבדוק מנקב אלא דאנו אין בקיאין ולכך ע"י ס"ס מהני הבדיקה דידן. ועוד תי' דכאן אין לומר כלל דנעשה נקב משא"כ התם ע"כ ניקב אנו אומרים שמא ניקב גם לאחד מאיברים הפנימים. ויש נ"מ בין ב' התירוצים. לתי' א' אם נאבד בלי בדיקה אסור ולתי' הב' כל שא"א לבדוק יש להכשיר וכן הלכה והפר"ח מכשיר אף בלא בדיקה כלל ונהי דכל היכא דאיתא לפנינו ראוי לבדוק אבל היכא דנאבד יש להכשיר. ודע שהכי י"ל בלא"ה דרך התולע לנקוב אחר שחיטה ונהי דא"א סומכין ע"ז מ"מ כי איכא ס"ס מתירין משא"כ במחט בחלל הגוף: כתב התב"ש אות ז' בשם ש"ד מ"ז אם נמצא תולע בתוך המוח נמי טריפה וכתב הוא ז"ל דאם המוח מקיף מכל צד יש להחמיר בה"מ אם אין התולע מגולה לקרום יע"ש וצ"ע בדין זה דע"כ התולע מכוסה ואפילו הכי אסור דאי מגולה לקרום א"כ הוה כמים מגולים לקרום דאסורים ואולי יש לחלק ומכל מקום לדינא צ"ע: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א מרובה. ומהרש"ל והב"ח אסרו אף בהפסד מרובה. ופר"ח כ' והעיקר להקל כדעת הגה"ה בה"מ: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב כשרה. וכ' בש"ך ואפי' ע"י חסרון מעט בענין באם שהוא כיוצא בו בחוט השדרה אוחזין אותו ומניח הריקן למעלה מידו הי' עומד ולא היה נכפף כשר אבל אם נחסר הרבה שאז כיוצא בו בחוט השדרה אלו היה יוצא הרבה למעלה היה נכפף טריפה ודוקא במוח הסמוך לקרום אבל נתמסמס באמצע שהמוח מקיף סביב סביב כשרה (מהרמ"ט בשם פר"ח): ש"ע סָעִיף ב
ג טריפה. פי' דאם היה כן בחוט השדרה לא היה עומד וע"ל סי' ל"ב: ש"ע סָעִיף ב
ד טריפה. ופסק בט"ז אם המוח שלם בכל צדדיו ולאחר שהוציא המוח נמצא בגלגולת קצת מים כשר דהעיקר האיסור במים הוא שמא הוא מן המוח שהמוח נתמסמס משא"כ כאן שאנו רואין שהמוח שלם אין כאן איסור אבל במים שבתוך השלחופית שהיא מונחת בין מוח לקרום או בין קרום לגלגולת אע"פ שהמוח שלם טריפה דאנן רואין שמן המוח בא וכ' בש"ך דכ"ש אם נמצא מים בין הקרום לגלגולת ופר"ח חולק על ט"ז ומסיק אם נמצא מים או שלחופית במוח עצמו בין שהוא שלם ובין חסר צריך המוח להקיף סביב המים או לשלחופית דבהכי הדר בריא ואם המים או שלחופית מגולים לקרום בכל גווני טרפה ואם מונחים בין הקרום לגלגולת אף שהמוח שלם טרפה וכ"ש בנמצא בין קרום לקרום דהוי טרפה דגרע טפי. (מהרמ"ט). (ונ"ל דמיירי שנחסר קצת מהמוח כדעת הט"ז): ש"ע סָעִיף ב
ה פתיחה. וכ' בש"ך והיינו דוקא במקום שאין ריעותא לפנינו. ואם יש ריעותא כגון שווינד"ל שמנענעת בראשה אסור עד שיתברר ההיתר בפתיחת ראשה ט"ז. ועכשיו נוהגין שבחודש תמוז שלא לפתוח שום ראש מן הדקות כגון גדיים וטלאים משום דשכיחי בהם מים וא"א לזהר בפתיחתן אם יהיו מכוסין אם לא לכך סמכינן ארובא בה"י. פעם א' בא לפנינו ראש מן צאן וכעין ליחה היתה יוצאת מן הראש אצל הקרן וחתכנו הראש והסרנו המוח מן הראש והיה העצם שלם והכשרנו כי הליחה לא בא אלא מן שורש הקרן כנה"ג בשם רש"ל. אם נמצא מים בראש כבש א' דמיטרפא ביה ולא נודע מאיזה כבש הוא יש לבדוק בחוט השדרה של כבשים וכל כבש שנמצא בו מים במוח שבראש והיה מים בחוט הנמשך מהמוח לשדרה תולין שהראש הוא מאותו כבש להתיר האחרת ב"ח ססי' ק"א ובט"ז כ' שאין כדאי זה להתיר עליו ספק טריפות ע"ש ססי' ק"א. יהודים שלקחו בשר מקצב עובד כוכבים קודם שנודע להן שבהמה היה לה מים במוחה ואח"כ כשנודע להם היו מחזירים הבשר וא' מהן לא רצה להחזיר בטענה שהוא אומר שהקרום היה מקיף ולפיכך הבשר כשר. הורה בתשובת נ"ש סי' ט"ו שחייבים לנדותו מאחר שאין הדין ברור לכל וצריך שאלה לחכם ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ו וטרפה. וכ' בש"ך ולא דמי לתולעים הנמצא על הריאה לקמן סימן ל"ו ס"ה דשאני התם דהתם אי אפשר לתולעת לנקוב מתוך טרדת הריאה שמרחפת תמיד בלי הפסק בשעת חייה וכן בקורקבן ס"ס מ"ט דקרומיו קשים ועבים לא חיישי' שמחיים נקבו משא"כ בקרום המוח: ש"ע סָעִיף ג
ז והכי נהוג. וכתב הש"ך אפילו בהפסד מרובה ומהרש"ל מתיר אם לא נמצא רושם לא בעליון ולא בתחתון: ש"ע סָעִיף ג
ח מעולם. וכתב בט"ז ואע"ג דפי התולע לגבי חוץ ונראין הדברים שהיה על המוח כשר דשמא נתהפך ולא הגיע שם מעולם ואת"ל שהיה שם שמא לא ניקב הקרום והוי ס"ס מיהו אין להתיר אלא לאחר הבדיקה דלא עדיף ממחט שנמצא בחלל הגוף בסימן נ"א דאיכא נמי שם ס"ס ואף שיש לחלק מ"מ נכון לבדוק בקרום מאחר שיש לעמוד על הבירור ויש כאן חדא לטיבותא: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ט בכלל. פי' המוח כנגד הפולין: ש"ע סָעִיף ד
י השדרה. פי' ונקיבת קרומו ברובו בבהמה ובעוף יש ג"כ ב' פולין הללו: ש"ע סָעִיף ד
פִּתְחֵי תְשׁוּבָה
סָעִיף א
א נקב מפולש טריפה. עי' בתשובת בית אפרים חי"ד סי' ו' שנשאל היות במקום אחד נתחדש ענין ששוחט אחד פתח גולגולת של בהמה גסה והוציא המוח מתוכה וראה בתוך הגולגולת יוצא מן עצם הגלגולת פנימה עצם חד וארוך כאורך שעורה בולט לצד המוח ונמצא זה בב' צדדי הגלגולת ועפ"י הרוב הוא סמוך נגד מקום הקרנים שבחוץ ועוקצו חד ובידוע שדוחק בקרום המוח לפנים וגם במוח עצמו וכאשר הובא לפני המורה קלף קרום עליון של המוח מן עצם הגלגולת ונמצא נקוב והטריף והן אח"כ ברבות בהמות הנשחטות נמצא הענין הלזה מצוי הרבה. והנה יש בזה שלש ספיקות. אחד אם יש להצריך בדיקה לכתחלה לפתוח הגלגולת ולבדוק אח"ז כיון שהוא מיעוט המצוי. ב' אם נמצא עוקצין כאלה בעצם הגלגולת אם די כשנבדוק קרום המוח שיהיה שלם או נאמר שא"א בקיאין בבדיקה ג' אם ת"ל שמועיל בדיקה מה דינו אם נאבד או נקרע הקרום קודם שנבדק. והשיב לענין הספק הראשון נראה שא"צ בדיקה לכתחלה אף דהוי מיעוט המצוי מ"מ הרי אינו מצוי שיהיה נקב בקרום שיהיה טרפה רק מצוי הוא שנמצא הריעותא ולא דמי לסירכות הריאה דמצוי הוא שיהיה טריפה. עוד צירף טעמים לזה וסיים דאין להחמיר בזה כלל אם לא היכא שאין הפסד בדבר כלל שהטריפות יכול למכור בריוח כמו הכשירות. ולענין אם אירע שבדקו ונמצא ריעותא זו אין להחמיר בזה לומר שאין אנו בקיאין בבדיקה כיון שהוא מקום ידוע מכוון כלפי העוקצים ואפי' אם לא יוכל לכוין המקום ג"כ אין להחמיר ודי בבדיקה בראיית העין בעיון יפה וקליפת קרום העליון לא צריך. ואם נאבד או נקרע קרום המוח קודם בדיקה יש להטריף. ע"ש שהאריך מאד בזה [ועיין בתשובת משכנות יעקב סי' ט"ו מה שהתווכח עם הגאון בית אפרים ז"ל בענין זה]: ש"ע סָעִיף א
ב הפסד מרובה. עיין בתשובת הר הכרמל חלק יו"ד סי' ט"ו במה שמבואר בכמה דוכתי להקל בהפ"מ כמה נקרא הפ"מ. והביא דבתשובת נחלת שבעה סימן נ"ה נותן כלל בזה דהפסד יותר משתות בקרן מקרי הפ"מ [הובא גם בבה"ט סי' צ"ה סק"ד בשינוי קצת ע"ש]. והוא ז"ל חולק עליו דא"כ למשל אם הדבר שוה שש זהובים ויהיה הפסד יותר מזהב נתיר מטעם דיש לבעלים הפ"מ ובאם יהיה הדבר שוה ששה מאות זהובים וההפסד יהיה צ"ט זהובים נאסור ונאמר דאין זה אלא הפסד מועט ויהיה מלתא דרבנן כחוכא וטלולא. וסתר גם שאר דברי הנ"ש שם. והעלה דאין לזה דבר קצוב כלל והכל לפי ראות עיני המורה ולפי העת והזמן ולפי האדם שההפסד הוא שלו אם לגביה הוא הפסד מרובה מקרי הפ"מ ע"ש. ועיין בתשובת מאור הגולה רבי עקיבא איגר סוס"י מ"ג שכתב שהוא מסופק בכמה עניינים דמקילים בהפ"מ כמו בועי דסמיכי במים זכים אם הטבח שחט ב' או ג' בהמות והיה בכולם ב' בועי דסמיכי במ"ז ובענין דחדא בהמה לא הוי הפ"מ רק ב' וג' הוי הפ"מ אם זהו מקרי הפ"מ או לא כיון דכל אחד בעצמו לא הוי הפ"מ ויש לדון בזה להקל ע"ש בסימנים ומבואר מזה דאם היו הג' בהמות של שלשה בני אדם פשוט דאפילו באו כולם בב"א לפני המורה וצריך לפסוק על כולם דטריפה לא הוי הפ"מ ואין להקל ואפשר דה"ה אפי' בהמה אחת והיא של שותפים ואינו היתה של אחד היה הפ"מ רק השתא שהיא של שותפים אין להקל כיון דלכל אחד לא הוי הפ"מ [ועיין בתשובת ח"ס חא"ח סי' ס"ה שהבאתי בפ"ת לא"ח סי' ער"ב ס"א מבואר שם שלא הותר בהפ"מ אלא לבעל הבהמה ולבני ביתו משום הפסדו אבל אחרים למה יקנו ממנו לכתחלה וקרוב ודאי שמחוייב להודיעם ואם לא הודיעם ומכר סתם אפשר הוה מום במקח וחוזר אלא דאם לא נמצא בעיר בשר אחר כשר כ"א מבהמה זו שהותר בהפ"מ הותר לכל. רק לבעלי נפש המחמירים על עצמם כו' עש"ה אולם מתשובת רע"ק הנ"ל מבואר דגם בטבח המוכר לאחרים מתירין בהפ"מ ודוחק לומר דמיירי בלא נמצא בשר אחר דא"כ פשיטא שיש להקל משום צורך הצבור אמנם הא ודאי שצריך להודיע כדברי הח"ס הנ"ל ונכון בכה"ג להוזיל מעט לעניים]: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג והגלגולת טריפה. עבה"ט ולכאורה נראה דהאי בגלגולת שכתב הט"ז בריש דבריו לאו דוקא הוא אלא מתיר ג"כ אפי' בנמצא תוך הקרום אם לא נחסר מהמוח וכדמשמע סוף לשונו וגם נראה דהש"ך שכתב דכ"ש אם נמצא מים כו' חולק על הט"ז דמדבריו משמע דמים חמור משלחופית והט"ז ס"ל דמים קיל ועפר"ח ותב"ש ופמ"ג מ"ש בזה ועיין בספר לבושי שרד אות י"א שביאר יפה דברי הט"ז והש"ך בזה וכתב ג"כ דהאי בגלגולת לאו דוקא הוא וביאר שם דהש"ך אינו חולק על הט"ז ומ"ש דכ"ש אם נמצא מים כו' ר"ל היכא דנחסר מהמוח ומסיק לענין דינא כך הוא בין לט"ז בין לש"ך דמים גרידא אם לא נחסר מהמוח כשר אף בנמצאו בתוך הקרום וכ"ש על הקרום דהיינו בין קרום לגלגולת ובנחסר בנמצאו תוך הקרום כשר היכא דהמוח מקיף אבל בנמצאו על הקרום טריפה אף שהמוח מקיף החסרון דמ"מ המים ודאי באו ממעט המוח שנחסר וא"כ כבר נתגלה לקרום וכ"ז במים גרידא אבל בשלחופית בין תוך הקרום בין על הקרום טריפה אפילו אם המוח שלם [וכן נ"ל להורות ע"ש]: ש"ע סָעִיף ב
ד [מכוסה או לא טריפה. עיין בתשובת קהלת יעקב סימן ג' שהאריך בענין זה ומסיק להקל בספק זה כיון שדעת הרי"ף והרמב"ם והראב"ד להקל בעיקר הך פסולא דמים בראש וס"ל דלא מיטרף אף במגולה לקרום רק בכולו או רובו א"כ כשיש עוד ספק שמא לא היה מגולה לקרום דגם בזה לדעת הרבה פוסקים יש להתיר מטעם חזקה דנשחטה הותרה נהי דלא סמכינן עלה לחוד אבל לס"ס ודאי מצרפין הך ספק דרבוותא דמורי להיתרא בכל גווני ע"כ יש להתיר בספק זה יותר מבשארי ספק טריפות דלא הוי רק חדא ספיקא עש"ה. ונראה דבמקום שיש צדדים בלא"ה להקל כגון בתערובות יש לצרף זה]: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א ניקב כו'. כגירסת הרי"ף ורא"ש קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה ופסק הרי"ף כלישנא בתרא כשיטתו ועוד דרשב"ג וריב"ל מהדרי למיהב סימנא: (ליקוט) ניקב התחתון כו'. כגי' הרי"ף אבל גי' שלנו עד דאינקיב קרמא תתאה וכן הסכים בת"ה להלכה ולראיה (דלמ"ד קרמא תתאה בעינן שניהם) מסוגיא דשם נ"ו אף שיש לדחות דשם ע"כ לא ניקבה תתאה בלא עילאה ויש שפסקו כלישנא קמא לחומרא (ע"כ): ש"ע סָעִיף א
ב ויש כו'. כתב ב"י דבה"ג מפרש דלישנא קמא סבר דוקא עילאה ולישנא בתרא סבר אף תתאה לחוד וכ"ש עילאה. וז"א לפי הסוגיא שם נ"ו א' הניחא כו'. אלא נראה שפסק כשני הלשונות לחומרא וכמ"ש תוס' שם ד"ה מר כו': ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג המוח כו'. לשון הרמב"ם וכמ"ש בגמ' מיתבי רשב"א כו' וזה נתמזמז א"א לפרש כמו שפי' אצל השדרה נתנדנד שכאן לא שייך זה וצ"ל נרקב ושם איני והא כו' וזה נתמזמז היינו נתמעך דא"א לומר שנרקב תיכף כשטרייה ולענין דינא נתנדנד ונתמעך ונרקב הכל אחד אלא שהרמב"ם כתב כמ"ש בגמ': ש"ע סָעִיף ב
ד ואם כו'. כמש"ש המרכה כל וכו' וזהו כמים כמ"ש כקיתון ר"ל מלא מים ושם מסמסה כו' ופי' הרי"ף שנמס כדונג מפני האש וכשמעמידו כו' ואצל המוח אמרו ההוא נתמסמס איתמר וא"כ כ"ש לנתמרך וגם דפריך ממוח לשדרה ש"מ ששוין הן: ש"ע סָעִיף ב
ה ואם נמצאו כו' וה"ה כו' וכן כו'. דכל שמגולה לקרום לא הדרא בריא וינקב את הקרום משא"כ במוח דאינו מזיק דכל פסולים דמוח הוא משום הקרום וע' רש"י ד"ה מפני כבדו כו' וכל הני כו': ש"ע סָעִיף ב
ו היה ספק כו'. ולא אמרינן נשחטה הותרה כמש"ל סי' נ' ס"א בהג"ה ועמ"ש שם: ש"ע סָעִיף ב
ז ומ"מ א"צ כו'. ערש"י י"ב א' ד"ה פסח. ואהא כו' וע"ש בגמ' י"א א' וניחוש שמא כו' ואע"נ דדחי דיחוייא בעלמא הוא (וע"ל סי' ל"ט ס"ק א'): ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ח אם נמצא כו'. עבה"ג ועתוס' שם ד"ה וניקר כו' ואף שכתבו שם ועוד כו' וכן כתבו בזבחים קי"ו א' בשם ר"ת כבר סתרו שם מהא דחולין מ"ג א' דיליף מאדם לבהמה וב"ק נ"א א' איתביה כו' ועתוס' שם ד"ה נעביד כו' ובבכורות ל"ז ב' ד"ה כדי כו' ובע"ז ו' א' ד"ה ודלמא כו' ובחולין י"א ב' ד"ח ודלמא כו' ושם מ"ב ד"ה ואמר כו'. וכ"כ המ"מ בפי"ג מהל' גירושין הלכה ט"ז בשם הרמב"ן והרשב"א דדין מארכובה ולמעלה (במתני' דיבמות קכ"א א') לאחר י"ב חדש וכמ"ש בירושלמי שם ר' חגאי בעא קומי ר' יוסא לא מסתברא נותנין לו שהות כדי טריפה א"ל אף אנא סברי כן ועבא"ע סי' י"ז סל"ב (וע"ש בב"ש): ש"ע סָעִיף ג
ט ואין בקרום התחתון. כשיטת הרי"ף כמ"ש בס"א. הג"א ותה"ד ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
י ויש מי כו'. כמש"ל ס"ס ל' ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
יא אבל אם כו'. דלא מחזקינן איסורא ממקום למקום ואמרינן כאן נמצא כו' וכמ"ש בא"ח סי' תס"ז ע"ש ואף שפניו כלפי חוץ דתלינן שמא נתהפך כמו שתלינן במחט בבית הכוסות שם מ"ט א' שמא אוכלין כו' ועוד דס"ס הוא שמא לא היה שם ואת"ל היה שמא לא ניקב וע' בפ"א דכתובות ט' א': ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.