שולחן ערוך, יורה דעה ל

סָעִיף א

א שנתרוצץ. היינו שנחבסה פירש"י שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה: ש"ע סָעִיף א

ב אע"פ שהקרום קיים. ר"ל אע"פ שגם קרום העליון קיים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג כסלע. וכי הוי כסלע מצומצם דינו כיתר מכסלע וטרפה ש"ס ופוסקים: ש"ע סָעִיף ב

ד נקבים שיש בהן חסרון כו'. ז"ל ב"י בגרגרת אמרינן בסי' ל"ד כו' עד כמו שיתבאר בסי' ל"ד ה"ה בגלגלת עכ"ל ולדבריו נקבים שאין בהם חסרון אפי' כי מצטרפת להו הוי רובא לא פסלי בגלגלת ולא ידעתי מנין לו להקל כ"כ דמסתבר לי דאה"נ דין הגלגלת בשיעורין דידיה שוה לגמרי לדין הגרגרת) והטור אטו כי רוכלא ליחשוב וליזל ולא כתב אלא דנקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכסלע וה"ה אין בהן חסרון מצטרפין לרובא. מיהו כשתמצי לומר דס"ל כמ"ש התוס' פרק א"ט דף מ"ב ע"ב דחסרון הגלגלת לאו מצד עצמו טרפה אלא משום דסוף הקרום ליפסק אפשר כיון דאין בהן חסרון אין סופו ליפסק ול"ד לגרגרת ועמ"ש בר"ס ל"ב ודו"ק: ש"ע סָעִיף ב

ה שהוא שליש טפח. ז"ל ב"י ובסימן מ"ח יתבאר דרוחב סלע הוי שליש טפח עכ"ל וצ"ע דבסי' מ"ח ס"ד כתב המחבר דהעיגול של יתר מכסלע הוי טפח אם כן לפי מאי דקי"ל בכמה דוכתי בש"ס ופוסקים כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו של עיגול ג"ט א"כ הוי רוחב הסלע פחות משליש טפח (ומכ"ש לפי מה דכתב הרמב"ם בפי' המשנה פרק קמא דעירובין שההיקף של רוחב טפח הוא חלק השביעית בקרוב יותר מג"ט לפי התשבורת וכ"כ התוספות פ"ק דעירובין דף י"ד סוף ע"א דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדו' א"כ כיון דההיקף לא הוי אלא טפח ביותר מסלע מכל שכן דרוחב סלע לא הוי שליש טפח דהיינו כסלע) ודוחק לומ' דלא דק בחשבון דהא אמרי' בכמה דוכתי בש"ס אימר דאמרינן לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן ועוד דהא דק בב"י לפ' דשיעור כסלע מצומצם הוי כאן כיתר מסלע ונראה דהב"י נמשך למ"ש בסי' מ"ח וז"ל ואהא דאמרינן שאם תמתח תעמוד על טפח כתב הרא"ש חוט המקיף את הקדירה לכשימתח יהיה טפח נמצא רוחב הסלע שליש טפח עכ"ל אבל פשוט דהרא"ש קאי אסלע דמיירי התם בש"ס דהיינו יותר מכסלע וכמ"ש בדרישה שם סעיף י"א וכמ"ש המחבר גופיה שם דיתר מכסלע הוי היקפו טפח ואע"ג דהתוספות בפרק א"ט דף נ' ע"ב כתבו נמי כשתקיף הסלע בחוט וימתח החוט יהא בארכו טפח עכ"ל היינו למאי דס"ד דש"ס התם מעיקרא דכסלע נמי טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח אבל למאי דמסיק בתר הכי דלא מטרפה אלא בכיתר מסלע א"כ ע"כ צ"ל דדוקא ההיקף של יתר מכסלע הוי טפח או דבעינן בהיקף מעט יותר מטפח א"כ לפי מאי דכתב המחבר בסימן מ"ח שההיקף של יתר מכסלע הוי טפח קשיא דהא רוחב הסלע הוי פחות משליש טפח וצ"ע: ש"ע סָעִיף ב

ו שנשכתה חולדה בשיניה. דאילו ביד יש דרוסה לחולדה בעופות וכדלקמן סי' נ"ז וע"ל סי' ל"ד ס"ק ט': ש"ע סָעִיף ב

ז ולכן יש להטריף אם ניקב עצם הגולגולת. אבל בנחבסה אין חילוק בין בהמה לעוף אפי' לדידן: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א שנתרוצץ. הש"ך כתב פרש"י דהיינו שלא נפתחה כלל ואין בו שבירה אלא שנתרועע כ"כ וקרוב לשבירה הוא ומש"ה כתב באות ז' דנחבסה אין חילוק בין בהמה לעוף הא בנסדק אף כ"ש ואין בו חסרון כלל ודאי טריפה אף בעוף דיבשה שא"א בקיאין בבדיקת המוח ולענין דינא יש להחמיר אף בנסדק לבד בין ברוב גובהה או רוב היקפה עיין תב"ש אות א' ולקמן באות ז' אבאר מה שיש חילוק בין בהמה לעוף המים: ש"ע סָעִיף א

ב אע"פ שהקרום קיים. אפילו קרום העליון ש"ך ור"ל להמחבר לקמן סי' ל"א דניקב העליון לבד כשירה וכאן טריפה דנחבסה לאו משום קרום הוא אלא טריפות בפ"ע וכן מוכח מתוס' דיש א"ט ד"ה והאמר שמואל וכ"כ התב"ש אות ה' על מ"ש מהרש"ל ביש"ש פא"ט סימן פ' יע"ש ועיין בכה"ג בהגהות הטור אות ו' מ"ש על היש"ש ולקמן אבאר. ובתוך הדברים כתב דמ"ש רש"ל בשמוטה כתב או בשבורה למאן דמטריף. וז"א דבשבורת הגף לא מהני י"ב חודש שמא אחר כך ניקבה כמו שיתבאר בסי' נ"ד יע"ש. ואני תמה על הלבוש ס"א כתב דנחבסה הגולגלת משום סוף הקדום ליפסק ומתוס' חולין לא משמע כן וכן מ"ש בס"ב דנפחתה כסלע הטעם דסוף הקרום לפסוק אין הכרע ולקמן יבואר עוד בזה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג כסלע. עש"ך דבסלע מצומצם הוה טריפה יראה דה"ק דל"ת דמה שאמר כסלע היינו שיכנוס לתוך הקדירה סלע וא"כ הוה יותר מכסלע דאמתא באמתא היכי יתיב לז"א דגוף הקדירה יהיה כסלע: ש"ע סָעִיף ב

ד נקבים. עש"ך והפר"ח והתב"ש אות ה' תמהו עליו דהא הוא פירש נחבסה היינו הוכתה מכות רבות ולזה יש לומר דה"ה נסדק ברוב גובהה או רוב היקפה נמי טריפה ואף דיש לומר דוקא נחבסה דכאיב לה טפי מ"מ לענין דינא יש להחמיר כשני הפירושים. אמנם מ"ש הש"ך דלד"ת שפירש הטעם דסוף הקרום ליפסוק א"כ באין חסרון אין להטריף לא ידענא דאם נאמר דאין חסרון מצטרפין לרובא היינו בכלל נחבסה יהיה לפירוש השני כל שיש סדק א"כ אדרבה נחבסה אין הטעם משום סוף הקרום לפסוק וא"כ אי ביש חסרון דמצרפין לסלע דהתם יש לומר הטעם משום הקרום כ"ש שאין חסרון דמצרפין לרובא וצ"ע. כתב הפר"ח ביש חסרון מצרפין לרובא אם אין בין נקב לנקב כמלא נקב מצטרף השלם שביניהן כמו בגרגרת דמצטרף השלם ביניהן וכן הסכים התב"ש אות ה' להחמיר וחומרא הוה יע"ש: ש"ע סָעִיף ב

ה כשליש טפח. הש"ך הקשה דברי המחבר אהדדי יע"ש ובנה"ך תי' דודאי הקדירה צריך להיות יותר מסלע דאי יכנס בו סלע אמתא באמתא היכי יתיב וא"כ התם נמי דקאמר יתר מכסלע היינו הקדירה יהיה יותר עסי' מ"ה בכרס. ואם מותחין בחוט בפנים בתוך הקדירה לא יהיה בחוט כ"א סלע מצומצם וא"כ ודאי כל סלע אורכו ורוחבו בעיגול הוא שליש טפח וחוט מקיפו טפח ולפ"ז בכל הא דאמרינן כל שיש ברחבו טפה יש בהיקפו שלשה טפחים בדבר עגול היינו אם תניח החוט על אותו דבר עליו סמוך לשפתו ממש לא שתקיף הגשם ההוא שיש ברחבו טפח דא"כ יצטרף החוט להיות יותר ארוך וכן בים של שלמה דכתיב וחוט שלשים באמה יסוב אותו היינו כשמניח החוט על שפתו ממש לא שתקיף אותו דא"כ יהיה יותר. ולפ"ז יש קולא דאם נפחתה כסלע היינו שיכנס בו סלע ובגוף הקדירה יותר והרא"ש קאי שם ג"כ על כסלע שהוא שליש טפח לא איותר מכסלע כפירוש הפרישה וכאמור: ודע דיש לחקור הא דטריפות נפחתה גולגלת כסלע דמשמע הטעם סוף הקדום לפסוק וכן נחבסה יש דעות כן כמ"ש הלבוש וכמ"ש לקמן בשם יש"ש פא"ט סי' פ' הא ודאי דאם שחטו מיד וראינו שהקרוב קיים אפ"ה טריפה וכן בהא דניקב חצר הכבד בסי' מ"א סוף הכבד לינטל ובסי' ל"ט בסירכות הריאה יש טעם דסופו להתפרק ודאי אם נשחטו מיד טריפה אף שהקרום והריאה והכבד קיימין ולא נחסר כלום שא"א שיהיה י"ב חודש והוה טריפה. אמנם הא מבעיא לי אם נאמר שבתוך י"ב חודש ודאי תמות מיום שנולד המכה בעצם והנקב בחצר הכבד והסירכה בריאה א"ד דודאי תוך י"ב חודש סופו ליסתר הקרום ומשם ואילך לא יחיה י"ב חודש ונ"מ בספק טריפות כי הא אם מהני י"ב חודש מיום שספק לנו שנולד הכאה בעצם או בעינן כ"ד חודש. וראיתי שיש לומר ודאי למנות י"ב חודש מיום שנולד הספק בעצם דמהאי שעתא א"א להיות י"ב חודש מהא דכתב יש"ש בא"ט סי' פ' וז"ל ומ"מ שמוטת הגף בעוף או נחבסה הגולגלת שסוף הקרום לפסוק אם היה י"ב חודש יצא מכלל הטריפות וחז"ל שהטריפו על הרוב דברו עכ"ל. הנה סובר בפי' כי הטריפות אף שאין מחמת עצמו אלא שמא סוף הקרום ליפסוק אפ"ה מהני לה שהיות י"ב חודש א"כ ה"ה בנשחט ונמצא ניקב טרפשא דכבדא וכדומה כל החלב שנחלב קודם י"ב חודש שרי ומיהו לדידן בלא"ה שרי כל שיש לומר עתה סמיך לשחיטה נטרפה ואפילו הוגלד פי המכה אין לאסור קודם ג"י כמבואר בסי' פ"א: אמנם כן דברי יש"ש לא זכיתי להבינם במ"ש אם נחבסה הגולגלת אם היה יותר מי"ב חודש כשירה אפילו אם נגיה בדבריו נפחתה במקום נחבסה כמ"ש הכה"ג בהגהות הטור אות ו' והתב"ש אות' ה' מ"מ הא כתב שם רש"ל באותו סימן דטריפה אינה חיה הוא על הרוב ומיעוטא חיה יחיה א"כ אמאי אמרינן בחיה י"ב חודש דממיעוטא דאין טריפות הוא בנפחתה הגולגלת ולא נפסק הקרום נימא ממיעוטא דחיות י"ב חודש הן דע"כ אתה מוכרח לומר מן המיעוט הוא ואם היינו אומרים דמיעוטא דמיעוטא הוא שחיין י"ב חודש ומש"ה לא חיישינן לה כלל ומש"ה אמרינן דמן המיעוט שאין נפסק הקרום הוא אף שנפחתה הגולגלת. ובזה א"ש מה שמקשין התוס' חולין י"א הא דיליף מפרה דלמא מטעם חזקה דחי י"ב חודש והיינו מיעוטא דמיעוטא לא חיישינן לה יע"ש. ומ"מ אין זה מספיק להתיר ולפי דבריו ה"ה ניקב חצר הכבד וכדומה דמטריפין מחמת שסופו לינטל הכבד מהני שהיות י"ב חודש. ואם לומר דה"ק כיון דפלוגתא הוא אי חיה י"ב חודש איתברר דהלכה כמאן דמכשיר נפחתה גולגלת א"כ איך סיים דחז"ל לא דיברו כ"א על הרוב ועיין כה"ג בהגהות הטור אות ו'. ומ"מ לענין דינא ודאי יש לאסור בנפחתה הגולגלת כשיעור ואף שהיות י"ב חודש לא מהני. ומיהו בעוף היבשה דאנו מטריפין בניקב כל שהוא דא"א בקיאין בבדיקה בזה ודאי אם שהה י"ב חודש או כ"א יום יצא מכלל ספק. ומיניה בעוף המים דקרומן רך הוא ודאי לא מהני שהיות י"ב חודש דכל שהוא ודאי לו חיה יחיה אלף שנים לא מהני ועי' בסי' נ"ז בכר"ו שתי' על הא דמקשין על תוס' חולין דלמא לא אזלינן בתר רובא ופרה מטעם חזקח שחיה י"ב חודש ומקשין אי לא אזלינן בתר רובא ליכא חזקה דמיעוטא חיות הנה ותי' דמקרא דזאת החיה דהתורה כתבה לומר טריפה אינה חיה ונ"מ לספק טריפות ואי לא אזלינן בתר רובא אין נ"מ וע"כ דהוה אמינא אפילו מיעוטא אין חיין יע"ש ואני אומר אי לא אזלינן בתר רובא א"א לאכול חלב מן הבהמה אם לא לאחר שחיטה שבדק מכל ח"י טריפות ואז החלב מותר והתורה כתבה דלאחר י"ב חודש מותר החלב דנחלב קודם י"ב חודש דהוה תרי רובא רוב אין טריפות ורוב טריפות אין חיין י"ב הודש וכל כה"ג אפשר דאזלינן בתר רובא ומנלן לומר לפי ה"א דטריפה אין חיה כלל אפילו מיעוטא ובסי' נ"ז אבאר עוד וכאן אין להאריך: ש"ע סָעִיף ב

ו שנשכה חולדה בשיניה דאלו ביד יש דרוסה לחולדה בעופות וצריך בדיקה נגד כל החלל כמבואר סי' נ"ז סט"ו דאף ודאי דרוסה מהני בדיקה להמחבר ולדידן אין נ"מ דאף אם הכתה בשיניה א"א בקיאין בבדיקה וטריפה מספק: ש"ע סָעִיף ב

ז ולכן כו'. ובנחבסה אין חילוק בין עוף לבהמה ש"ך והיינו לפרושו אות א' דפי' נחבסה היינו שנתרוצץ ולא נסדקה דאין שבר כלל וכפי הנראה דאף עוף המים דינא הכי כל שנתרועע ואין הנקב מפולש דכשר וכ"כ התב"ש אות ב' ותמה על הפר"ח אות א' שכתב בשם הריק"ש דוקא עוף יבשה יע"ש. כללא דמלתא לפירוש הש"ך ז"ל נחבסה היינו שהוכתה מכות רבות אין חילוק בין בהמה ועוף אפילו של מים דכשירה אף לדידן אם אין כשיעור ומיהו רוב גובהה או רוב היקפה יש לעיין בו ונפחתה כל שהוא בבהמה כשירה ועוף יבשה מספק טריפה ומהני שהייה י"ב חודש ועוף המים לא מהני שהייה דודאי הוא. ואם הוא לערך שיעור סלע בעוף יש להטריף הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו עי' פר"ח אות ד' ותב"ש אות ג' וא"כ שהייה לא מהני אא"כ אין בו כשיעור ערך סלע אז מהני שהייה וע"י חולי בעוף יבשה אף שהייה אין צריך אם אין בו כשיעור ערך סלע דע"י חולי לא חיישינן לנקיבת הקרום כל זה מתבאר יפה מדברי הפוסקים להמעיין בתוכם וכדכתיבנא. אלא שראיתי להבית לחם יהודה שהחמיר בנחבסה והביא ראיה ממעשה דריק"ש ואין ענינו לכאן דהתם נשבר וניקב העצם ונחבסה היינו שהוכתה ולא ניקב העצם כמ"ש הש"ך אות ג' ומי לא ידע בניקב דטריפה מספק. גם אין ראיה ממ"ש הרש"ל הביאו הט"ז דאם נקרע העור ודם שותת דכשר דמעשה כך היה וה"ה נפוח ונחבסה אין לחלק ובבהמה אף ניקב בדבר עב כל שאין כסלע בקיאין אנו דמסתמא אין דרך דבר דק לנקוב עצם הבהמה שהוא קשה ומיהו אם ניקב בחץ וכדומה אף בבהמה א"א בקיאין כמ"ש הרב: כתב הריק"ש מעשה עוף שנשבר עצם גולגלת וחזר ונקשר יש להכשיר דאלו היה ניקב הקרום א"א להתקשר להתרפאות והפר"ח השיגו כיון דאין הטריפות מחמת עצמו כמו בסי' ג"ה ונ"ו בקוליות ובצ"ה אף שנקשר שמא איעכול ניביה יע"ש באות ח'. ונראה בבהמה שניקב עצם גולגלת וספק יש בה כשיעור סלע או לאו ולא הספיק לבודקה ואח"כ נתחבר ונקשר יפה כבראשונה כמעשה דריק"ש נמי אין להכשיר ולומר כיון דניקב גולגלת כסלע הוה טריפות מחמת עצמו מסתמא אי הוה כסלע לא היה יכול לחזור ולהתרפאות דשמא חסרון גולגלת מטעם סוף הקרום לפסוק כמ"ש התוס' חולין דיש א"ט וא"כ אין ראיה מה שנתרפא וכדאמרן: ודע באווזות ובר אווזות שיש להם נוצות גדולות על ראשיהן והעצם ניקב שם הירא וחרד אין לאכול מהם דעוף המים ניקב כ"ש הוה וודאי ולא מהני שהייה י"ב חודש ועוף יבשה דטעם שמא יש כשיעור הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו כיון דחי י"ב חודש איגלאי מילתא דלא הוה חסרון כשיעור עיין פר"ח ותב"ש כאן ובסי' נ"ז. ומ"מ אין למחות ביד הנוהגין היתר אף בעוף המים כי יש לומר אווזות דידן לאו וודאי עוף המים אלא כעוף המים דמיין וספיקא הוה עיין כר"ו ומ"מ צ"ע ויש לאסור: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ברוב גבהה. בטור ז"ל בין ברוב היקיפה דהיינו מאמצעיתא ולמעלה שהוא למטה מעינים בין ברוב גבהה דהיינו ממקום שמתחיל לשפע והוא למעלה מהעינים עכ"ל נראה פירושו שמתחלה נותן סימן היכן מתחיל מקום הטריפות ואמר מן האמצעית של גובה הראש ולמעלה דהוא למטה מהעינים לצד הארץ מאותו מקום ולמעלה עד הקרנים בכל מקום שיהיה חביסה בהיקף בעיגול אותו מקום אפי' ברוב מאותו עיגול טריפה ורוב גבהה היינו שנחבס שלא בעיגול ההיקף אלא דרך גבהה שלה דהיינו מן העינים ולמעלה לצד הקרנים אם נחבס רוב אותו גובה ג"כ טריפה אבל למטה ממקום שמתחיל לשפע אין שום סברא לאסור שם ברוב גובה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב ובעוף המים. והטעם משום דקרומו רך: ש"ע סָעִיף ב

ג אפי' בעוף דיבשה. מ"מ אם יורד דם מחמת שנקרע העור והעצם קיים כשר כ"כ רש"ל: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ברוב גובהה. עט"ז ורבו בכאן הפירושים עיין פרישה ולדינא אם המקום שהוא תחלת עינים עד הקרנים בין אם רוב גובה אותו מקום או רוב היקף אותו מקום נחבסה הוה ספק טריפה לא וודאי כי בגמרא הוא בעיא דלא איפשטא. עיין פר"ח בכאן שהאריך לומר דבעיא דלא איפשטא אין נכנס בגדר הספק דלא כב"י בסי' נ"ט בגלוד' ובסי' ק"י אבאר באורך. ומהא דהחליד תחת מטלית שפסקו להחמיר אין ראיה אף דאיכא כמה בעיות הכל משם א' הוא אם זה מיקרי חלודה או לאו משא"כ היכא דאיכא ב' איבעיות דלא איפשטא ואין ענינם אחד יש לומר דהוה ס"ס גמור ובהיות כי מקורן של דברים אלו בסימן ק"י אבאר שם: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב בעוף המים. הטעם דקרומו רך ט"ז ור"ל דהוה כאלו נפסק הקרום או דסופו ליפסק הקרום דרך הוא ואין לו הגנה דניקב העצם. ולפ"ז וודאי אין חילוק בין ניקב ע"י אדם או ע"י חולי דטריפה הוה וודאי ולא ספק ובש"ך אבאר זה באורך. ומעשה בא לידי באווזא שהיה העור שלם מבחוץ והיה נצרר הדם וחתכתי העור ומצאתי שהיה העצם נרקב וחסרון והטרפתי דאף שעור שלם לא מהני דהעיקר תלוי בעצם וראיה מהא דצ"צ סימן ע"א באותן אווזות שיש להן נוצות זקופות דהתיר מטעם הואיל בתולדה הוא הא לא"ה טריפה ובש"ך אבאר זה והיה ע"ש וה"מ שמלחו שאר עופות עמה ולא רציתי להתיר לומר דהוה ס"ס דאווזא דידן כעוף המים דמיין לאו וודאי הוא בבירור עיין כר"ו ובמליחה יש ספק אי בס' או כ"ק עיין שו"ת שבות יעקב ח"ב במעשה דעגל פה מיץ מ"מ לא התרתי חדא דמשמע אווזא דידן כעוף המים ודאי הוה לא ספיקא ועוד במליחה גופה יש כמה צדדין להחמיר ובסי' ק"ה אבאר לכן אסרתי הכל והוא פשוט לפענ"ד ובש"ך אבאר: ש"ע סָעִיף ב

ג אפי' בעוף דיבשה. אם נקרע העור והעצם קיים כשירה ט"ז והוא מהרש"ל באו"ה שלו סימן צ"ד דלא כמהר"א ספרדי שרצה לאסור יע"ש ומשמע ודאי דאין חילוק בכל זה בין עוף היבשה לעוף המים וה"ה אם העצם נפוח כשר כיון שאין ניקב אין לחוש לנקיבת הקרום: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א שנתרוצץ. פי' שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה: ש"ע סָעִיף א

ב טריפה. וכ' בט"ז דבטור כ' בין ברוב הקיפה דהיינו מאמצעיתה ולמעלה שהוא למטה מהעינים בין ברוב גובהה דהיינו ממקום שמתחיל לשפע והוא למעלה מהעינים ונראה פירושו שמתחלה נותן סי' היכן מתחיל מקום הטריפות ואמר מהאמצעית של גובה הראש ולמעלה דהוא למטה מהעינים לצד הארץ ומאותו מקום ולמעלה עד הקרנים בכל מקום שיהיה חביסה בהיקף בעיגול אותו מקום אפילו ברוב מאותו עיגול טריפה ורוב גבהה היינו שנחבס שלא בעיגול ההיקף אלא דרך גובהה שלה דהיינו מן העינים ולמעלה לצד הקרנים אם נקבה רוב אותו גובהה ג"כ טריפה אבל למטה ממקום שהתחיל לשפע אין שום סברא לאסור ברוב גובהה ואם בגובהה או בהקיפה לחוד לא הוי רוב ובשניהם הוי רוב דהיינו גובה עם הקיפה אסור דהא דאיבעי לן בגמ' אי רוב הקיפה או רוב גובה אפשר לומר דזהו נמי בכלל האיבעיא ולא איפשטא ועיין פר"ח וכנה"ג (מהרמ"ט): ש"ע סָעִיף א

ג קיים. וכ' בש"ך אע"פ שגם קרום העליון קיים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד טריפה. וכ' בש"ך וכי הוי כסלע מצומצם דינו כיתר מסלע ורוחב הסלע הוא פחות משליש טפח עיין ש"ך ופר"ח ודוקא בבהמה גדולה אבל בבריה קטנה משערין לפי קוטנה פר"ח בשם ר' ירוחם (שם): ש"ע סָעִיף ב

ה טריפה. ופי' הש"ך דצ"ל יותר מסלע דסלע לא הוי שליש טפח ע"ש שמביא ראיה לדבריו וכשאין בין נקב לנקב כמלא נקב השלם שביניהם נידון כנקב ובנקבים שאין בהם חסרון מסופק הש"ך אי מצטרפין לרובא כמו גרגרת. ופר"ח מכשיר בכל גווני ע"ש: ש"ע סָעִיף ב

ו טריפה. והטעם מפני שקרומו רך. יש מיני אווזות דלאחר שמסירין הנוצות מראשיהן נראה על הגולגולת גומא והעור שלם רק שכפוף לתחת ונראה כעין גומא וכאשר מתחילין לחתוך העור נראה בגלגולת סדק המגיע עד קרום המוח והקרום קיים כשירות דהכי רביתייהו. וכן יש עופות דיש להן גבשושית ותחתיו יש בעצם נקבים דקים עשוים ככברה כך רביתייהו (תשובת צ"צ סי' ע"א) ופר"ח מחמיר. תרנגולת שיש בעצם גלגולת חטוטרות גם הנוצה שעליה גבוה משאר נוצות שעל הגלגולת עיין פר"ח סי' נ' דמסיק אם לא שהה יב"ח או שלא הטילו ביצים יש להטריפם ואם לאו יש להקל בה"מ ע"ש ובתשובת חב"י שאלה ל"א כ' בשם אחרונים גם הגאון מוה' שמואל קאיידנויר העיד ששאל להגאון מ' נפתלי כ"ץ אב"ד דק"ק פפ"ד על אווזות הנ"ל ואמר דהכי רביתייהו עיין שם. (מהרמ"ט): ש"ע סָעִיף ב

ז בשיניה. וכ' בש"ך דאלו ביד יש לאסור משום דרוסה דיש דרוסה לחולדה בעופות. תרנגולת שניקב עצם קדרות המוח ועלה עצם בנקב או נתחבר סדק השבר ונסתם כבראשונה בשל ישראל יש להקל דאלו ניקב הקרום לא היה עצם נתגדל ונתחבר עד שאינו ניכר. הריק"ש בתשוב' סי' קכ"ה ופר"ח חולק עליו: ש"ע סָעִיף ב

ח דיבשה. וכ' בט"ז בשם רש"ל מיהו אם יורד דם מחמת שנקרע העור ועצם קיים כשר ואף בעוף של מים יש להכשיר וה"ה אם יש בגלגולת רק נפוח ועצם הגלגולת שלם כשר אף בעוף של מים (או"ה). ובש"ך כ' דוקא בנקב יש חילוק בין בהמה לעוף אבל בנחבסה אין חילוק: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ב

א טריפה. עבה"ט מ"ש ובנקבים שאין בהם חסרון כו'. ועי' בדגמ"ר שכתב שגם דעת הטור כהב"י דמכשיר בזה. אלא שלדינא נראה לו להחמיר כדעת הש"ך ע"ש: ש"ע סָעִיף ב

ב אלא כ"ש טריפה. עבה"ט לענין אווזות שנמצא נקב בעצם גולגולתם בתולדה ועיין בתשובת שבו"י ח"ב סי' ס"ה שדעתו כדעת המקילין והעיד כן בשם חמיו הגאון מהר"ש ז"ל וכל ביתו ונכדיו הגאונים הורו להתיר ולא כמ"ש בתשובת חינוך ב"י שיש ליזהר לכתחלה שלא לקנות אווזות כאלו דהיא חומרא יתירה ע"ש ועי' בתשובת נו"ב חלק יו"ד סי' ה' שהעלה ג"כ להכשיר אם הנקב הוא קטן שאין לספק בו שיהיה לפ"ע שיעור סלע בבהמה אבל אם הוא גדול שיש לספק בו מצד חסרון גלגולת אין להתיר רק בהפ"מ ע"ש ועי' בתשובת פרי תבואה סי' ע"א שכתב דמקובל מרבותיו דנקב דק שאין נכנס בו רק חוט השערה של אדם אין לספק עליו דודאי אין בו כפי ערך שיעור סלע בבהמה ובזה אני נוהג להכשיר בפשיטות אף בספק אם שהו יב"ח. ובשהו יב"ח אני נוהג להתיר אף בלי בדיקה ע"ש וע' בנו"ב תניינא חי"ד סי' י"ב וסי' י"ח וי"ט ובתשובת שתי הלחם סי' מ"ב עוד מזה. [ועיין בתשובת ח"ס ס"ס נ"ה שהעלה דהני עופות דיבשה כגון תרנגולים שיש נקב מתחלת ברייתם וניכר גבשושית שבראשן שקורין שעפליך ואפי' נימא לפ"ע קוטנן יש בנקב כשיעור חסרון גלגולת מ"מ מותרין כיון שאינו ניטל מן החי רק חסר מתחלת ברייתו רק הפר"ח כתב שראוי להחמיר לעצמו וכן אנו נוהגין אבל מעיקר הדין נראה להתיר ואמנם עופות המים כגון אווזות שקרומן רך והעצם יגן על הקרום ואם אין העצם שלם סוף הקרום לינקב טריפה אפי' הוא מתחלת ברייתו ואפי' ירבה כחול ימים ויטיל ביצים דנהי דהשתא מגדל ביצים כיון שעדיין לא ניקב הקרום מ"מ כיון שסוף הקרום לינקב אפי' אחר כמה שנים כבר נטרף היום וכ"כ בשמ"ח וכן נוהגין כאן ובק"ק נ"ש ופ"פ דמיין ובכל קהלות ישראל ודלא כנו"ב בזה ע"ש]: ש"ע סָעִיף ב

ג בשיניה. עבה"ט ומ"ש תרנגולת שניקב כו'. עי' בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' י"ט בתשובה מבהמ"ח שהעלה ג"כ דאין להקל בזה חדא שאביו ז"ל בנו"ב קמא סי' ה' לא הכריע אי טריפות הגלגולת מצד עצמה או משום שסוף הקרום לינקב ואם כן אם הוא מצד עצמו פשיטא דלא מהני מה שחזר ונתרפא ואפי' אם הוא משום שסוף הקרום ליפסק ג"כ נראה דלא מהני מה שחזר ונתרפא ע"ש: ש"ע סָעִיף ב

ד אפילו בעוף דיבשה. [עבה"ט ועי' בתשובת ח"ס סי' נ"ח ונ"ט אודות התרנגול אשר עכבר גדול שקורין ראט"ץ נשכו על ראשו וקרע כרבלתו וכתב דהא ודאי דעכבר אינו דורס (אף אם הכה ביד) אך נשיכתו במקום גלגולת וקרע כרבלתו לגמרי צריך בדיקה במקום עצם וקרום של מוח וחמור מדרוסה ואין להשהותו יב"ח אלא יש לשוחטו מיד. ולבדוק עצם הגלגולת שבו גם אנו בקיאין. ואם ניקב העצם איכא למיחש לקרום ובהא אין אנו בקיאין. ומיהו נפל ברבוותא כמ"ש הטור סי' נ"ז בשם הרשב"א דבעי בדיקה מיד שנולד הספק אבל אחר זמן חיישינן שמא הבריא והסכים כן הב"י והב"ח ואולי הכא לא חיישינן לעצם שמא נתרפא כ"כ מהרה דעצם קשה הוא וצ"ע ע"ש]: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א או חיה. שהוא בכלל בהמה כמש"ש ע"א א' בהמה בכלל חיה מנלן דכתיב זאת כו' ומאותו הפ' יליף לטרפות שם מ"ב א' למ"ד אינה חיה והכי קי"ל שם נ"ח א' וא"כ בכ"מ שאמרו טרפות בבהמה ה"ה לחיה: ש"ע סָעִיף א

ב אע"פ כו'. דאל"כ לא הוי פריך שם מ"ב ב' דנכלל בניקב הקרום ועתוס' שם: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג נפחתה כו'. עירובין ז' א' וכמ"ש בבכורות ל"ז ב' ובחולין נ"ד ב' וערש"י שם ד"ה כסלע. וכן פסקו כל הפוסקים דלא כר"ת ודעמיה בתוס' שם מ"ב ב' ד"ה ואמר ובבכורות שם ד"ה כדי ועתוס' בעירובין שם ד"ה כגון כו': (ליקוט) נפחתה כו'. דלא כר"ת שפי' דמ"ש וכן לטריפה לא קאי אלא אשדרה ולא אגולגולת ועתוס' מ"ב ב' ד"ה ואר"י כו' ושם נ"ד ב' ד"ה כסלע כו' (ר"ל דמש"ה מפרש ר"ת שם דלא כפירש"י) ובבכורות וש"מ אבל הרשב"א וש"פ סתרו דבריו ע"ש באריכות והביאו ראיה ממ"ש נ"ז ב' דתניא ובגלגולת כו' אר"י בן המשולם כו' אלמא דגם לענין טרפות מתניא ע"ש (ע"כ): ש"ע סָעִיף ב

ד ואם ניקבה כו'. עבה"ג ועתוס' שם ד"ה מצטרפין: ש"ע סָעִיף ב

ה שיש בהם חסרון. ע"ש בגמ' דמדמי לכאיסר בגלגולת ושם ביש חסרון. ב"י: ש"ע סָעִיף ב

ו שהוא שליש כו'. שם נ' ב' וכפי' תוס' שם ד"ה לכשמתח כו' ולפ"ד כאן צ"ל מ"ש שם כסלע כשרה כו' דצריך בחוט יתר על טפח ובסי' מ"ח ס"ד לא כ' כן ועש"ך: ש"ע סָעִיף ב

ז אבל פחות כו'. דלא מחמרינן אלא בדבר הצריך בדיקה משום דאנן לא בקיאין בבדיקה כמ"ש למטה אבל כאן א"צ בדיקה ממ"ש ואלו טרפות בעוף כו' הכתה כו' והיינו דצריך בדיקה כמש"ש בגמ' ובבהמה אמר שם נ"ד א' ואלו כשרות כו' נפחתה כו' והיינו פחות מכסלע: ש"ע סָעִיף ב

ח ובר אווזא. שג"כ נקרא אווזא והוא יותר במים: ש"ע סָעִיף ב

ט בשיניה. דאילו בידה בכ"מ טרפה משום דרוסה. רש"י שם ועגמ' שם נ"ג א': ש"ע סָעִיף ב

י או שנגפה כו'. טור וטעם אחד להם משום קרום: ש"ע סָעִיף ב

יא מניח כו' או כו'. ב' פירושים אלו פי' הרי"ף וכ"כ הרמב"ם והטור: ש"ע סָעִיף ב

יב ואנן כו'. ערש"י שם נ"ב א' ד"ה כ' בה"ג כו' והסכים עם בה"ג המרדכי בסוף פ"ד וכ' ולא אמרינן נשחטה הותרה אלא בדבר שיש לתלות בהיתר משא"כ בחסרון חכמה וכ"כ הג"מ וכ' בא"ז אף רש"י לא כתב אלא לדורו אבל בדורותינו נדלדלה החכמה כו'. וכן הסכימו כל האחרונים וע"ל סי' נ"ז סי"ח וע' ספ"ב דנדה: ש"ע סָעִיף ב