א בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁנִּתְרוֹצֵץ רֹב עֶצֶם גֻּלְגָּלְתָּהּ, בֵּין בְּרֹב גָּבְהָה בֵּין בְּרֹב הֶקֵּפָהּ, טְרֵפָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַקְּרוּם קַיָּם.
ב נִפְחֲתָה וְחָסֵר מִמֶּנָּהּ כְּסֶלַע, טְרֵפָה; וְאִם נִקְּבָה נְקָבִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִסָרוֹן, אִם בֵּין כֻּלָּם כְּסֶלַע, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ טֶפַח, טְרֵפָה. הַגָּה: אֲבָל פָּחוֹת מִזֶּה יֵשׁ לְהַכְשִׁיר אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה, דְּלֹא חַיְישִׁינָן בִּבְהֵמָה לִנְקִיבַת קְרוּם שֶׁל מֹחַ (כָּךְ מַשְׁמָע בַּטּוּר וּבא"ו הָאָרֹךְ כְּלָל נ"ד) ; וּבְעוֹף הַמַּיִם, כְּגוֹן אַוָּזָא וּבַר אַוָּזָא (רַשְׁבָּ"א וּתְשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל כ' סִימָן ו'), אֲפִלּוּ לֹא נִקַּב הָעֶצֶם אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, טְרֵפָה. וְעוֹף הַיַּבָּשָׁה שֶׁנְּשַׁכְתָּהּ חֻלְדָּה בְּשִׁנֶּיהָ בְּרֹאשָׁהּ, אוֹ שֶׁנִּגְּפָה בְּעֵץ אוֹ בְּאֶבֶן, מַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּצַד הַנֶּקֶב וְנוֹעֵץ אֶצְבָּעוֹ שָׁם, אוֹ מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיהָ וְדוֹחֵק שָׁם, אִם לֹא בִּצְבֵּץ הַמֹּחַ וְלֹא יָצָא מֵהַנֶּקֶב, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ, וּכְשֵׁרָה; וְאִם יָצָא, טְרֵפָה. הַגָּה: וַאֲנָן אֵין בְּקִיאִין בִּבְדִיקַת הַטְּרֵפוֹת וְלָכֵן יֵשׁ לְהַטְרִיף אִם נִקַּב עֶצֶם הַגֻּלְגֹּלֶת בְּכָל שֶׁהוּא בָּעוֹף, אֲפִלּוּ בְּעוֹף דְּיַבָּשָׁה, (בִּשְׁעָרִים דמהרא"י שַׁעַר ל"א וּבא"ו הָאָרֹךְ כְּלָל צ"ד).
א סָעִיף א שנתרוצץ. היינו שנחבסה פירש"י שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה:
ב סָעִיף א אע"פ שהקרום קיים. ר"ל אע"פ שגם קרום העליון קיים:
ג סָעִיף ב כסלע. וכי הוי כסלע מצומצם דינו כיתר מכסלע וטרפה ש"ס ופוסקים:
ד סָעִיף ב נקבים שיש בהן חסרון כו'. ז"ל ב"י בגרגרת אמרינן בסי' ל"ד כו' עד כמו שיתבאר בסי' ל"ד ה"ה בגלגלת עכ"ל ולדבריו נקבים שאין בהם חסרון אפי' כי מצטרפת להו הוי רובא לא פסלי בגלגלת ולא ידעתי מנין לו להקל כ"כ דמסתבר לי דאה"נ דין הגלגלת בשיעורין דידיה שוה לגמרי לדין הגרגרת) והטור אטו כי רוכלא ליחשוב וליזל ולא כתב אלא דנקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכסלע וה"ה אין בהן חסרון מצטרפין לרובא. מיהו כשתמצי לומר דס"ל כמ"ש התוס' פרק א"ט דף מ"ב ע"ב דחסרון הגלגלת לאו מצד עצמו טרפה אלא משום דסוף הקרום ליפסק אפשר כיון דאין בהן חסרון אין סופו ליפסק ול"ד לגרגרת ועמ"ש בר"ס ל"ב ודו"ק:
ה סָעִיף ב שהוא שליש טפח. ז"ל ב"י ובסימן מ"ח יתבאר דרוחב סלע הוי שליש טפח עכ"ל וצ"ע דבסי' מ"ח ס"ד כתב המחבר דהעיגול של יתר מכסלע הוי טפח אם כן לפי מאי דקי"ל בכמה דוכתי בש"ס ופוסקים כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו של עיגול ג"ט א"כ הוי רוחב הסלע פחות משליש טפח (ומכ"ש לפי מה דכתב הרמב"ם בפי' המשנה פרק קמא דעירובין שההיקף של רוחב טפח הוא חלק השביעית בקרוב יותר מג"ט לפי התשבורת וכ"כ התוספות פ"ק דעירובין דף י"ד סוף ע"א דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדו' א"כ כיון דההיקף לא הוי אלא טפח ביותר מסלע מכל שכן דרוחב סלע לא הוי שליש טפח דהיינו כסלע) ודוחק לומ' דלא דק בחשבון דהא אמרי' בכמה דוכתי בש"ס אימר דאמרינן לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן ועוד דהא דק בב"י לפ' דשיעור כסלע מצומצם הוי כאן כיתר מסלע ונראה דהב"י נמשך למ"ש בסי' מ"ח וז"ל ואהא דאמרינן שאם תמתח תעמוד על טפח כתב הרא"ש חוט המקיף את הקדירה לכשימתח יהיה טפח נמצא רוחב הסלע שליש טפח עכ"ל אבל פשוט דהרא"ש קאי אסלע דמיירי התם בש"ס דהיינו יותר מכסלע וכמ"ש בדרישה שם סעיף י"א וכמ"ש המחבר גופיה שם דיתר מכסלע הוי היקפו טפח ואע"ג דהתוספות בפרק א"ט דף נ' ע"ב כתבו נמי כשתקיף הסלע בחוט וימתח החוט יהא בארכו טפח עכ"ל היינו למאי דס"ד דש"ס התם מעיקרא דכסלע נמי טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח אבל למאי דמסיק בתר הכי דלא מטרפה אלא בכיתר מסלע א"כ ע"כ צ"ל דדוקא ההיקף של יתר מכסלע הוי טפח או דבעינן בהיקף מעט יותר מטפח א"כ לפי מאי דכתב המחבר בסימן מ"ח שההיקף של יתר מכסלע הוי טפח קשיא דהא רוחב הסלע הוי פחות משליש טפח וצ"ע:
ו סָעִיף ב שנשכתה חולדה בשיניה. דאילו ביד יש דרוסה לחולדה בעופות וכדלקמן סי' נ"ז וע"ל סי' ל"ד ס"ק ט':
ז סָעִיף ב ולכן יש להטריף אם ניקב עצם הגולגולת. אבל בנחבסה אין חילוק בין בהמה לעוף אפי' לדידן:
א סָעִיף א ברוב גבהה. בטור ז"ל בין ברוב היקיפה דהיינו מאמצעיתא ולמעלה שהוא למטה מעינים בין ברוב גבהה דהיינו ממקום שמתחיל לשפע והוא למעלה מהעינים עכ"ל נראה פירושו שמתחלה נותן סימן היכן מתחיל מקום הטריפות ואמר מן האמצעית של גובה הראש ולמעלה דהוא למטה מהעינים לצד הארץ מאותו מקום ולמעלה עד הקרנים בכל מקום שיהיה חביסה בהיקף בעיגול אותו מקום אפי' ברוב מאותו עיגול טריפה ורוב גבהה היינו שנחבס שלא בעיגול ההיקף אלא דרך גבהה שלה דהיינו מן העינים ולמעלה לצד הקרנים אם נחבס רוב אותו גובה ג"כ טריפה אבל למטה ממקום שמתחיל לשפע אין שום סברא לאסור שם ברוב גובה:
ב סָעִיף ב ובעוף המים. והטעם משום דקרומו רך:
ג סָעִיף ב אפי' בעוף דיבשה. מ"מ אם יורד דם מחמת שנקרע העור והעצם קיים כשר כ"כ רש"ל:
א סָעִיף א שנתרוצץ. פי' שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה:
ב סָעִיף א טריפה. וכ' בט"ז דבטור כ' בין ברוב הקיפה דהיינו מאמצעיתה ולמעלה שהוא למטה מהעינים בין ברוב גובהה דהיינו ממקום שמתחיל לשפע והוא למעלה מהעינים ונראה פירושו שמתחלה נותן סי' היכן מתחיל מקום הטריפות ואמר מהאמצעית של גובה הראש ולמעלה דהוא למטה מהעינים לצד הארץ ומאותו מקום ולמעלה עד הקרנים בכל מקום שיהיה חביסה בהיקף בעיגול אותו מקום אפילו ברוב מאותו עיגול טריפה ורוב גבהה היינו שנחבס שלא בעיגול ההיקף אלא דרך גובהה שלה דהיינו מן העינים ולמעלה לצד הקרנים אם נקבה רוב אותו גובהה ג"כ טריפה אבל למטה ממקום שהתחיל לשפע אין שום סברא לאסור ברוב גובהה ואם בגובהה או בהקיפה לחוד לא הוי רוב ובשניהם הוי רוב דהיינו גובה עם הקיפה אסור דהא דאיבעי לן בגמ' אי רוב הקיפה או רוב גובה אפשר לומר דזהו נמי בכלל האיבעיא ולא איפשטא ועיין פר"ח וכנה"ג (מהרמ"ט):
ג סָעִיף א קיים. וכ' בש"ך אע"פ שגם קרום העליון קיים:
ד סָעִיף ב טריפה. וכ' בש"ך וכי הוי כסלע מצומצם דינו כיתר מסלע ורוחב הסלע הוא פחות משליש טפח עיין ש"ך ופר"ח ודוקא בבהמה גדולה אבל בבריה קטנה משערין לפי קוטנה פר"ח בשם ר' ירוחם (שם):
ה סָעִיף ב טריפה. ופי' הש"ך דצ"ל יותר מסלע דסלע לא הוי שליש טפח ע"ש שמביא ראיה לדבריו וכשאין בין נקב לנקב כמלא נקב השלם שביניהם נידון כנקב ובנקבים שאין בהם חסרון מסופק הש"ך אי מצטרפין לרובא כמו גרגרת. ופר"ח מכשיר בכל גווני ע"ש:
ו סָעִיף ב טריפה. והטעם מפני שקרומו רך. יש מיני אווזות דלאחר שמסירין הנוצות מראשיהן נראה על הגולגולת גומא והעור שלם רק שכפוף לתחת ונראה כעין גומא וכאשר מתחילין לחתוך העור נראה בגלגולת סדק המגיע עד קרום המוח והקרום קיים כשירות דהכי רביתייהו. וכן יש עופות דיש להן גבשושית ותחתיו יש בעצם נקבים דקים עשוים ככברה כך רביתייהו (תשובת צ"צ סי' ע"א) ופר"ח מחמיר. תרנגולת שיש בעצם גלגולת חטוטרות גם הנוצה שעליה גבוה משאר נוצות שעל הגלגולת עיין פר"ח סי' נ' דמסיק אם לא שהה יב"ח או שלא הטילו ביצים יש להטריפם ואם לאו יש להקל בה"מ ע"ש ובתשובת חב"י שאלה ל"א כ' בשם אחרונים גם הגאון מוה' שמואל קאיידנויר העיד ששאל להגאון מ' נפתלי כ"ץ אב"ד דק"ק פפ"ד על אווזות הנ"ל ואמר דהכי רביתייהו עיין שם. (מהרמ"ט):
ז סָעִיף ב בשיניה. וכ' בש"ך דאלו ביד יש לאסור משום דרוסה דיש דרוסה לחולדה בעופות. תרנגולת שניקב עצם קדרות המוח ועלה עצם בנקב או נתחבר סדק השבר ונסתם כבראשונה בשל ישראל יש להקל דאלו ניקב הקרום לא היה עצם נתגדל ונתחבר עד שאינו ניכר. הריק"ש בתשוב' סי' קכ"ה ופר"ח חולק עליו:
ח סָעִיף ב דיבשה. וכ' בט"ז בשם רש"ל מיהו אם יורד דם מחמת שנקרע העור ועצם קיים כשר ואף בעוף של מים יש להכשיר וה"ה אם יש בגלגולת רק נפוח ועצם הגלגולת שלם כשר אף בעוף של מים (או"ה). ובש"ך כ' דוקא בנקב יש חילוק בין בהמה לעוף אבל בנחבסה אין חילוק:
א סָעִיף ב טריפה. עבה"ט מ"ש ובנקבים שאין בהם חסרון כו'. ועי' בדגמ"ר שכתב שגם דעת הטור כהב"י דמכשיר בזה. אלא שלדינא נראה לו להחמיר כדעת הש"ך ע"ש:
ב סָעִיף ב אלא כ"ש טריפה. עבה"ט לענין אווזות שנמצא נקב בעצם גולגולתם בתולדה ועיין בתשובת שבו"י ח"ב סי' ס"ה שדעתו כדעת המקילין והעיד כן בשם חמיו הגאון מהר"ש ז"ל וכל ביתו ונכדיו הגאונים הורו להתיר ולא כמ"ש בתשובת חינוך ב"י שיש ליזהר לכתחלה שלא לקנות אווזות כאלו דהיא חומרא יתירה ע"ש ועי' בתשובת נו"ב חלק יו"ד סי' ה' שהעלה ג"כ להכשיר אם הנקב הוא קטן שאין לספק בו שיהיה לפ"ע שיעור סלע בבהמה אבל אם הוא גדול שיש לספק בו מצד חסרון גלגולת אין להתיר רק בהפ"מ ע"ש ועי' בתשובת פרי תבואה סי' ע"א שכתב דמקובל מרבותיו דנקב דק שאין נכנס בו רק חוט השערה של אדם אין לספק עליו דודאי אין בו כפי ערך שיעור סלע בבהמה ובזה אני נוהג להכשיר בפשיטות אף בספק אם שהו יב"ח. ובשהו יב"ח אני נוהג להתיר אף בלי בדיקה ע"ש וע' בנו"ב תניינא חי"ד סי' י"ב וסי' י"ח וי"ט ובתשובת שתי הלחם סי' מ"ב עוד מזה. [ועיין בתשובת ח"ס ס"ס נ"ה שהעלה דהני עופות דיבשה כגון תרנגולים שיש נקב מתחלת ברייתם וניכר גבשושית שבראשן שקורין שעפליך ואפי' נימא לפ"ע קוטנן יש בנקב כשיעור חסרון גלגולת מ"מ מותרין כיון שאינו ניטל מן החי רק חסר מתחלת ברייתו רק הפר"ח כתב שראוי להחמיר לעצמו וכן אנו נוהגין אבל מעיקר הדין נראה להתיר ואמנם עופות המים כגון אווזות שקרומן רך והעצם יגן על הקרום ואם אין העצם שלם סוף הקרום לינקב טריפה אפי' הוא מתחלת ברייתו ואפי' ירבה כחול ימים ויטיל ביצים דנהי דהשתא מגדל ביצים כיון שעדיין לא ניקב הקרום מ"מ כיון שסוף הקרום לינקב אפי' אחר כמה שנים כבר נטרף היום וכ"כ בשמ"ח וכן נוהגין כאן ובק"ק נ"ש ופ"פ דמיין ובכל קהלות ישראל ודלא כנו"ב בזה ע"ש]:
ג סָעִיף ב בשיניה. עבה"ט ומ"ש תרנגולת שניקב כו'. עי' בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' י"ט בתשובה מבהמ"ח שהעלה ג"כ דאין להקל בזה חדא שאביו ז"ל בנו"ב קמא סי' ה' לא הכריע אי טריפות הגלגולת מצד עצמה או משום שסוף הקרום לינקב ואם כן אם הוא מצד עצמו פשיטא דלא מהני מה שחזר ונתרפא ואפי' אם הוא משום שסוף הקרום ליפסק ג"כ נראה דלא מהני מה שחזר ונתרפא ע"ש:
ד סָעִיף ב אפילו בעוף דיבשה. [עבה"ט ועי' בתשובת ח"ס סי' נ"ח ונ"ט אודות התרנגול אשר עכבר גדול שקורין ראט"ץ נשכו על ראשו וקרע כרבלתו וכתב דהא ודאי דעכבר אינו דורס (אף אם הכה ביד) אך נשיכתו במקום גלגולת וקרע כרבלתו לגמרי צריך בדיקה במקום עצם וקרום של מוח וחמור מדרוסה ואין להשהותו יב"ח אלא יש לשוחטו מיד. ולבדוק עצם הגלגולת שבו גם אנו בקיאין. ואם ניקב העצם איכא למיחש לקרום ובהא אין אנו בקיאין. ומיהו נפל ברבוותא כמ"ש הטור סי' נ"ז בשם הרשב"א דבעי בדיקה מיד שנולד הספק אבל אחר זמן חיישינן שמא הבריא והסכים כן הב"י והב"ח ואולי הכא לא חיישינן לעצם שמא נתרפא כ"כ מהרה דעצם קשה הוא וצ"ע ע"ש]:
א סָעִיף א או חיה. שהוא בכלל בהמה כמש"ש ע"א א' בהמה בכלל חיה מנלן דכתיב זאת כו' ומאותו הפ' יליף לטרפות שם מ"ב א' למ"ד אינה חיה והכי קי"ל שם נ"ח א' וא"כ בכ"מ שאמרו טרפות בבהמה ה"ה לחיה:
ב סָעִיף א אע"פ כו'. דאל"כ לא הוי פריך שם מ"ב ב' דנכלל בניקב הקרום ועתוס' שם:
ג סָעִיף ב נפחתה כו'. עירובין ז' א' וכמ"ש בבכורות ל"ז ב' ובחולין נ"ד ב' וערש"י שם ד"ה כסלע. וכן פסקו כל הפוסקים דלא כר"ת ודעמיה בתוס' שם מ"ב ב' ד"ה ואמר ובבכורות שם ד"ה כדי ועתוס' בעירובין שם ד"ה כגון כו': (ליקוט) נפחתה כו'. דלא כר"ת שפי' דמ"ש וכן לטריפה לא קאי אלא אשדרה ולא אגולגולת ועתוס' מ"ב ב' ד"ה ואר"י כו' ושם נ"ד ב' ד"ה כסלע כו' (ר"ל דמש"ה מפרש ר"ת שם דלא כפירש"י) ובבכורות וש"מ אבל הרשב"א וש"פ סתרו דבריו ע"ש באריכות והביאו ראיה ממ"ש נ"ז ב' דתניא ובגלגולת כו' אר"י בן המשולם כו' אלמא דגם לענין טרפות מתניא ע"ש (ע"כ):
ד סָעִיף ב ואם ניקבה כו'. עבה"ג ועתוס' שם ד"ה מצטרפין:
ה סָעִיף ב שיש בהם חסרון. ע"ש בגמ' דמדמי לכאיסר בגלגולת ושם ביש חסרון. ב"י:
ו סָעִיף ב שהוא שליש כו'. שם נ' ב' וכפי' תוס' שם ד"ה לכשמתח כו' ולפ"ד כאן צ"ל מ"ש שם כסלע כשרה כו' דצריך בחוט יתר על טפח ובסי' מ"ח ס"ד לא כ' כן ועש"ך:
ז סָעִיף ב אבל פחות כו'. דלא מחמרינן אלא בדבר הצריך בדיקה משום דאנן לא בקיאין בבדיקה כמ"ש למטה אבל כאן א"צ בדיקה ממ"ש ואלו טרפות בעוף כו' הכתה כו' והיינו דצריך בדיקה כמש"ש בגמ' ובבהמה אמר שם נ"ד א' ואלו כשרות כו' נפחתה כו' והיינו פחות מכסלע:
ח סָעִיף ב ובר אווזא. שג"כ נקרא אווזא והוא יותר במים:
ט סָעִיף ב בשיניה. דאילו בידה בכ"מ טרפה משום דרוסה. רש"י שם ועגמ' שם נ"ג א':
י סָעִיף ב או שנגפה כו'. טור וטעם אחד להם משום קרום:
יא סָעִיף ב מניח כו' או כו'. ב' פירושים אלו פי' הרי"ף וכ"כ הרמב"ם והטור:
יב סָעִיף ב ואנן כו'. ערש"י שם נ"ב א' ד"ה כ' בה"ג כו' והסכים עם בה"ג המרדכי בסוף פ"ד וכ' ולא אמרינן נשחטה הותרה אלא בדבר שיש לתלות בהיתר משא"כ בחסרון חכמה וכ"כ הג"מ וכ' בא"ז אף רש"י לא כתב אלא לדורו אבל בדורותינו נדלדלה החכמה כו'. וכן הסכימו כל האחרונים וע"ל סי' נ"ז סי"ח וע' ספ"ב דנדה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.