Englishעברית
כניסה הירשמו בחינם

זבחים יח:

תלמוד בבלי · סדר קדשים · מסכת זבחים — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת

א מטושטשין או מקורעין ועבד עבודתו פסולה

רַשִׁ״י מטושטשין בטיט מקורעין ואפילו הן חדשים דלאו בגד הוא הראוי לעבודה דבעינן לכבוד ולתפארת כאן שסילקן ע"י אבנט משקורציי"ר בלע"ז כדרך שהנשים עושות כשרין דהא איתנהו

ב אמר רב יהודה אמר שמואל מרושלין כשרין מסולקין פסולין והתניא מסולקין כשרין אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן שסילקן על ידי אבנט כאן דליתניהו מעיקרא כלל

רַשִׁ״י והתניא בברייתא דלעיל

ג רב אמר אחד זה ואחד זה פסולין:

רַשִׁ״י אחד זה ואחד זה אחד מרושלין ואחד מסולקין יותר מדאי שלא על ידי אבנט

ד רב הונא איקלע לארגיזא רמא ליה בר אושפיזכניה מי אמר שמואל מרושלין כשרין ומסולקין פסולין והתניא מסולקין כשרין א"ל בר מינה דההיא דשנייה רמי בר חמא

ה אלא לרב קשיא וכי תימא מאי מרושלין מסולקין על ידי אבנט ואבנט מיגז אגיז אלא מסולקין קשיא

רַשִׁ״י אלא לרב קשיא מרושלין וכ"ת מאי מרושלין דמכשר תנא כגון שסילקן עד למדתו על ידי אבנט וקמכשר ליה תנא דקסבר אבנט מיגז אגיז כלומר כל סלוק שע"י אבנט הוה ליה כחותך ונוטל היתר שבהן ומכשירו אלא מסולקין קשיא דקתני כשרין וסתם מסולקין גבוהין מן הקרקע למעלה מרגליו משמע ולרב ליכא לאוקומא כגון שסילקן ע"י אבנט כדתרצה שמואל דהא על כרחיך לרב דשני דסילוק אבנט מיגז אגיז והשתא הוו כולהו כקצרים מעיקרא

ו אמר רבי זירא רב חדא תני מרושלין שסילקן ע"י אבנט כשרין

רַשִׁ״י רב חדא תני להנך מרושלין ומסולקין דברייתא בחדא מילתא תני להו מרושלין שסילק רישולן ע"י אבנט עד כדי מדתו כשרין אבל מסולקין יותר מדאי פסולין אפילו ע"י אבנט

ז אמר ר' ירמיה מדיפתי מרושלין שלא סילקן תנאי היא דתניא (דברים כב, יב) על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש כשהוא אומר (דברים כב, יב) אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור הא מה אני מקיים ארבע ארבע ולא שלש ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע

רַשִׁ״י ולא שלש לימד על טלית של בת שלש כנפות שפטורה מן הציצית והיכי דמי כגון שעיגל אחת מד' כנפיה בת חמש כגון שחתך מעט מן הכנף ולא עיגל שני מורשי קרנתא ממקום חתך דנעשה כשתי כנפות הרי בעלת חמש אמור לחיוב דריבויא הוא

ח ותניא אידך על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר יתר כמאן דאיתיה דמי ומר סבר כמאן דליתיה דמי

רַשִׁ״י מר סבר מאן דפטר בעלת חמש סבר לא אמרינן יתר כמאן דליתיה דמי אלא כמאן דאיתיה הוא ולא קרינן לה בת ארבע ומאן דמחייב ס"ל יתר כמאן דליתיה דמי להאי חמישי וגבי מרושלין נמי לא הוי ייתור בגדים

ט לא דכ"ע כמאן דאיתיה דמי ושאני הכא דרבי רחמנא אשר תכסה בה

י ואידך האי אשר תכסה בה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא (במדבר טו, לט) וראיתם אותו פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה

רַשִׁ״י פרט לכסות לילה טלית העשויה לכסות לילה פטורה מן הציצית שישנה בראיה כו' וקרינן ביה וראיתם אותו בד שהוא מן בוץ כדמפרש לקמן ממשמעותא

יא ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים

יב [ואידך נפקא ליה מאשר ואידך אשר לא דריש]:

יג תנו רבנן בד שיהו של בוץ בד שיהו חדשים בד שיהו שזורים בד שיהו חוטן כפול ששה בד שלא ילבש של חול עמהן

רַשִׁ״י שלא ילבש של חול עמהם דמשמע לבדו ילבש חדשים כשעת שהיו בבדי פשתנן

יד א"ל אביי לרב יוסף בשלמא שיהו של בוץ הא קמ"ל בוץ אין מידי אחרינא לא אלא בד שיהו חדשים חדשים אין שחקין לא והתניא משוחקין כשרים

טו אמר ליה וליטעמיך בד שיהו חוטן כפול ששה בד חד חד לחודיה משמע אלא הכי קאמר בגדים שנאמר בהן בד צריכין שיהו של בוץ חדשים שזורין שיהא חוטן כפול ששה יש מהן למצוה יש מהן לעכב

רַשִׁ״י וליטעמיך דילפת לה ממשמעותא מקראי חוטן כפול ששה מנא ליה דברים שנאמר בהן בד צריכין כו' יש מהן למצוה חדשים לנוי דלאו ממשמעותא אתי ויש מהן לעכב בוץ ושזורים וחוטן כפול ששה בוץ כדמפרש ואזיל דבר העולה מן הקרקע בד בבד שזורים כיון דבד היינו בוץ ובעלמא קרי להו שש משזר וחוטן כפול ששה כדאמרינן בסדר יומא (דף עא: ) וילפינן בסדר יומא מקראי דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה ויליף ליה לעיכובא שיהו שזורים וחוטן כפול ששה ולקמן פריך והא בד לחודיה משמע כמו לבדו

טז ממאי דהאי בד כתנא הוא אמר רבי יוסף ברבי חנינא דבר העולה מן הקרקע בד בבד

רַשִׁ״י העולה מן הקרקע בד בבד קנה יחידי מכל גיזעי ואין ב' קנים עולים מגזע אחד ואימא עמרא שאף הצמר עולה מן הבהמה בד בבד נימא נימא לבדה

יז אימא עמרא עמרא מיפצל כיתנא נמי מיפצל על ידי לקותא מיפציל

רַשִׁ״י כיתנא נמי מיפציל לפני טוויתו כותשים הגבעול והוא נחלק לנימין הרבה מיפציל הנימא מתפצלת ומתחלקת לשנים על גבי בהמה מאליה אגב לקותא שמכין אותו וחובטים אותו בעץ או בגלגל הוא נכתש ונחלק

יח רבינא אמר מהכא (יחזקאל מד, יח) פארי פשתים יהיו על ראשם [ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע]

רַשִׁ״י ומכנסי פשתים יהיו וגו' ובעלמא הרי הוא אומר ומכנסי בד ש"מ בד היינו פשתים

יט א"ל רב אשי לרבינא והא עד דאתא יחזקאל מנלן ולטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו (יחזקאל מד, ט) כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי (לשרתני) עד שבא יחזקאל מנלן אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לה כו'

רַשִׁ״י דבר זה קאמר לה לקמן (זבחים דף כב: ) אמתני' דקתני ערל מחלל עבודה בן נכר שנתנכרו מעשיו מחמת ערלת לבו שהוא ערל לב רשע וערל בשר שמתו אחיו מחמת מילה לא יבא אל מקדשי ולקמן (זבחים דף כב: ) יליף בה חילול בהדיא

כ מאי (יחזקאל מד, יח) לא יחגרו ביזע אמר אביי לא יחגרו במקום שמזיעין כדתניא כשהם חוגרין אין חוגרין לא למטה ממתניהן ולא למעלה מאציליהן אלא

רַשִׁ״י במקום שמזיעין במקום שהבשר נכפל על הבשר ומתחמם ומזיע כשהן חוגרין אבנטיהם בשעת עבודה למטה ממתניהם מקום שנכפל ונופל שומן הבטן על הקילבוסת שקורין אנק"א ולא למעלה מאציליהן למעלה מנגד מרפקן שקורא קוד"א לפי ששם היד שוכב תמיד על הצלעות ומזיע
מְפָרְשִׁים
תּוֹסָפוֹת

א מסולקין כשרין הא דתניא בפ' תמיד נשחט (פסחים סה: ) מדו בד כמדתו פי' הקונטרס דהיינו למצוה ולא לעכב

ב ואידך אשר לא דריש משמע הכא דאיכא דמרבה כסות דסומא ולא מרבה בעלת חמש ומקשה ר"ת דבפ' התכלת (מנחות דף מג.) גבי פלוגתא דר' שמעון מרבי התם רבי שמעון כסות סומא מאשר תכסה ובעלת חמש מאשר ולאו פירכא היא דההיא סוגיא כמאן דמרבי הכא בעלת חמש ומיהו קשה אההיא דמנחות ולקמן בפ' בית שמאי (זבחים דף מ.) אמרינן דר"ש אשר לא דריש ויש לומר דהכי אמרינן אשר כי האי לא דריש וטובא איכא כי האי גוונא בפ' קמא דבכורות (דף ו: ) דדריש ר"ש את הגמל ובפ"ק דמנחות (דף יא: ) לא דריש את

ג והתניא משוחקין כשרין תימה דביומא (דף יב: ) דרשינן מה ת"ל ילבש לרבות את השחקין ואמאי צריך רבוי

ד ואימא עמרא ה"ר אפרים היה מדקדק דקנבוס דתנן שילהי כלאים שמותר עם צמר אין זה מה שאנו קורין קנב"א בלע"ז מדלא פריך ואימא קנבוס שעולה בד בבד והיה אומר דקנבוס הוא פשתן ואסור עם הצמר משום כלאים והשיב לו רבינו חיים כהן דהאי דלא פריך ואימא קנבוס משום דבגדי כהונה אי אפשר להיות אלא מצמר ופשתים דכל בגדים האמורים בתורה סתם היינו צמר ופשתים ועוד דכל קנבוס אינו עולה בד בבד דפירש בקונטרס בד בבד קנה יחידי מכל גרעין ואין שני קנים עולים מגרעין אחד ואפשר דקנבוס אינו כן אלא כמו חיטין שכמה שבלין עולין מחיטה אחת

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

חֲזָרָה לְמַעְלָה