זבחים יט.

תלמוד בבלי · סדר קדשים · מסכת זבחים — הדף השלם עם רש״י ותוספות שזורים בסוגיות; הרי״ף והרא״ש מקושרים למטה.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת

א כנגד אצילי ידיהן

ב אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאיזגדר מלכא והוה מדלי לי המיינאי ותיתייה ניהליה ואמר לי (שמות יט, ו) ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו כי אתאי קמיה דאמימר א"ל אקיים בך (ישעיהו מט, כג) והיו מלכים אומניך:

רַשִׁ״י כנגד אצילי ידיהם על צלעותיהן כנגד המרפק איזגדר מלכא כך שמו ומלך פרס היה והוה מידלי המיינאי ותיתייה ניהליה אבנטו היה גבוה חגור מלמעלה מכנגד אצילי ידיו והפשיטו למטה כדי לנאותו אמר ממלכת כהנים כתיב בכו וצריכין אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים דכתיב בהו לא יחגרו ביזע

ג תנן התם כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש אבל לא במדינה ואם להוציא ממנה דם כאן וכאן אסור

רַשִׁ״י כורך עליה גמי בשעת עבודה שגנאי הוא שתראה שם מכתו ואע"ג דגמי מסי מכה וכל דבר שיש בו משום רפואה אסור משום שבות גזירה שמא ישחוק סמנים ה"מ במדינה אבל במקדש לא גזרו משום שבות ואם להוציא דם שמתכוין לכך כאן וכאן אסור דחבורה הוא ואיסור דאורייתא

ד אמר ר' יהודה בריה דרבי חייא לא שנו אלא גמי אבל צילצול קטן הוי יתור בגדים ורבי יוחנן אמר לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים לא הוי יתור

רַשִׁ״י צילצול בנדי"ל אבל שלא במקום בגדים כגון אצבע ותיפוק לי משום דחוצץ בין ידו לעבודה ואסור דבעינן ולקח הכהן שתהא קבלה בעצמו של כהן והיכי שרי ר' יוחנן

ה ותיפוק ליה משום חציצה בשמאל א"נ שלא במקום עבודה

רַשִׁ״י בשמאל שאינה כשרה לעבודה שלא במקום עבודה כגון על גב היד

ו ופליגא דרבא דאמר רבא אמר רב חסדא במקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת שלא במקום בגדים שלש על שלש חוצצות פחות מכאן אינן חוצצות

רַשִׁ״י ופליגא דרבא אדרבי יוחנן שלש על שלש חוצצות כלומר הוי ייתור בגדים ואיידי דנקט בנימא אחת במקום בגדים לישנא דחציצה דשייכא בה נקט נמי במסקנא לישנא דחציצה נימא משמע דאתיא מעלמא

ז אדרבי יוחנן ודאי פליגא אדר' יהודה בריה דרבי חייא מי לימא דפליגא

רַשִׁ״י ודאי פליגא דהא אמר [שלא במקום בגדים] לא הוי ייתור בגדים ואפי' שלש על שלש במשמע מי לימא דפליגא דאיהו אמר צילצול קטן חוצץ ורבא אמר פחות משלש לא חוצץ

ח שאני צילצול קטן דחשיב

רַשִׁ״י דחשיב לפי שעשוי לנוי והוי בגד ל"א אמרי לה כו' בדר' יהודה בר' חייא לא פליגי לישני דחוצץ נמי דקאמר משום ייתור בגדים הוא דלא שייכא למימר חציצה שלא במקום בגדים ושלא במקום עבודה דאי במקום עבודה אפי' נימא חייצא ובדר' יוחנן הוא דפליגי לישני

ט לישנא אחרינא אמרי לה אמר ר' יהודה בריה דרבי חייא לא שנו אלא גמי אבל צילצול קטן חוצץ ורבי יוחנן אמר לא אמרו חציצה בפחות משלש על שלש אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים שלש על שלש חוצצות פחות מיכן אינה חוצצת והיינו דרבא אמר רב חסדא

י לימא פליגא אדר' יהודה בריה דרבי חייא שאני צילצול קטן דחשיב

רַשִׁ״י לימא פליג דרבא אדר' יהודה דאילו רבי יוחנן פשיטא לן דפליג עליה ואפילו צילצול קטן מכשר דהא עלה קמהדר ופליג אלא דרבא דאיתמר (עלה) בעלמא מי לימא פליג אדרבי יהודה דנימא דרבא אפי' צילצול קטן מכשר שלא במקום בגדים

יא ולר' יוחנן מאי איריא גמי לשמועינן צילצול קטן מילתא אגב אורחיה קמ"ל דגמי מסי

רַשִׁ״י ולר' יוחנן דקאמר אפי' צילצול לא חייץ מאי איריא דנקט תנא דמתני' גמי לשמועינן צילצול לא הוי ייתור וכל שכן גמי דגמי מסי רופא המכה ואפ"ה מותר דאין שבות במקדש דכולה מסכתא באיסור שבת איירי ועיקר משום שבות נקט לה ומשנה זו בעירובין וכן כולה הך סוגיא התם היא

יב בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דלמא דרך לבישה בכך

רַשִׁ״י נכנסה לו רוח בבגדו והבדילתו מבשרו בשעת עבודה

יג כינה מהו שתחוץ

יד מתה לא תבעי לך דודאי חייצא חיה מאי מי אמרינן כיון דאתא ואזלא רביתא היא ולא חייצא או דלמא כיון דקפיד עלה חייצא

רַשִׁ״י רביתא היא הרי היא כבשרו כיון דקפיד עלה דברצונו לא תהא בבשרו לא תבעי לך דודאי חייצי כדמפרש טעמא כיון דבעבודות לילה חייצין דהא לא מצוה הוה דניהוי כגופיה משום חביבותא דמצות

טו עפר מהו שיחוץ עפר ודאי חייץ אלא אבק עפר מהו

רַשִׁ״י אבק עפר דק ואינו מרגיש בו

טז בית השחי מהו שיחוץ על בשרו בעינן והא ליכא או דלמא דרך לבישה בכך

רַשִׁ״י בית השחי מהו שיחוץ אויר בית השחי כגון בתי זרועותיו של חלוקו שהוא רחב ואינו נוגע בבית השחי מהו שיחוץ וצריך שיהו בתי זרועותיו דחוקים ונוגעין בבשר

יז הכניס ידו לתוך חיקו מהו גופו מי חייץ או לא

רַשִׁ״י גופו ידו שהיא גופו

יח נימא מהו שתחוץ נימא ודאי חייצא אלא נימא מדולדלת מהו

רַשִׁ״י נימא מדולדלת מן הבגד מגוררין ותחובה בו קצת אלא שנתקה מעיקרא

יט בעי מר בר רב אשי יצא שערו בבגדו מהו שערו כגופו דמי או לאו כגופו דמי

רַשִׁ״י יצא שערו מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו מהו את"ל ידו לא חייצא שערו מאי שערו של כהן גדול שהיה נראה בין ציץ שעל מצחו למצנפת שבגובה ראשו

כ בעי רבי זירא תפילין מהו שיחוצו אליבא דמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא לא תבעי לך כיון דלילה חייצי יום נמי חייצי כי תיבעי לך למ"ד לילה זמן תפילין מאי מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ

רַשִׁ״י מהו שיחוצו למיהוי ייתור בגדים אליבא דמ"ד בפרק בתרא דעירובין (דף צו.) ובהקומץ רבה (מנחות לו: ) דיום נמי חייצי דאל"כ מצינו עבודות לילה חמיר מעבודות יום והן קלים מהן

כא איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי א"ל תלמוד ערוך הוא בידינו תפילין חוצצות

כב מיתיבי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן פטורין מן התפלה ומן התפילין מאי לאו אם הניחן אינן חוצצות לא אם הניחן חוצצות

רַשִׁ״י ולוים בדוכנן לשיר ישראל במעמדן על כל משמר ומשמר היה מעמד של ישראל בירושלים שבאין ועומדין בעזרה בשעת התמיד והן שלוחי כל ישראל לעמוד על קרבנן דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו שתהא שמירתכם עליו בשעת הקרבתו במסכת תענית (דף כו.) פטורין מן התפלה (שאין יכולין לכוין) ומן התפילין דקיימא לן (סוכה דף כה.) העוסק במצוה פטור מן המצוה דלא מיתני ליה אסורין שאין יכול לשנות בהן איסור

כג א"ה פטורים אסורים מיבעי ליה כיון דאיכא לוים וישראל דלא מתנו ליה אסור משום הכי תנא פטורין

כד והתניא אם הניחן אינן חוצצות לא קשיא הא דיד הא דראש

רַשִׁ״י דיד חוצצות דהוא בין בגד לבשר דראש אין חוצצות כדמפרש ואזיל

כה מאי שנא דיד דכתיב (ויקרא ו, ג) ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו דראש נמי כתיב (שמות כט, ו) ושמת המצנפת על ראשו

כו תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת

מְפָרְשִׁים

תּוֹסָפוֹת

א כורך עליה גמי במקדש אבל לא במדינה פי' בקונט' גמי מרפא ואסור משום שחיקת סמנים ונראה לפרש גזירה אטו להוציא דם וכן בכל הנהו (דעירובין (דף קג.) יש לפרש טעמא) דאסירי במדינה משום איסורא דקתני בתר הכי כאן וכאן אסור ומיהו בירושלמי משמע דטעמא משום שחיקת סמנין דמסיק פרק כל כתבי הקודש גבי רבי שלקה באצבעו בשבת ונתן עליה ספוג יבש וקשר עליה גמי מבחוץ וקאמר התם דלמדנו דספוג אינו מרפא אלא משמר גמי לפי שהוא מן המוכן ובסמוך נמי קאמר קא משמע לן דגמי מסי משמע דהיינו טעמא דאבל לא במדינה

ב מאי איריא גמי לשמועינן צילצול קטן תימה הא איצטריך לאשמועינן גמי משום אבל לא במדינה דטעמא דשחיקת סמנים לא שייך בצילצול דהא לא מסי וי"ל דמ"מ הוה ליה לאשמועינן צילצול דהוי חידוש גדול יותר דלא הוי ייתור בגדים מלאשמועינן איסור של גמי במדינה ומשני דקמ"ל דגמי מסי משום לשון חכמים מרפא

ג תפלין מהו שיחוצו פירש בקונטרס למיהוי ייתור בגדים ואי אפשר לומר כן דהא קאמר לימוד ערוך דתפילין חוצצות ובשל יד איירי דבשל ראש הא אמרינן בסמוך דאין חוצצות ואי משום ייתור בגדים אפי' דראש נמי ומיהו למאן דאמר לעיל לא אמרו ייתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים לא ניחא דשל יד הוי במקום בגדים ולא של ראש ומשום חציצה ממש נראה טפי כדדריש בסמוך על בשרו שלא יהא דבר חוצץ מיהו הא דתניא אינן חוצצות ואוקמינן לה בשל ראש לא הוי שום חידוש שלא יהא חציצה כי אם שאינן [משום] ייתור בגדים אם לא דתאמר דקמ"ל דשערו היה נראה א"נ קמ"ל דלא חציצי תחת פתילי הציץ

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה