א
בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל־מִשְׁכְּבֵהּ בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר׃
רַשִׁ״י
באדין חלמא כתב. אז (החלום כתב) וראשי הדברים אמר:
אִבְּן עֶזְרָא
בשנת חדה לבלשצר - עתה אחל לפרש הנבואות. ריש מלין אמר - אמר יפת: ראשי דברים דבר ולא כל דברים. ולפי דעתי: ככה ראשית דברי דניאל.
מְצוּדַת דָּוִד
בשנת. בשנה האחת לבלשאצר: חלם. ראה דניאל חלום: וחזוי ראשה. בהיותו ישן על משכבו והוא כפל ענין במ״ש כי החלום באה במראות המוח שבראש: באדין. אז כתב לעצמו לזכרון את כל דברי החלום אבל לזולתו אמר רק ראשית הדברים ולא כולם:
ב
עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם־לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא׃
רַשִׁ״י
וארו. והנה: ארבע רוחי שמיא מגיחין וגו'. ד' רוחות נושבות באות מד' רוחות העולם ונלחמות עם הים הגדול וסוערות אותו:
אִבְּן עֶזְרָא
ענה, עם ליליא - בחזון הלילה. וארו - כמו: ואלו. ויש אומרים: כי כמוהו וידע אלמנותיו שהוא ארמנותיו. מגיחין - כמו: יגיח ירדן. לימא רבא - לים הגדול.
מְצוּדַת דָּוִד
ענה. הרים קול ואמר ולא ספר הכל כ״א ראש מלין אמר לבני דורו: חזה. רואה הייתי במראה עם שינת הלילה ר״ל בעת השינה: וארו. ר״ל והנה בארבע רוחות השמים מנשבות רוחות ויוצאות ממקומן אל הים הגדול:
מְצוּדַת צִיּוֹן
וארו. כמו ואלו ר״ל והנה: מגיחן. ענין יציאה כמו גוחי מבטן (תהלים כב):
ג
וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן־יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן־דָּא׃
רַשִׁ״י
וארבע חיון. וד' חיות: שנין דא מן דא. משונות זו מזו:
מְצוּדַת דָּוִד
וארבע חיון. ארבע חיות גדולות עולות מן הים והיו משונים במראיהם זה מזה:
ד
קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי־נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי־מְּרִיטוּ גַפַּיהּ וּנְטִילַת מִן־אַרְעָא וְעַל־רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ׃
רַשִׁ״י
קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה. היא כאריה ולה כנפי נשר זו היא מלכות בבל שהיתה מושלת באותה שעה וכך ראה אותה ירמיה שנאמר עלה אריה מסבכו (ירמיהו ה׳:ו׳) ואומר הנה כאשר ידאה וגו' (שם מח): עד די מריטו גפה. נמרטו כנפיה זו היא רמז למפלתה: ונטילת מן ארעא. ל' נסתלק מן הארץ רמז שתבטל המלכות מן הארץ: ולבב אנש. ל' חלשות כמו ידעו הגוים אנוש המה סלה:
אִבְּן עֶזְרָא
קדמיתא - הראשונה כאריה וכנפי נשר לה, ורואה הייתי מרטו כנפיה ונשאוה מן הארץ, ועל רגלים כאנוש הוצבה, ולב אנוש נתן לה.
מְצוּדַת דָּוִד
קדמיתא. הראשונה תארה כאריה ולה כנפים כשל נשר: חזה. רואה הייתי עומדת על עמדה עד אשר נתלשו כנפיה ונשאת מן הארץ ממקום איתן וחוזק מעמדה בעזר טיסת כנפיה שהנה להועיל לבל תפול: ועל רגלין. ועמדה על רגליה לבד כבן אדם כי מעתה לא היה לה עוד עזר מטסת הכנפים לעמוד בחוזק רב: ולבב. ונתן לה לבב בן אדם שאין לו לב אמיץ כלב האריה והוא מרמז על בבל שנאמר בנ״נ עלה אריה מסובכו (ירמיהו ד׳:ז׳) ואף עליו נאמר הנשר הגדול (יחזקאל י״ז:ג׳) וסופה עדי אובד:
ה
וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר־חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שניה [שִׁנַּהּ] וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא׃
רַשִׁ״י
אחרי. אחרת: תנינה. שעלתה שניה מן הים: דמיה לדוב. זה רמז למלכות פרס שתמלך אחר בבל שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים בבשר כדוב: דמיה לדוב. לדב כתיב כמו דיבא תרגום של זאב שאף זאב נקראת מלכות פרס שנא' ע"כ הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם: ולשטר חד הקימת. ולצד א' עמדה רמז לשיפסוק מלכות בבל תמתין פרס שנה אחת שתמלך מדי: ותלת עלעין בפומיה. שלש צלעות רבותינו פירשו ג' מדינות היו תמיד מורדות בה ומשלימות עמה פעמים בולעתן ופעמים פולטתן זהו בפומה בין שניה פעמים חוץ לשניה פעמים לתוכן ואני אומר תלת עלעין שלשה מלכים שיעמדו לפרס כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית: בשר שגיא. בשר הרבה:
אִבְּן עֶזְרָא
וארו - והנה חיה אחרת שנייה דומה לדוב ולצד אחד הוקמה, וג' צלעות בפיה בין שיניה, וכן אמרין לה קומי אכולי בשר רב.
מְצוּדַת דָּוִד
וארו. והנה חיה אחרת שניה לה דמתה לדוב וזמן מה הועמדה לצד אחד ושלשה צלעות בפיה בין שניה וכן אמרו לה קומי אכלי בשר הרבה והוא מרמז על מלכות פרס שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים בבשר כדוב ומה שהקימת לסטר חד הוא לרמז שלא תמשול בממשל רב מיד אחר מפלת בבל ורק בארצה תמשול משך השנה אשר משלה מדי אחר בבל וקודם לה ותלת עלעין ירמז על שלשת המלכים אשר תעמיד והם כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית ובשר שגיא ירמוז על רב העושר כמ״ש בכורש ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים (ישעיהו מ״ה:ג׳):
ו
בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי־עוֹף עַל־גביה [גַּבַּהּ] וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ׃
רַשִׁ״י
גפין ארבע וגו'. וארבעה ראשין הם ד' מושלים שחלק להם אלכסנדרוס מוקדון במותו את מלכותו כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון שהחיה הזאת השלישית היא מלכות אנטיוכוס ונקרא נמר על שם שהיתה גוזרת גזרות על ישראל מנומרות ומשונות זו מזו: ושלטן יהב לה. וממשלה נתנה לה:
אִבְּן עֶזְרָא
באתר - אחר כן ראיתי והנה אחרת כנמר ולה כנפים ארבע ככנפי עוף. על גפה - כמו: על גפי מרומי קרת וד' ראשים לחיה הזאת, ושלטון נתן לה.
מְצוּדַת דָּוִד
באתר. אחר זה רואה הייתו והנה אחרת עולה כנמר ועל גופה ארבע כנפים כשל עוף וארבע ראשים היו לחיה ההיא וממשלה ניתן לה והוא מרמז על מלכות יון ע״ש שגזרו גזרות על ישראל משונות זה מזה כנמר הזה המנומר בחברבורות וגפין ארבע וארבעה ראשין ירמז שאחרי מות אלכסנדרוס מלך מוקדון מלך יון נחלקה מלכותו לארבע מלכיות והם רומא ומצרים וא״י ופרס:
ז
בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רביעיה [רְבִיעָאָה] דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא וְשִׁנַּיִן דִּי־פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא ברגליה [בְּרַגְלַהּ] רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן־כָּל־חֵיוָתָא דִּי קָדָמַיהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ׃
רַשִׁ״י
בחזוי ליליא. בלילה אחרת, השלש הראשונות ראה בלילה אחת, וזו בלילה אחרת על שם שהיא שקולה כנגד שלשתן בויקרא רבה: ושנין די פרזל לה. שיני ברזל לה: ומדקה. מדיקה ושוחקת הדק: ושארא. מותר אכילתה: וקרנין עשר. עשר קרנות זו פי' לו המלאך שהם עשרה מלכים שיעמדו לרומי קודם לאספסיינוס שחרב את הבית:
אִבְּן עֶזְרָא
באתר - אחר כן רואה הייתי במראות הלילה והנה חיה רביעית נוראה ואיומה ותקיפא מאד, ושיני ברזל לה גדולות אוכלת ומדקה והנשאר ברגליה רמסה, והיא משונה מכל החיות הראשונות וקרנות עשר לה.
מְצוּדַת דָּוִד
באתר. אחר זה רואה הייתי במראה שינת הלילה והנה עולה חיה הרביעי׳ נוראה ובעלת אימה ולה חוזק יתירה ומרובה ולה שינים של ברזל והמה גדולות ואכלה ושחקה הדק והנשאר רמסה ודרכה ברגלה: והיא משניה. היתה משונה מן כל החיות אשר עלו לפניה ועל כי לא מצא לה דמיון בכל החיות שבעולם לזה לא אמר למה היתה דומה כמו שאמר בשלש הראשונות ואך אמר שהיתה משונה מהן: וקרנין. והיה לה עשר קרנות בראשה:
ח
מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת ביניהון [בֵּינֵיהֵן] וּתְלָת מִן־קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אתעקרו [אֶתְעֲקַרָה] מִן־קדמיה [קֳדָמַהּ] וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא־דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן׃
רַשִׁ״י
ואלו. כמו וארו לשון הנה: ממלל רברבן. דברי גאוה, הוא טיטוס שאחז"ל שחרף וגדף ונכנס להיכל בעזות פנים:
אִבְּן עֶזְרָא
משתכל - מגזרת שכל משתכל ומתבונן בקרנות והנה קרן אחת קטנה עלתה ביניהם וג' קרנות מהראשונות נעקרו מלפניה, והנה עינים כעיני אנוש בקרן הזאת ופה מדברת גדולות.
מְצוּדַת דָּוִד
משתכל. מתבונן הייתי בהקרנות והנה קרן אחרת קטנה עלה ביניהם וג׳ מן הקרנות הראשונות נעקרו מלפניה: ואלו. והנה עינים כעיני אדם היה בקרן זה ואף פה מדבר דברים גדולים ונפלאים והוא מרמז על מלכות ישמעאל החזקה עד למאוד ומושלת זמן רב ומעבדת בפרך וקרנין עשר ירמוז כי תשפוט מלכות ישמעאל ברוב הישוב ובהם עשר מלכיות אדירים והם בראשן ואצפהן וחלימן ומיכה ומצרים ואפריקי ומלכות ישמעאל שוכני אוהלים ופלשתים ואלברבר וכוש וקרן זעירה ירמוז על הדבר העתיד להיות סמוך לביאת הגואל כי תצא עם ממזרח ותשוב לתורת ישמעאל ותשחית מהם שלש מלכיות והמלך מהעם הבא ממזרח יהיה חכם ונבון ומדבר נפלאות מול המקום:
ט
חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי־נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק׃
רַשִׁ״י
די כרסון רמיו. כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט אחד לדין וא' לצדקה לישראל: ועתיק יומין יתיב. הקב"ה יושב למשפט על המלכות הזו ועל שלפניה שהכעיסו לפניו והציקו לבניו: כתלג חיור. ללבן עונות עמו: ושער ראשה כעמר נקא. מנקה עצמו מזכיות שיש לעכו"ם לפניו ומשלם להם כל שכרם בעולם הזה בויקרא רבה:
אִבְּן עֶזְרָא
חזה - רואה הייתי עד שהכסאות הושלכו וקדמון ימים ישב לבושו כשלג לבן ושער ראשו כצמר נקי, כסאותיו שביבי אש גלגליו אש בוערה.
מְצוּדַת דָּוִד
חזה. רואה הייתי כל זאת עד אשר הושלך והושם כסא וזקן מיושן בימים ישב על הכסא ולבושו היה לבן כשלג ושער ראשו היה כצמר נקי: כרסיה. כסא היה ניצוצות של אש גלגלי הכסא היה אש בוער:
י
נְהַר דִּי־נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן־קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אלפים [אַלְפִין] יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רבון [רִבְבָן] קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ׃
רַשִׁ״י
די נור. של אש: נור דלק. אש בוערה: נגד ונפק. מושך ויצא: ישמשוניה. לעתיק יומין: דינא יתיב. המשפט נתישב לפניו: וספרין פתיחו. הספרים נפתחו ספרי העבירות והרעות שעשו:
אִבְּן עֶזְרָא
נהר אש - יש אומרים: נהור אש והוא הנכון בעיני. נגיד - נמשך ויוצא מלפניו, אלף אלפין ישרתוהו ורבי רבבות לפניו יעמדו למשפט והספרים נפתחו.
מְצוּדַת דָּוִד
נהר. נחל של אש היה נמשך ויוצא מלפניו אלף פעם אלף ישרתו אותו ורבוא פעם רבוא יעמדו לפניו: דינא. עדת המשפט היה יושב ולפניהם ספרים פתוחים וזהו כי ראה את השכינה בדמות זקן להורות שהוא מלא רחמים ולבושיה כתלג לרמז כי ילבין עון עמו ושער ראשה כעמר נקי לרמז שינקה אותם מפשעם והב״ד של מעלה ישבו למשפט ולפניהם ספרי הזכרונות ממעשה בני אדם:
יא
חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן־קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָה חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא׃
רַשִׁ״י
מן קל מליא. מקול הדברים הגבוהים שהקרן מדברת עלתה חמתו של עתיק יומין: עד דקטלת חיותא והובד גשמה. אבד גופה: ליקדת אשא. ללבת אש הוא אשו של יעקב והיה בית יעקב אש וגו' (עובדיה א׳:י״ח):
אִבְּן עֶזְרָא
חזה - רואה הייתי אז מן קול מלות גדולות שהקרן ממללת, רואה הייתי עד נהרגה החיה ואבדה גופתה ונתנה למוקד אש, ושאר החיות הסירו מלכותם ואורך בחיים נתן להם עד זמן מועד.
מְצוּדַת דָּוִד
חזה. רואה הייתי אז מחמת קול דברי הגדולות אשר דברה הקרן הקטנה: חזה. רואה הייתי עד אשר בעבור זה נהרגה החיה ונאבד גופה ונתנה לשריפת אש:
יב
וּשְׁאָר חֵיוָתָא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן עַד־זְמַן וְעִדָּן׃
רַשִׁ״י
ושאר חיותא העדיו שלטנהון. ולשאר המלכיות הסירו מן השמים ממשלתהון: וארכה בחיין יהיבת להון. וזמן נתן להם בחיים עד יום מועד לעתיד לבא מלחמות גוג ומגוג: ארכה. המתנה:
מְצוּדַת דָּוִד
ושאר חיותא. ושאר החיות הם שלש הראשונות: העדיו. הוסר ממשלתם והמתנת זמן להשאר בחיים ניתן להם עד זמן ועדן ור״ל עד עת קבוע וירמז אשר בעבור דברי מלך המזרח יאבד המקום כל מלכות ישמעאל ושאר מלכיות העכו״ם יוסר ממשלתם כ״א בזמנו אבל ישארו בחיים עד בואם למלחמה עם גוג מלך המגוג ואז יפלו בנופלים:
יג
חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם־עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד־עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי׃
רַשִׁ״י
כבר אנש אתה. הוא מלך המשיח: ועד עתיק יומיא. שהיה יושב במשפט ודן את האומות: מטה. הגיע:
אִבְּן עֶזְרָא
חזה - רואה הייתי במראות הלילה והנה עם ענני השמים כבן אנוש היה בא, ועד קדמון ימים הגיע ולפניו הקריבוהו.
מְצוּדַת דָּוִד
חזה. רואה הייתי במראות שינת הלילה והנה עם ענני השמים היה בא כדמות בן אדם ועל מלך המשיח ירמז: ועד עתיק. והגיע עד הזקן המיושן בימים והקריבו אותו לפניו:
יד
וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי־לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי־לָא תִתְחַבַּל׃
רַשִׁ״י
וליה יהיב שלטן. ולאותו בן אדם נתן ממשלת האומות דימה כחיות וישראל דימה כבן אדם על שהם ענותנים ותמימים: די לא יעדה. לא יסור:
אִבְּן עֶזְרָא
וליה - ולו נתן שלטון ויקר ומלכות וכל העמים אומות ולשונות יעבדוהו, שלטונו שלטון עולם לא יעבור ומלכותו לא תשחת, והנה ראינו כי המלאך לא פירש לו רק חיה הרביעית והיה כן, כי שלש החיות הראשונות יוכל המשכיל לדעתם מנבואת דניאל האחרונות. והנה יש לך לדעת שהטעם ארבע חיות, בעבור כי הארבע מלכיות היו בפאות שונות ולא ידעתי טעם הים הגדול, כי כולם ביבשה היו אולי שנפש החיה הרומשת בים הגדול גדולה מנפש החיה ההוה ביבשה, וזאת הנבואה במות אויל מרודך ותחלת בלשצר, והנה האריה מלכות כשדים. והגאון רב סעדיה אמר: כי זאת המראה על דבר עבר והוא דבר נבוכדנצר ולבב אנוש יהב לה ששב לדעתו זהו ומנדעי יתוב עלי. וזה איננו נכון בעיני, כי מה טעם לראות מה שעבר ומה תועלת להזכירו וזה הפירוש, הראשונה כאריה והוא נבוכדנצר. וגפין דנשר - בנו אויל מרודך ובן בנו בלשצר שנהרג. ונטלת מן ארעא - וכבר נשאוה אז מרטו הכנף ובלשון הקדש רבים. וטעם ועל רגלין כאנש הקימת ולבב אנש, שלב האריה גדול מלב האדם והנה טעם שהיו כשדים בתחילה טורפים כאריה ובהרוג מלכם שפלו כשדים וקנו לב והיה כשאר כל האדם. ויפת אמר: כי טעם כאנש הקימת, שיראו קלונה כל העולם. ויפה פירש. והחיה השנית מלכות פרס שהשחיתה מלכות כשדים והיא הנמשלת לכסף בחלום נבוכדנצר וטעם ולשטר חד כי בצד אחד ממלכות כשדים הרג כורש ודריוש ג' ערים גדולות, גם ראיתי זה כתוב בספר מלכי פרס זה ארבעים שנה ושכחתי שמות הערים וזהו קומי אכולי בשר שגיא ממלכות כשדים. ורב סעדיה הגאון אמר: כי זה רמז לאחשורוש שכתב ספרים להשמיד ישראל הנקראים עם רב ועצום. ומה טעם לפירוש הזה, כי אחשורוש לא תפס מלכות כשדים בתחילה, והחיה השלישית נמשלת לנמר היא מלכות יון ותחלת מלכות אלכסנדרוס שהיה מלך עליהם, והיא הנמשלת לנבוכדנצר לנחשת, ושם כתוב: די תשלט בכל ארעא, וכן כתוב בנבואה ושולטן יהיב לה וזה שאמר: וארבעה גפין הם, ארבעה המלכים שמלכו על מלכות אלכסנדרוס וזה דבר ידוע וככה אמר: ותעלינה חזות ארבע תחתיה. וכתוב שם לארבע רוחות השמים, כאשר אמר: ארבעה ראשים לחיותא ושם אפרשנו, והחיה הרביעית הנראה הוא מלכות ישמעאל, היא הנמשלת בחלום נבוכדנצר לברזל ובנבואה כתוב ושינין די פרזל לה ולא הזכיר זאת הרביעית בנבואה השנית ולא ברביעית, רק בנבואה הזאת פירש דבריה עד בוא הגואל. ובנבואה השנית פירש דבר החיה השלישית והשלים כל דבריה עד בוא הגואל, כי בימי אלה שתי המלכיות יבא כאשר הזכיר בחלום: וביומיהון די מלכיא אינון. וטעם וקרנין עשר - שפשטה מלכות ישמעאל ברוב הישוב ואלה הם הקרנות מלכות בראסן ומלכות אצפהן ומלכות אלימן היא שבא, ומלכות מיכא היא מישא לדעת הגאון רב סעדיה. ומלכות מצרים ומלכות אפריקי ומלכות ישמעאל השוכנים באהלים במזרח ובמערב ומלכות פלשתים הם אלמראבטון, ומלכות אלברבר והם מבני חם והם לבנים, ומלכות הכושים והם מלכים רבים, וכל אלה תורה אחת להם ודבר הקרן הקטנה עודנו עתיד, כי זה יהיה קרוב מביאת הגואל כאשר אפרש וזאת הקרן עם יצא ממזרח שישוב לתורת אלה הקרנות והשחית ג' מלכיות וזה המלך יהיה חכם ומדבר גדולות, אז יושלכו כסאות כל מלכי עכו"ם וזה יהיה בעמוד מיכאל שר הגדול כאשר יפרש והוא עתיק יומין, והיה רואה אותו במראות הנבואה שהיה זקן. כרסיה - הוא כסאו. וגלגלוהי - הם הגלגלים ומרוב מרוצתם יצאו שביבי אש על כי גלגל האש תחת גלגל הלבנה בראיות גמורות, ולא תתמה בעבור אלף אלפין ישמשוניה, כי הכל במצות השם הנכבד העליון הלא תראה כי מיכאל נקרא השר הגדול והנה תחתיו משרתים והם צבא השמים שהם צבא השם, וכן כתוב: אני שר צבא השם, שהשם הנורא נסמך אל צבאות שהם עומדות תמיד ואינם כלות כאשר פירשתי בספר השם הנכבד. ועוד אגלה קצת סוד המלאכים הקדושים לאשר יבינו והנה ראה כי השם יעשה משפט וישפוט כל הארץ והספרים יהיו פתוחים לפניו כדרך מספרך אשר כתבת ויכתב בספר זכרון לפניו ועם דבר המלאכים אדבר על זה והנה פירש שראה די קטלת חיותא שתאבד כל מלכות ישמעאל, רגע אחד בימים מועטים. וטעם ושאר חיותא העדיו – כי החיות הראשונות סרה ממלכת כל אחת ונשארו הגופות וזאת החיה הרביעית יאבד גופם כלל ולא ישאר שריד ופליט לישמעאל. ויאמר רבי ישועה: כי זה כבר אנש הוא המשיח. ונכון דבר רק הוא עם הקדש שהם ישראל. וליה יהיב - תוכל ללמוד מזה הכתוב כי כל הנעשה בארץ גזירות שמים הם ואמרתי שזה כבר אנש הוא ישראל שהוא שם המין, בעבור שאמר דניאל על עתיק יומיא ודינא יהב לקדישי עליונים. והטעם לעשות נקמה בחיה הרביעית. ומלת אתכרית – אין לה ריע רק בעבור בגו נדנה, שהגוף לרוח כנדן לחרב, כמו: וישב חרבו אל נדנה, והטעם כאילו יצאה מרוב בהלה.
מְצוּדַת דָּוִד
וליה. ונתן לו הממשלה והכבוד והמלוכה וכל העכו״ם יעבדו לו: שלטוניה. ממשלתו תהיה ממשלת עולם אשר לא תסור ומלכותו תהיה נצחי אשר לא תושחת:
מְצוּדַת צִיּוֹן
וליה. ונתן לו הממשלה והכבוד והמלוכה וכל העכו״ם יעבדו לו: נרדפים וכן אדמת עפר (לקמן יב):
טו
אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי׃
רַשִׁ״י
אתכרית רוחי. לשון כי יכרה (שמות כב) ולשון ארמי ועברי שוין בו כלומר נסחה מתוך עומק כרייתה: בגו נדנה. בתוך תיקה נרתק שלו כלומר נבהלה רוחי בתוך הגוף מן החלום הזה:
מְצוּדַת דָּוִד
אתכרית. ואני דניאל נכרתה רוחי בתוך חיקה ר״ל בתוך הגוף כאומר עם כי לא יצאה מ״מ נכרתה במקומה והוא מל׳ גוזמא והפלגה: וחזוי. מראית ראשי הבהיל אותי:
טז
קִרְבֵת עַל־חַד מִן־קָאֲמַיָּא וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא־מִנֵּהּ עַל־כָּל־דְּנָה וַאֲמַר־לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי׃
רַשִׁ״י
קרבת על חד מן קאמיא. קרבתי אצל א' מן העומדים שם לפני עתיק הימים המלאכים נקראו עומדים שנא' (זכריה ג׳:ז׳) בין העומדים האלה מפני שאין להם קפצים: ויציבא אבעא מנה. והאמת שאלתי ממנו:
אִבְּן עֶזְרָא
קרבת - קרבתי אצל אחד מהמלאכים העומדים שם לשרת עתיק יומין וכל זה בחלום. ויציבא אבעא - והדבר נכון בקשתי ממנו. על דנא - על זה שיפרש לי זה החלום ואמר אלה הארבע חיות הם ארבע מלכיות, והוא אמר: מלכין, בעבור כי הבן נחשב כאב כמו מלכות כשדים. ופירוש דבר כבר אנש ויקבלון, בסוף המלכות קדושי עליון וירשו המלכות עד עולם ועד עולם, ושב להזכיר דברי החיה הרביעית והזכיר עתה אשר לא הזכיר בראשונה, כי הקרן הקטנה תעשה מלחמה עם ישראל ותוכל להם והנה פירש לו המלאך כי זה המלך האחרון במלכות ישמעאל ירע רעה גדולה לישראל וזהו ולקדישי עליונין יבלא ויסבר כי ירצה לשנות מועדי ישראל ותורתם ויהיו ישראל בצרה, עד עדן ועדנין ופלג עדן וזה אפרש בפסוק כי למועד מועדים וחצי והתברר מה שאמרתי שאמר המלאך ומלכותא יהיבת לעם קדישי עליונין.
מְצוּדַת דָּוִד
קרבת. קרבתי אל אחד מן העומדים הם מלאכי מעלה שאין בהם ישיבה: ויציבא. בקשתי ממנו פתרון האמת על כל זאת ואמר לי והודיע לי פתרון הדברים והוא כפל ענין במ״ש:
יז
אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא דִּי אִנִּין אַרְבַּע אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן־אַרְעָא׃
מְצוּדַת דָּוִד
אלין. אלה החיות הגדולות אשר המה במספר ארבע הפתרון הוא אשר ארבעה מלכים יעמדו מן הארץ:
יח
וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד־עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא׃
רַשִׁ״י
ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. אלו ישראל שיטלו המלכות מהרביעית:
מְצוּדַת דָּוִד
ויקבלון. אח״ז יקחו המלוכה קדושי עליונים הם ישראל עליונים במעלה: ויחסנון. ינחלו המלוכה עד עולם וחזר ופירש עד עלם עלמיא ור״ל עד עולם ממש כי לפעמים יאמר עולם על זמן ארוך כמו ועבדו לעולם (שמות כא):
יט
אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל־חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי־הֲוָת שָׁנְיָה מִן־כלהון [כָּלְּהֵין] דְּחִילָה יַתִּירָה שניה [שִׁנַּהּ] דִּי־פַרְזֶל וְטִפְרַיהּ דִּי־נְחָשׁ אָכְלָה מַדֲּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַיהּ רָפְסָה׃
רַשִׁ״י
אדין צבית ליצבא. אז חפצתי לעמוד על האמת מן החיה הרביעית: די הות שניה מן. כולהון דחילה יתירה אשר היתה משונה מכולן באימה יתירה:
מְצוּדַת דָּוִד
אדין. אז חפצתי לדעת אמיתת הפתרון על החיה הרביעית אשר היתה משונה בתארה ובמעשיה מן כולן בהשתנות רב: דחילה. נוראה יתירה ומרובה שיניה של ברזל וצפרניה של נחשת ואכלה ושחקה הדק והנשאר רמסה ברגלה:
כ
וְעַל־קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִּי סִלְקַת ונפלו [וּנְפַלָה] מִן־קדמיה [קֳדָמַהּ] תְּלָת וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וְפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן וְחֶזְוַהּ רַב מִן־חַבְרָתַהּ׃
רַשִׁ״י
ונפלה מן. קדמה תלת ונפלו מפניה שלש מן הראשונו': וקרנא דכן ועינין לה. והקרן אשר כזאת ועינים לה ככתוב למעלה:
מְצוּדַת דָּוִד
ועל קרניא. גם חפצתי לדעת אמיתת הפתרון על עשרת הקרנים אשר בראשה והקרן האחרת הקטנה אשר עלתה ונפלו שלשה מלפניה: וקרנא. ופתרון הקרן התמוה הזאת אשר עינים לה ופה המדבר גדולות ונפלאות ומראה גדול בתמהון מן חברותיה:
כא
חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָה קְרָב עִם־קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן׃
רַשִׁ״י
חזה הוית. בחלומי הראשון שספרתי למעלה: עם קדישין. עם ישראל:
מְצוּדַת דָּוִד
חזה. גם חפצתי לדעת פתרון מה שרואה הייתי אשר הקרן הזאת עשתה מלחמה עם ישראל הקדושים ויכלה להם ונצחם:
כב
עַד דִּי־אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין׃
רַשִׁ״י
ודינא יהיב לקדישי עליונין. ונקמה נתן להם ממנה:
מְצוּדַת דָּוִד
עד די אתה. עד אשר בא הזקן המיושן בימים ונתן משפט לקדישי עליונים ר״ל שפט משפט ישראל מיד קרן הזאת: וזמנא. והגיע העת ונחלו ישראל הקדושים את המלוכה ור״ל כל הדברים האלה חפצתי לדעת פתרונם:
כג
כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רביעיא [רְבִיעָאָה] תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן־כָּל־מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל־אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ׃
רַשִׁ״י
כן אמר. כה ענני המלאך הפותר לי את החלום:
מְצוּדַת דָּוִד
כן אמר. כן השיב לי המלאך החיה הרביעית תרמז כי מלכות רביעית תהיה בארץ אשר תהיה משונה מאד מכל המלכיות ותחריב כל הארץ ותדוש אותה ותשחק אותה הדק:
כד
וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָה עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן־קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל׃
רַשִׁ״י
וקרניא עשר. וקרנים י' אשר ראיתי לה זה פתרונו: מנה מלכותא. מאותה המלכות: ואחרין יקום אחריהון. והאחרון יקום אחריהן הוא טיטוס:
מְצוּדַת דָּוִד
וקרניא. עשרת הקרנים ירמזו אשר מן המלכות ההיא יעמדו עשר מלכים ר״ל במלכות ישמעאל יהיו עשר מלכיות הם הנזכרים למעלה: ואחרן. הקרן הזעירה יורה אשר המלך אשר יעמוד אחריהם והוא יהיה משונה מן הראשונים וישפיל מהם שלשה מלכים:
כה
וּמִלִּין לְצַד עליא [עִלָּאָה] יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד־עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן׃
רַשִׁ״י
לצד עלאה. כלפי מעלה: ולקדישי עליונין יבלא. ולישראל יטריח ויציק: ויסבר להשניא זמנין ודת. ידמה בלבו להעבירם על כל מועדיהם ודתיהם: עד עידן ועידנין ופלג עידן. קץ סתום הוא זה כאשר נאמר לדניאל סתום הדברים וחתום ודרשוהו הראשונים איש לפי דעתו וכלו הקצים ויש לנו לפותרו עוד כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול"ה שנים האמור בסוף הספר אשרי המחכה וגו' ופי' המועד עד עת שני עתים וחצי עת ואמר שהעתים הם ד' מאות ופ' שמיום צאתם ממצרים עד שנבנה הבית, וד' מאות ועשר ימי מקדש ראשון הרי תת"ץ ועוד חצי העת הזה תמ"ה הרי אל"ף של"ה את אלה חשוב מעת הוסר התמיד עד שוב זבח התמיד אל מקומו והוא הוסר שש שנים לפני החורבן ויש קצת ראיה בספר זה, ועוד יש מביאין ראיה לחשבון זה הסתר אסתיר פני הסתר אסתיר בגי' אלף ושל"ה:
מְצוּדַת דָּוִד
ומלין. והוא ידבר דברי חרוף מול העליון ואת ישראל קדישי עליונים ישחית כי רוב בני הגולה המה במלכות ישמעאל: ויסבר. ויחשב לשנות מישראל זמן המועדים ומשפט התורה ויהיו מסורים בידו עד עת וחוזר ומפרש כמה היא העת ואמר שהעת יהיה עדן ועדנין ופלג עדן ר״ל שתי שנים וחצי שנה יהיו מסורים בידו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יבלא. מל׳ בליה והפסד: ויסבר. ענין מחשבה ובדרז״ל סברוהו רבנן: עדן. כן התרגום של עת ושל שנה:
כו
וְדִינָא יִתִּב וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד־סוֹפָא׃
רַשִׁ״י
ודינא יתב. והדין נתישב לפני המקום: ושלטנה יהעדון. ושולטנו וממשלת של אותו המלכות יסירו מן השמים:
מְצוּדַת דָּוִד
ודינא. ואח״ז ישב עדת המשפט ויסירו ממשלתו להשמידו ולהאבידו עד סופו ותכליתו:
כז
וּמַלְכוּתָה וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל־שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן׃
רַשִׁ״י
וישתמעון. יהיו נשמעים למצותו לעשותו:
מְצוּדַת דָּוִד
ומלכותא. והמלכות והממשלה והגדולה של מלכיות העכו״ם אשר תחת כל השמים יהיה נתון לעם קדושי עליונים והם ישראל: מלכותה. מלכותו תהיה מלכות עולם וכל המושלים יעבדו אותו ואליו ישמעו לכל אשר יצום:
כח
עַד־כָּה סוֹפָא דִי־מִלְּתָא אֲנָה דָנִיֵּאל שַׂגִּיא רַעְיוֹנַי יְבַהֲלֻנַּנִי וְזִיוַי יִשְׁתַּנּוֹן עֲלַי וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת׃
רַשִׁ״י
עד כה. עד כאן: שגיא רעיוני יבהלונני. הרבה היו מחשבותי מבהלות אותי: וזיוי ישתנון. מראית יופי ותארי נשתנו: בלבי נטרת. בלבי צפנתי:
מְצוּדַת דָּוִד
עד כה. עד הנה סוף של דבר החזון: אנה. אני דניאל הרבה מאוד הבהילו אותי מחשבותי וזוהר פני נשתנה עלי והדבר ההיא שמרתי בלבי כי לא אמר לבני דורו כ״א ראשית הדברים ולא כולם וכמ״ש למעלה ראש מלין אמר:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.