א
בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְאשַׁצַּר הַמֶּלֶךְ חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי אֲנִי דָנִיֵּאל אַחֲרֵי הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה׃
רַשִׁ״י
בשנת שלש. אחרי המראה הראשון אחר שנראה אלי בתחילה החלום האמור למעלה שנראה לו בשנת אחד לבלשצר:
אִבְּן עֶזְרָא
הנבואה השנית: בשנת, אחרי הנראה - אשר נראה כמו העיר ההוללה ההלכוא אתך.
ב
וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַיְהִי בִּרְאֹתִי וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל־אוּבַל אוּלָי׃
רַשִׁ״י
על אובל אולי. על הנהר ששמו אולי:
אִבְּן עֶזְרָא
ואראה - אמר יפת: כי היה רואה במראות הנבואה שהיה בשושן הבירה שהוא מלכות פרס, כי משם יצא משחית מלכות בלשצר וכאילו היה על נהר אולי כמו יחזקאל על נהר כבר, ואובל כמו כמו יובל ועל יובל ישלח שרשיו, כערבים על יבלי מים. והאל"ף תחת יו"ד, כי ישי כמו אישי גם באל"ף כתוב ויו"ד תתימרו כאל"ף יתאמרו והוצרך לפרש ככה, כי דניאל בבבל היה כאשר נהרג בלשצר המלך. ויפת אמר: מנהג המראה לאמר והנה רק יתכן שהלך דניאל אל עילם, ושב באותה שנה אל בבל.
מְצוּדַת דָּוִד
ויהי בראותי. בעת שראיתי החזון ההוא הייתי אז בשושן וכו׳: ואראה בחזון. ראיתי במראה הנבואה כאילו הייתי עומד אצל נהר אולי:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הבירה. ענין ארמון וכן לא לאדם הבירה (שם כט) ור״ל שהיתה מטרפולין מקום הארמונות: אובל. נהר והוא מל׳ יבלי מים (ישעיהו ל׳:כ״ה) ובא האל״ף במקום היו״ד כמו ישי ואישי (דה״א ב): אולי. כן שם הנהר:
ג
וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל וְלוֹ קְרָנָיִם וְהַקְּרָנַיִם גְּבֹהוֹת וְהָאַחַת גְּבֹהָה מִן־הַשֵּׁנִית וְהַגְּבֹהָה עֹלָה בָּאַחֲרֹנָה׃
רַשִׁ״י
ולו קרנים. רמז למלכות פרס ומדי: והאחת גבוהה מן השנית. רמז למלכות פרס שגדולה ממלכות מדי שמלכות מדי לא היתה אלא שנה אחת שנא' (לקמן ט') בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי, ושנינו בסדר עולם לא מצינו שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד: והגבוהה עולה באחרונה. רמז הוא שתקדים מלכות מדי למלכות פרס:
אִבְּן עֶזְרָא
ואשא, איל אחד - זאת מלכות פרס. ולו קרנים - מדי ופרס גוים עצומים הם. והאחת גבוהה - שמלכות פרס גדולה ממלכות מדי, או בעבור כורש מלך פרס שהיה גדול מדריוש הזקן המדי, כי במות דריוש שבה בבל אל כורש וכן: אמר כורש מלך בבל ולא מלך דריוש הזקן, רק שנה אחת ועל שניהם אמר הכתוב מטעם כורש ודריוש ועוד אפרש זה.
ד
רָאִיתִי אֶת־הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל־חַיּוֹת לֹא־יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל׃
אִבְּן עֶזְרָא
ראיתי - מנגח. שלש פאות מערב וצפון ודרום ונקרא המערב ימה, בעבור הים הגדול שהוא בארץ ישראל בפאת מערב, כי כנגד ארץ ישראל ידבר וזה האיל מנגח לפניו גם מימינו, גם לשמאלו ולא לאחריו, כי ממזרח בא וכתוב קורא ממזרח עיט. וכל חיות - אינם החיות הנזכרות בפרשה הראשונה, רק כל מלכים שמצא בדרך בואו.
מְצוּדַת דָּוִד
ימה. בפאת המערב וכו׳: ואין מציל. לא היה כח ביד מי להציל מה מידו: והגדיל. נעשה גדול וחזק:
ה
וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר־הָעִזִּים בָּא מִן־הַמַּעֲרָב עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וְהַצָּפִיר קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו׃
רַשִׁ״י
הייתי מבין. הייתי מסתכל בו: צפיר. שעיר: ואין נוגע בארץ. דומה היה כמדלג באויר: קרן חזות. קרן גדול למראה העין:
אִבְּן עֶזְרָא
ואני, צפיר העזים - זהו אלכסנדרוס מוקדון וכך פירש המלאך, והוא בא מפאת מערב כי הוא היה מלך הערב ושם נולד ופירוש ואין נוגע בארץ, כאילו היה עף באויר במרוצה ומרוב מרוצתו לא היה נראה שהוא נוגע בארץ. והצפיר - שעיר עזים ככה כתוב וצפירי עזים, בספר עזרא. קרן חזות - מסובך וככה פירש המלאך שהוא המלך הראשון שהרג את ארתחששתא לשון כשדים הוא. ועוד אפרש.
מְצוּדַת דָּוִד
ואני הייתי מבין. הסתכלתי בו בבינה ובכוונת הלב: על פני וכו׳. ר״ל בעת הלכו ע״פ כל הארץ היה דומה למדלג באויר ואין הוא נוגע בארץ: קרן חזות. קרן גדול המראה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
צפיר. הוא שעיר וכן צפירי חטאת (עזרא ח׳:ל״ה): חזות. ענין ראיה ומראה:
ו
וַיָּבֹא עַד־הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם אֲשֶׁר רָאִיתִי עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ׃
ז
וּרְאִיתִיו מַגִּיעַ אֵצֶל הָאַיִל וַיִּתְמַרְמַר אֵלָיו וַיַּךְ אֶת־הָאַיִל וַיְשַׁבֵּר אֶת־שְׁתֵּי קְרָנָיו וְלֹא־הָיָה כֹחַ בָּאַיִל לַעֲמֹד לְפָנָיו וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיִּרְמְסֵהוּ וְלֹא־הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ׃
רַשִׁ״י
ויתמרמר אליו. וילחם אליו הוא לשון כעס מר:
ח
וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד־מְאֹד וּכְעָצְמוֹ נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם׃
רַשִׁ״י
חזות ארבע. מראה ארבע קרנים:
אִבְּן עֶזְרָא
וצפיר, וכעצמו - בעבור שמת אלכסנדרוס כאשר גברה ידו ובימי בחרותו כמו בן שלשים שנה מת. ותעלנה חזות - קרנים בחזות וזהו שנחלקה מלכותו לארבעה מלכים. לארבע רוחות השמים - זהו וד' ראשין לחיותא, מקום המלכות לכל אחד מהם המקום הראשון ארם, והשני הוא מצרים והשלישי ארץ ישראל והרביעי ארץ פרס, וככה כתוב בספרי המלכים.
מְצוּדַת דָּוִד
וכעצמו. וכאשר נעשה חזק ביותר: חזות ארבע. ארבע קרנים גדולי המראה עלו במקום הקרן הגדולה והיו פונים לארבע רוחות השמים אחד לכל רוח:
ט
וּמִן־הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן־אַחַת מִצְּעִירָה וַתִּגְדַּל־יֶתֶר אֶל־הַנֶּגֶב וְאֶל־הַמִּזְרָח וְאֶל־הַצֶּבִי׃
רַשִׁ״י
ומן האחת מהם. ומאחת מאלו המלכיות: יצא קרן אחת. מלכות טיטוס יוצאת ממנו: מצעירה. מלכות מוצערת ונבזית כמו שקראו למעלה קרן אחת מצעירה. והוא על ענין שנא' בזוי אתה מאד (עובדיה א׳:ב׳): ותגדל יתר. ותגדל מאד: אל הנגב. הוא מצרים שהיא בדרומה של ארץ ישראל: ואל הצבי. ארץ ישראל שנקראת ארץ צבי כענין שנאמר נחלת צבי צבאות גוים (ירמיהו ג׳:י״ט):
אִבְּן עֶזְרָא
ומן - הטעם ממלכות אחת מאלה יצאה קרן קטנה במספר צבאה והיא שהיתה בארץ ישראל באנטוכיא והוא אנטיוכוס וגבהה על מלכות מצרים דרום לארץ ישראל, כי רוחב מצרים מהקו השוה תשע ועשרים מעלות ורוחב ירושלים שלשים ושלש, על כן הוא בתוך היישוב כי כלו עד ששה וששים מעלות מהקו השוה, כי ארבעה ועשרים מעלות נוטה גלגל המזלות מגלגל המישור וטעם המזרח ארץ פרס. ואל הצבי - כל ארץ ישראל צבי היא לכל הארצות.
מְצוּדַת דָּוִד
ומן האחת. מתוך קרן אחת מהם יצא עוד קרן אחת קטנה: ותגדל יתר. גדלה ונצחה ביותר אל פאת הנגב וכו׳: ואל הצבי. זה א״י שנאמר בה צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ׳:ו׳) ור״ל חמודה והדורה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
מצעירה. קטנה כמו והיא מצער (בראשית יט): הצבי. החמודה וכן נחלת צבי (ירמיה ג):
י
וַתִּגְדַּל עַד־צְבָא הַשָּׁמָיִם וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן־הַצָּבָא וּמִן־הַכּוֹכָבִים וַתִּרְמְסֵם׃
רַשִׁ״י
עד צבא השמים. הם ישראל שנמשלו לכוכבים:
אִבְּן עֶזְרָא
ותגדל - גבריאל פירש זה וככה ועד צבא השמים שר הצבא שהוא מיכאל, הלא תראה ועתיק יומין יתיב וכתוב ובעת ההיא יעמוד מיכאל.
מְצוּדַת דָּוִד
ותגדל. גדלה מאד עד אשר באה להלחם בצבא השמים והם בני ישראל הנמשלים לכוכבי השמים ואם כי אמר ואל הצבי כפל עוד לתוספת ביאור: ותפל ארצה. ר״ל גברה עליהם ורמסם: מן הצבא ומן הכוכבים. היא היא וכפל בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (לקמן יב):
יא
וְעַד שַׂר־הַצָּבָא הִגְדִּיל וּמִמֶּנּוּ הרים [הוּרַם] הַתָּמִיד וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ׃
רַשִׁ״י
ועד שר הצבא. הוא בית המקדש שהוא ביתו של הקב"ה שר הצבא כלפי הקב"ה חרף: וממנו: הורם התמיד. ועל ידי גדודיו וחילותיו ששלח לירושלים בטל התמיד ששלח שם נירון קיסר שר צבאו כמ"ש רז"ל במס' גטין ובגוריון:
מְצוּדַת דָּוִד
ועד שר הצבא הגדיל. התגדל עצמו לחרף כלפי מעלה שהוא שר צבא ישראל: וממנו. ע״י חיילותיו וגדודיו נסתלק התמיד לבל הקריבו על מזבח ה׳: והושלך. ע״י הושלך מכון מקדשו של השר הצבא ר״ל שרפה באש:
יב
וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל־הַתָּמִיד בְּפָשַׁע וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה׃
רַשִׁ״י
וצבא תנתן על התמיד בפשע. וזמן מועד נתן להיות התמיד מסולק בשביל פשע שומם היא ע"ג כלו' שתהא ע"ג נתנת בירושלים תמורת התמיד וכן היא קרויה בספר הזה בכמה מקומות שנא' עד מתי החזון התמיד והפשע שומם ואומר מעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם: וצבא. זמן כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז): ותשלך אמת ארצה. תורת אמת השפילה:
מְצוּדַת דָּוִד
וצבא. זמן קצוב תנתן על התמיד להיות מסולק בעבור הפשע שנתון תחתיו בירושלים (העכו״ם תקרא פשע כי מפשעת אנשים): ותשלך. תשפיל תורת אמת עד לארץ: ועשתה. תעשה כל חפצה ותצליח:
יג
וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד־קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד־מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס׃
רַשִׁ״י
אחד קדוש. אחד מן המלאכים: ויאמר. אותו המלאך: לפלמוני. הרי תיבה זו כשתים לפלוני אלמוני ותרגם יונתן בן עוזיאל בספר שמואל כסי וטמיר כמו כי יפלא ממך דבר, אלמוני אלמון מבלי שם שלא פי' לו מהו ומה שמו: לפלמוני המדבר. למלאך שהיה מדבר וגוזר גזירות וצבא המועד תנתן על התמיד בפשע: עד מתי החזון. הזה אשר על התמיד להיות מסולק והפשע השומם יהיה נתון תחתיו פשע שומם ע"א מעובדי כוכבים שהיא כאבן דומם וכן היא קרויה בספר הזה בכמה מקומות שנאמר עד מתי החזון התמיד והפשע שומם ואומר (לקמן יב) מעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם: שומם. ל' אלם ומשותק כמו אשתומם כשעה חדא (לעיל ג) ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם כמו אלם (יחזקאל ג׳:ט״ו): תת וקדש וצבא מרמס. לתת את מכון המקדש ואת צבא השמים אשר הפיל לארץ מרמס לרגליו כמו שכתוב למעלה ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים: וקדש וצבא. וי"ו יתירה והרבה כאלה במקרא נרדם ורכב וסוס (תהילים ע״ו:ז׳) ואף בלשון בני אדם יש מדברים כן:
אִבְּן עֶזְרָא
ואשמעה מלאך אחד קדוש - כמו רבים כל עמים. לפלמני אלמוני - מלה מורכבת כי לא ידע דניאל שמו בתחילה ופלמוני מגזרת פלאי ואלמוני מגזרת אלם, ועתה קצר דניאל ודבר כמו מדבר חידה. וטעם התמיד – הוא וממנו הורם התמיד בקש לדעת כמה ימים יעמד. ותת - הוא תנתן. וקדש - מכון מקדשו, וצבא - ותפל ארצה מן הצבא והנה מרמס - ותרמסם.
מְצוּדַת דָּוִד
אחד קדוש. מלאך אחד קדוש: לפלמוני המדבר. ר״ל למלאך המדבר הדברים האלה: החזון התמיד. רצה לומר עד מתי יהיה החזון הזה אשר על התמיד להיות הוא מסולק והעכו״ם המשותק כאבן דומם ינתן תחתיו: תת וקדש. עד מתי יותן עם קדש וצבא השמים למרמס הרגל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לפלמוני. היא מלה מורכבת מפלא ואלם ופלא הוא ענין מכוסה כמו כי יפלא ממך (דברים י״ז:ח׳) ואלם ר״ל לא ידובר בו ועל כי היה שמו נעלם ממנו אמר לפלמוני: שומם. משותק כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג): וקדש. וי״ו יתירה:
יד
וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ׃
רַשִׁ״י
עד ערב בקר אלפים ושלוש מאות. ראיתי פתר בשם רבינו סעדיה לדבר וכבר עבר ופתר עוד עד ערב בקר עד שיבוא אותו הערב שנאמר בו והיה לעת ערב יהיה אור ובטוחים אנו כי דבר אלהינו יקום לעולם לא יופר ואני אומר כי הערב והבוקר האמור כאן גמטריא הוא ויש סמך לדבר משני טעמים האחד שיהא חשבון זה מכוון עם חשבון אחר שבסוף הספר, והב' שאמר גבריאל לדניאל למטה בענין ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת היא, ואם לא רמז החשבון הוא תלוי למה חזר וכפל אותו לומר אמת הוא, והחוזה נצטוה לסתום ולחתום הדבר ואף הוא לא נגלה בל' סתום וחתום ואנו נוחיל להבטחת מלכנו קץ אחר קץ ובעבור קץ הדורש נודע כי טעה במדרשיו, והבא אחריו יתור וידרוש דרך אחרת יש לפתור ערב ובקר בגי' ה' מאות ושבעי' וארבע ועוד אלפי' ושלש מאות הרי אלפים וח' מאות וע"ד: ונצדק קדש. יכופר עון ישראל לבטל גזרות מדרסן ומרפסן מאז גלו גלות ראשונה למצרים עד יגאלו ויושעו תשועת עולמים במלך משיחנו וחשבון זה כלה לסוף אל"ף ור"ץ מיום הוסר התמיד והוא שנאמר בסוף הספר ומעת הוסר התמיד כדי לתת שיקוץ שומ' ימים אלף ור"ץ יהיה ולא יותר שיבא המלך משיחנו ויסיר שקוץ השומם והתמיד הוסר ו' שנים לפני החורבן ב"ש והעמיד צלם בהיכל ויום י"ז בתמוז היה ששרף אפוסטמוס את התורה ובטל את התמיד והעמיד צלם בהיכל כמו ששנינו במסכת תענית, ושש שנים שכתבתי אין בידי ראיה מפורשת אך יש ראיה ששבוע שלם לא בטל התמיד לפני החורבן שכן ניבא דניאל על טיטוס (לקמן ט') וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה כלומר מקצת השבוע שלפני החורבן יבטלו הקרבנו' כך מפורש למטה בענין נחזור על הראשונו' כיצד מכוון חשבון ערב ובקר אלפי' ושלש מאות מיום רדת ישראל למצרים להיות כלה לסוף אלף ור"ץ ליום שהוסר התמיד, ר"י היו במצרים ד' מאות ושמונים מיום צאתם עד ויבן הבית ד' מאו' וי' היה הבית וע' שנה גלות בבל וד' מאות וך' בית שני תן עליהם אלף ור"ץ של קץ הימים הרי אלפים וח' מאות צא מהן ו' שנים שהוסר התמיד לפני החורבן שלא מנה הכתוב אלף ור"ץ אלא למעת הוסר התמיד הרי לך חשבון ערב ובוקר ואלפים וג' מאות עוד נוסף בחשבון אשרי המחכה ויגיע לקץ הימים מ"ה שנה יתרים על אלף ור"ץ יש לומר על חשבון הראשון יצא המלך המשיח ויחזור ויתכסה מהם אותם מ"ה שנים ורבי אליעזר הקליר יסד (בסילוק יוצר של פרשת החדש) ביסוד שירו שבועים ששה הרי מ"ב, וי"ל הג' שנים שלא באו לחשבון שבוע לא מנה ואני מצאתי כך במדרש רות שעתיד מלך המשיח להתכסות מ"ה שנים לאחר שיגלה ומביא ראיה מן המקראות הללו:
אִבְּן עֶזְרָא
ויאמר, עד ערב בקר - עוד אפרשנו. ונצדק קדש - שישוב קדש לצדק, בעבור שיאמר כמראה גבר אמר גבריאל.
מְצוּדַת דָּוִד
ויאמר אלי. עם כי שהמלאך שאל השיב אמריו אלי ואמר עד ערב בקר ר״ל עד הערב שנאמר בו והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י״ד:ז׳): אלפים ושלש מאות. והיא תהיה בשנת ב׳ אלפים ושלש מאות אבל לא ידענו מאיזה זמן מתחיל החשבון והוא סתום וחתום ובבוא המשיח ב״ב אז נדע ברור מוצא הדבר אשר רמוזה בו מאיזה זמן מתחיל חשבון הזה וכמ״ש בסוף הספר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ: ונצדק קדש. ואז עם קדש ימצא צדקה וחסד ותבוא הטובה המיועדת:
טו
וַיְהִי בִּרְאֹתִי אֲנִי דָנִיֵּאל אֶת־הֶחָזוֹן וָאֲבַקְשָׁה בִינָה וְהִנֵּה עֹמֵד לְנֶגְדִּי כְּמַרְאֵה־גָבֶר׃
רַשִׁ״י
ואבקשה בינה. הייתי מתאוה שיבינו לי מן השמים:
מְצוּדַת דָּוִד
ואבקשה בינה. בקשתי להבין דבר החזון: כמראה גבר. כמראה איש והוא גבריאל האמור במקרא שלאחריו:
טז
וָאֶשְׁמַע קוֹל־אָדָם בֵּין אוּלָי וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר גַּבְרִיאֵל הָבֵן לְהַלָּז אֶת־הַמַּרְאֶה׃
רַשִׁ״י
בין אולי. בתוך הנהר: ויקרא. האדם: ויאמר. למלאך אתה גבריאל: הבן להלז את המראה. פרש לזה את החזון: להלז. לשון חשיבות כמו שקראו חמודות כל מקום שנא' הלז בעל צורה הוא ומכאן למדו באגדה יצחק נדמה לאביו בצלם ובדמות שנקרא האיש הלז בפ' ויהי כי זקן יצחק ויהי יוסף יפה תואר זהו הנוי המנוי בה' דברים שהאב זוכה לבנו:
מְצוּדַת דָּוִד
בין אולי. הקול יוצא מבין מי נהר אולי ואמר אתה גבריאל הבן את המראה אל הזה ר״ל אל דניאל:
יז
וַיָּבֹא אֵצֶל עָמְדִי וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי וָאֶפְּלָה עַל־פָּנָי וַיֹּאמֶר אֵלַי הָבֵן בֶּן־אָדָם כִּי לְעֶת־קֵץ הֶחָזוֹן׃
רַשִׁ״י
לעת קץ. לימים רבים יהיה החזון הזה:
אִבְּן עֶזְרָא
ויבא - טעם לאמר בן אדם בעבור שהוא במראה הנבואה בין המלאכים הקדושים, וככה יחזקאל הנביא. ויאמר אלי הבן - נפשך בן אדם או לבך. וטעם כי לעת קץ - לקץ ארוך, כמו: אנשי מדות.
מְצוּדַת דָּוִד
ויבוא. ובא גבריאל אצל מקום עמדו וכאשר בא חרדתי ונפלתי על פני מגודל החרדה: הבן בן אדם. אתה בן אדם תן דעתך להבין אמרי החזון אשר יהיה לעת קץ ר״ל בסוף ימי הגלות:
יח
וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי נִרְדַּמְתִּי עַל־פָּנַי אָרְצָה וַיִּגַּע־בִּי וַיַּעֲמִידֵנִי עַל־עָמְדִי׃
רַשִׁ״י
נרדמתי. ל' תנומה ושממון: על עמדי. על מעמד רגלי:
מְצוּדַת דָּוִד
נרדמתי. בתרדמה של פחד: על פני. מושכב על פני ארצה: ויגע בי. כאדם הנוגע בחברו לעוררו מן השינה: ויעמידני. חיזק אותי בדברים לעמוד על עמדי ר״ל כמו שהייתי עומד בתחלה:
יט
וַיֹּאמֶר הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר־יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם כִּי לְמוֹעֵד קֵץ׃
רַשִׁ״י
כי למועד קץ. כי הוא לזמן קץ ימים רבים:
אִבְּן עֶזְרָא
באחרית הזעם - יספר זעם השם על ישראל בימי יון ובימי אנטיוכוס עד שיטהרו החשמונאים את הבית, וזהו ונצדק קדש והנה שב לפרש כי המלך הראשון שהוא אלכסנדרוס הוא הקרן הנשברה מהרה, ופירש ארבע מלכיות וטעם מגוי, שכולם היו מגוי יון ולא א' בהם שהיה לו כח כמו אלכסנדרוס.
מְצוּדַת דָּוִד
באחרית הזעם. בסוף ימי הזעם הם ימי הגלות: כי למועד קץ. למועד זמן הגלות יהיה קץ ולא לעולם יקצוף:
כ
הָאַיִל אֲשֶׁר־רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס׃
רַשִׁ״י
מלכי מדי ופרס. ב' קרנים שתי אומות מולכות כמו שפירשתי למעלה:
מְצוּדַת דָּוִד
בעל הקרנים. בעל שתי קרנים: מלכי. ר״ל ירמז על שתי מלכיות והם מדי ופרס ומה שהיתה האחת גבוה מן השניה יורה כי מלכות פרס תהיה גדולה ממלכות מדי כי היא לא משלה רק שנה אחת ולזה עלתה הגבוהה באחרונה כי פרס תמשול אחר מדי ומ״ש (לעיל פסוק ד׳) מנגח ימה וצפונה וכו׳ ולא אמר מזרחה כי ממזרח בא כמ״ש בו קורא ממזרח עיט (ישעיה מו) וכל חיות וכו׳. ירמז על כל מלכי האדמה:
כא
וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין־עֵינָיו הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן׃
רַשִׁ״י
המלך הראשון. הוא אלכסנדרוס מוקדן שהרג את דריוש בן אסתר כמו שמצינו בספר יוסיפון:
מְצוּדַת דָּוִד
מלך. ר״ל ירמז על מלך: הוא המלך הראשון. ירמוז על המלך הראשון והוא אלכסנדרוס מוקדן כי בא מפאת המערב והיה מתגבר מאוד בדרך מהלכו וכבש מלכים רבים במהירות רב ובא עד מדי ופרס וגבר עליהם והרג את מלכם:
כב
וְהַנִּשְׁבֶּרֶת וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה וְלֹא בְכֹחוֹ׃
רַשִׁ״י
והנשברת. שראית שנשברה: ותעמודנה ארבע תחתיה. כמו שכתוב בספור החלום למעלה: ד' מלכיות, אשר יעמודנה מאותו גוי שחלק אלכסנדרוס מוקדן מלכותו במותו לארבע ילדים ויוסף קראם בספרו ארבע ראשי נמר ולא בני המלך היו: ולא בכחו. ולא יהיו האחרונים ככח המלך הראשון כי חלשים ממנו יהיו:
מְצוּדַת דָּוִד
והנשברת. ומה שראית כי נשברה הקרן הגדולה ותעמודנה ארבע תחתיה ירמז על כי כאשר יתחזק אלכסנדרוס עד מאוד ימות הוא ובמקומו יעמדו ארבע מלכיות בארבע הרוחות והם רומא ומצרים וא״י ופרס האמורים למעלה: מגוי יעמודנה. מלכי הארצות ההם יהיו מבני עמו: ולא בכוחו. לא יתחזקו בכוחו של אלכסנדרוס להתגבר כמוהו, או ר״ל שהמלכים ההם לא יהיו מבניו כי הבנים יקראו כח כמ״ש כחי וראשית אוני (בראשית מט):
כג
וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז־פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת׃
רַשִׁ״י
ובאחרית מלכותם כהתם הפושעים. כשיגיעו זמן שיתמו רשעי ישראל שבבית שני: יעמוד מלך עז פנים. הוא טיטוס:
אִבְּן עֶזְרָא
ובאחרית מלכותם - על ישראל. כהתם הפושעים - והנה הטעם כי בעבור שהיו פושעי ישראל רבים על כן נמסרו ביד היונים. מלך עז פנים - הוא היה אנטיוכוס והשר שלו גלינוס. ויש מהגאונים שאומרים: שמלך עז פנים הוא הקדרי שיצא בשנת ארבעת אלפים ושנ"ד שנה והנביא ידבר על האחד מהארבעה מלכים שמלכו תחת אלכס נדרוס, וככה פירש עוד בנבואה הרביעית ועמד מלך גבור שהוא אלכס נדרוס, ואמר: ובעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים והנה אין זה כאשר דבר.
מְצוּדַת דָּוִד
כהתם הפושעים. כשיגיע הזמן להשלים ולכלות פושעי ישראל כשתתמלא הסאה: יעמוד. אז יעמוד מהם מלך עז פנים ויהיה מבין חידות כי ימצא בו הרבה חכמה והוא טיטוס הבא מרומא ועליו יורה קרן אחת מצעירה וכמ״ש על אדום הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א׳:ב׳) ועל רומא יאמר כי הרבה מבני אדום נתישבו בה ומלכו בתוכה ומ״ש ותגדל יתר וכו׳ כי התחזק ביותר על המצרים שהיא בדרומה של א״י ועל פרס שהיא במזרחה של א״י:
כד
וְעָצַם כֹּחוֹ וְלֹא בְכֹחוֹ וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם־קְדֹשִׁים׃
רַשִׁ״י
ועצם כחו. ולא בגבורה כי אם בחלקלקות כמו שמפורש בסוף הספר: ונפלאות ישחית. ובהפלא ופלא ישחית עובדי כוכבים: והצליח ועשה. חפצו: והשחית עצומים. השחית אומות רבות: ועם קדושים. ישראל המאמינים בתורה:
אִבְּן עֶזְרָא
ועצם כחו ולא בכחו - רק בעבור חטאת ישראל ליסרם השם. והשחית עצומים - זה פירוש ותפול ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם והוא השחית רבים מישראל. ופירוש: ועד צבא השמים הגדיל – שהוא שר השרים שהוא מיכאל כי הוא השר הגדול ותחתיו שרים ועוד אדבר על זה והוא בטל עולת התמיד והחריב הבית וזהו והושלך מכון מקום מקדשו, ואל תתמה בעבור שאמר שהוא מקדש מיכאל, כי מקדש השם הנכבד הוא כמו: תורת משה, הוא מטה האלהים.
מְצוּדַת דָּוִד
ועצם כחו. בכל עת יתחזק כחו ולא בעבור רוב כוחו כ״א בחלקלקות אמריו ותחבולות כמ״ש בו והחזיק מלכות בחלקלקות (לקמן יא): ונפלאות ישחית. השחתות נפלאות ישחית והצליח במעשיו ועשה כל חפצו והשחית מלכים עצומים: ועם קדושים. הם ישראל:
כה
וְעַל־שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים וְעַל־שַׂר־שָׂרִים יַעֲמֹד וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר׃
רַשִׁ״י
ועל שכלו והצליח מרמה בידו. ועל ידי שהוא משכיל בכל אשר יפנה ויצליח יחזיק במרמה שבידו: ובלבבו יגדיל. יתגאה: ובשלוה ישחית רבים. במרמה ובחלקלקות ישחית רבים היושבים אתו בברית ושלום: ועל שר שרים יעמוד. כלפי מעלה יטיח דברים זהו פירוש החלום הכתוב למעלה (ועד שר הצבא הגדיל): ובאפס יד ישבר. ובאין כח ישבר ע"י יתוש חלש שבבריות שנכנס בחוטמו כמו ששנינו במסכת גיטין:
אִבְּן עֶזְרָא
ובאפס יד ישבר - כי ידוע הוא אנטיוכוס נפל מן הגג ונשבר ומת. הגאון רב סעדיה אמר: כי אלפים ושלש מאות הם שנים ותחלתם מגלות מצרים. ומה טעם להחל משם, ועוד איך הוא שנה ערב ובקר, לפי דעתו כבר עבר המועד זה שנים רבות. והנכון בעיני: כי שש שנים וחדשים עמדו ישראל בימי אנטיוכוס בצרה גדולה וכן כתוב בספר יון והנה זה המספר הם ימים. והטעם אלפים ושלש מאות בקר - והם שש שנים משנות החמה ושלשה חדשים וימים מהם משנות הלבנה קרוב משש שנים וחצי, על כן אמר המלאך: ומראה הערב הבקר אמת הוא, והטעם שהוא כמשמעו ערב ובקר, ולולי שמצאנו זה המספר כתוב וכבר עבר, לא יכול אדם להבין זה המספר, על כן אמר דניאל: ואשתומם על המראה ואין מבין וכבר דברי קץ הגאולה סתומים וחתומים, גם דניאל לא ידע הקץ כי כן אמר: ואני שמעתי ולא אבין. וכן אמר באחרונה וחתום הספר עד עת קץ והמשכילים יבינו בהגעת הקץ מדברי המלאך.
מְצוּדַת דָּוִד
ועל שכלו. ובעבור רוב שכלו יצליח המרמה שבידו: ובלבבו יגדיל. בעבור זה יתגאה בלבבו וישחית רבים מהיושבים עמו בשלוה ובכריתת ברית: ועל שר שרים. יעמוד על השר שעל כל השרים ר״ל שחירף כלפי מעלה וכמ״ש רז״ל: ובאפס. מבלי יד אדם ימות כי מיתתו היתה ע״י יתוש אחת שנכנסה בחוטמו כמ״ש רז״ל:
כו
וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר אֱמֶת הוּא וְאַתָּה סְתֹם הֶחָזוֹן כִּי לְיָמִים רַבִּים׃
רַשִׁ״י
ומראה הערב והבקר. אשר נאמר לך בחלום העליון אמת הוא: ואתה סתום החזון. אל תפרשהו וסתמהו בלבך כי לימים רבים יבא:
מְצוּדַת דָּוִד
ומראה וכו׳. ואשר נאמר לך במראה עד ערב בקר אמת הוא כי כן יהיה: סתום החזון. ר״ל מה מהנבואה אשר היא לסוף ימים רבים סתום אותה בלבך ואל תגלה אף המעט אשר ידעת:
כז
וַאֲנִי דָנִיֵּאל נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי יָמִים וָאָקוּם וָאֶעֱשֶׂה אֶת־מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל־הַמַּרְאֶה וְאֵין מֵבִין׃
רַשִׁ״י
נהייתי. לשון הוה ושבר כלומר נצטערתי על הפורענות הזה ונדכיתי: את מלאכת המלך. שהייתי ממונה על פקודת עבודת ממשלת מלכות בלשצר שמנהו נבוכדנצר אביו כמו שנאמר בתחילת הספר והשלטיה על כל מדינת בבל: ואשתומם על המראה. ואתבהל על החזון: ואין מבין. שאני משתומם כי הייתי לפני השרים מתחזק:
מְצוּדַת דָּוִד
נהייתי. נשברתי ונעשיתי חולה כמה ימים מרוב החרדה ועכ״ז קמתי ועשיתי עבודת המלך אשר הוטל עלי מאז הפקיד אותי נ״נ כמ״ש למעלה: ואשתומם. הייתי מושתק ומתמה בעבור המראה ההיא אבל אין מי משרי המלך מבין בדבר כי התחזקתי בפניהם לבל ירגישו בי:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.