מלבי"ם ביאור המילות על מלאכי ג

וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת־בְּנֵי־לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה׃

וזקק. הזיקוק הוא אחר הצירוף, שסתם כסף הוא מצורף ולא מזוקק, ועז"נ כסף מזוקק, זהב מזוקק: בצדקה. גדר צדקה הוא צדקת המעשים בין אדם למקום (ישעיה א' ובכ"מ ):

וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת׃

וערבה. פעל ערב בא על דבר הנאות לאדם ויש לו תענוג בו: כימי עולם וכשנים קדמוניות. עמ"ש בזה בס' התו"ה שמיני סי' כ"ג:

הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה׃

היקבע. פעל קבע הונח על עושק הצדקה והמעשרות, וע"ז בא פה ובמשלי כ"ב:

בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ׃

נארים. שרשו ארר ובא הנו"ן בציר"י מפני הא', עי' בן מלך:

הָבִיאוּ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֵׂר אֶל־בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם־לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד־בְּלִי־דָי׃

טרף. כמו טרף נתן ליראיו, והושאל מפרנסת החיות שבא על ידי טרף: ובחנוני, עיין בפנים ההבדל בין בחינה לנסיון, והתבאר אצלי בכ"מ: בלי די. די הוא כמדת הסיפוק והצורך, כמו די שה, די השיב לו. ובלי די היינו שלא יביט על הסיפוק והצורך, רק יהיה בלי שיעור:

אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ׃

אז נדברו. עי' בפי', ויל"פ מלת נדברו מענין דֶבֶר, ומוסב למעלה שבחנו אלהים וימלטו בעת שיראי ה' נדברו איש אל רעהו, ר"ל שמתו כולם בדבר שדבק בהם דבר ומות מאיש אל רעהו, והרשעים נמלטו בעת ההיא ונגע לא קרב באהלם, ובזה בחנו אלהים שאין דין ועונש, ועז"א שה' הקשיב וישמע את דבריהם אשר חזקו עליו, וכתב ספר זכרון לפניו לשלם ליראי ה' בעוה"ב:

וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ׃

עובד אלהים. העובד הוא יותר מן השירות, ובא על עבודות כבדות, ויצוייר צדיק שאינו עובד, כמ"ש בחגיגה דף ט', עובד ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי נינהו:

וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק׃

ופשתם. בתשלומו ויפישתם. תשמנו כעגלים הנתונים במרבק לפטם:

וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי־יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃

ועסותם. מענין עיסה, שבא על מעוך וכתישה, ומזה שם עסיס כמ"ש למעלה: