מצודת ציון על הושע יג

כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת׃

רתת. ענין רעד כי יאחזמו רעד (שמות טו) ת״א אחדינון רתיתא: נשא. ענין הרמה: ויאשם. מל׳ אשמה ורשע:

וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעְשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן׃

מסכה. הנעשה מיציקת המתכת וכן אלהי מסכה (שמות לד): כתבונם. כמו כתבניתם והוא ענין דמות כמו תבגית (דברים ד): עצבים. כן יקראו העכו״ם: חרשים. אומנים: ישקון. מל׳ נשיקה:

לָכֵן יִהְיוּ כַּעֲנַן־בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה׃

כמוץ. הוא פסולת התבואה כמו אם כמוץ (תהלים א): יסוער. מל׳ רוח סערה: מגרן. הוא מקום התבואה: מארובה. כן יקרא החלון אשר ממעל בתקרת הבית כמו וארובות השמים (בראשית ז):

וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי׃

זולתי. בלתי ענינם אחד כמו בלעדי:

אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת׃

תלאובות. ענין צמאון ואין לו דמיון ויתכן שהוא כמו תל אובת ר״ל תל שחואבים בו לכל דבר כי לא ימצא שם מה:

כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם עַל־כֵּן שְׁכֵחוּנִי׃

כמרעיתם. מל׳ מרעה:

וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ־שָׁחַל כְּנָמֵר עַל־דֶּרֶךְ אָשׁוּר׃

ואהי. כמו ואהיה: שחל. שם משמות האריה: כנמר. שם חיה: אשור. ענין הבטה וראיה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז):

אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם׃

אפגשם. ענין פגיעה: כדוב. שם חיה: שכול. מי שבניו מתים קרוי שכול כמו ואני כאשר שכולתי שכלתי (בראשית מ״ג:י״ד): כלביא. שם משמות האריה: תבקעם. מל׳ בקיעה:

שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל כִּי־בִי בְעֶזְרֶךָ׃

בעזרך. הבי״ת נוספת וכן ומצנפת בד יצנוף (ויקרא י) ות״א ומצנפתא:

אֱהִי מַלְכְּךָ אֵפוֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ בְּכָל־עָרֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ תְּנָה־לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים׃

אהי. אהיה בהויתו ואתקיים ודוגמתו ויהי ריב ומדון ישא (חבקוק א׳:ג׳): אפוא. איה פה:

אֶתֶּן־לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי׃

בעברתי. מל׳ עברה וזעם:

צָרוּר עֲוֺן אֶפְרָיִם צְפוּנָה חַטָּאתוֹ׃

צרור. ענין קשירה כמו צרור כספו (בראשית מב): צפונה. ענין הטמנה כמו יצפון לצדיק (משלי יג):

חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ הוּא־בֵן לֹא חָכָם כִּי־עֵת לֹא־יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר בָּנִים׃

חבלי. כן יקראו מכאובי היולדת וכן תזעק בחבליה (ישעיהו כ״ו:י״ז): במשבר. הוא מקום מושב היולדת כשכורעת ללדת וכן כי באו בנים עד משבר (שם לז):

מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי׃

קטבך. ענין כריתה וכן מקטב ישוד צהרים (תהילים צ״א:ו׳): נחם. מלשון תנחומין:

כִּי הוּא בֵּן אַחִים יַפְרִיא יָבוֹא קָדִים רוּחַ יְהוָה מִמִּדְבָּר עֹלֶה וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל־כְּלִי חֶמְדָּה׃

יפריא. מל׳ פרי: ויבוש. מל׳ יבשות: מקורו. הוא המעיין: ויחרב. מל׳ חורב ויובש: ישסה. ענין בזה ושלל כמו ומשנאינו שסו למו (שם מד):