מצודת ציון על הושע ט

אַל־תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל־גִּיל כָּעַמִּים כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ אָהַבְתָּ אֶתְנָן עַל כָּל־גָּרְנוֹת דָּגָן׃

גיל. ענין שמחה: גרנות. כן נקרא מקום התבואה:

גֹּרֶן וָיֶקֶב לֹא יִרְעֵם וְתִירוֹשׁ יְכַחֶשׁ בָּהּ׃

ויקב. הוא הבור שלפני הגת והיין יורד בו כמו וגם יקב חצב בו (ישעיהו ה׳:ב׳): ירעם. מל׳ מרעה: ותירוש. ענבי היין: יכחש. ישקר:

לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ יְהוָה וְשָׁב אֶפְרַיִם מִצְרַיִם וּבְאַשּׁוּר טָמֵא יֹאכֵלוּ׃

טמא. ר״ל מתועב ומאוס:

לֹא־יִסְּכוּ לַיהוָה יַיִן וְלֹא יֶעֶרְבוּ־לוֹ זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל־אֹכְלָיו יִטַמָּאוּ כִּי־לַחְמָם לְנַפְשָׁם לֹא יָבוֹא בֵּית יְהוָה׃

יסכו. מל׳ נסך ויציקה: יערבו. ענין מתיקות כמו וערבה לה׳ מנחת (מלאכי ג׳:ד׳): אונים. ענין גזל הבא בכח ואון וכן וידיו תשבנה אונו (איוב כ׳:י׳): לחמם. גם הבשר יקרא לחם וכן את קרבני לחמי (במדבר כח): לנפשם. לעצמם:

מַה־תַּעֲשׂוּ לְיוֹם מוֹעֵד וּלְיוֹם חַג־יְהוָה׃

מועד. זמן קבוע כמו העביר המועד (ירמיה מו):

כִּי־הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם מַחְמַד לְכַסְפָּם קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם׃

משוד. מל׳ שודד ועושק: מוף. יתכן שהוא נוף והוא שם מקום במצרים ובאה המ״ם במקום הנו״ן וכן כמהם וכמהן (ש״ב יט): מחמד. מלשון חמדה: קימוש. מין קוץ: יירשם. מל׳ ירושה: חוח. מין קוץ:

בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֺנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה׃

הפקודה. ענין זכרון: ורבה. הוי״ו יתירה: משטמה. ענין נטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כז):

צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם־אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל־כָּל־דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו׃

צופה. כן יקרא הנביא וכן צופה נתתיך (יחזקאל ג): פח. רשת: יקוש. מל׳ מוקש:

הֶעְמִיקוּ־שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה יִזְכּוֹר עֲוֺנָם יִפְקוֹד חַטֹּאותָם׃

העמיקו. ר״ל הרבו כי כמו דבר העמוק הוא רב מהאדם מהגיע אליו כן כל דבר הרבוי בתכלית קרוי עומק:

כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל־פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם׃

כבכורה. כן יקרא הפרי שנגמר בשולו וכן בכורי ענבים (במדבר יג): וינזרו. ענין פרישה כמו נזרו אחור (ישעיה א): לבושת. העכו״ם תקרא כן על כי היא לבושת לעובדיה: שקוצים. מלשון שקץ ותעוב:

אֶפְרַיִם כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן׃

יתעופף. מל׳ עפיפה ופריחה:

כִּי אִם־יְגַדְּלוּ אֶת־בְּנֵיהֶם וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם כִּי־גַם־אוֹי לָהֶם בְּשׂוּרִי מֵהֶם׃

ושכלתים. ענין מיתה כמו ושכלה אתכם (ויקרא כו): בשורי. כמו בסורי בסמ״ך והוא מל׳ הסרה:

אֶפְרַיִם כַּאֲשֶׁר־רָאִיתִי לְצוֹר שְׁתוּלָה בְנָוֶה וְאֶפְרַיִם לְהוֹצִיא אֶל־הֹרֵג בָּנָיו׃

שתולה. ענין נטיעה כמו כעץ שתול (תהלים א): בנוה. ענין מדור:

תֵּן־לָהֶם יְהוָה מַה־תִּתֵּן תֵּן־לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים׃

משכיל. מל׳ שכול ומיתה: צומקים. יבשים ונגובים ולזה יקראו הענבים היבשים צמוקים כמ״ש ושני צמוקים (ש״א ל):

כָּל־רָעָתָם בַּגִּלְגָּל כִּי־שָׁם שְׂנֵאתִים עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם כָּל־שָׂרֵיהֶם סֹרְרִים׃

סוררים. סרים מדרך הטוב ומורדים: