מצודת ציון על תהלים מד

אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם׃

הורשת. גרשת:

כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא־הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי־יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם׃

רציתם. מלשון רצון:

בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ׃

ננגח. מלשון נגיחה: נבוס. ענין רמיסה ודריכה כמו כפגר מובס (ישעיה י״ד):

כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ׃

הבישות. מלשון בושה:

בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל־הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה׃

הללנו. מלשון הלול ושבח:

אַף־זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא־תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ׃

זנחת. עזבת: בצבאותינו. ענין קבוצת אנשי המלחמה:

תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי־צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ׃

שסו. בזזו כמו שוסים את הגרנות (ש״א כ״ג):

תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ׃

זריתנו. פזרתנו כמו וזריתי פרש (מלאכי ב):

תִּמְכֹּר־עַמְּךָ בְלֹא־הוֹן וְלֹא־רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם׃

הון. המון רב: רבית. מל׳ רבוי: במחיריהם. ענין חליפת הדבר וערכו:

תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ׃

וקלס. ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳):

מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃

ומגדף. ענין בזיון: ומתנקם. ר״ל מרבה להרע ומראה בעצמו כנוקם ומשלם גמול:

לֹא־נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ׃

נסוג אחור. ענין חזרה לאחור: אשורנו. רגלינו: מני. מן והיו״ד נוספת:

כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת׃

תנים. נחשים: בצלמות. ענין חושך:

הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר־זֹאת כִּי־הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב׃

יחקר. חקירה וחפוש: תעלומות. מל׳ העלמה:

עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל־תִּזְנַח לָנֶצַח׃

תזנח. תעזוב:

לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ׃

ולחצנו. ענין דחק:

כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ׃

שחה. מלשון שחיה וכפיפה: