מצודת ציון על יחזקאל ז

וְאַתָּה בֶן־אָדָם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל־ארבעת [אַרְבַּע] כַּנְפוֹת הָאָרֶץ׃

כנפות. קצות:

וְלֹא־תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃

תחוס. מל׳ חס וחמלה:

קֵץ בָּא בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ הִנֵּה בָּאָה׃

הקיץ. מל׳ הקצה והערה מן השינה:

בָּאָה הַצְּפִירָה אֵלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ בָּא הָעֵת קָרוֹב הַיּוֹם מְהוּמָה וְלֹא־הֵד הָרִים׃

הצפירה. ענין שחר ובוקר כמו ישוב ויצפור (שופטים ז): מהומה. ענין רעש ובלבול: הד. הוא מל׳ הוד והדר:

הִנֵּה הַיּוֹם הִנֵּה בָאָה יָצְאָה הַצְּפִרָה צָץ הַמַּטֶּה פָּרַח הַזָּדוֹן׃

צץ. מל׳ ציץ והוא גלוי הפרח כמו ויצץ ציץ (במדבר יז):

הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה־רֶשַׁע לֹא־מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא־נֹהַּ בָּהֶם׃

מהמונם. המון עם רב: מהמהם. הוא מל׳ הומיה: נה. מל׳ נהי ויללה וכן וינהו וכו׳ אחרי ה׳ (ש״א וז):

כִּי הַמּוֹכֵר אֶל־הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב וְעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָם כִּי־חָזוֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ לֹא יָשׁוּב וְאִישׁ בַּעֲוֺנוֹ חַיָּתוֹ לֹא יִתְחַזָּקוּ׃

חייתם. נפשם כמו וחיתו באור תראה (איוב ל״ג:כ״ח): חזון. נבואה:

תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ וְהָכִין הַכֹּל וְאֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה כִּי חֲרוֹנִי אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ׃

בתקוע. כן יקרא השופר על כי יתקעו בו: חרוני. חרון אפי:

הַחֶרֶב בַּחוּץ וְהַדֶּבֶר וְהָרָעָב מִבָּיִת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יָמוּת וַאֲשֶׁר בָּעִיר רָעָב וָדֶבֶר יֹאכֲלֶנּוּ׃

מבית. מבפנים: יאכלנו. ישחיתנו:

וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם וְהָיוּ אֶל־הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת אִישׁ בַּעֲוֺנוֹ׃

ופלטו. ענין המלטה: אל ההרים. בהרים: הגאיות. מל׳ גיא ועמק:

כָּל־הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה וְכָל־בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מָּיִם׃

תרפינה. מלשון רפיון:

וְחָגְרוּ שַׂקִּים וְכִסְּתָה אוֹתָם פַּלָּצוּת וְאֶל כָּל־פָּנִים בּוּשָׁה וּבְכָל־רָאשֵׁיהֶם קָרְחָה׃

פלצות. רעדה וחרדה כמו ועמודים יתפלצון (איוב ט): קרחה. ענין מריטת השער וכן באה קרחה (ירמיה מז):

כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא־יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ וּמֵעֵיהֶם לֹא יְמַלֵּאוּ כִּי־מִכְשׁוֹל עֲוֺנָם הָיָה׃

לנדה. לרחוק ולתעוב כנדה והוא מל׳ נדידה והרחקה: עברת. מל׳ עברה וזעם:

וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ עַל־כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה׃

וצבי. ענין הדר ויופי וכן לצבי ולכבוד (ישעיה ד): עדיו. מל׳ עדי וקשוט וכן ועדית עדי (לקמן כג): לגאון. ענין רוממות:

וּנְתַתִּיו בְּיַד־הַזָּרִים לָבַז וּלְרִשְׁעֵי הָאָרֶץ לְשָׁלָל וחללה [וְחִלְּלוּהוּ׃]

הזרים. העכו״ם: וחללוהו. מל׳ חולין ובזיון:

וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם וְחִלְּלוּ אֶת־צְפוּנִי וּבָאוּ־בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ׃

והסבותי. מל׳ סביב והפנה: צפוני. מל׳ הסתר וכן תצפון אתך (משלי ב): פריצים. רשעים הפורצים גדר האמת והנכוחה:

עֲשֵׂה הָרַתּוֹק כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס׃

הרתוק. שלשלאות כמו ורתוקות כסף צורף (ישעיהו מ׳:י״ט):

וְהֵבֵאתִי רָעֵי גוֹיִם וְיָרְשׁוּ אֶת־בָּתֵּיהֶם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן עַזִּים וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם׃

והשבתי. אבטל כמו שבת נוגש (שם לח): ונחלו. מל׳ חלול:

קְפָדָה־בָא וּבִקְשׁוּ שָׁלוֹם וָאָיִן׃

קפדה. ענין כריתה כמו קפדתי כאורג חיי (שם לח): ואין. ואיננו:

הֹוָה עַל־הֹוָה תָּבוֹא וּשְׁמֻעָה אֶל־שְׁמוּעָה תִּהְיֶה וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן וְעֵצָה מִזְּקֵנִים׃

הוה. ענין שבר כמו עד יעבור הוות (תהילים נ״ז:ב׳):

הַמֶּלֶךְ יִתְאַבָּל וְנָשִׂיא יִלְבַּשׁ שְׁמָמָה וִידֵי עַם־הָאָרֶץ תִּבָּהַלְנָה מִדַּרְכָּם אֶעֱשֶׂה אוֹתָם וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶם אֶשְׁפְּטֵם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃

תבהלנה. מל׳ בהלה ופחד: