מִיכָה ב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א הוֹי חֹשְׁבֵי־אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ־לְאֵל יָדָם׃

רַשִׁ״י ופעולי רע על משכבותם. כל הלילה גומרים בלבם איך יעשו הרעה לבקר:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַי דִי מְחַשְׁבִין לְמֵינַס לְמֶעְבַּד דְבִישׁ עַל עַרְסָתֵיהוֹן מְקַדְמִין בְּצַפְרָא וְעָבְדִין אֲרֵי אִית חֵילָא בִּידֵיהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא הוי חושבי און - בלילה בהתבודדם בנפשם. לאל ידם - כח ולא תואר וככה מלת טוב וגם רע, כי פעמים שהוא תואר שם הקודש ופעמים שם דבר שהוא כח, וככה טוב ורע פעמים שהוא אדם שהוא טוב או רע, והוא תואר, ופעמים שהוא דבר רע או דבר טוב, שהוא שם דבר.

מְצוּדַת דָּוִד הוי חושבי און. יש להתאונן על אלו אשר בלילה עודם על משכבותם חושבים לעשות און ובזה פועלים רע כי אינה מחשבה לבד כי באה לידי מעשה: באור הבקר. מיד כשיאיר הבוקר ימהרו לעשות מחשבתם כי יש הכח בידם לעשות מה שרוצים כי לא ימצא מי מוחה בידם:

מְצוּדַת צִיּוֹן לאל. ענין כח ואומץ כמו יש לאל ידי (בראשית לא):

מַלְבִּי״ם הוי חשבי און ופעלי רע, בעת שהם על משכבותם מתבודדים בפ"ע שאז א"א שיעשוק ויגזול רק שיחשוב מחשבות און, אבל הם גם על משכבותם חושבים און לעשוק ולגזול וגם פועלים את הרע, ומפרש איך יצוייר שיפעלו אז רע, אחר שבאור הבקר תיכף יעשוה כי יש לאל ידם, וא"כ מחשבתם לעשות און הוא דומה כאילו הם פועלים אותו, אחר שאין דבר מעכב שלא יוכלו להוציא מחשבתם לידי מעשה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת חשבי און ופעלי רע. עמ"ש יחזקאל (י"א ב') : ופעלי, יעשוה. כבר בארתי (ישעיה ה' י"ב) שפועל הוא העסק בדבר, ומעשה הוא גמר המעשה, ר"ל בבקר יגמרו מעשיהם:

ב וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ׃

רַשִׁ״י ובתים ונשאו. מוסב על וחמדו חומדים בתים: ונשאו. כמו ולקחו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְחַמְדִין חַקְלַיָא וְגָזְלִין וּבָתַּיָא וְאַנְסִין וְעָשְׁקִין גְבַר וּבֵיתֵיהּ גְבַר וְאַחְסַנְתֵּיהּ:

אִבְּן עֶזְרָא וחמדו, וגזלו - בחזקה. ונשאו - ולקחו לנפשם. ועשקו - בדרך פתוי והונאה ומרמה, כי העושק את חבירו ידמה אותו לערב ולהחזיק בממונו אשר הלוהו, או בשכרו אשר השכירו.

מְצוּדַת דָּוִד וחמדו שדות. וכאשר יחמדו שדות אחרים עומדים עליהם וגוזלים מהם וכאשר יחמדו בתי רעיהם ילקחום לעצמם כי אין משפט ואין מוחה: ועשקו גבר וביתו. עושקים האיש עם ביתו כי כשבעל הבית עומד נגדו רודהו ומכהו ועושק א״כ את הגוף ואת הממון: ואיש ונחלתו. הוא כפל ענין במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונשאו. לקחו כמו ישא ברכה (תהלים כד):

מַלְבִּי״ם וחמדו, כשיחמדו שדה של חבירו יגזלו אותו ביד חזקה, ואח"כ יחמדו בתים והבית הוא בעיר וא"א לגזלו בפרהסיא, ונשאו, ישאו אותו דרך משא ומתן, שיחליף השדות אשר גזלו בעד הבתים, ואח"ז ועשקו גבר וביתו, שאחר החליפין לא יתנו לו הבית (שזה נקרא עושק שמעכב מלתת לו את המגיע לו) וזה נקל להם לעשות גם בעיר, וגם איש ונחלתו הוא השדות שגזלו יקחו אחר כך גם איש השדה שמתוך עניו ימכר להם לעבד:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת וגזלו, ונשאו. הנשיאה אינו מציין הגזלה, כמו לא חמור אחד מהם נשאתי, ובא על משא ומתן, לשאת כסף וזהב (יחזקאל ל״ח:י״ג) , וההבדל בין גזל ועושק ידוע, העושק מעכב את המגיע לו. גבר, איש, גבר מציין גבורת האיש, כי יצייר שבעל הבית חזק הוא נגד בעל השדה:

ג לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי חֹשֵׁב עַל־הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת רָעָה אֲשֶׁר לֹא־תָמִישׁוּ מִשָּׁם צַוְּארֹתֵיכֶם וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה כִּי עֵת רָעָה הִיא׃

רַשִׁ״י ולא תלכו רומה. ולא תהכון בקומה זקופה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מַחְשֵׁיב עַל דָרָא הָדֵין בִּישָׁא דְלָא תַעְדוּן מִתַּמָן צַוְרֵיכוֹן וְלָא תַהֲכוּן בְּקוֹמָה זְקוּפָה אֲרֵי עִדָן בִּישׁ הוּא:

אִבְּן עֶזְרָא לכן, רומה - שם דבר, כמו: טובה לא תלכו בקומה זקופה, כי עת רעה היא לא ראיתם כמוה.

מְצוּדַת דָּוִד על המשפחה הזאת. קרא כל ישראל בשם משפחה וכן על כל המשפחה וגו׳ (עמוס ג): אשר לא תמישו. לא תוכלו להסיר צוארותיכם מעול הרעה ההיא: ולא תלכו רומה. לא תלכו ברוממות וקומה זקופה כי העת תהיה עת רעה:

מְצוּדַת צִיּוֹן תמישו. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב): רומה. מלשון התרוממות:

מַלְבִּי״ם לכן הנני חושב על המשפחה הזאת הגזלנים רעה שהרעה תהיה ככבל ברזל סביב צוארם אשר לא יוכלו למיש צוארם משם, וגם לא תלכו רומה להרים הצואר על הכבל, כי עת רעה היא, כי הרע שתבא על אנשים בעת שלום יש תקוה שיחלצו ממנה לא כן אם היא עת רעה לכל העולם שאז א"א להחלץ מן הרעה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת רומה. כתרגומו לא תהכון בקומה זקופה:

ד בַּיּוֹם הַהוּא יִשָּׂא עֲלֵיכֶם מָשָׁל וְנָהָה נְהִי נִהְיָה אָמַר שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ חֵלֶק עַמִּי יָמִיר אֵיךְ יָמִישׁ לִי לְשׁוֹבֵב שָׂדֵינוּ יְחַלֵּק׃

רַשִׁ״י ונהה נהי נהיה. ונהה ל' עתיד כמו ועשה ופנה ונהה המקונן ואמר נהי נהיה בעולם ומהו הנהי אשר נהיה אמר שדוד נשדונו אויבינו שדדונו. ולשון נשדנו שכתב בו נו"ן בתחילה ולא כתב שדונו מפני שבא לשמש שני לשונות ל' נפעלנו ולשון פעלנו אילו כתב נשדנו היה הל' מוסב על הנשדדים ולא אל השודדים ואם כתב שדונו היה מוסב אל השודדים ולא לנשדדים עכשיו מוסב לשניהם נתננו ביד אשר שדונו ובלע"ז שומי"ר דימשטיור"א נשו"ט, ד"א נשדונו אנחנו גרמנו לעצמינו ששדדונו: חלק עמי ימיר. נחלת חלק עמי נחלף לעכו"ם: איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק. איך יסור אלי עוד להשיב לנו שדותינו אשר יחלק אותם העכו"ם הזה לו איך אפשר לשובב' עוד לי כל אלה דברי המקונן ונושא המשל. איך ימיש לי קומ"א שדיטורנר"א אמו"י כמו סורה אלי ויסור אליו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּעִדָנָא הַהִיא יִטוֹל עֲלֵיכוֹן מְתַל וְאִלְיָא וּבְעִינִיתֵיהּ יֵימַר אִתְבְּזָזָא אִתְבְּזַזְנָא מֵחוּלַקְהוֹן דְעַמִי מְעַדָן לְהוֹן מֵאַחְסַנְתְּהוֹן טָרְדִין לְהוֹן תְּאֵיבִין חוּלְקַתְהוֹן מְפַלְגִין:

אִבְּן עֶזְרָא ביום, ישא - המושל. ונהה - כמו וגבה ונהה אשר יהיה בימים ההם. ונהיה - כמו שכר האדם לא נהיה, וככה הוא מי שנהיה בעת ההיא ינהה נהי. ויש אומרים: כי נהיה כמו חולה מגזרת נחלתי ונהייתי. נשדנו – בנין נפעל מפעלי הכפל.,והמקונן יאמר: חלק עמי ימיר השם להיותו לנכרי, איך ימר מה שהיה לי וכאשר קוינו לשובב שישוב שדינו אלינו, אז יחלקנה הנכרי, כי מלת יחלק זרה, להזכיר נגד השם. והזכיר נגד השם והזכיר שדינו, כנגד שאמר וחמדו שדות.

מְצוּדַת דָּוִד ישא עליכם משל. ר״ל הממשיל משלים ישא משל על הרעות הקורות: ונהה נהי נהיה. הנוהה ר״ל המקונן יקונן קינה: אמר שדוד נשדנו. ר״ל כן יאמר בקינתו הנה נעשינו שדודים ונעשקים: חלק עמי ימיר. אחוזת נחלת עמי ימיר האל באדון אחר הוא העכו״ם: איך ימיש לי. איך יסיר אלי להשיב לנו שדותינו אשר יחלק אל העכו״ם לתת לו לנחלה וכאומר איך אפשר שיוחזר לנו מה שלקחו העכו״ם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ישא. ענין הרמת קול: ונהה נהי נהיה. עניינו קינה ויללה כמו אשא בכי ונהי (ירמיה ט): שדוד נשדונו. מלשון שדידה ועושק: חלק. אחוזת נחלה כמו חלקת יואב (ש״ב יד): ימיר. מל׳ תמורה וחלוף: ימיש. ענין הסרה: לשובב. מל׳ השבה:

מַלְבִּי״ם ביום ההוא ישא עליכם משל, ונהה נהי, מצייר דבור שישאו על השודדים האלה, שהוא דבור משלי, וגם דבור של נהי, שהנהי אחד מקונן והשני עונה, וכן יצייר כאילו א' נושא נהי ואחרים עונים. אמר שדוד נשדנו מצייר במשל שהאויבים החריבו את בתיהם, ואח"כ חלקו בגורל את שדותיהם, ומצייר כי המשפחה הזאת הנז' שהיה דרכם לגזול שדות ולהחליפם בבתים, כשיראה שהאויב שודד את ביתו, "יאמר שדוד נשדנו" ששדדו את ביתי, והעונה משיב לו (וזה הנהי) "חלק עמי ימיר" שהלא הבית הזה לקחת בחליפין בעד השדה, והאויב ימיר את החלק בחליפין לתת אותה בחזרה לבעליו, ושוב יאמר "איך ימיש לי" ר"ל וא"כ איך ימיש ויסיר ממני מה ששייך לי, דהיינו השדה? הלא גם השדה לא ניתן לי תמורת הבית? ומשיב העונה, "לשובב שדינו יחלק" מה שהאויב יחלק השדות הוא כדי להשיב את שדינו שגזלת, ואחר שזה נעשה כדי לקחת הגזלה מידך.

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ונהה נהי נהיה. ענין קינה. נהה פעל, כמו ג¢א¢ה ת¢ע¢ה. ונהי, שם, וכן נהיה שם בה' הנקבה ע"מ, ש מ¡ל¢ה, כמו משען ומשענה, נהי גדול וקטן, כי גדר הנהי שהוא צעקת הוי הה אוי מכמה אנשים, אחד מקונן ואחר או אחרים עונים (כמ"ש ירמיה ט' י"ט, עמוס ה' ט"ז) , המקונן אומר שדוד נשדונו, ואחר משיב חלק עמי ימיר, והמקונן אומר איך ימיש לי, ואחר משיב לשובב שדינו יחלק, וכ"ז הנהי. עתה יענו כל העם לכן לא יהיה לך משליך תבל, וזה הנהיה, שהוא סוף הנהי, תאניה ואניה: נשדנו. מבנין נפעל כמו נשדונו, כמו ונקלותי עוד מזאת (שמואל ב ו׳:כ״ב) : איך ימיש לי. נעלם מלת איך, אשר יסיר ממני את אשר לי, שמלת לי מורה הקנין, לי הכסף, ובא אשר לו הבית: לשובב. פעל המרובע משורש שוב, כמו ושובבתי את ישראל (ירמיה נ' י"ט) :

ה לָכֵן לֹא־יִהְיֶה לְךָ מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל בִּקְהַל יְהוָה׃

רַשִׁ״י משליך חבל. חולק נחלה שכן דרך לחלק נחלה בחבל המדה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּכֵן לָא יְהֵי לָךְ מְתַח חוּט מְשַׁח בְּעַדְבָא בִּקְהָלָא דַיָי:

אִבְּן עֶזְרָא לכן - יאמר לכל איש מהמשפחה הרעה הגוזלים השדות. הטעם: בעבור שעשית זה, החמס לא ישאר לך בן שישליך חבל בגורל. בקהל ה'- בשוב ה' שבות עמו.

מְצוּדַת דָּוִד לכן. מוסב למעלה לומר הואיל וכן עשית לעשוק גבר וביתו לכן לא יהיה לך משליך וכו׳ ר״ל לא יהיה מי מזרעך שיקח חלק בארץ בתוך קהל ה׳ כשיקחו הם בשובם לארץ ואמר משליך חבל בגורל כי הדרך הוא כשחולקים קרקע בגורל משליכים חבל בארץ למדוד בה את החלקים:

מְצוּדַת צִיּוֹן חבל. מל׳ קו המדה:

מַלְבִּי״ם לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל, לא תקח אתה חלק גם בחלוקת השדות, אחר שהשדות היו גזולים בידך, והם מושבים עתה לבעליהם, והוא מליצה על שהאויב יחריב את הבתים ומדלת עם הארץ ישאיר בשדות לכורמים וליוגבים, בענין שהם ישיגו שדותיהם הנגזלות בחזרה, והמשפחה שהיו גוזלים שדות ובתים ונתעשרו מן הגזלות לא יהיה להם שום חלק וגורל בין קהל ה':

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת משליך חבל בגורל. הגורל הוא הכללי, ואח"כ מחלקים בחבלים לחלקים קטנים לאיש ואיש, כמו ויהי הגורל למטה מנשה, ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י״ז:ה׳) :

ו אַל־תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן לֹא־יַטִּפוּ לָאֵלֶּה לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת׃

רַשִׁ״י אל תטיפו יטיפון. אל תנבאו להוכיחם לכם הנביאים אני אומר אשר תטיפו תמיד: לא יסג כלמות. פן ישיגון אתכם כלימות מאתם כענין שנאמר (משלי ט׳:ח׳) אל תוכח לץ, כל טיף לשון נבואה כמו (עמוס ז׳:ט״ז) ולא תטיף על בית ישחק, (יחזקאל כ״א:ב׳) והטף אל דרום:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן לָא תִתְנַבּוּן נְבוּאָה לָא תֵילְפוּן לְעַמָא הָדֵין אֲרֵי לָא מְקַבְּלִין אִתְכְּנָעוּ:

אִבְּן עֶזְרָא אל - יספר הנביא מה שהיו אומרם המשפחה הרעה לנביאי השם, לא תנבאו - לא תטיפו, ככה יטיפון היו מטיפין להם אל תטיפון. ומלת יסג בסמ"ך כשי"ן, ובא על משקל קל תחת כבד, לומר ישג במקום ישיג, כי מי שלא יטיף למשפחה הזאת, לא תשיגנו כלימה.

מְצוּדַת דָּוִד אל תטיפו יטיפון. אתם הנביאים המתנבאים אל תנבאו להם כי כאשר לא יטיפו לאלה לא ישיג כלימות כי רגילים הם להכלים את המתנבאים להם:

מְצוּדַת צִיּוֹן תטיפו יטיפון. הוא מל׳ נטיפה והזלה והושאל בענין הדבור של נבואה וכן והטף אל דרום (יחזקאל כא): יסג. מל׳ השגה וקרוב ועם היא בסמ״ך וכן ותסג ולא תפליט (לקמן ו):

מַלְבִּי״ם אל תטיפו, מתחיל להתוכח עמהם על שאינם רוצים לשמוע לנביאי האמת, ושיעור הכתוב האמור בית יעקב אל תטיפו יטיפון, המאמר המורגל אצל בית יעקב, הם אומרים אל הנביאים אל תטיפו מה שיטיפון, אל תטיפו דברי נבואות של תוכחות או יעודים רעים, אשר רגילים הנביאים להטיף ולנבאות, כי אין אנו רוצים לשמוע נבואות כאלה, זאת שנית אומרים, לא יטיפו לאלה לא יסג כלמות, שיעור הכתוב לא יטיפו כלמות אשר לא יסג, שעכ"פ לא יטיפו להוכיח על עבירות לפרסם כלמות העם ומעשיהם הרעים שהכלמות והחרפות האלה לא יסוגו אחור, ר"ל שישארו תמיד לחרפת עולם (כענין וחרפתו לא תמחה), לא ידברו נבואות שבזה יכלימו את העם בכלימות עולם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת תטיפו. נבואה קצרה (עמוס ז' ט"ז) , ונעלם מלת אשר יטיפון: לא יסג כלמות. כלימות אשר לא יוסג ויופרש מהם, כמו ולא נסוג ממך:

ז הֶאָמוּר בֵּית־יַעֲקֹב הֲקָצַר רוּחַ יְהוָה אִם־אֵלֶּה מַעֲלָלָיו הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ׃

רַשִׁ״י האמור בית יעקב. הזאת יאמרו בית יעקב כששומעים את הרעה אשר נביאי מתנבאים להם: הקצר רוח ה'. שמא אין יכולת עתה לפניו להטיב ואין רוחו רחבה עליו לטוב כאשר היתה בימים הראשונים: אם אלה מעלליו. כלו' להרע: הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך. אני לא קצרה רוחי ולא אלה מעללי זולתי לרשעים אך את הישר הולך היטב אטיב לו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הֵכְדֵין כָּשֵׁר דְאָמְרִין דְבֵית יַעֲקֹב הֲיִתְקְפַד מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ אִם אִלֵין עוֹבָדוֹהִי הֲלָא כָל פִּתְגָמֵי תַּקְנַיָא דַאֲמָרֵית לְאַיְתָאָה אַיְתֵיתִי עַל כָּל דִמְהַלְכִין בִּקְשׁוֹט:

אִבְּן עֶזְרָא האמור - הדבר הוא זה שיהיה אמור בלשון תמה: אתם בית יעקב?! ורבי ישועה אמר: כאילו כתב שמע אתה הקרוא בית יעקב ובעבור האל"ף שהוא מאותיות הגרון תבוא הה"א בפתח קטן כמו: החזק הוא הרפה. הקצר רוח ה' - היא הנבואה. וטעם: הלא לעולם רוח השם תדבר אמת, כי למה יעשה השם רע?! אם אלה מעלליו - וכי מנהגו לעשות רע לבריותיו על חנם?! רק ידבר להטיב לכם, ויבא טוב עם הולך דרך ישר. והטעם: דברו הטוב יקיים עם מעשיהם - אם יהיו טובים.

מְצוּדַת דָּוִד האמור בית יעקב. בה״א התימה ור״ל וכי יוכל בית יעקב לומר ואף אם יאמרו וכי אמת כן הוא וכי קצר רצון ה׳ לבל יוכל למלאותו להיטיב למי שירצה: אם אלה מעלליו. וכי דרכו לעשות רעה עם הבריות: הלא דברי ייטיבו. באמת דברי מטיבים המה עם ההולך בדרך ישר:

מְצוּדַת צִיּוֹן רוח. רצון: מעלליו. מעשיו:

מַלְבִּי״ם האמור בית יעקב, כל זה הוא מאמר הנאמר בבית יעקב, ר"ל מאמר הרגיל בפיהם: הקצר, עוד יטענו על דברי הנביאים הנבאים פורעניות ויעודים רעים, וכי קצר רוח ה'? וכי יתפעל ה' ממעשים הרעים שעושים בני אדם ורוחו קצרה מלסובלם, עד שלכן יכעוס ויקצוף מקוצר רוחו ויגזור פורעניות על העם? או אם אלה מעלליו? או אם תאמר שאינו מסבת התפעליות שמתפעל לכעוס על העוברים רצונו שלא יכול להאריך רוחו, א"כ ישאלו הכי אלה מעלליו לעשות רע לבריותיו, הלא מעללי ה' הם טוב וחסד רחמים וחנינה לא לגזור רעות ופורעניות? כ"ז יאמרו בית יעקב אל הנביאים, משיב להם, הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך, מה תתלוננו על דברי, שהם דברים רעים ומבשרי פורעניות, הלא עם מי שהולך בדרך הישר עמו ייטיבו דברי, ואינם דברים רעים, רק ישמח עליהם, והם לו דברי נחומים שדברי הנבואה מעידים שה' משגיח על מעשי בני אדם לשלם לאיש כפעלו, והישר הולך ישמח בזה, כי עי"ז יקוה מה' צדקה וחסד עפ"י פעלו כענין שמחה לצדיק עשות משפט:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת האמור. שם, כמו אמרת, או מאמר, ובא משקלו ע"מ פעול לציין מאמר תמידי מורגל: קצר רוח. מי שאינו מושל ברוחו, כמו וקצר רוח יעשה אולת (משלי י״ד:כ״ט) , והפוכו ארך רוח (קהלת ז׳:ח׳) , וכן קצר אפים, ארץ אפים: מעלליו. ההבדל בין מעלל, מפעל, מעשה, שמעלל מציין פעולה מוסריית יוצאת מתבונה נפשיית כמ"ש בכ"מ: ייטיבו. הפעיל, כמו יהיטיבו:

ח וְאֶתְמוּל עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם מִמּוּל שַׂלְמָה אֶדֶר תַּפְשִׁטוּן מֵעֹבְרִים בֶּטַח שׁוּבֵי מִלְחָמָה׃

רַשִׁ״י ואתמול עמי לאויב יקומם. המקרא מחובר לשל מעלה הימנו אני טוב ומטיב אני ואת הדבר אשר למולו ובעבורו עמי אותו יקומם לאויב לו: ממול שלמה אדר תפשיטון. כנגד אשר אתם גוזלים השלמה ולבוש תפארת ומפשיטים מעל כל העוברים עליכם בדרך: מעוברים בטח שובי מלחמה. ממה שהיו סבורין להיות עוברין בטח הם נהפכו להיות שובי מלחמה כבני אדם השבים מן המלחמה חסירי מבגדים ומזון שלקחו אויביהם מה שעליהם, שובי כמו (ירמיהו ב׳:כ״א) סורי הגפן נכריה (צפניה ג) נוגי ממועד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מִקָבֵיל חוֹבֵיהוֹן עַמִי לְבָעֵיל דְבָבָא מְסִירִין מִקִבְלְהוֹן עַמְמַיָא קַיְמִין מַחְסְנִין יַתְהוֹן מָמוֹן יְקָרְהוֹן מִנְהוֹן נָסְבִין עָדָן בְּאַרְעֲהוֹן לְרוֹחֲצָן תָּיְבִין בְּהוֹן כִּתְבִירֵי קְרָבָא:

אִבְּן עֶזְרָא ואתמול - מלה אחת כמו כי ערוך מאתמול תפתה. והטעם: כי דברי יטיבו לטוב לא כאשר הוא מאתמול. לאויב יקומם - יקום עמי כאויב איש את רעהו. ממול שלמה - בעבור שלמה ואדר שיפשיטו, אדר עוברי בטח, וכאשר ימלטו שלא יהרגום, שלא נשאר להם רק מה שעליהם, יחשבו נפשם כי הם שובי מלחמה וישמחו בהמלטם מידכם, כאשר ישמחו שובי מלחמה בשלום, ככה תעשו מחוץ לעיר לשלול שלל ולבוז בז, ובעיר תעשו חמס אחר.

מְצוּדַת דָּוִד ואתמול עמי. אבל עמי זה יום אתמול ר״ל לא עברו עדיין ימים רבים ולא תוכלו א״כ להכחיש הדבר אשר הם קמים לאויב איש על אחיו: ממול שלמה. ר״ל אם תראו מי לבוש שלמה חשובה תעמדו ממול השלמה לתת בו עיניכם ותפשיטון ממנו את השלמה החשובה: מעוברים בטח. מן האנשים העוברים בטח תהפכו לעשותם שובי מלחמה כי תגזלו כל אשר להם כאלו ברחו ושבו מן המלחמה והניחו הכל להקל מעליהם המשא:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואתמול. ענינו כמו אתמול בחול״ם וכן כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג): ממול. מנגד: שלמה. מלבוש: אדר. מלבוש יקר כמו ויעבר אדרתו (יונה ג): תפשיטון. ענין הסרת המלבוש:

מַלְבִּי״ם ואתמול, וא"כ למה את עמי ומול עמי (דברי) לאויב יקומם? אחר שעם הישר הולך דברי ייטיבו ואיך הדברים האלה עצמם הטובים, יקומו מול עמי לצר ואויב נגדם? הלא הסבה לזה ממול שלמה, מפני שדברי יקוממו מול השלמה והאדר אשר תפשיטון מעוברים בטח, שאתם תפשיטון מעוברים בטח בדרך, את שלמותיהם ואדרת שהם לובשים, עד שהם דומים כשובי מלחמה, כי תפלו על עוברי דרך ללחום אתם ולשלול את שללם כאשר ישללו את המנוצחים במלחמה, מול הדברים הרעים אלה יקוממו דברי לאויב:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ואתמול. מורכב מן את מול, כי איבה מקושר עם את, ויקומם מקושר עם מול: ממול שלמה. ר"ל לאויב יקומם מול שלמה ואדר (אשר) תפשיטון, וחסר וי"ו החבור כמו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א) ונעלם מלת אשר. ואדר מלשון אדרת שנער (יהושע ז׳:כ״א) , מלבוש חשוב:

ט נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ מֵעַל עֹלָלֶיהָ תִּקְחוּ הֲדָרִי לְעוֹלָם׃

רַשִׁ״י נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. שאתם הורגים את בעליהן והן יושבות אלמנו' או לפי שאתם נוטלין את ממון בעליהם והם יושבים ומצירים ואין משמחין את נשותיהן: תקחו הדרי. הדר הוד ועושר שנתתי להם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן כְּנִישַׁת עַמִי תְּתָרְכוּן מִבֵּית חֶדְוַתְהוֹן מִנְהוֹן בְּנֵיהוֹן דָבְרִין גְלָא יְקָרְהוֹן דַהֲווֹ אָמְרִין קְיַם לְעָלְמִין:

אִבְּן עֶזְרָא נשי - כל אחת מנשי עמי. תענוגיה - שהיתה מתענגת עם בעלה. תקחו הדרי - להפרד האב מהאם.

מְצוּדַת דָּוִד תגרשון מבית תענוגיה. גוזלים בתי חמד ומגרשין הנשים כל אחת מביתה אשר ישבה ומתענגת בה כדרך אשה חשובה לשבת בית להתענג בצל ביתה: מעל עולליה וגו׳. ר״ל הדר העושר שהשפעתי לה לקשט עולליה הנה תפשיטו מעליהם לקחת לעצמיכם עד עולם מבלי חזרה:

מְצוּדַת צִיּוֹן עולליה. בנים הקטנים: הדרי. מל׳ הדר ויופי ועל העושר יאמר:

מַלְבִּי״ם נשי עמי תגרשון מבית תענגיה, כמו שיבאר אח"ז שהיו לוקחים הנשים מבית בעליהם במשכון בעבור חובות וטמאו אותם בזנות, ועל זה אמר מעל עולליה תקחו הדרי, כי בני הנשים יצא עליהם ספק ממזרות וסר מהם ההדר האלהי שאין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסות מישראל. אומר אליהם הכי זאת יהיה לעולם, הכי נשי עמי תגרשון לעולם? ואני אהיה ארך אפים ואחריש לכם?

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת נשי עמי, תענגיה. יחיד על רבים, תגרשו כ"א בפ"ע:

י קוּמוּ וּלְכוּ כִּי לֹא־זֹאת הַמְּנוּחָה בַּעֲבוּר טָמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָץ׃

רַשִׁ״י קומו ולכו כי לא זאת המנוחה. קומו וגלו מן הארץ כי לא כדרך זו נתתיה לכם למנוחה: בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ. כי למען טמא אותה היא עוש' חבורת חבלי רשעים, תחבל לשון אגודות כמו (שמואל א י׳:ה׳) חבל נביאים (תהילים קי״ט:ס״א) חבלי רשעים וכן ת"י מסתיעין עלה לשון סיעה: וחבל נמרץ. ובעת אגודתם כבר נועצו ביניהם ופירשו למה הם מתחברים: נמרץ. דבר מפורש באר היטב כמו (איוב ו׳:כ״ה) מה נמרצו אמרי מה ימריצך (שם טז) קללה נמרצת (מלכים א ב):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן קוּמוּ וּגְלוֹ אֲרֵי לָא דָא אַרְעָא בֵּית נְיָחָא לְרַשִׁיעַיָא בְּדִיל טַמָיוּתָהּ אִינוּן מְחַבְּלִין בְּדִיל לְסָאֲבוּתָהּ אַתּוּן מִסְתַּיְעִין עֲלָהּ:

אִבְּן עֶזְרָא קומו - בעבור זה לא תנוחו בארצכם, בעבור שטמאה הארץ במעשיכם, כי היא תחבל אתכם כמו: וחבל את מעשה ידך. וחבל - כמו צירים וחבלים. נמרץ - גמור תהי ארצכם לכם.

מְצוּדַת דָּוִד קומו ולכו. לכן קומו מארצי ולכו לכם בגולה: כי לא זאת המנוחה. ר״ל לא על דרך זה נתתי לכם את הארץ לנחלת מנוחה: בעבור טמאה. בעבור שטמאתם את הארץ לעשות בה מעשים כאלה לכן היא תחבל ותשחית אתכם ותהיו כלים בה: וחבל נמרץ. ההשחתה תהיה חזקה מאד עד שלא ישאר שארית:

מְצוּדַת צִיּוֹן המנוחה. מקום מנוח ר״ל נחלה: תחבל וחבל. מל׳ חבלה והשחתה: נמרץ. ענין חוזק כמו קללה נמרצת (מ״א ב):

מַלְבִּי״ם קומו ולכו מן הארץ לגולה, כי לא זאת המנוחה, לא באופן זה תנוחו בארץ, וזאת לא יקרא בשם מנוחה אם תעשו כזאת, ומפרש מ"ש נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה איך היה זה? אומר בעבור טמאה תחבל, הלא תחבל ותמשכן אשת איש מבית בעלה בעבור לטמא אותה בזנות, וחבל נמרץ, והמשכון הוא משכון מפורש שתמשכן אותה בפירוש על תנאי זה שתשכב עמה לטמאותה, והנה כ"ז הוא תשובה עמ"ש אל הנביאים בל ינבאו להם תוכחות ויעודים רעים והביאו ראיה שא"א שה' יפעול רעות ויעניש וכי קצר רוח ה' מלסבול עונם, וע"ז הראה להם כי א"א שיניח ה' אותם להתמיד ברעתם שהוא נגד הנימוס כי השחיתו את דרכם עד מאד, עד שמוכרח לשלחם מן הארץ כי לא זאת המנוחה, עתה חוזר למ"ש אל תטיפו יטיפון, אומר להם.

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת תחבל. כמו ובעד נכריה חבלהו, ענין משכון: וחבל נמרץ. היינו משכנתא מפורשת, כמו והוא קללני קללה נמרצת:

יא לוּ־אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ וָשֶׁקֶר כִּזֵּב אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה׃

רַשִׁ״י לו איש הולך רוח. לו מוצאים איש הולך רוח איש שקר מתנבא להם שישתכרו ביין ובשכר הוא יהיה נביא מקובל לעם הזה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן עַל דְטָעוּ בָּתַר נְבִיֵי שִׁקְרָא דְמִתְנַבָּן לְהוֹן רוּחַ דִי שְׁקַר וּמַלְפִין לְהוֹן לַחֲמָר וּלְרַוְיוּ וִיהֵי כְּמָא דַאֲלִיפוּ לְמִטְעֵי בָּתַר נְבִיֵי שִׁקְרָא כֵּן יִגְלוּן לְאַרְעָא שִׁקְרָא עִם דָרָא הָדֵין:

אִבְּן עֶזְרָא לו איש - הנה אתם תצוו לנביאי השם שלא יטיפו להוכיחכם, אולי תשובו אל השם ולא תתגרשו מארצכם כאשר תגרשו אתם הנשים, והנה אם יבוא איש שיתנבא בדברי כזב ויאמר לכם: שתו ושמחו, יאמר השם: כי תנוחו במקומכם ואשר נדו ונעו ישובו למקומם, כמו שכתוב אחריו אסוף אאסוף ותתקבצו כולכם, אז יהיה מטיף העם הזה לכם, באמרו ככה פסוק זה.

מְצוּדַת דָּוִד לו איש. אם מצאו איש שהולך אחר דברי הרוח והבל ומכזב לומר שקר היה אומר אנבא לך לשתות יין ושכר: והיה מטיף. איש כזה היה מקובל להם לנביא כי מאד היו שומעים אליו ולא כן ישמעו דברי נביא אמיתי ומוסב למקרא שלפניו לומר א״כ מהדין הוא שילכו גולה מארצי:

מְצוּדַת צִיּוֹן לו. ענינו כמו אם וכן לו חיה רעה (יחזקאל יד): אטיף. הושאל בענין הדבור של נבואה:

מַלְבִּי״ם (יא-יב) לו איש הולך רוח, אם הייתי שולח אליך אחד מנביאי השקר, אשר יטיפו לך שקרים או יטיפו עפ"י רוח דמיונם התועה, שתהיה בסובאי יין ושכר, והיה מטיף העם הזה אסף אאסף יעקב כלך וכו' והנביא שקר הזה היה מטיף לאמר לך בשמי שאאסוף את יעקב ואקבצם ממקומות פזוריהם שהם יעודים טובים ונחמות, ויאמר לך בנבואה כי את יעקב וישראל הנאספים, יחד אשימנו כצאן בצרה, ר"ל שלא יהיה להם עוד עול תורה ומצות כצאן קדשים כצאן ירושלים, רק שיהיו דומים כצאן בצרה שהיא עיר ראש מלכות אדום, שהצאן אשר בתוכה, היינו העם שבה. הם חפשים מכל תורה ומצוה, ויאמר לך שכן גם אתה תהיה כגוים אין תורה, אם יבא נביא שיטיף לך כן אז כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם, ר"ל אז לא יתחבאו כולם בבתיהם כאשר היו בורחים מלשמוע דברי הנביא אמת אשר הטיף להם לשמור מצות, רק היו מתקבצים כולם לשמוע את דבריו, והבית של הנביא המטיף היה מלא המיית אדם, כמו שהדביר ששם מקבצים את הצאן מלא מכל העדר ולא חסר צאן אחד, כן היו נמצאים שם יחד והיו הומים שם מרוב אדם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת הלך רוח ושקר כזב. שנביאי השקר היו מתנבאים לפעמים טעות רוח המדמה שנדמה לו ברוחו שחוזה ורואה והיה רק רעיון רוח, כמ"ש ההולכים אחר רוחם ולבלתי ראו, ולפעמים בדו שקרים מלבם. ויש הבדל בין שקר ובין כזב, שהכזב הוא דבר שאין שקרו גלוי עתה, והשקר הוא שהוא שקר גם עתה, והנביא לא יאמר שקר נגלה רק כזב בענין שנדמה בשעתו שהוא אמת (כמ"ש ישעיה כ"ח ט"ו) : ליין ולשכר. שתשתה יין ושכר, או שמתנבא בעבור אשישי ענבים שיקבל:

יב אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ תְּהִימֶנָה מֵאָדָם׃

רַשִׁ״י אסוף אאסוף. עוד ימים באים ואקבץ אתכם: כצאן בצרה. כצאן רבה הנתונה במבצרי גדרות צאן: בתוך הדברו. ת"י כעדרא בגו דירא מקום שהוא מתנהג שם וכן (ישעיה ה) ורעו כבשים כדברם: תהימנה מאדם. תהיינה הערים הומיות מרוב אדם אשר בקרבה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּסוֹפָא כַנָשָׁא אֲכְנִישְׁכוֹן דְבֵית יַעֲקֹב כּוּלְכוֹן קְרָבָא אֲקָרֵיב גָלוּתְכוֹן שְׁאָרָא דְיִשְׂרָאֵל כַּחֲדָא אֲשַׁוִינוּן כְּעָנָא בְגוֹ חִטְרָא כְּעֶדְרָא בְּגוֹ דִירָא תַּמָן מִסְגֵי אֱנָשָׁא:

אִבְּן עֶזְרָא אסוף, כצאן בצרה - אולי יש בעיר הזאת. בתוך הדברו - למקום שנהגו העדר כמו דוברות בים, לשון וינהג את הצאן וככה הקורות היו נוהגות, או נהוגות. ככה תהימנה הערים מרוב אדם, כמו המון אדם.

מְצוּדַת דָּוִד אסוף אאסוף. עתה חזר לנחמם ואמר אולם לא לעולם אקצוף כי באחרית הימים אאסוף כל בית יעקב ממקום גלותם: קבץ וגו׳. כפל הדבר במ״ש: יחד. את כולם יחד אשים אותם בארצי כצאן הנתונה בגדרות הצאן שהוא להם למבצר ולמעוז: כעדר. כמו העדר הנתונה במקום מנהגו הוא דיר הצאן כן יהיו כל ישראל נאספים בארצם: תהימנה. קול המייה תהיה נשמע בארצם מרוב בני אדם:

מְצוּדַת צִיּוֹן בצרה. בלשון שאלה אמר על דיר הצאן שהיא להם למבצר הדברו. ענין הנהגה וכן ורעו כבשים כדברם (ישעיהו ה׳:י״ז): תהימנה. מל׳ המייה ושאון:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת אסף אאסף יעקב, קבץ אקבץ ישראל. כבר התבאר (ישעיהו י״א:י״ב) בפסוק ואסף נדחי ישראל והנפיצות יהודה יקבץ, שיהודה נפוצו ונפזרו וצריכים קיבוץ, וישראל שהם עשרת השבטים אינם נפזרים רק נדחים חוץ למקומם ואין צריכים קיבוץ רק אסיפה מן החוץ אל הפנים, ונוסח זה שהיה מקובל להם מפי הנביא שקדם למיכה שם בפי המטיף שגם הוא יטיף כן, (כי במקום שיבואו יחד שם יעקב וישראל יכוין ביעקב על עשרת השבטים ובשם ישראל על שבט יהודה כנ"ל א' ה') רק שיוסיף שיהיה כצאן בצרה לא כצאן ירושלים: הדברו. מקום שמנהיגים אותו לשם, כמו ורעו כבשים כדברם, והוא בתוך המכלא שלו, ובא ה' הידיעה עם הכינוי כמו בתוך האהלי (יהושע ז' כ"א) והחציו (שם ח' כ"ג) : תהימנה. ענין המיה מרוב אדם, ובא לשון נקבה כפי משל הצאן:

יג עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַיהוָה בְּרֹאשָׁם׃

רַשִׁ״י עלה הפורץ. מושיעם הפורץ גדרת סירים ומסוכות חדקים ליישר לפניהם הדרך:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יִסְגוּן מְשֵׁיזְבִין כַּד בְּקַדְמֵיתָא וְיִסַק מֶלֶךְ מְדַבֵּר בְּרֵישֵׁיהוֹן וְיִתְּבַר בַּעֲלֵי דְבָבָא דִמְעִיק לְהוֹן וְיַכְבֵּישׁ כְּרַכִּין תַּקִיפִין קִרְוֵי עַמְמַיָא יַחְסְנוּנוּן וִיהֵי מַלְכֵיהוֹן מְדַבֵּר בְּרֵישֵׁיהוֹן וּמֵימְרָא דַייָ בְּסַעְדְהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא עלה - אם תפרץ אחת הצאן ותצא ראשונה כולם תפרצנה ותצאנה זו אחר זו, וככה יעשו ישראל בדברי הנביא השקר,כמו הצאן שילכו לרעות. ויעבור מלכם - וכבוד השם בתחלה, על כן כתיב: כה אמר ה' על הנביאים המתעים שאמרו אסוף אאסוף.

מְצוּדַת דָּוִד עלה הפורץ. עד לא יעלו הם יעלה לפניהם מי שיפרוץ גדרות סירים ומסוכת חדק ליישר את הדרך ועל אליהו הנביא יאמר שהוא יבוא קודם הגאולה ליישר לבות ישראל לאביהם שבשמים להיות מבוא אל הגאולה וכמ״ש הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו׳ והשיב לב אבות וגו׳ (מלאכי ג׳:כ״ג): פרצו. שבי הגולה יפרצו גם הם את הגדרות והמשוכות ויעבורו בפרצה כאלו היה שער ודרך בו יצאו מן הגולה ר״ל הם יוסיפו אומץ ליישר לבותם לפתוח בתשובה ובזכות זה יצאו מן הגולה: ויעבור מלכם לפניהם. בשובם יעבור לפניהם מלכם הוא מלך המשיח וה׳ יעבור בראש כולם כי אז יחזיר גם הוא שכינתו לציון:

מְצוּדַת צִיּוֹן הפורץ. מלשון פרצה ושבירה:

מַלְבִּי״ם עלה הפורץ, אומר ראה נא איך אינם שלמים באמונתם, ואיך ינועו כקנה על פני רוח ופוסחים על שתי הסעיפים, שהלא נראה זאת בעת ההיא בשבט יהודה, שבעת שעמד מלך אשר פרץ גדרות הדת ועבד ע"ז נמשכו תיכף כל העם אחריו לעשות כמעשהו, כמו שהיה בימי אחז ובימי מנשה, ובעת שקם אחריו מלך צדיק כמו חזקיה שעמד אחרי אחז ויאשיה אחרי מנשה שהחלו לעבוד את ה', כן עשו גם העם ועבדו כולם את ה', וזה מורה שאין האמונה נשרשת בלבם רק ימשכו בזה אחרי המנהיג אותם לה' או לעזאזל, וז"ש בעת אשר עלה הפורץ לפניהם, שהוא המלך הפורץ גדר ומפר דת והורס חומותיה, אז פרצו ויעברו, פרצו גם המה גדרי הדת עברו תורות חלפו חק, וגם (פרצו) שער ויצאו בו, שאחרי שפרצו גדרות כמתגנב ללכת דרך פרצה, נעשה להם אח"כ הפרצה כשער הקבוע ללכת בו ויצאו בו מכלל הדת, אבל בעת אשר ויעבר מלכם לפניהם, אם עבר לפניהם מלך צדיק המולך ביראת ה' והראוי למלוך ולישב על כסא דוד, אז וה' בראשם, נמשכו אחרי ה' והלכו אחריו:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.