א
וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם׃
רַשִׁ״י
ואתה בית לחם אפרתה. שיצא דוד משם שנאמר בו (שמואל א י״ז:נ״ח) עבדך ישי בית הלחמי ובית לחם קרוי אפרת שנאמר (בראשית מ״ח:ז׳) בדרך אפרת היא בית לחם: צעיר להיות באלפי יהודה. ראוי היית להיות צעיר במשפחות יהודה מפני פסולת רות המואביה שבך: ממך לי יצא. משיח בן דוד וכה"א (תהילים קי״ח:כ״ב) אבן מאסו הבונים: ומוצאותיו מקדם. לפני שמש ינון שמו (שם):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַתְּ בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה כִּזְעֵיר הֲוֵיתָא לְאִתְמַנָאָה בְּאַלְפַיָא דְבֵית יְהוּדָה מִנָךְ קֳדָמַי יִפּוֹק מְשִׁיחָא לְמֶהֱוֵי עֲבֵיד שׁוּלְטַן עַל יִשְׂרָאֵל דִי שְׁמֵיהּ אָמִיר מִלְקָדְמִין מִיוֹמֵי עָלְמָא:
אִבְּן עֶזְרָא
ואתה - חבר השני שמות אפרת היא בית לחם, כמו: ולא עשו עם בית ירובעל גדעון. וטעם צעיר – שהיא קטנה. ממך - כל זה בעבור דוד שהוא ראש המלוכה, על כן ומוצאותיו מקדם - על דוד, והנה ידבר עם בית לחם אפרתה, כי מבני בניך הראשונים, יבא מושיע לישראל.
מְצוּדַת דָּוִד
ואתה בית לחם אפרתה. בית לחם שביהודה נקראת אפרת כמ״ש בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מ״ח:ז׳) ולא זהו בית לחם שבזבולון המוזכר ביהושע: צעיר להיות וגו׳. ר״ל אתה משפחת בית דוד הבא מבית לחם מישי בית הלחמי מהראוי היה שתהיה הצעיר והנבזה בכל שרי יהודה וזהו לפי שבאת מרות המואביה: ממך לי יצא. ומ״מ יצא לי ממך מלך המשיח להיות מושל בישראל: ומוצאותיו מקדם. בזה יפרש אמריו שאין הכוונה לומר שהמלך המשיח בעצמו יולד בבית לחם אבל מוצאותיו מבית לחם מימים קדמונים מימי דוד המלך אבי המשפחה אם כן מקור מחצבת המשיח הוא מבית לחם ולא הוא בעצמו:
מַלְבִּי״ם
ואתה בית לחם, (כבר התבאר בס' יחזקאל סי' ל"ז), שבעת קץ יתעוררו תחלה עשרת השבטים ועליהם מלך משיח בן יוסף והם יעשו חיל, ושבט יהודה שהם מפוזרים בין העמים חלשים ומועטים ילוו אליהם ויהיו טפלים להם תחת מלכות משיח בן יוסף, עד אח"כ שיקום משיח בן דוד בעז ה', ואז יקבלו כולם עליהם מלכות בית דוד, ואז יחדלו המלחמות, כי אליו גוים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד, ואלה הדברים באר לנו נביאנו החוזה, ואמר, ואתה בית לחם אפרתה, אשר משם יצא דוד בן ישי בית הלחמי וצמח מלכות בית דוד, צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל, ר"ל עתה אתה עדיין צעיר וקטן משתהיה עם אלפי יהודה הנלוים אליך במדרגה זו שיצא ממך איש המיוחד לי להיות מושל בישראל, אתה עדיין קטן וחלוש שתגבר עם אלפי יהודה אשר עמך על אופן זה עד שאתה תמשול ממשל רב ומלך המשיח היוצא ממך שהוא משיח בן דוד יגבר חיל להיות מושל בישראל ושיהיה מוצאותיו מקדם מימי עולם, והיינו שיתגבר במלכות חזקה כפי מוצאותיו מקדם בימי דוד ושלמה שמלכו מלכות רב ועצום, הנך צעיר לזה חלוש וחסר כח אתה עם אלפי יהודה אשר עמך:
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת
מקדם מימי עולם. כבר התבאר (ישעיה מ"ג י"ח) שהקודם לפעמים קודם למלת ראשון או מלה מציינת הראשית הבא אחריו, וירמוז למ"ש חז"ל ששמו של משיח קדם לבריאת עולם, ר"ל שתכלית כלל הבריאה הוא השלמת המין האנושי שיהיה באחרית הימים, וכמ"ש (ש"א ז') וזאת תורת האדם ה' אלהים ע"ש, כי מלכות ב"ד הולך מהלך השלימות לכלל העולם והבריאה:
ב
לָכֵן יִתְּנֵם עַד־עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
לכן יתנם עד עת יולדה. יתנם ביד אויביהם עד בא העת אשר חלה וילדה ציון את בניה ציון אשר החזיקה עתה חיל כיולדה ועכשיו היא קרויה יולדת ורבותינו אמרו מכאן אין בן דוד בא עד שתפשוט המלכות הרשעה ט' חדשים על כל העולם כולו אך לפי פשוטו זהו הצעה שפירשתי: ויתר אחיו. של מלך יהודה כלומר שאר שבט יהודה: ישובון על בית ישראל. יתחברו עם שאר השבטי' והיו לממלכה אחת ולא יחצו עוד לשתי ממלכות:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
בְּכֵן יִתְמַסְרוּן כְּעִדַן יָלֵידְתָּא לְמֵילַד וּשְׁאַר אֲחֵיהוֹן יִסְתַּמְכוּן עֲלֵיהוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
אִבְּן עֶזְרָא
לכן - יתן השם ישראל שיעמדו בצרה בעת יולדה, עד שיתחבר זה המושל וקרוביו עם בני ישראל. ויפת אמר: כי יתנם המשיח והטעם יניחם, כדרך: על כן לא נתתיך.
מְצוּדַת דָּוִד
לכן יתנם. הואיל והגדלתי המשפחה ההיא אוסיף עוד לגדלם כי המושל הזה הוא מלך המשיח הוא יכלה את המון גוג שאמר למעלה קומי ודושי וגו׳ וז״ש יתנם עד עת וגו׳ ור״ל הוא יתנם בצרה גדולה עד שיהיו כמו העת אשר היולדה כורעת ללדת שהיא מצירה מאד: ויתר אחיו. ר״ל הנשארים מהמון גוג מאחיו ובני עמו הם ישובון על בית ישראל להיות נכנעים להם:
מַלְבִּי״ם
לכן, שיעור הכתוב לכן עד עת יולדה ילדה (ועד עת אשר) יתר אחיו ישובון יתנם על בית ישראל, לכן כל משך הזמן טרם יגמר קיבוץ הגליות שזה נמשל ללידת היולדה, כמ"ש כי חלה גם ילדה ציון את בניה, ועד עת שיתר אחיו של יהודה ישובון לארצם, עד העת ההיא יתנם (לאלפי יהודה) על בית ישראל, ר"ל לכן כל עת שלא יגמר קיבוץ הכללי ולא יהיה עדיין כל גלות יהודה מאוספים בא"י, כל העת ההיא יהיו בית ישראל (שהם עשרת השבטים ומשיח בן יוסף שהוא מהם) העקר, הם יהיו הלוחמים והמושלים ובית יהודה יהיו טפלים להם (כמ"ש ביחזקאל שם, הנני לוקח את עץ יוסף וכו' ונתתי אותם עליו את עץ יהודה כמש"פ שם):
ג
וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז יְהוָה בִּגְאוֹן שֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו וְיָשָׁבוּ כִּי־עַתָּה יִגְדַּל עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ׃
רַשִׁ״י
ורעה. ופרנס את ישראל: וישובו. מן הגליות: כי עתה יגדל. מלכם: עד אפסי ארץ. והביאום מנחה אליו בסוסים וברכב:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיקוּם וְיִשְׁלוֹט בִּתְקוֹף מִן קֳדָם יְיָ בִּרְבוֹת שְׁמָא דַייָ אֱלָהֵיהּ וִיתוּבוּן מִבֵּינֵי גָלוּתְהוֹן אֲרֵי כְעַן יַסְגֵי שְׁמֵיהּ עַד סְיָפֵי אַרְעָא:
מְצוּדַת דָּוִד
ועמד ורעה. מלך המשיח הוא ינהיג אותם בעוז ה׳ ר״ל ולא בעוצם ידו כי מה׳ היתה זאת: בגאון. ברוממות שם ה׳ אלהיו והוא כפל ענין במ״ש: וישבו. ישראל ישבו בארצם בהשקט ושאנן: כי עתה. ר״ל בזמן הזה יגדל שמו להתפרסם עד קצות הארץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ורעה. ר״ל ינהיג: בגאון. ענין רוממות: אפסי. קצות כי בקצוות הארץ היא אפס וכלה:
מַלְבִּי״ם
ועמד, אבל אח"כ יעמוד המשיח מבית לחם אפרתה, היינו שיעמוד ויתגבר על האומות, ורעה את ישראל, ומפרש, ועמד בעז ה' שיעמוד נגד האומות בכח ה', ורעה בגאון שם ה' אלהיו בקדושת שם ה' ירעה את ישראל (כמ"ש והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט) וישבו, ר"ל מאז לא לחמו עוד, רק ישבו במנוחות שאננות, וכמ"ש והיתה מנוחתו כבוד, כי עתה וכו'.
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת
עז, גאון. עז משתתף עם שמות המורים על הגבורה והוא למלחמה, וגאון משתתף עם שמות המורים על התפארת ועל הכח הנסיי למעלה מן הטבע שכח זה יהיה לו משם ה' אלהיו, ששם אלהים הבא בכינוי מורה על השראת השכינה עליו, ולא התחבר שם אלהים בכינוי לאדם רק לאנשי הרוח כמו מלך ונביא וכ"ג (כמ"ש בס' התו"ה ויקרא סי' רנ"ח) ובכח זה ירעה וינהיג את העם: וישבו. כבר בארתי בס' התו"ה תזריע (סי' ט"ו) שפעל ישב בא לפעמים על המנוחה. הפך הטלטול והתנועה:
ד
וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי־יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם׃
רַשִׁ״י
והיה זה שלום. גמור וקבוע באין הפסק עוד ולא ידמה לשאר התשועות שהיו צרות אחריהן: אשור כי יבא. הרי כי משמש בלשון אם, אם יבא בארצנו כאשר בא עתה: והקימונו עליו שבעה רועים. שבעה ושמונה רבותינו פירשו שמותיהן במסכת סוכה ואיני יודע מהיכן למדו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהֵי מִבְּכֵן שְׁלָמָא לָנָא אֲתוּרָאָה אֲרֵי יֵעוּל בְּאַרְעָנָא וַאֲרֵי יִדְרוֹךְ בְּבִרְנְיָתָנָא וּנְמַנֵי עֲלָנָא שַׁבְעָא מַלְכִין וּתְמַנְיָא רַבְרְבֵי אֱנָשָׁא:
אִבְּן עֶזְרָא
והיה זה שלום - לא יפחד אנוש מאשור אם יבא בארצנו. ועוד: הקמונו עליו - והטעם אם רצה אשור לבוא בארצנו יקומו שרי זה המושל רבים. שבעה - גם שמנה, כדרך: תן חלק לשבעה וגם לשמונה והטעם כפול, כי נסיכים כמו רועים, והנה אינה חמשה עשר.
מְצוּדַת דָּוִד
והיה זה שלום. פרסום שמו יהיה סבת השלום אף אשור כי יבוא בארצנו וגומר לא יהיה נעדר השלום כי לא יבא למלחמה כמו לשעבר כי בהכנעה יבוא: והקמונו עליו. אנחנו נמשול בארצו ונקים עליו נציבים מתחת ידינו: שבעה רועים. ר״ל מנהיגים את העם להורותם הדרך: נסיכי אדם. בני אדם מושלים על העם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ידרוך. מלשון דריכה והלוך: בארמנותינו. מלשון ארמון והיכל: נסיכי. ענין שררה: אדם. רצה לומר חשובים:
מַלְבִּי״ם
(ד-ה) והיה וכו', ר"ל כי עתה יגדל עד אפסי ארץ וזה יהיה ע"י שלום, שגדולת מלך המשיח תתפשט עד אפסי ארץ ולא ע"י מלחמות רק בכח השלום, וזה עצמו תהיה גדולתו שלא יצטרך למלחמה כי כל העמים יקבלו תורתו ודתו ומלכותו עליהם, ושיעור הכתובים והיה זה שלום והציל מאשור כי יבוא בארצנו, שהשלום יצילנו אז מאשור שלא נצטרך ללחום נגדו כמקדם, כי השלום שיהיה אז יציל אותנו מאשור, כי יכנע תחתינו וידרוש ברית שלום, ומ"ש אשור כי יבא בארצנו וכו' עד ואת ארץ נמרוד בפתחיה, הוא מאמר מוסגר, ר"ל עד עתה קודם שיעמוד משיח בן דוד בעוד ימלוך משיח בן יוסף הוצרכנו למלחמה כל ימי מלחמת גוג ומגוג, ואם אשור בא בארצנו עד עתה, או גם כשדרך בגבולנו, הוצרכנו להקים עליו שבעה רועים שילחמו אתו, והם רעו את ארץ אשור בחרב עד שהוצרכו לחרב ומלחמה, וגם רעו את ארץ נמרוד (שהוא מדינת בבל שנמרוד היה שם המלך הראשון) בפתחיה שהוצרכו ללכת עד פתח ארצם ולרעותם ולשברם שם ע"י מלחמה ומצור, אבל עתה לא יהיה כן רק והיה זה שלום והציל ר"ל השלום יציל אותנו מאשור כי יבא בארצנו. ובענין השבעה רועים ושמונה נסיכים, כבר יש פי' רבים במפו', וי"ל עוד שרמז על זמן הקודם, שמעת שהחל האויב לקצות בישראל שזה היה בימי יהואחז בן יהוא (מ"ב י"ג ז') עד שבא מלך אשור והגלם בימי הושע בן אלה, היו שמונה נסיכים ר"ל מלכים לעשרת השבטים, והם יואחז יואש בנו ירבעם בנו זכריה בנו מנחם פקחיה פקח הושע הם שמונה (כי שלום נהרג תיכף ואינו מן החשבון) ואח"ז היו שבעה רועים מבית יהודה, יחזקיה מנשה אמון יואחז יהויקים יכניה צדקיה, גם יל"פ על לעתיד, שכפי נבואת יחזקאל שנבא על מלחמות גוג ומגוג בסי' ל"ב ובסי' ל"ח, הנה לפי מה שנבא על המלחמה בסי' ל"ב שאשור יבא אז על א"י לעשות מלחמה עם אדום כמו שפרשתי שם, יבואו אז שבעה רועים, שהם מצרים, עילם, משך, תובל, אדום, נסיכי צפון, צידוני, והמלחמה שנבא עליה בסי' ל"ח יש שמונה נסיכים, והם גוג נשיא ארץ המגוג, משך, תובל, פרס, כוש, פוט, גומר, בית תוגרמה, ושם בארתי שפעם א' יבא אל הארץ ולא יכנס אל ירושלים ועל זה אמר כי יבא בארצנו ופעם א' יבא עד ירושלים ועל זה אמר וכי ידרוך בארמנותינו:
ה
וְרָעוּ אֶת־אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב וְאֶת־אֶרֶץ נִמְרֹד בִּפְתָחֶיהָ וְהִצִּיל מֵאַשּׁוּר כִּי־יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בִּגְבוּלֵנוּ׃
רַשִׁ״י
ורעו את ארץ אשור. וירוצצו כמו (שם ב) תרועם בשבט ברזל: ואת ארץ נמרוד. היא בבל: בפתחיה. בשערי מדינותיה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְיִרְעוּן יַת אַרְעָא דְאַתּוּר בְּחַרְבָּא וְיַת אַרְעָא נִמְרוֹד בִּתְקוֹף כְּרַכָּהָא וִישֵׁיזְבִינָנָא מֵאַתּוּר דְלָא יֵעוֹל בְּאַרְעָנָא וְלָא יִדְרוֹךְ בִּתְחוּמָנָא:
אִבְּן עֶזְרָא
ורעו - דרך משל, כי ימלכו עליכם בחזקה. וארץ נמרוד - היא בבל. בפתחיה - על החרב, כמו והמה פתיחות. יש אומרים: בפתחי הארץ והנה יצילו מאשור.
מְצוּדַת דָּוִד
ורעו. הם ינהיגו את ארץ אשור בחרב ר״ל יהרגו בחרב את המסרב על הנהגות׳ ארץ נמרוד. היא בבל כמ״ש בנמרוד ותהי ראשית ממלכתו בבל וגומר (בראשית י): בפתחיה. ר״ל ינהיגום בפרסום בפתחי שערי העיר: והציל מאשור וגו׳. ר״ל במה שיעמיד מלך המשיח באשור נציבים מבני ישראל בזה יציל את ישראל מאשור אשר יבוא בארצינו כי לפי שיהיה אימת הנציבים עליהם לא יבואו למלחמה כ״א להראות הכנעה:
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת
ורעו. ירוצצו כמו תרועם בשבט ברזל: בפתחיה. בפתחי הארץ, שתהיה פתוחה לפניהם: והציל, מוסב על השלום שנזכר למעלה מציירו כעצם מופשט, והוא יציל מאשור:
ו
וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְהוָה כִּרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא־יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם׃
רַשִׁ״י
כטל מאת ה'. שאין בא לעולם ע"י אדם ולא יבקשו פני אדם עליו כך לא יקוה ישראל לעזרת איש כי אם בה':
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהֵי שְׁאָרָא דְבֵית יַעֲקֹב בְּגוֹ עַמְמִין סַגִיאִין כְּטַלָא קֳדָם יְיָ וְכִרְסִיסֵי מַלְקוֹשָׁא דִי עַל עִסְבָּא דִי לָא מוֹרִיךְ לֶאֱנָשָׁא וְלָא מַכְתַּר לְבַר אֱנָשָׁא:
אִבְּן עֶזְרָא
והיה שארית יעקב - אותם שלא יכלו, שהתחברו עם בית הלחמים, כי יהיה מקומם רחוק כי עודם בגלות. כטל מאת ה' - והטעם שיבטחו על השם לבדו ולא על מלכי הגוים שהם בארצם, כמו הטל שאינה ברשות אדם רק ביד השם, או ילמד ישראל העמים לקרוא בשם ה' ויהיו בקרבם, כדרך: אהיה כטל לישראל, וכל גוי לא יקוה לאיש.
מְצוּדַת דָּוִד
בקרב עמים רבים. הוא גוג והמלכים אשר עמו: כטל מאת ה׳. ר״ל אז לא יתלו בטחונם בעכו״ם אלא יתלו בטחונם בה׳ כמו בטחון ירידת הטל שהוא מה׳ לבד וכן בטחון הרביבים אשר המקוה להם לא יקוה לאיש שהוא יורידו לפי שאין ביד אדם כן אז לא יקוה למי רק לה׳: ולא ייחל וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן
כרביבים. הוא המטר החזק כמו וימנעו רביבים (ירמיה נ): ייחל. מלשון תוחלת ותקוה:
מַלְבִּי״ם
והיה שארית יעקב, גם השארית אשר ישארו אז בקרב העמים ולא ילכו לא"י יהיו דומים כטל מאת ה', ר"ל שלא יהיו כמו עתה שמקבלים השפע באמצעות העמים אשר הם בתוכם רק יהיו כטל הבא מאת ה', וגם ידמו כרביבים עלי עשב שהם מצמיחים את העשב והם אין מקבלים ממנו תועלת, כן ישפיעו טוב וחסד להעמים אשר הם בתוכם והם לא יקבלו מהם דבר, כי לא יקוו לאיש להשיג ממנו טוב וחסד, כי ישיגו כל שפעם מאת ה' בבלי אמצעי:
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת
לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם, יש הבדל בין תקוה ובין יחול, המיחל ממתין על דבר ודאי, כמו המיחל לאור היום שבודאי יבא או על ההבטחה, והמקוה מצפה על דבר בלתי ברור וכמ"ש כי טוב קויתי ואיחלה לאור (איוב ל' כ"ו) , ועמ"ש ישעיה נ"א ה', תהלות ק"ל ה'. ויש הבדל בין איש ובין אדם, שאיש כולל כל יש ונמצא, ואדם שם המיוחד אל האדם לבדו (כמ"ש בחבורי התו"ה ויקרא סי' י') . והנה היחול יהיה גם אז כמו שמיחל שתזרח השמש בבקר וירדו הגשמים וכדומה, רק שלא יהיה לבן אדם, שלא יצטרך עזרת אדם, אבל התקוה לא יהיה גם לאיש ר"ל לשום יש ונמצא, רק לה' לבדו:
ז
וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל׃
רַשִׁ״י
כאריה בבהמות יער. כך יהי מלכם שליט בכל: ורמס וטרף. רמס היא דריסת הארי כשהוא רעב ואוכלו במקומו וטרף הוא כשנושא את הטרף למעונותיו בשביל גורותיו ולבאותיו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהֵי שְׁאָרָא דְיַעֲקֹב בְּעַמְמַיָא בְּגוֹ עַמְמִין סַגִיאִין כְּאַרְיָא בִּבְעִירָא בְחוּרְשָׁא וּכְלַיְתָא בְּעֶדְרֵי עָנָא דְאִם יַעֲדֵי וְיִרְמוֹס וְיִקְטוֹל וְלֵית דִי מְשֵׁיזִיב:
מְצוּדַת דָּוִד
והיה שארית יעקב. ר״ל לכן יגבר ידם ויהיו בקרב העכו״ם הרבים ההם כאריה בחית היער וככפיר בעדרי הצאן אשר אם מי מהם עבר דרך עליהם הוא רומס וטורף ואין מי מציל עצמו מידו כן הם יהרגו בחיל גוג ומגוג ההם ואין מי יעמוד נגדם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בבהמות יער. ר״ל בחית יער וכן ושן בהמות (דברים ל״ב): ככפיר. ארי בחור: ורמס. ענין דריסה ברגל:
מַלְבִּי״ם
והיה שארית יעקב, ולענין הגבורה נגד צורריהם אשר עד עתה היה כשה נדחה בין אריות, כמ"ש שה פזורה ישראל אריות הדיחו, עתה יהיו המה כאריה וככפיר, ויש הבדל בין גוים ובין עמים, שגוים הם פחותים מעמים ואין להם מלך, ועמים הם חשובים שיש להם מלך, ולעומת זה גוי מציין הקיבוץ הגדול יותר מן שם עם, והאריה הוא הזקן והכפיר הוא הקטן, ודרך האריה לצאת על טרפו אל היער והוא טורף בהמות גדולות, והכפיר ישב בסוכו למו ארב ואינו יוצא על טרפו וטורף רק בהמות קטנות, ובזה מצייר שידמה בגוים הגדולים הפחותים כאריה בבהמות יער, שהגם שהגוים ידמו כבהמות יער גדולים, ידמו הם לנגדם כאריה גדול, עד שיצא אל מדינות הגוים להלחם אתם ולטרף בם טרף, ובקרב עמים רבים שהם קטנים מגוים והם חשובים יותר ידמו ככפיר בעדרי צאן, שאינו יוצא על טרפו, כן לא יצאו אליהם ללחום אתם במדינתם, כי רובם יקבלו עול מלכות שמים, רק אלה שיבואו אל מעונתם לעשות אתם מלחמה בא"י, כמו העמים שיצבאו על הר ציון בחיל גוג ומגוג, יטרפו אותם ככפיר הטורף במעונתו והם יהיו חלשים לנגדם כעדרי צאן, ומפרש אשר אם עבר ורמס (ר"ל שהאריה עובר ביער חוץ למעונתו ורומס, והכפיר טורף במעונתו, ואין מציל מידם):
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת
בגוים, בקרב עמים ההבדל בין גוי ובין עם בארתי (ישעיה א' ד') , ובא נרדפים בספר זה למעלה (ד' ב' ג', חבקוק ב' ח', צפניה ב' ט', חגי ב' י"ד, זכריה ח' כ"ב) : כאריה, ככפיר, מ"ש בפי' התבאר הושע (ה' י"ד) , עמוס (ג' ד') , ובכ"מ:
ח
תָּרֹם יָדְךָ עַל־צָרֶיךָ וְכָל־אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
סַגִי מִבְּכֵן תִּתְקֵיף יְדָךְ יִשְׂרָאֵל עַל סַנְאָךְ וְכָל בַּעֲלֵי דְבָבָךְ יִשְׁתֵּיצוּן:
מַלְבִּי״ם
תרום ידך, לא יצטרכו ללחום את צורריהם בשתי ידים רק יד אחת יהיה די להרימה על צריך, ויש הבדל בין צר ואויב שהצר מציר בפועל ולוחם אתו, והאויב דורש רעתו ואינו מציר בפועל, ועל הצוררים שלוחמים אתך תרום ידך, והאויבים יכרתו מעצמם:
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת
צריך, אויביך, הצר מציר בפועל והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל (ישעיה א' כ"ד, נחום א' ב' ובכ"מ) :
ט
וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־יְהוָה וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ׃
רַשִׁ״י
והכרתי סוסיך. היא עזרת מצרים שאתם נשענים עליהם להמציאכם סוסים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ וֶאֱשֵׁיצֵי סוּסְוַת עַמְמַיָא מִבֵּינָךְ וְאוֹבֵיד רְתִיכֵיהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
והכרתי סוסיך. ר״ל לא תהיה נושע בגבורת הסוס ובמרכבות כ״א בעזר אלוה:
מַלְבִּי״ם
והיה, ר"ל זה יהיה בתחלה בעוד שתהיה מלחמת גוג לנגדם, יצטרכו לטרוף ולהרים ידם, אבל ביום ההוא, ר"ל אחר מלחמת גוג ומגוג אז לא יצטרכו עוד למלחמה כלל כי ה' יכרית את אויביהם,והנה למלחמה היה צריך, א] סוסים ומרכבות ואז והכרתי סוסיך, ב] היה צריך ערי נשק וערי מבצר, על זה אמר:
י
וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ וְהָרַסְתִּי כָּל־מִבְצָרֶיךָ׃
רַשִׁ״י
והכרתי ערי ארצך. ולא תצטרך לערי מבצר:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וֶאֱשֵׁיצֵי קִרְוֵי עַמְמַיָא מֵאַרְעָךְ וַאֲפַגֵיר כָּל כְּרַכֵּיהוֹן תַּקִיפַיָא:
אִבְּן עֶזְרָא
והכרתי ערי ארצך - מוקפות החומה, כי לולי פחד אויב טוב לאדם לשבת בפרזות שהאויר רחב. והטעם: שיהיה שלום בארץ ואין צורך למבצרים.
מְצוּדַת דָּוִד
ערי ארצך. עיר המוקפת חומה נקראת בשם עיר לבד ואם היא מבלי חומה נקראת עיר פרוז ולזה אמר הנה אז לא יהיה לך ערים המוקפות חומה להשגב בה כי עוד לא יבא עליך מלחמה: והרסתי וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש:
מַלְבִּי״ם
והכרתי ערי ארצך, ר"ל הערים ששייכים אל הארץ והמדינה, כי ערי הרכב וערי הנשק לא היו שייכים אל העם רק אל כלל המדינה ונקראים ערי הארץ, ונגד המבצרים אמר והרסתי כל מבצריך, ג] היה להם מכשפים ומעוננים מתי יצליחו במלחמה, על זה אמר:
יא
וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ־לָךְ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וֶאֱשֵׁיצֵי חֲרָשִׁין מִבֵּינָךְ וּמְעַנְנִין לָא יְהוֹן לָךְ:
אִבְּן עֶזְרָא
והכרתי כשפים - מעשה התולדות, כי מן התולדות יבאו הכשפים. ומעוננים - מסתכלים בעננים לדעת העתידות.
מְצוּדַת דָּוִד
והכרתי כשפים. בראותך השגחתי בך לא תעסוק עוד בכשפים לדעת מה מהעתידות:
מַלְבִּי״ם
(יא-יג) והכרתי כשפים מידך, ד] היה ביניהם עבודת פסילים ומצבות ואשרים, על זה אמר והכרתי פסיליך וכו' ונתשתי אשיריך, והשמדתי עריך, היינו הערים שעבדו בהם ע"ז יהיו כערים הנדחות:
יב
וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְלֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וֶאֱשֵׁיצֵי צַלְמֵי עַמְמַיָא וְקָמָתְהוֹן מִבֵּינָךְ וְלָא תִשְׁתַּעְבֵּיד עוֹד לְעוֹבָדֵי יְדָךְ:
מְצוּדַת דָּוִד
והכרתי פסיליך. כי אז תכיר שאין אלוה מבלעדי: למעשה ידיך. הפסילים שהם מעשה ידי אדם:
יג
וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ׃
רַשִׁ״י
והשמדתי עריך. ואשיצי בעלי דבבך וכן (ישעיהו י״ד:כ״א) ומלאו פני תבל ערים וכן (שמואל א כח) ויהי עריך:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַעֲקַר שְׁתִילֵי עַמְמַיָא מִבֵּינָךְ וֶאֱשֵׁיצֵי בַּעֲלֵי דְבָבָךְ:
אִבְּן עֶזְרָא
ונתשתי - והשמדתי. הערים שהיו האשרים בהם שלא יזכרו. ורבי מרינוס אמר: כי עריך, כמו: ויהי ערך.
מְצוּדַת דָּוִד
ונתשתי. ר״ל עוד לא תשתחוה לאשרים: והשמדתי עריך. ואז אשמיד אני את שונאיך:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ונתשתי. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א): אשיריך. מלשון אשרה והוא אילן הנעבד: עריך. שונאך כמו ויהי ערך (ש״א ט״ז):
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת
ונתשתי, פעל נתש בא על עקירת הנטיעות, (ירמיה א' י') : עריך. שעבדו בם ע"ז, ויונתן תרגם מענין ויהי ערך שונאים ומעיקים:
יד
וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַעְבֵּיד בִּרְגַז וּבְחֵימָא יַת פּוּרְעֲנוּת דִין מִן עַמְמַיָא דְלָא קַבִּילוּ אוּלְפַן אוֹרַיְתָא:
מְצוּדַת דָּוִד
ועשיתי וגו׳. בחמה שפוכה אעשה נקם עם העכו״ם אשר לא שמעו מעולם נקמה מופלגת כזאת:
מַלְבִּי״ם
ועשיתי, ואז אעשה נקמה בגוים אשר לא ישמעו לחזור לדת האמת ולקבל עליהם מלכות שמים כמבואר בסוף זכריה:
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת
באף ובחמה. אף הוא הגלוי, וחמה הוא בלב, (כן כללתי בכ"מ), ואף שאין בו חמה אינו מסוכן, כמ"ש כי יגורתי מפני האף והחמה:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.