כניסה

מִשְׁלֵי יב

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר׃

אִבְּן עֶזְרָא אוהב מוסר - מי שהוא אוהב הדעת - הוא אוהב המוסר שייסר רוחו.
רַלְבַּ״ג אוהב מוסר. מי שהוא אוהב מוסר במדות הוא אוהב דעת כי זה ממה שיישירהו לשלימות המושכלות ולזה הוא מבואר כי מי שהוא שונא התוכחת ונפקד ממנו השלימות במדות הנה הוא בער כי יפקד ממנו שלימות המושכלות גם כן:
מְצוּדַת דָּוִד אוהב. האוהב את המוסר הוא אוהב דעת כי בשמעו את המוסר יקנה דעת מה שלא שמע מאז אבל השונא תוכחת הוא בער ושוטה כי ישאר באולתו:
מְצוּדַת צִיּוֹן בער. שוטה ע״ש שנמשל כבהמות והוא מל׳ אנחנו ובעירנו (במדבר כ):

ב טוֹב יָפִיק רָצוֹן מֵיְהוָה וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ׃

רַשִׁ״י טוב יפיק. מוציא מן הקב"ה נחת רוח להביא טובה לעולם: ואיש מזמות ירשיע. בעל עלילות ירשיע מחייב את הבריות להביא רעה, וכן הוא אומר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט׳:י״ח):
אִבְּן עֶזְרָא טוב, לא - שנים דבקים, יפיק - פירוש יוציא, כלומר איש טוב יוציא רצון השם, כלומר הוא ירצה בו. ואיש מזימות - מחשבות רעות ירשיע השם בהישפטו על כן אחריו.
רַלְבַּ״ג טוב יפיק. האיש הטוב יוציא רצונו מהש"י כי השגחתו דבקה בו עם שרצונו רצון הש"י כמו שקדם ואולם איש מזמות והוא האיש הנמשך אחרי מחשבותיו לחטוא בהם כאמרו כי זמה עשו הנה ירשיעהו הש"י ויחייב באותו בשיביא עליו מהרע במדה שמדד:
מְצוּדַת דָּוִד טוב. איש טוב מוציא רצון מה׳ להביא טובה על כל העולם: ואיש מזמות. הנמשך אחר מחשבות לבו הוא ירשיע את כל העולם כי מכריעם לחובה:

ג לֹא־יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים בַּל־יִמּוֹט׃

רַשִׁ״י לא יכון אדם ברשע. לא יתבסס:
אִבְּן עֶזְרָא לא יכין אדם ברשע - בל ימוט בעת צרה. ושרשם, משל לשארית זרעם אחר מותם. פרוש אחר: וכשרש שלא ימוט, כך הצדיקים יעמדו ולא ימוטו.
רַלְבַּ״ג לא יכון. לא יכונן בנין האדם שהוא ברשע ולא יעמוד כי במעט סבה ישרת ואמנם שרש הצדיקים לא ימוט אך יתקיים ויעמוד תמיד:
מְצוּדַת דָּוִד לא יכון. האדם לא יהיה נכון במעשה הרשע ר״ל לא יעמוד על כנו ובסיסו עם ההון שאסף ברשע אבל שורש צדיקים לא יהיה נוחה לפול ר״ל אף אם יפול לא ימוט עד השורש כי יחזור ויקום:

ד אֵשֶׁת־חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה׃

רַשִׁ״י וכרקב. תולעת הנכנס תוך העצמות וטוחן אותם כן אשה מבישה ורעה שמעשיה בושים:
אִבְּן עֶזְרָא חיל - מן חילך פירוש ממון, כלומר האשה שתקנה ממון היא עטרת בעלה, שבעבורה יכבדוהו כאשר המלך נכבד בעטרת ראשו. בעצמותיו - שלא תועיל רפואה, כן אשה מבישה נותנת בושה לבעלה והיא מפסדת הממון.
רַלְבַּ״ג אשת חיל. הנה האשה הזריזה במעשיה היא עטרת בעלה ואולם האשה המתעצלת במעשיה היא משחתת אותו והיא לו כמו הרקב בעצמותיו שיבלו אותם והנה רמז בזה אל האשה המשרתת השכל בשתכין לו מהמוחשות מה שיצטרך לו בחקירותיו ואם לא תהיה נשמעת לו אך תתרשל מזה והיא מתאחרת ובוששת הנה היא לו כרקב בעצמותיו כי היא תמנע ממנו השלימות:
מְצוּדַת דָּוִד עטרת בעלה. ר״ל בעלה מתפאר במעשיה: מבישה. האשה שנמצא בה כל דבר בושה היא לבעלה כרקבון בעצמותיו:

ה מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מִשְׁפָּט תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָה׃

אִבְּן עֶזְרָא מחשבות, דברי הפוך - שלשה דבקים. ופירוש: יחשבו הצדיקים לעשות משפט והרשעים יעצו לרמותם, וכאשר לא יוכלו ידברו הרשעים לארוב דם הצדיקים ולהרוג אותם. ופי ישרים - שידברו היושר יצילם פיהם, מיד האורבים להם. הפוך - השם יהפוך אותם ממקומם. ובית צדיקים - חושבי משפט יעמוד ולא יהפך.
רַלְבַּ״ג מחשבות צדיקים. אין צ"ל כי מה שישתדלו בו הצדיקים הוא דבר ראוי אבל גם מחשבותיהם משפט וברשעים הוא בהפך שגם תחבולותיהם אשר ילקחו מהשכל באופן מה הם מרמה:
מְצוּדַת דָּוִד משפט. לעשות משפט אמת להציל העשוק מיד עושקו: מרמה. לעשות מרמה:

ו דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב־דָּם וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵם׃

רַשִׁ״י דברי רשעים ארב דם. יועצים לרצוח בידם או ע"י עדות שקר: ופי ישרים. כששומעים את עצתם יצילום לנרדפים שמגלים את עצתם או אם עדים הם מזימין אותם:
רַלְבַּ״ג דברי רשעים. מה שידברו הרשעים הוא לרע אשר בתכלית כאילו תאמר לארב דם להכות דם נקי ואולם דברי ישרים הם בהפך זה כי הם להציל הנקיים משפיכות דמים:
מְצוּדַת דָּוִד ארב. לארוב על דם נקי בעדות שקר: יצילם. יצילו את הנידונים כי ירבו לחקור עד יוכחשו זה מזה:

ז הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד׃

רַשִׁ״י הפוך רשעים. כמו להפוך כמהפכת רגע נהפכים: ואינם. כלים כגון סדום: ובית צדיקים יעמוד. יתקיים:
רַלְבַּ״ג הפוך רשעים ואינם. הש"י יהפוך רשעים ואינם במעט זמן ואולם הצדיקים הם בהפך זה כי ביתם יעמוד ויתקיים והוא זרעם ואין צריך לומר שהם בעצמם יעמדו ויתקיימו כי גם זרעם יעמוד ויתקיים כאמרו ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם:
מְצוּדַת דָּוִד הפוך. כאשר יהפכו הרשעים אז אינם בעולם ויאבד זכר למו אבל בית הצדיקים יתקיים לעד:
מְצוּדַת צִיּוֹן ואינם. ואין מהם:

ח לְפִי־שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל־אִישׁ וְנַעֲוֵה־לֵב יִהְיֶה לָבוּז׃

רַשִׁ״י לפי שכלו יהולל איש. אם חכם מעט או הרבה הכל לפי שכלו יטול שכרו: ונעוה לב. שהניע לבו לגמרי מן התורה הוא יהיה לבוז: נעוה. כמו נעותי משמוע (ישעיה כא) וכן בן נעות המרדות (שמואל א כ) וי"ל נעוה מי שלבו נעוע מגזרת נע ונד כאשר יאמר זעוה מגזרת זע:
אִבְּן עֶזְרָא לפי שכלו, טוב - שנים דבקים. וכן פירוש: בעבור פיהו שירבה השכל ישבחוהו בני אדם, ומעוות הלב יבוזו לו ונקלה ונמאס בעיניו ובשכלו קונה עבד לו טוב ממתכבד, שהיה מרובה ממון והפסידו באולתו ואחרי כן היה חסר לחם ומתכבד לשון הרבה, וכן כבד מאד או מתכבד כנגד נקלה, כלומר שהוא נכבד בעיניו והוא חסר לחם טוב הנקלה.
רַלְבַּ״ג לפי שכלו. האיש המשכיל יהולל לפי שכלו כי החכמה משובחת לאנשים כלם ובלם נכספים אליה כמו שזכרנו במה שקדם ואמנם מי שהוא מעוות השכל ר"ל שהוא טועה במושכלות יהיה לבוז כי לא יעמוד במשאו ובמתנו מפני שבוש דעותיו אבל ינצחוהו המתוכחים עמו וישיגהו הבוז לזאת הסבה:
מְצוּדַת דָּוִד לפי שכלו. כל איש ישובח לפי שיעור שכלו אם רב ואם מעט אבל מי שלבו נטה מחכמה יהיה לבזיון:
מְצוּדַת צִיּוֹן ונעוה. מל׳ נע כאשר יאמר מן זע זעוה:

ט טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ מִמְּתַכַּבֵּד וַחֲסַר־לָחֶם׃

רַשִׁ״י טוב נקלה. בעיניו ונעשה עבד לעצמו: ממתכבד. בעיניו ואומר גנאי הוא לי לעמול במלאכה שאני מבני אדם גדולים וסופו להיות חסר לחם:
רַלְבַּ״ג טוב נקלה. טוב מי שהוא נקלה ועבד לעצמו לעשות עבודותיו בבית ובשדה כדי שישיג טרפו ממי שהוא מתכבד ורוצה שיעבדוהו אחרים והוא חסר לחם כי הקלון אל הראשון סופו לכבוד והכבוד אל השני סופו לקלון:
מְצוּדַת דָּוִד טוב. יותר טוב למי שנוהג קלות בעצמו והוא עבד לעצמו לעשות מלאכתו להתפרנס בה ממי שמחזיק עצמו למכובד ובוש הוא לעבוד עבודתו ובעבור זה יחסר לחמו:

י יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי׃

רַשִׁ״י יודע צדיק נפש בהמתו. מה בהמתו ובני ביתו צריכים:
אִבְּן עֶזְרָא נפש בהמתו - אף כי נפש חסר כלומר יודע צורך נפש בהמתו. ורחמי רשעים - כרחמי אכזרי, כלומר אינם מרחמים.
רַלְבַּ״ג יודע צדיק. הצדיק יודע נפש בהמתו ומשגיח כדי שיהיה לה מזונה ההכרחי לעמידת הגוף והרצון בנפש בהמתו הנפש החמרית שהיא לאדם במה שהו' בהמה לא במה שהו' אדם ואמנ' מה שירחמוהו הרשעים על הגוף שלא למנוע תאוותיהם הוא רחמי אכזר כי הם ישחיתו באלו התכונות:
מְצוּדַת דָּוִד יודע צדיק. הצדיק נותן לב לדעת אף רצון בהמתו למלאות תאותה כי קנוי אצלו מדת הרחמנות אבל הרשעים אף הרחמנות שיש בהם היא אכזריות כי למראה העין ירחמו ולא כן בלבם:

יא עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע־לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר־לֵב׃

רַשִׁ״י עובד אדמתו ישבע לחם. כמשמעו, ולפי משלו שחוזר על תלמודו תמיד שלא ישתכח:
אִבְּן עֶזְרָא עובד - כי האדם נברא לעבוד האדמה ולחיות מעמלו, על כן ישבע לחם, ומסבב לרדוף הריקים הוא חסר דעת.
רַלְבַּ״ג עובד אדמתו. מי שהוא מתעסק בישובו של עולם אך הוא נמשך אחר עשות מלאכתו יחיה בה כאילו תאמר שאם הוא עובד אדמתו ישבע לחם אך מי שאינו מתעסק בישובו של עולם אך הוא נמשך אחר סברת ריקי' ופוחזים לא די שיחסר לו לחם אבל גם הוא עם זה חסר לב ודעת:
מְצוּדַת דָּוִד עובד אדמתו. בחרישה וכיוצא: ומרדף ריקים. הרודף אחר דברים שאין בהם תועלת הוא חסר לב כי טוב לעסוק אז בעבודת האדמה:

יב חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן׃

רַשִׁ״י חמד רשע. להיות נזון ומתפרנס ממצוד רשעים שצדין את הבריות בגזלות וחמס: ושורש צדיקים יתן. מה שהוא ראוי ליתן והוא הפרי:
אִבְּן עֶזְרָא מצוד - שיצודו הצדיקים חומד הרשע לצוד כמו כן. יתן - כלומר פרי או פארות ולא יוכל הרשע לצוד, או יתן כל אחד מהצדיקים שרש למטה, רמז לזרעו הנשאר אחריו.
רַלְבַּ״ג חמד. הרשע מצוד הרעים אשר יתחזקו בו לעשו' החמסים כדי שיתחזק לעשות מלאכת הרשע ואולם הצדיקים לא יצטרכו לדבר מחוץ יתחזקו בו כי שרש הצדיקים יתן מה שיתחזקו בו לעשות מלאכתם במדות ועיון וזה מבואר במעט עיון כי השרש אשר מהמוחשות והמושכלות הראשונות והמחשבות יתנו האמת בחכמה ובבינה אשר החקירה בהם היא מלאכת הצדיקים:
מְצוּדַת דָּוִד חמד. הרשע חומד לשבת במבצר הרעים אשר יתחזקו שם לעשות חמס אבל הצדיקים אינם צריכים לעזר מבחוץ כי שרשם יתן פריים הראוי ר״ל מעצמם יתחזקו להיטיב לעשות:
מְצוּדַת צִיּוֹן מצוד. עניינו מבצר חזק כמו יבאוהו במצדות (יחזקאל יט):

יג בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק׃

רַשִׁ״י בפשע שפתים. בפשע שפתי דור המבול שאמרו מה שדי כי נעבדנו (איוב כ״א:ט״ו) בא להם מוקש רע ונח הצדיק יצא מהצרה:
אִבְּן עֶזְרָא בפשע - בעבור פשע שפתיו ינקש איש רע, כענין: פי כסיל מחתה לו. ויצא מצרה צדיק - ימלט בצדקתו כענין: רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'.
רַלְבַּ״ג בפשע שפתים מוקש רע. האיש הרע הוא בפשע ארס שפתיו שידבר דבריו שלא כהוגן וירשיעהו פיהו והצדיק הוא בהפך זה כי הוא יצא מצרה מפני נועם דבריו ותקונה כמו שהוא מבואר:
מְצוּדַת דָּוִד בפשע. בעבור פשע שפתים המדבר סרה יבוא עליו מוקש רע אבל הצדיק בנועם אמריו יצא מהצרה הבאה:

יד מִפְּרִי פִי־אִישׁ יִשְׂבַּע־טוֹב וּגְמוּל יְדֵי־אָדָם ישוב [יָשִׁיב] לוֹ׃

רַשִׁ״י מפרי פי איש. משכר פיהם של עוסקי תורה אוכלים טוב בעולם הזה והקרן קיימת להם לעו"ה:
אִבְּן עֶזְרָא מפרי פי איש ישבע - מפריו שידבר הצדק ולא ידבר הפשע, ישיב לו השם.
רַלְבַּ״ג מפרי פי איש ישבע טוב. מפרי דברי איש ישבע טוב כ"ש שעל המעשים יושב לאדם גמול לפי מה שראוי וזה אמר לראיה כי על כל המעשה יש גמול וזה כי אם פרי פיו לא יקופח במה שעש' אותו מהמעשים אם טוב ואם רע כ"ש על המעש':
מְצוּדַת דָּוִד מפרי. ר״ל אם מאמרי פי איש בד״ת ישבע בעבורם טוב כ״ש הוא שגמול מעשה ידיו ישיב לו המקום אם טוב ואם רע:

טו דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם׃

אִבְּן עֶזְרָא דרך - האויל לחשוב דרכו ישרה ואינו מאמין למוכיח, ומי שישמע לעצת אחרים - חכם.
רַלְבַּ״ג דרך אויל ישר בעיניו. ולזה לא ישאל עצה ויתבלבלו מפני זה עניניו אף החכם אף על פי שהיה ראוי לו לסמוך על דעתו הנה הוא שומע לעצה:
מְצוּדַת דָּוִד ישר בעיניו. כי מחזיק עצמו לחכם: ושומע. כאומר אבל לא כן הוא כי השומע לעצת זולתו לחכם יחשב:

טז אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם׃

רַשִׁ״י אויל ביום יודע כעסו. ביום שהוא כועס בו ביום הודיע כעסו שהוא מתגרה ומחרף חבירו ברבים ואין מעצר לרוחו, אבל הערום כוסה קלון ואינו ממהר לריב, ומדרש אגדה ביום שנברא אדם הראשון נודע סורחנו והקב"ה שהוא ערום לא רצה לשחת בריותיו כסה קלונו ודחה לגזרתו מיום של אדם ליום שלו שהוא אלף שנה:
אִבְּן עֶזְרָא אויל - ביום לכתו עם בני אדם, אז יודע כעסו שיכעס עמהם. וכוסה קלון - שידבר עליו האויל ויסתירהו הוא חכם, כענין: אל תען כסיל. פרוש אחר: מי שלובש קלון אינו לבוש, כי הוא ערום אף על פי שהוא בשורק.
רַלְבַּ״ג אויל ביום יודע כעסו. הנה האויל יפרסם קלונו כי ביו' שישמעו כל האנשים דבריו יודע להם כעסו והתאוננו על מה שהו' קלונו כי אולתו תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ואמנם הערום כשקרה לו רע בסבת סכול עצתו הוא כוסה קלונו ומעלימו מהאנשים כדי שלא יהיה לבוז בעיניהם:
מְצוּדַת דָּוִד ביום. בו ביום שכועס על מי ביום הזה יודע כעסו ויתפרסם בו בעולם כי מיד יתקוטט עמו ויבזהו אבל הערום עם כי יכעס כוסה הוא את הקלון ולא יבזה את רעהו מיד בפרסום:

יז יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה׃

רַשִׁ״י יפיח אמונה יגיד צדק. מי שמדבר אמונה מגיד בדין עדות צדק לזכות הזכאי:
אִבְּן עֶזְרָא יפיח - דובר האמונה - הוא יגיד צדק במשפט. ועד - דובר שקרים - הוא איש מרמה.
רַלְבַּ״ג יפיח אמונה. מי שיגיד צדק בדבריו והוא מורגל בכך הנה כשישאל העדות ידבר אמונה בלי ספק ולא יעול נכוחות ואמנם איש מרמה שהוא מורגל לכזב כבר יהי' עד שקרים כשישאל לעדות מה מפני אהבתו השקר והעול:
מְצוּדַת דָּוִד יפיח אמונה. המורגל לדבר דבריו באמונה כ״ש בעדותו יגיד צדק אבל המורגל לדבר שקרים עם כי המה בדברים של מה בכך עכ״ז קרוב הדבר אשר גם בדבר העדות מרמה בפיו והרבה יש לחקור בדבריו:
מְצוּדַת צִיּוֹן יפיח. ענין דבור כי בא בהפחת רוח הפה:

יח יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא׃

רַשִׁ״י יש בוטה. מדבר כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה): כמדקרות חרב. שמסכסך את הבריות וגורם להם להרוג: ולשון חכמים. המביא שלום בין אדם לחבירו: מרפא. למבט' ההוא:
אִבְּן עֶזְרָא יש בוטה - והענין דבוק למעלה עם עד שקר, כלומר יש בוטה ומפרש עדות שקר והעדות קשה כמדקרות חרב. ולשון חכמים - הם חוקרי העדות ומכזיביהם הנדקר כלעד שקר. פרוש אחר: יש בוטה בשביל הנודר דבר קשה.
רַלְבַּ״ג יש בוטה. יש מי שידבר שמזיק בדבריו לאנשים כמו שידקר' בחרב מפני הוצאת לשון הרע או שם רע ואולם לשון חכמי' לא די שלא יזיק אבל הוא עם זה מרפא להסיר החלאים הגדולים מריב לשונות ממומי המדות והדעות:
מְצוּדַת דָּוִד יש בוטה. יש מי יבטא בשפתיו ויזיק בזה כאלו מדקיר בחרב והוא המדבר לה״ר ומוציא שם רע: ולשון. אבל אמרי לשון חכמים המה עוד למרפא כי במתק אמרי נועם יסית האדם לתשובה ושב ורפא לו:
מְצוּדַת צִיּוֹן בוטה. ענין דבור כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה): כמדקרות. ענין תחיבה בדבר מה כמו כל הנמצא ידקר (ישעיה יג):

יט שְׂפַת־אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד־אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר׃

רַשִׁ״י שפת אמת תכון לעד. תתבסס ותקיים: ועד ארגיעה. למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגלים:
אִבְּן עֶזְרָא שפת - הדוברת עדות אמת - היא תכון לעד. ארגיעה - שקט ומנוחה, כלומר ולעד ארגיעה ואשקיט אותה.
רַלְבַּ״ג שפת אמת. דבר אמת יהיה נכון וצורק תמיד לא יתכן חלופו בעת מן העתים ואמנם לשון שקר אם היה שבמקר' יצדק בעת מה לא יתקיים כי אם עד רגע שהוא זמן קצר מאד לא יתכן שיצוייר קצר ממנו לפי הנחת הלשון והמשל שנאמר כי הרופא יבנה מצד שקר' לראובן הרופא שהוא בונה אך אם נאמר הרופא ירפא הנה זה מאמר יצדק חמיד:
מְצוּדַת דָּוִד תכון לעד. מתקיימת עד עולם אבל לשון שקר לא תתקיים כ״א עד רגע הוא עת האמירה כי לאח״ז יתברר השקר:
מְצוּדַת צִיּוֹן ארגיעה. מל׳ רגע:

כ מִרְמָה בְּלֶב־חֹרְשֵׁי רָע וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה׃

רַשִׁ״י מרמה בלב חרשי רע. ומתוך שה' טרודים במחשבות של תרמית אין להם שמחה וליועצי שלום שמחה:
אִבְּן עֶזְרָא חורשי רע - שיחשבו לרמות והם משלחי מדנים והוא משרש חרש רע בכל עת מדנים ישלח. וליועצי שלום - בין איש לרעהו תבוא שמחה, רמז לשמחת הישועות.
רַלְבַּ״ג מרמה בלב חורשי רע. תמצא המרמה כי יתחכמו איך יוכלו במרמה להשחית לזולתם והנה המרמה שיחשבו ליועצי שלום והם הצדיקים אשר עצתם עצתם והשתדלותם תמיד לשלום ולטוב תשוב שמחה להם כי לא יזוקו הצדיקים במרמה אשר חשבו הרעי' עליהם אך על קדקדם חמסם ירד כי הש"י לא יעזבם ביד הרשעים ולזה יקרה מזה שמחה לצדיקים ושמחה לעולם כי זה יהיה סבה לאבדן הרשעים או יהיה הרצון בזה לב חורשי רע היא תמיד עם מרמ' ברע וליועצי שלום תמצא תמיד שמחה בלבם ולזה יהיה בלב הרעים הרע תמיד ובלב הצדיקים תמצא השמחה תמיד וזו כמו ראיה על צד מליצת השיר כי הרע דבק לרעים והשמחה דבקה לצדיקים וזה האמח לפי מה שהתבאר מדברינו במה שקדם:
מְצוּדַת דָּוִד מרמה וגו׳. בלב החושב רע תמצא מרמה והוא מיצר ודואג שלא יתגלה אבל היועצים על השלום עוד ישמחו אם יתגלה:
מְצוּדַת צִיּוֹן חורשי. ענין מחשבה:

כא לֹא־יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל־אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע׃

רַשִׁ״י לא יאונה לצדיק. לא יארע לא תזדמן לו עבירה בלי דעת:
אִבְּן עֶזְרָא יאונה - מן: אנה לידו, עניינו עילה וסבה. ורשעים - עניינו, אף על פי שהם מלאים מחשבות רע, לא יוכלו לסבב שום און על הצדיק. פרוש אחר: ורשעים מלאו רע - רמז לצרות שיהיו שבעים ומלאים מהם.
רַלְבַּ״ג לא יאונה. לא יקרה לצדיקים שום דבר און כי השם יתברך ישמרם מהאון שיחשבו עליהם הרעים באופן שלא יזוקו בו וגם ישמרם מהאון במדות ובדעות על דרך ההשגחה ואמנם הרשעים מלאו רע מכל אלו הפנים כי אין הש"י משגיח בהם לשמרם מהם:
מְצוּדַת דָּוִד לא יאונה. אין שום עבירה מזדמן לצדיק להיות נכשל בה אבל הרשעים נתמלאו מרע כי עבירה גוררת עבירה עד אין תכלית:
מְצוּדַת צִיּוֹן יאונה. ענין הזדמנות כמו לא תאונה אליך רעה (תהלים צא):

כב תּוֹעֲבַת יְהוָה שִׂפְתֵי־שָׁקֶר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא שפתי שקר - הוא עד שקר. ועושה אמונה - הם הדיינים השם ירצה בם בשביל שלא יאמינו לעדי שקר, או עושה אמונה, שלא אבו להעיד שקר.
רַלְבַּ״ג תועבת ה' שפתי שקר. כי הם יביאו לרעות גדולות ונפלאות כמו שקדם באמרו אדם בליעל איש און וגו' שש הנה שנא ה' וגו' והעושים פעולות אמת הם נרצים לו לא אמר שפתי אמת כי לא יספיק לאדם שיהיו דבריו אמת אם לא תהיינה פעולותיו כן:
מְצוּדַת דָּוִד שפתי שקר. שפתים המדברים שקר: רצונו. הם לרצון לו:

כג אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת׃

רַשִׁ״י אדם ערום כוסה דעת. אפילו בחכמתו הוא צנוע וכל שכן לדברי שטות הוא מכסה אבל ולב כסילים יקרא אולת. מכריז אולת בקול רם:
אִבְּן עֶזְרָא אדם ערום - וחכם מסתיר חכמה בלבו שלא ישכחנה. ולב כסילים - יודיע ויכריז אולתו, כמו: ואמר לכל סכל הוא.
רַלְבַּ״ג אדם ערום. האדם הערום כוסה הדעת שמצא בעיוניות עד שיתברר לו שהוא צודק כדי שלא ישיגנו מזה בושת ולב הכסילים הוא בהפך כי הוא יכריז תכף לאנשים ענין אולתו ולא ירגיש בבשת שישיגהו מזה:
מְצוּדַת דָּוִד כסה דעת. אף דברי חכמה לא יגלה כ״א להראוים לה: ולב כסילים. מי שלבו לב כסילים יקרא ויפרסם אף דברי אולת:

כד יַד־חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל ורְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס׃

רַשִׁ״י יד חרוצים. ישרים: תמשול. תעשיר:
אִבְּן עֶזְרָא יד - משרת בעבור שנים. חרוצים - מן אז תחרץ שטעמו נוע, כלומר מתנועעים אחר מחייתם ידם תהיה מושלת ויד רמיה, שתרמה בני אדם היא תהיה למס לחרוצים המושלים. ויתכן חרוצים, בעלי חרוץ והוא הזהב.
רַלְבַּ״ג יד חרוצים. יד האנשי' החרוצים תמשול כי בחריצותם יקנו הון יתחזקו בו למשול על האנשים ואולם הרמיה תהיה למס עובד בהפך הענין בחרוצים והנה הרצון בזה באמרו רמיה אנשי רמיה והנ' האנשים ההם עצלים לא יעשו המלאכה כי יבטחו שיביאו לחמם מהרמיה או יהיה הרצון בזה בחרוצים ישרים אשר כל מעשיהם נחתכים ונגזרי' לפי המשפט ומזה הצד הם הפך בעליה רמיה:
מְצוּדַת דָּוִד יד חרוצים. מי שהוא זריז במעשיו להרויח במעשה ידיו סופו תרום קרנו וימשול א״כ ידו משלה לו אבל יד רמיה ר״ל המרויח ברמיה תהיה להמסה וירד מטה מטה:
מְצוּדַת צִיּוֹן חרוצים. זרוזים: למס. מל׳ המסה והמגה:

כה דְּאָגָה בְלֶב־אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה׃

רַשִׁ״י דאגה בלב איש ישחנה. ישיחנה מדעתו: ודבר טוב ישמחנה. יעסוק בתורה והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה, ולדברי האומר ישיחנה לאחרים כך סופו של מקרא ודבר טוב שינחמנו חבירו ישמח את הדאגה:
רַלְבַּ״ג דאגה בלב איש. כשיקרה שיהיה דאגה בלב איש צריך להשתדל להכניע ולהשפיל הדאגה כי אין בדאגה תועלת כלל אך נזק והוא ממה שאינו ראוי למשכיל כי הדאגה על דבר החולף הוא שגעון גם הדאגה לענין העתיד היא בלתי ראויה כי ראוי שיבטח האדם על הש"י והנה יש דרך בזה להעביר הדאגה והוא שכאשר יתן אל לבו דבר טוב ישמח הדאגה ר"ל נושא הדאגה על דרך אמרו לפניו תדוץ דאבה או יהיה הרצון באמרו כאשר יהיה דבר דאגה בלב איש ישמח הלב ויקרה בשמחה ג"כ שתכניע כח לבו מצד פזור החום ובא להזהיר בזה המאמר שלא יתפעל האדם מאד לא מהכעס ולא מהשמחה:
מְצוּדַת דָּוִד דאגה. כשבא דאגה בלב איש ימעט וישפיל אותה מכמות שהיא ודבר טוב הוא אם יוכל לעצור כח לשמוח עוד את הדאגה ולחשוב כי לטובה בא מה שבא:
מְצוּדַת צִיּוֹן ישחנה. מל׳ שחיה והשפלה כמו שחו רעים (לקמן יד):

כו יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם׃

רַשִׁ״י יתר מרעהו צדיק. הצדיק מוותר מדותיו ועובר עליהם יתר לריי"ש בלעז: ודרך רשעים. שהיא למודה להרע היא תתעם:
אִבְּן עֶזְרָא יתר - שם תאר על משקל עצל, כלומר יש יתרון לצדיק יותר מרעהו. ודרך רשעים - ודרכם הרעה היא תתעה אותם, וכן תועים בצאתם מן הדרך הישרה.
רַלְבַּ״ג יתר מרעהו צדיק. צדיק הוא לוקח יתרון ומעלה מרעהו כי ילמד ממנו מעלה ושלימות והפך זה ברשעים כי הם קוני' זה מזה חסרון והמשל שידע איש אח' כי פלו' הרשע נהג בזה הדרך והצליח ברשעתו וזה ממה שיביאהו לטעות בדרך אשר הוא חפץ ללכת בה כי אולי תמצא לו דרך אחרח היתה מביאה אותו אל כוונתו אבל סבב הש"י זה לסכל עצתם ולהתעותם בתוהו לא דרך:
מְצוּדַת דָּוִד יתר. הצדיק יש לו יתרון ומעלה מדעתו שאינו צדיק אבל דרך רשעי׳ המצלחת היא מתעה את הרשעים לאחוז בדרכם ולא יפנו אל היתרון ההוא:

כז לֹא־יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ וְהוֹן־אָדָם יָקָר חָרוּץ׃

רַשִׁ״י לא יחרוך. מחובר למקרא שלפניו כלומר דרך רשע תתעהו ולא יחרוך את צידו של רמיה שלו: לא יחרוך. לא יצליח בתרמיתו ולפי שדבר בל' ציד נופל בו ל' חריכה שהציד המצליח צד את העופות וחורכן באש: והון אדם יקר חרוץ. מקרא מסורס הוא והון אדם שהוא חרוץ יקר הוא, ממון אדם כשר יקר הוא: חרוץ. עושה אמת, כמו יד חרוצים תעשיר (לעיל י):
אִבְּן עֶזְרָא לא יחרוך - לא יצלה איש רמיה צידו ולא יבשלהו, כי יהיה נגזל ממנו. והון אדם - מושך אחר עמו וכן הפירוש והון אדם שהוא יקר ולא יהיה גזול, הוא הון איש חרוץ המתנודד לסחורה בעבור מחייתו ואיננו מרמה.
רַלְבַּ״ג לא יחרוך רמיה. הנה איש רמיה לא יחרוך צידו ר"ל שלא יאכל ממנו וגם לא יכרהו לו לאכול כי איש אחר יקחנו ממנו ואולם הון האד' יקר ונכבד והוא האיש הישר הוא הזהב שהוא הטוב שבקנינים:
מְצוּדַת דָּוִד לא יחרך. דרך הציד לחרוך ראשי כנפי העופות לבל יעופו ממנו אבל הרמאי לא יחרכם על כי המה נראים יפים כאשר כנפיהם שלמים ונוח לרמות את הלוקחים ובעבור זה יאבד הכל כי יעופו להם והוא למשל על הקופץ יד מלתת מה מהונו לצדקה כי יפסיד את כל ההון: והון. אבל ההון של אדם יקר המפריש מהונו לדל ההון ההוא הוא חרוץ ר״ל מובחר שבזהבים המתקיים לזמן מרובה ולא יפסד כשאר מיני מתכות ור״ל עשרו מתקיימת:
מְצוּדַת צִיּוֹן יחרוך. ענין שריפה כמו ושער ראשיהון לא התחרך (דניאל ג): יקר. חשוב ונכבד: חרוץ. הוא מין זהב טוב כמו בירקרק חרוץ (תהלים סח):

כח בְּאֹרַח־צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל־מָוֶת׃

רַשִׁ״י באורח צדקה חיים ודרך נתיבה. של צדקה: אל מות. לא ימות:
אִבְּן עֶזְרָא בארח - פירוש בעבור ארח צדקה ישיג חיים הצדיק והם חיי נפשו, או יחיה ימים רבים. ודרך נתיבה - של צדקה, אל מות שיהיה מות הנפש כמות הגוף, או לא ימות כמות הרשע.
רַלְבַּ״ג בארח צדקה. באורח הצדק והיושר במדות ובדעות ישיגו החיים הנצחיים והיא דרך שאין נתיבה הולך אל מות כי החיים שיושגו בה לא ישיגם מות:
מְצוּדַת דָּוִד באורח. ההולך בדרך צדקה ימצא חיים: ודרך. בדרך נתיב הצדקה לא ימצא את המות וכפל הדבר במלות שונות:
מְצוּדַת צִיּוֹן נתיבה. ענין שביל ומסילה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.