שְׁמוּאֵל א יח

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל־שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד ויאהבו [וַיֶּאֱהָבֵהוּ] יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי לְמַלָלָא עִם שָׁאוּל וְנַפְשָׁא דִיהוֹנָתָן אִתְחַבִּיבַת בְּנַפְשָׁא דְדָוִד וְרַחֲמֵיהּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשֵׁיהּ:

רַלְבַּ״ג וידמה שכרת יהונתן ברית עם דוד כי ראה היותו מלך על ישראל בראותו טוב הצלחתו ולזה תמצא במה שיבא שאמר יהונתן לדוד ידעתי כי מלוך תמלוך על ישראל וקמה בידך ממלכת ישראל וגם שאול אבי יודע כן והישיר אותם לזאת הידיעה מה שיעד להם שמואל שלא תקום הממלכה לשאול:

מְצוּדַת דָּוִד לדבר. הוא הדבר שאמר שהוא בן ישי: ונפש. רצה לומר: ואז בשמוע יהונתן שגם הוא בן אדם גדול, נקשרה נפשו בנפש דוד:

מְצוּדַת צִיּוֹן נקשרה. מרוב האהבה, כאלו נפשו קשורה בנפשו ונתחברה בה, והוא מלשון מליצה, וכן (בראשית מד ל): ונפשו קשורה בנפשו:

ב וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְדַבְּרֵיהּ שָׁאוּל בְּיוֹמָא הַהוּא וְלָא שַׁבְקֵיהּ לְמֵיתַב בֵּית אֲבוּהִי:

מְצוּדַת דָּוִד ולא נתנו לשוב. כאשר היה דרכו מאז שהיה הולך ושב:

מְצוּדַת צִיּוֹן נתנו. ענין עזיבה, כמו (במדבר כא כג): ולא נתן סיחון:

ג וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּגְזַר יְהוֹנָתָן וְדָוִד קְיָם בִּדְרָחֵם יָתֵיהּ כְּנַפְשֵׁיהּ:

מְצוּדַת דָּוִד באהבתו. בעבור שהיה אוהב אותו כנפשו:

ד וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת־הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד־חַרְבּוֹ וְעַד־קַשְׁתּוֹ וְעַד־חֲגֹרוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַשְׁלַח יְהוֹנָתָן יַת מְעִילָא דִי עֲלוֹהִי וְיַהֲבֵיהּ לְדָוִד וּלְבוּשׁוֹהִי וְעַד חַרְבֵּיהּ וְעַד קַשְׁתֵּיהּ וְעַד זְרָזֵיהּ:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויתפשט. ענין הסרת המלבוש: המעיל. שם מלבוש חשוב: ומדיו. יתר המלבושים: ועד חרבו. ואפילו חרבו:

ה וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל־הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְפַק דָוִד בְּכָל אֲתַר דִשְׁלַח יָתֵיהּ שָׁאוּל מַצְלַח וּמָנֵיהּ שָׁאוּל עַל גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא וּשְׁפַר בְּעֵינֵי כָּל עַמָא וְאַף בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל:

מְצוּדַת דָּוִד ויצא דוד. מאז והלאה יצא במלחמה: על אנשי המלחמה. לראש ולשר על אנשי המלחמה: עבדי שאול. הם שרי המלחמה, ועם שהיה מאומנותם, לא נתקנאו בו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ישכיל. יצליח, כי המצליח נראה הוא כעושה בהשכל:

ו וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל־עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור [לָשִׁיר] וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים׃

רַשִׁ״י ובשלשים. תרגם יונתן: ובצלצלין. מין כלי זמר:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה בְּמֵיעַלְהוֹן כַּד תַּב דָוִד מִלְמִקְטַל יַת פְּלִשְׁתָּאָה וּנְפַקָא נְשַׁיָא מִכָּל קִירְוֵי יִשְׂרָאֵל לְשַׁבָּחָא בְּחִנְגַיָא לָקֳדָמוּת שָׁאוּל מַלְכָּא בְּתֻפִּין בְּחֶדְוָא וּבְצֶלְצְלִין:

רַלְבַּ״ג בשמחה ובשלשים. ענינו כענין הלא כתבתי לך שלישים והם דברים נפלאים ונכבדים ובזה יאמר שהן היו אומרות בשיריהן דברים נכבדים ומהמאמרים ההם היה אמרם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו כאילו התנבאו על מעלת דוד שיהיה למעלה ממעלת שאול:

מְצוּדַת דָּוִד בבואם. כשבאו אנשי המלחמה אל ארצם: והמחולות. רצה לומר: והמחולות בידם: בתופים. כמו ובתופים:

מְצוּדַת צִיּוֹן לשיר. לשורר: והמחולות. שם כלי שיר, כמו (שמות טו כ): בתופים ובמחולות: ובשלשים. כלי שיר בעלת שלשת יתרים:

ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל באלפו [בַּאֲלָפָיו] וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתִיבָא נְשַׁיָא דִמְשַׁבְּחָן וַאֲמַרָא קְטַל שָׁאוּל בְּאַלְפִין וְדָוִד בְּרִיבְוָן:

מְצוּדַת דָּוִד באלפיו. בהרבה אלפים של פלשתים:

מְצוּדַת צִיּוֹן ותענינה. ענין הרמת קול, כמו (דברים כז יד): וענו הלוים וגו׳ קול רם: המשחקות. משמחות: ברבבותיו. רבבה הוא עשרת אלפים:

ח וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה׃

רַשִׁ״י ועוד לו. ועוד לו מה הוא נחסר שצריך להוסיף לו: אך המלוכה. אינו צריך עוד אלא למלכות:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּתְקֵיף לְשָׁאוּל לַחֲדָא וּבְאֵשׁ בְּעֵינוֹהִי פִּתְגָמָא הָדֵין וַאֲמַר יְהָבוּ לְדָוִד רִיבְוָן וְלִי יְהָבוּ אַלְפַיָא וּמִכְּעַן לָא אִשְׁתָּאֲרַת לֵיהּ אֱלָהֵין מַלְכוּתָא:

מְצוּדַת דָּוִד נתנו לדוד. רצה לומר: בהשיר אמרו על דוד שהכה רבבות וכו׳, ועוד מה נשאר לתת לו, ואך המלוכה לבדה נשארה, כאומר הנה על פי הדברים האלה קרוב הוא למלוך:

מְצוּדַת צִיּוֹן נתנו. ענינו האמירה על הדבר, וכן (לעיל א טז): אל תתן את אמתך:

ט וַיְהִי שָׁאוּל עון [עוֹיֵן] אֶת־דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה׃

רַשִׁ״י עוין. (תרגום:) עין רעה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה שָׁאוּל כָּמִין לְדָוִד מִיוֹמָא הַהוּא וּלְהַלָא:

רַלְבַּ״ג עוין את דוד. הרצון בו שהיה מביט אליו מבט השונא באופן שהיה כל מעייניו בו להשחיתו כפי היכלת אם בלקיחת תחבולות אם להרגו בידיו באופן שלא יהיה דוד נשמר מזה והנה היה מהתחבולות האלו כי כשבאה רוח אלהים רעה אל שאול והיה מדבר בתוך הבית דברים מבולבלים בסבת הרוח הרעה והיה מדרך דוד לנגן לפניו בידו להסיר הרוח הרעה ממנו והנה היה לתחבולות שאול שלקח אז החנית בידו וחשב להכות בו דוד בעת היותו מנגן לפניו באופן שיהרגנו כי אז לא יהיה דוד נשמר מזה:

מְצוּדַת צִיּוֹן עוין. מלשון עין, ומלשון עיון, ורוצה לומר תמיד היה מעיין ומחשב בו בעין רעה:

י וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל־שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ־הַבַּיִת וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם וְהַחֲנִית בְּיַד־שָׁאוּל׃

רַשִׁ״י יתנבא. ואשתטי נביא ושוטה מדברים דברי רמזים שאינם ניכרים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וּשְׁרַת רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ עַל שָׁאוּל וְאִשְׁתַּטִי בְּגוֹ בֵיתָא וְדָוִד מְנַגֵן בִּידֵיהּ כְּיוֹם בְּיוֹם וּמוּרְנִיתָא בִּידָא דְשָׁאוּל:

מְצוּדַת דָּוִד כיום ביום. כמו שרגיל בכל יום ויום, כאשר באה עליו רוח רעה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ותצלח. ועברה: ויתנבא. תרגם יונתן: ואשתטי, רוצה לומר היה מדבר דברי שטות, ואמר לשון נבואה, כי הנביא והשוטה מדברים דברי רמזים, זה לנבואתו וזה לשטותו:

יא וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת־הַחֲנִית וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם׃

רַשִׁ״י אכה בדוד ובקיר. מכה אחת אכה, שיכנס החנית בדוד ובקיר:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲרִים שָׁאוּל יַת מוּרְנִיתָא וַאֲמַר אֶמְחִינֵיהּ בְּדָוִד וְאַבְרְזִינֵיהּ בְּכוֹתְלָא וְאִסְתְּחַר דָוִד מִן קֳדָמוֹהִי תַּרְתֵּין זִמְנִין:

רַלְבַּ״ג והנה עזר הש"י את דוד ונשמר מזה כשנטה מפניו שני פעמים אז נתברר לשאול כי הש"י עם דוד ומעמו סר ויירא ממנו והסירהו מעמו ושמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם והנה היתה כונת שאול להפילו ביד פלשתים:

מְצוּדַת דָּוִד אכה בדוד ובקיר. רצה לומר: הכאה חזקה, עד אשר תחלוף גוף דוד ותכנס עוד בהקיר: פעמים. שתי פעמים הטיל החנית, ונזדמן הדבר שהיה דוד מסבב ונוטה מפניו, ולא הכהו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויטל. השליך, כמו (יונה א ה): ויטילו את הכלים: ובקיר. בכותל:

יב וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי־הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּדְחִיל שָׁאוּל מִן קֳדָם דָוִד אֲרֵי הֲוָה מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ וְיַת שָׁאוּל רָחִיק:

מְצוּדַת דָּוִד כי היה ה׳ עמו. שהסב מפניו פעמים מבלי כוונה:

יג וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר־אָלֶף וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַפְנְיֵיהּ שָׁאוּל מִלְוָתֵיהּ וּמַנְיֵיהּ לֵיה רַב אַלְפָא וּנְפַק וְעַל בְּרֵישׁ עַמָא:

מְצוּדַת דָּוִד שר אלף. למען יתמיד במלחמה, ואולי יהרג: ויצא ויבא. רצה לומר: הוא היה מנהיגם:

יד וַיְהִי דָוִד לְכָל־דָּרְכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִמּוֹ׃

רַשִׁ״י משכיל. מצליח:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה דָוִד לְכָל אוֹרְחָתֵיהּ מַצְלַח וּמֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ:

רַלְבַּ״ג והנה היה דוד מצליח מאד בכל דרכיו והיה הש"י עמו וזה הוסיף יראה לשאול מפני דוד, מצורף לזה שכבר היה זה סבה אל שכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד כי היה יוצא ובא לפניהם, וכראות שאול זה התחכ' לתת לו בתו באופן שנדר בעת הלחמו עם גלית וחשב שיהיה זה כלי להפיל דוד ביד פלשתים כי התנה עמו שילחם מלחמות ה' בפלשתי':

מְצוּדַת צִיּוֹן לכל דרכיו. בכל דרכיו, הלמ״ד במקום בי״ת, כמו (ויקרא כו ז): לפניכם לחרב: משכיל. מצליח:

טו וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר־הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַחֲזָא שָׁאוּל דְהוּא מַצְלַח לַחֲדָא וּדְחִיל מִן קֳדָמוֹהִי:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויגר. פחד, כמו (במדבר כב ג): ויגר מואב:

טז וְכָל־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת־דָּוִד כִּי־הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה רַחֲמִין יַת דָוִד אֲרֵי הוּא נָפֵק וְעָלֵיל בְּרֵישֵׁיהוֹן:

יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן־לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה־לִּי לְבֶן־חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְהוָה וְשָׁאוּל אָמַר אַל־תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי־בוֹ יַד־פְּלִשְׁתִּים׃

רַשִׁ״י ושאול אמר. בלבו: אל תהי ידי בו. פן אענש: ותהי בו יד פלשתים. לכך אמר לו והלחם מלחמות ה':

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שָׁאוּל לְדָוִד הָא בְרַתִּי רַבְּתָא מֵרַב יָתָהּ אֶתֵּן לָךְ לְאִתּוּ בְּרַם הֱוֵי לִי לִגְבַר עָבֵיד קְרָבִי וְאַגַח קְרָבָא דְעַמֵיהּ דַייָ וְשָׁאוּל אֲמַר לָא תְהֵי יְדִי בֵּיהּ וְיִתְמְסַר בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי:

מְצוּדַת דָּוִד ושאול אמר וכו׳. רצה לומר: לא לאהבתו אמר לתת לו בתו, רק חשב שעל ידי זה יפול ביד פלשתים, וידו אל תהי בו:

יח וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל כִּי־אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר דָוִד לְשָׁאוּל מַן אֲנָא וּמַן חַיַי (בְּרַם) זַרְעִית אַבָּא בְּיִשְׂרָאֵל אֲרֵי אֲהֵי חֲתָנָא לְמַלְכָּא:

רַלְבַּ״ג והנה הרחיק דוד מצד הענוה מהתחתן במלך ואמר מי אנכי שאהיה ראוי להתחתן במלך כאלו אמר הנני נבזה ושפל מאד. ומי חיי. ר"ל מה חיי חשובים שאהיה ראוי לזה הלא הייתי רועה צאן ואיך יתכן שאלקח מאחרי הצאן לקחת בת המלך: משפחת אבי בישראל. ידמה שהרצון בזה ומי משפחת אבי שבישראל והנה אמר זה מצד שהיה בא מרות המואביה וככה אמר שאול ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימן להורות שאין ראוי למלוכה:

מְצוּדַת דָּוִד מי אנכי. כאומר הלא אני שפל אנשים: ומי חיי. רצה לומר: מה חיי חשובים, כי הנכבד, חייו חשובים ויקרים, אבל הנבזה אין חייו חשובים כלום: משפחת. ו׳מי׳ שאמר עומדת במקום שנים, וכאלו אמר: ומי משפחת אבי, הלא היא דלה וצעירה: כי אהיה. שאהיה ראוי והגון להיות חתן המלך, וכאומר הלא בודאי דבר גדול הוא אלי, וכל אשר תאמר אעשה בעבור זה:

יט וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת־מֵרַב בַּת־שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה׃

רַשִׁ״י בעת תת. כשהגיע זמן שקבעו לתתה לו, ובעוד שהיו מתעסקים לתתה לו, נתגלגל הדבר ונתנה לעדריאל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה בְּעִידָן דִמְטָא לְמִתַּן יַת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא אִתְיְהִיבַת לְעַדְרִיאֵל דְמִמְחוֹלַת לְאִתִּי:

רַלְבַּ״ג ויהי בעת תת את מרב בת שאול אל דוד. ר"ל בעת ההיא נועד ביניהם שיתננה לדוד וידמה מזה המקום שלא קדשה דוד: בשתים תתחתן בי היום. ר"ל בשתי בנות שיש לי תתחתן בי היום כי אתן א' מהן והיא הפנויה כי הנשואה אי אפשר שאתן לך ואחשוב שאמר לו זה מפני שנדר לו שיתן לו בתו לאשה יתכן שיתן לו הגדולה כי היא הראויה יותר בזה כי לא יתכן לתת הצעירה לפני הבכירה ואולם עתה שנתנה הגדולה לעדריאל המחולתי נתברר שלא יהיה הרצון בזה אלא שיתן לו אחת מבנותיו וידמה שלא הסכים דוד בזה מצד הענוה כמו שקדם אלא שקצר הכתוב ושאול חשב שתהיה הסבה כשלא הסכים דוד בזה שיירא שיפול ביד פלשתים ולזה צוה לעבדיו שידברו אל דוד בסתר ויודיעו לו שהמלך חפץ בו וכל עבדיו אהבוהו כדי שיחשוב דוד שאין כונת שאול להפילו ביד פלשתי':

מְצוּדַת דָּוִד ויהי בעת תת. כאשר הגיעה העת שקבע לתת את מרב לדוד, והיא נתנה על ידי עצמה לעדריאל, וקבלה ממנו קדושין בלא דעת אביה:

כ וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת־שָׁאוּל אֶת־דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּרְחִימַת מִיכַל בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְחַוִיאוּ לְשָׁאוּל וּכְשַׁר פִּתְגָמָא בְּעֵינוֹהִי:

מְצוּדַת דָּוִד וישר הדבר בעיניו. בחשבו שעל ידי זה תהי בו יד פלשתים:

כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי־לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי־בוֹ יַד־פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם׃

רַשִׁ״י בשתים תתחתן בי. שתי בנות יש לי, באחת מהן תתחתן בי וכן תרגם יונתן: בחדא מתרין. כיוצא בו (שמואל-ב כד יב): שלש אנכי נוטל עליך. אחת משלש, כמו שמפורש שם: בחר לך אחת מהם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שָׁאוּל אֶתְּנָהּ לֵיהּ וּתְהֵי לֵיהּ לְתַקָלָא וְיִתְמְסַר בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וַאֲמַר שָׁאוּל לְדָוִד בַּחֲדָא מִתְּרֵין תִּתְחַתֵּן בִּי יוֹמָא דֵין:

מְצוּדַת דָּוִד ויאמר שאול וכו׳. כן אמר בלבו: ותהי לו למוקש. כי על ידי כן ילחם בפלשתים: בשתים תתחתן בי. רצה לומר: באחת משתי בנותי, או אתן לך את מרב בעל כרחה, או את מיכל ברצונה:

כב וַיְצַו שָׁאוּל אֶת־עֲבָדָו דַּבְּרוּ אֶל־דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל־עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּפַקֵיד שָׁאוּל יַת עַבְדוֹהִי מַלִילוּ עִם דָוִד בְּרָז לְמֵימַר הָא אִתְרְעֵי בָּךְ מַלְכָּא וְכָל עַבְדוֹהִי רַחֲמוּךְ וּכְעַן אִתְחַתֵּן בְּמַלְכָּא:

מְצוּדַת דָּוִד דברו אל דוד. על כי דוד לא ענהו, בחשבו כי מהתל בו כאשר התל בו עם מרב, בחשבו שמדעת אביה קבלה קדושין מאחר, ולזה צוה שאול את עבדיו לדבר בו: הנה המלך חפץ בך. רצה לומר: במה שמרב נשאת לאחר, לא תחשוב שהיה מדעת המלך, לא כן הוא, כי הוא חפץ בך. אף לא תחשוב שעבדי המלך מתקנאים בך, והם אשר מאסו אותך בעיני מרב, ותחוש פן ימאסוך גם בעיני מיכל, גם זה לא הוא, כי כל עבדי המלך אהבוך, ומירב מאסה בך מעצמה, אבל הואיל ומיכל אוהבת אותך, התחתן במלך:

מְצוּדַת צִיּוֹן בלט. בחשאי, כמו (שופטים ד כא): ותבוא אליו בלט:

כג וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְאָנֹכִי אִישׁ־רָשׁ וְנִקְלֶה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמַלִילוּ עַבְדֵי שָׁאוּל קֳדָם דָוִד יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וַאֲמַר דָוִד הַזְעֵירָא בְּעֵינֵיכוֹן לְאִתְחַתָּנָא בְּמַלְכָּא וַאֲנָא גְבַר מִסְכֵּן וְהֶדְיוֹט:

רַלְבַּ״ג אנכי איש רש ונקלה. ר"ל ולזה לא אוכל לתת מוהר ומתן כראוי לבת המלך:

מְצוּדַת דָּוִד הנקלה. דבר קל הוא בעיניכם להתחתן במלך, הלא אין להתחתן בו כי אם אחד מנכבדי העם, ובהרבות מוהר, אבל אנכי איש רש ואין כל, ואף נקלה ולא מכובד, ומדוע יחפוץ בי המלך, אין זאת:

מְצוּדַת צִיּוֹן הנקלה. מלשון קל: רש. עני: ונקלה. הוא הפך המכובד:

כד וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְחַוִיאוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לֵיהּ לְמֵימַר כְּפִתְגָמַיָא הָאִלֵין מַלֵיל דָוִד:

כה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה־תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין־חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת־דָּוִד בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שָׁאוּל כְּדֵין תֵּימְרוּן לְדָוִד לָא רַעֲוָא לְמַלְכָּא בְּמוֹהֲרִין אֱלָהֵין בְּמֵאָה עָרְלַת פְּלִשְׁתָּאֵי לְאִתְפְּרָעָא בְּשַׂנְאֵי מַלְכָּא וְשָׁאוּל חָשִׁיב לְמִמְסַר יַת דָוִד בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי:

מְצוּדַת דָּוִד במאה ערלות. חפצו במאה ערלות פלשתים, לבזותם להנקם מאויביו: ושאול חשב. רצה לומר: אבל האמת, לבבו לא כן יחשוב, כי אם חשב להפילו ביד פלשתים:

מְצוּדַת צִיּוֹן במוהר. מתן הבתולות נקרא מוהר, כמו (שמות כב טז): כמוהר הבתולות:

כו וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים׃

רַשִׁ״י ולא מלאו הימים. לא המתין עד מלאת הימים שקבע לו להביא את מאה הערלות:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְחַוִיאוּ עַבְדוֹהִי לְדָוִד יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וּכְשַׁר פִּתְגָמָא בְּעֵינֵי דָוִד לְאִתְחַתָּנָא בְּמַלְכָּא וְלָא שְׁלִימוּ יוֹמַיָא:

רַלְבַּ״ג וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך. ר"ל עם זה התנאי כי בטח בש"י שישיג זה ויתברר לשאול כי ה' עמו ותחת ערלות מאה פלשתים הביא לו מאתים להורות על טוב הצלחתו:

מְצוּדַת דָּוִד וישר הדבר. להביא הערלות ולהתחתן במלך: ולא מלאו הימים. היות נתן לו זמן להביאם, ודוד מהר להביאם עד לא נשלם הימים:

מְצוּדַת צִיּוֹן מלאו. נשלמו:

כז וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת־עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִּתֶּן־לוֹ שָׁאוּל אֶת־מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה׃

רַשִׁ״י ויקם דוד וילך הוא ואנשיו וגו' וימלאום. פרישנטי"ר בלע"ז:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקָם דָוִד וַאֲזַל הוּא וְגַבְרוֹהִי וּקְטַל בִּפְלִשְׁתָּאֵי מָאתָן גַבְרָא וְאַיְתֵי דָוִד יַת עָרְלַתְהוֹן וְאַשְׁלֵמִינוּן לְמַלְכָּא לְאִתְחַתָּנָא בְּמַלְכָּא וִיהַב לֵיה שָׁאוּל יַת מִיכַל בְּרַתֵּיהּ לְאִתּוּ:

מְצוּדַת דָּוִד וימלאום. השלים את כל המאתים, עם שלא אמר כי אם מאה:

כח וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי יְהוָה עִם־דָּוִד וּמִיכַל בַּת־שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַחֲזָא שָׁאוּל וִידַע אֲרֵי מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ דְדָוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל רַחַמְתֵּיהּ:

רַלְבַּ״ג ומיכל בת שאול אהבתהו. הנה זה גם כן היה מוסיף יראה לשאול כי זה מורה על טוב הצלחת דוד ועל כי המלוכה תהיה לו כי עם התברר לבת שאול ששונא אביה את דוד עם כל זה נקשרה אהבת' בו עם שזה גם כן יהיה סכה מה מונעת שאול מהריגת דוד כדי שלא יכאב לב בתו ועוד כי יתכן שהיא תגל' לדוד סודות אביה ויהיה מפני זה נשמר מהרעה אשר יחשב לעשו' לו:

מְצוּדַת דָּוִד וירא שאול. טוב הצלחתו: אהבתהו. ותגלה אליו משטמת אביה לו, ויהיה נשמר:

כט וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת־דָּוִד כָּל־הַיָּמִים׃

רַשִׁ״י לרא. ליראה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאוֹסִיף שָׁאוּל לְמִדְחַל מִן קֳדָם דָוִד עוֹד וַהֲוָה שָׁאוּל בְּעֵיל דְבַב לְדָוִד כָּל יוֹמַיָא:

מְצוּדַת דָּוִד ויאסף. ובעבור זה הוסיף לפחד מפני דוד:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויאסף. כמו ויוסף בוי״ו: לרא. מלשון מורא ופחד:

ל וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד׃

רַשִׁ״י ויצאו שרי פלשתים. לבא בגדודים לשלול שלל בישראל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְפָקוּ רַבְרְבֵי פְלִשְׁתָּאֵי וַהֲוָה בִזְמַן מִפַּקְהוֹן אַצְלַח דָוִד מִכָּל עַבְדֵי שָׁאוּל וּסְגֵי שְׁמֵיהּ לַחֲדָא:

רַלְבַּ״ג שכל דוד מכל עבדי שאול. ר"ל שהצליח במלחמה יותר מכלם: וייקר שמו מאד. ר"ל שכל מי שהיה מזכיר שמו היה מזכירו ביקר ובכבוד רב:

מְצוּדַת דָּוִד ויצאו. לפשוט בארץ ישראל לשלול שלל, ובכל עת צאתם, הצליח דוד להכות בהם יותר מכל עבדי שאול, ונעשה בזה מכובד בעיני כל:

מְצוּדַת צִיּוֹן מדי. בכל זמן, וכן (לעיל א ז): מדי עלותה: שכל. הצליח: וייקר. מלשון יקר ומכובד:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.