שְׁמוּאֵל א יט

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל־יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל־כָּל־עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת־דָּוִד וִיהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמַלֵיל שָׁאוּל עִם יוֹנָתָן בְּרֵיהּ וְעִם כָּל עַבְדוֹהִי לְמִקְטַל יַת דָוִד וִיהוֹנָתָן בַּר שָׁאוּל אִתְרְעִי בְּדָוִד לַחֲדָא:

מְצוּדַת דָּוִד להמית את דוד. בערמה ובשגגה היוצאת מבלי דעת שבדבר המלך נעשה: חפץ בדוד. בהצלחתו ובטובתו:

ב וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ וְעַתָּה הִשָּׁמֶר־נָא בַבֹּקֶר וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְחַוֵי יְהוֹנָתָן לְדָוִד לְמֵימָר בָּעֵי שָׁאוּל אַבָּא לְמִקְטְלָךְ וּכְעַן אִסְתַּמַר כְּעָן בְּצַפְרָא וְתִתַּב בְּסִתְרָא וְתִטַמָר:

מְצוּדַת דָּוִד השמר נא בבקר. רצה לומר: זכור אמרי למחר בבקר, ותשב בסתר ותחביא עצמך:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונחבאת. תשב במחבואה:

ג וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד־אָבִי בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם וַאֲנִי אֲדַבֵּר בְּךָ אֶל־אָבִי וְרָאִיתִי מָה וְהִגַּדְתִּי לָךְ׃

רַשִׁ״י ליד אבי. סמוך לאבי, איינשיי"ש בלע"ז:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲנָא אֶפּוֹק וְאֵקוּם לְוַת אַבָּא בְּחַקְלָא דְאַתְּ תַּמָן וַאֲנָא אֲמַלֵיל עֲלָךְ פִּתְגָמִין תַּקְנִין קֳדָם אַבָּא וְאֶחְזֵי מָה וַאֲחַוֵי לָךְ:

מְצוּדַת דָּוִד ליד אבי. למקום אבי, בסמוך לו: בשדה וכו׳. היות דרכו היה לטייל בבקר, בהשדה ההוא אשר צוה יונתן את דוד להחביא עצמו שם: בך. בעבורך: וראיתי מה. רצה לומר: מה ישיב לי, ואגיד לך מיד בהיותך קרוב אלי נחבא בהשדה ההוא:

ד וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב אֶל־שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל־יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד כִּי לוֹא חָטָא לָךְ וְכִי מַעֲשָׂיו טוֹב־לְךָ מְאֹד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמַלֵיל יְהוֹנָתָן עַל דָוִד פִּתְגָמִין תַּקְנִין קֳדָם שָׁאוּל אֲבוּהִי וַאֲמַר לֵיהּ לָא יֶחֱטֵא מַלְכָּא בְּעַבְדֵיהּ בְּדָוִד אֲרֵי לָא חָטֵי לָךְ וַאֲרֵי עוֹבָדוֹהִי תַּקְנִין לָךְ לַחֲדָא:

מְצוּדַת דָּוִד בדוד טוב. בעבור דוד דבר טוב, ללמד עליו זכות: אל יחטא. במיתת דוד: וכי מעשיו. לא די שלא חטא לך, כי אפילו מעשיו טוב לך:

ה וַיָּשֶׂם אֶת־נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַיַּעַשׂ יְהוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל־יִשְׂרָאֵל רָאִיתָ וַתִּשְׂמָח וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי לְהָמִית אֶת־דָּוִד חִנָּם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמְסַר יַת נַפְשֵׁיהּ כְּעַל גַב לְאִתְקְטָלָא וּקְטַל יַת פְלִשְׁתָּאָה וַעֲבַד יְיָ פּוּרְקָנָא רַבָּא לְכָל יִשְׂרָאֵל חֲזֵיתָא וַחֲדֵיתָא וּלְמָא תִּתְחַיֵב בְּדַם זַכַּאי לְמִקְטַל יַת דָוִד מַגָן:

מְצוּדַת דָּוִד בכפו. הוא ענין משל, ורצה לומר: כמו המשים דבר מה בכפו, קרוב לאבדו מיד בפתוח הכף, כן הוא סכן נפשו להיות קרוב להאבד, ועל ידו עשה ה׳ תשועה לישראל:

ו וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי־יְהוָה אִם־יוּמָת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקַבֵּל שָׁאוּל לְמֵימָר יְהוֹנָתָן וְקַיֵם שָׁאוּל קְיָם חַי יְיָ אִם יִתְקְטֵל:

ז וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן לְדָוִד וַיַּגֶּד־לוֹ יְהוֹנָתָן אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֵא יְהוֹנָתָן אֶת־דָּוִד אֶל־שָׁאוּל וַיְהִי לְפָנָיו כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּקְרָא יְהוֹנָתָן לְדָוִד וְחַוֵי לֵיהּ יְהוֹנָתָן יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וְאַיְתֵי יְהוֹנָתָן יַת דָוִד לְוַת שָׁאוּל וַהֲוָה מְשַׁמֵשׁ קֳדָמוֹהִי כְּמֵאִיתְמַלֵי וּמִדְקָדָמוֹהִי:

ח וַתּוֹסֶף הַמִּלְחָמָה לִהְיוֹת וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאוֹסִיפוּ עַבְדֵי קְרָבָא לְמֶהֱוֵי וּנְפַק דָוִד וְאַגִיחַ קְרָבָא בִּפְלִשְׁתָּאֵי וּמְחָא בְהוֹן מְחָא סַגִיאָה וְאַפִּיכוּ מִן קֳדָמוֹהִי:

ט וַתְּהִי רוּחַ יְהוָה רָעָה אֶל־שָׁאוּל וְהוּא בְּבֵיתוֹ יוֹשֵׁב וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁרַת רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ לְוַת שָׁאוּל וְהוּא בְּבֵיתֵיהּ יָתִיב וּמוּרְנִיתָא בִּידֵיהּ וְדָוִד מְנַגֵן בְּיָד:

י וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיַּךְ אֶת־הַחֲנִית בַּקִּיר וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּבְעָא שָׁאוּל לְמִימְחֵי בְּמוּרְנִיתָא בְּדָוִד וּלְמִבְרְזֵיהּ בְּכוֹתְלָא וְאִתְפַּטַר מִן קֳדָם שָׁאוּל וּקְבַע יַת מוּרְנִיתָא בְּכוֹתְלָא וְדָוִד עֲרַק וְאִשְׁתֵּיזֵיב בְּלֵילְיָא הַהוּא:

רַלְבַּ״ג ויפטר מפני שאול ויך את החנית בקיר. ר"ל שנסתלק מלפניו בעת זרקו החנית להכות דוד והכה החנית בקיר ולא נגע בדוד והנה היה זה נס עצום כי עם היותו מנגן והיה משתדל שיהיה שירו משוער כראוי נסתלק מפניו אחר זריקתו החנית אליו, ולפי שנתברר לדוד כי כלתה הרעה מאת שאול להמיתו נס לביתו:

מְצוּדַת דָּוִד בדוד ובקיר. זרק החנית בכח, עד אשר תחלוף גוף דוד ותנעץ עוד בקיר, וכשנפטר מפניו, נעצה החנית בהקיר, כי נפטר מפניו אחר שיצאה החנית מתחת יד שאול: בלילה הוא. לא נס מיד מבית המלך, רק חזר לביתו, ונס משם בלילה קודם הבקר:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויפטר. ענין השלוח ממקומו, וכן (דברי הימים ב כג ח): כי לא פטר יהוידע:

יא וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל־בֵּית דָּוִד לְשָׁמְרוֹ וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר וַתַּגֵּד לְדָוִד מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אִם־אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת־נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁלַח שָׁאוּל אִזְגַדִין לְוַת בֵּית דָוִד לְמִטְרֵיהּ וּלְמִקְטְלֵיהּ בְּצַפְרָא וְחַוִיאַת לְדָוִד מִיכַל אִתְּתֵיהּ לְמֵימַר אִם לֵיתָךְ מְשֵׁיזִיב יַת נַפְשָׁךְ בְּלֵילְיָא מְחָר אַתְּ מִתְקְטֵל:

רַלְבַּ״ג לשמרו ולהמיתו בבקר. ר"ל לשמרו שלא יצא משם כדי שיוכלו להביא אותו אליו בבקר להמיתו על ידי אחד מעבדיו באופן שיתאמת שאול שכבר מת דוד ולזה לא צוה למלאכים ששלח אל בית דוד שימיתוהו כי ירא פן יעשה דוד עמהם בתחבולות למלט את נפשו בצד מה מן הצדדים עם שכבר רצה שאול לעשות זה בסתר כי חמס היה עושה להרוג את דוד על לא חמס בכפיו ולזה השתדל בתחלה להכותו בחנית בהיותו מנגן בידו לפניו שלא יתפרסם זה לזולתו וזה גם כן בעת היות רוח אלהים רע' מבעתו שאם יודע הדבר יהיה לשאול התנצלות מצד חליו או שיפילנו ביד פלשתים כי בזה לא יאשימנו אחד מן האנשים:

מְצוּדַת דָּוִד לשמרו. לבל יברח בלילה, ולהביאו אליו בבוקר לעמוד לפניו כמאז, בכדי להמיתו בתחבולה בהטלת חנית וכדומה, כי היה בוש בדבר להמיתו לעיני העם על לא חמס בכפו, ולזה ערום יערים כאלו עושה שלא מדעת:

יב וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת־דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְשַׁלְשִׁלַת מִיכַל יַת דָוִד מִן חֲרַכָּא וַאֲזַל וַעֲרַק וְאִשְׁתֵּיזֵיב:

רַלְבַּ״ג בעד החלון. הנה השומרי' היו אצל הפתח שיכנסו בו לבית דוד והחלון היה בכותל אחר מהבית ומשם הורידה אותו מיכל כדי שימלט ולקחה התרפים ושמה אותם על המטה שידמה שיהיה שוכב במטה דוד, ונוד עשוי מעור עזים והיו בה שערות שמה מראשותיו להטעות הבאים שם וימששו המקום ההוא וידומה להם מפני השערות שיהיה שם דוד:

מְצוּדַת דָּוִד בעד החלון. והשומרים שמרו בהפתח שמצד האחר:

מְצוּדַת צִיּוֹן בעד החלון. דרך החלון:

יג וַתִּקַּח מִיכַל אֶת־הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל־הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד׃

רַשִׁ״י ותקח מיכל. כדי שלא יבינו שברח וירדפו אחריו: את התרפים. עשויים בדמות גוף אדם: כביר העזים. עור מופשט שלם כחמת, פלוצי"ל בלע"ז: שמה מראשותיו. לפי שאין לתרפים שיער, וזה דומה לשיער אדם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְסִיבַת מִיכַל יַת צַלְמָנַיָא וְשַׁוִיאַת עַל עַרְסָא וְיַת נוֹדָא דְעִזָא שַׁוִיאַת אִסָדוֹהִי וְכַסִיאַת בִּלְבוּשָׁא:

רַלְבַּ״ג ואחר זה כסתה בבגד כביר העזים להורות כי כסה דוד ראשו לשמרו מהקרירו' בעת השינה עם שזה יהיה סבה שלא יתרא' להם שלא יהיה אחר במטה דוד אם לא אחר שיגלו זה ובין כך ובין כך יתכן שימלט דוד ויתרחק ואחשב שעשתה זה מיכל שאם ישכימו בבקר לקרא לה שתפתח להם תוכל לדחותם בשתראה להם שהוא במטה ותאמר להם שהוא חולה כדי שיהיה לדוד מהפנאי יותר להתרחק, והנה עם כל זה צוה שאול שיעלוהו אליו במטה אשר הוא בה לחשקו בהריגתו והביאו המלאכים את המטה אשר היה בה דוד לפי מחשבתם וכאשר היתה המטה אצל שאול נתברר לו כי לא היה שם דוד אך היו התרפים אל המטה והיה כביר העזים למראשות התרפים: והנה התרפים היו על צורת בן אדם נעשית בשעות ידועות אצלם והיו חושבים שהצורה ההיא תעורר הכח הדמיוני בדרך שיהיה מתבודד מבין כחות שאר הנפש בדרך שיקבל כח עליון כמנהגו והיה שומע הדמיון קול נמוך מגיד העתידות לפי מחשבתם וכבר נכנס בהודעה הזאת מהחסרון מה שכבר העירונו עליו בפי' אמרו ואון ותרפים הפצר:

מְצוּדַת דָּוִד שמה מראשותיו. עם כי כסתה הראש, חששה פן ימששו ממעל וידעו כי תרפים הם כי אין בהם שער, ולזה שמה מראשותיו נאד מעור העזים והשער ממעל, להטעות את הבאים למשש, ועשתה עוד התחבולות ההם, למען לא ירדפו אחריו, ובהתמהמהם יתרחק למלט נפשו: ותכס. כסתה את הראש ממעל, כאלו עשתה לשמרו מן הצנה וכדומה, ולמען לא יראו שתרפים הוא:

מְצוּדַת צִיּוֹן התרפים. הם העשויים בצורת אדם, מהם לעבודה זרה, ומהם לצורת אדם ידוע, והנשים היו עושות על צורת בעליהן, להסתכל בתארו מרוב האהבה: כביר העזים. תרגם יונתן: נודא דעיזא: מראשותיו. מלשון ראש:

יד וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת־דָּוִד וַתֹּאמֶר חֹלֶה הוּא׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁלַח שָׁאוּל אִזְגַדִין לְמִדְבַּר יַת דָוִד וַאֲמַרַת שְׁכִיב מְרַע הוּא:

מְצוּדַת דָּוִד וישלח. בבקר שלח אחריו לעמוד לפניו כמאז:

טו וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת־הַמַּלְאָכִים לִרְאוֹת אֶת־דָּוִד לֵאמֹר הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי לַהֲמִתוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁלַח שָׁאוּל יַת אִזְגַדַיָא לְמִסְעַד יַת דָוִד לְמֵימַר אַסִיקוּ יָתֵיהּ בְּעַרְסָא לְוָתִי לְמִקְטְלֵיהּ:

מְצוּדַת דָּוִד לראות את דוד לאמר. רצה לומר: שיאמרו שהולכים לבקרו ולראותו, כי שאול חשב שעושה עצמו כחולה לבל יבוא אליו, ולזה אמר העלו וכו׳, כאומר הלא תראו שאיננו חולה, ולזה העלו אותו להמיתו לעיני העם, כי מעתה הוא חייב מיתה על שהתל בי:

מְצוּדַת צִיּוֹן לראות. רוצה לומר לבקרו, וכן תרגומו: למסעד, וכמו כן תרגם על (מלכים ב ח כט): ׳לראות את יורם וגו׳ כי חולה הוא׳, אבל בכל מקום מתרגם ׳למחזי׳:

טז וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וְהִנֵּה הַתְּרָפִים אֶל־הַמִּטָּה וּכְבִיר הָעִזִּים מְרַאֲשֹׁתָיו׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתוֹ אִזְגַדַיָא וְהָא צַלְמָנַיָא עַל עַרְסָא וְנוֹדָא דְעִזָא אִסָדוֹהִי:

מְצוּדַת צִיּוֹן אל המטה. כמו על המטה, וכן (יחזקאל יח ו): אל ההרים לא אכל:

יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־מִיכַל לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי וַתְּשַׁלְּחִי אֶת־אֹיְבִי וַיִּמָּלֵט וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל־שָׁאוּל הוּא־אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ׃

רַשִׁ״י הוא אמר אלי וגו'. אתה מסרתני ביד לסטים אחד, שלף חרבו עלי עד ששלחתיו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שָׁאוּל לְמִיכַל לְמָא כְּדֵין שַׁקַרְתְּ בִּי וְשַׁלַחְתְּ יַת בְּעֵיל דְבָבִי וְאִשְׁתֵּיזִיב וַאֲמַרַת מִיכַל לְשָׁאוּל הוּא אֲמַר לִי שַׁלְחֵנִי לְמָה אֶקְטְלִנָךְ:

מְצוּדַת דָּוִד למה ככה רמיתני. וחוזר ומפרש כי שלחת את אויבי, ואמרת חולה הוא, למען ימלט בעוד התמהמהנו, ולמה הרבית לרמות אותי כל כך: הוא אמר אלי. ולא מעצמי שלחתיו, כי הוא אמר אלי שלחני למה אמיתך בעבור זה, והייתי אם כן אנוסה בדבר, וכדי שלא יחרה לך אמרתי חולה הוא, להסתיר הדבר ובהאריך הזמן תנוח החמה:

יח וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל־שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד־לוֹ אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה־לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בנוית [בְּנָיוֹת׃]

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְדָוִד עֲרַק וְאִשְׁתֵּיזֵיב וַאֲתָא לְוַת שְׁמוּאֵל לְרָמָתָא וְחַוֵי לֵיהּ יַת כָּל דִי עֲבַד לֵיהּ שָׁאוּל וַאֲזַל הוּא וּשְׁמוּאֵל וִיתִיבוּ בְּבֵית אוּלְפָנָא:

רַלְבַּ״ג וישבו בניות. אמרו שהיה בית מדרש לנביאים אצל עיר הדמה שהיה יושב בה שמואל:

מְצוּדַת דָּוִד בניות. שם מקום ברמה, הוכן למושב בני הנביאים:

יט וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה׃

רַשִׁ״י בניות. (תרגום:) בבית אולפנא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאִתְחַוָא לְשָׁאוּל לְמֵימַר הָא דָוִד בְּבֵית אוּלְפָנָא בְּרָמָתָא:

כ וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת־דָּוִד וַיַּרְא אֶת־לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל־מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם־הֵמָּה׃

רַשִׁ״י להקת. (תרגום:) סיעת:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁלַח שָׁאוּל אִזְגַדִין לְמִדְבַּר יַת דָוִד וַחֲזוֹ יַת סִיעַת סַפְרַיָא מְשַׁבְּחִין וּשְׁמוּאֵל קָאֵים מַלִיף עִלַוֵיהוֹן וּשְׁרַת עַל אִזְגַדֵי שָׁאוּל רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְשַׁבָּחוּ אַף אִנוּן:

רַלְבַּ״ג להקת הנביאים נבאי'. ר"ל קהלת הנביאים מתנבאים דברים עתידים: נצב עליהם. ר"ל אצלם והנה זאת הנבואה היתה ממין רוח הקדש בהשתמש החושים על מנהגיהם וכאילו השפיע שמואל מן הרוח אשר עליו עליהם ונתנבאו מלאכי שאול הראשוני' והשניים והשלישים, וגם שאול נתנבא בבואו שם ופשיטות הבגדים ונפלו ערום היה מחוזק הדבקו' במושכלות עם שלא היו מרגישים בענינים הגופיים והתמיד זה לשאול כל היום ההוא וכל הלילה כדי שיוכל דוד להמלט אז מיד שאול:

מְצוּדַת דָּוִד וירא. כל אחד מן המלאכים: ושמואל עומד. ובאה עליהם שפע הנבואה באמצעות שמואל: ותהי. באמצעות הנביאים כלם, באה שפע הנבואה גם על המלאכים, ולא חששו מעתה לדברי שאול:

מְצוּדַת צִיּוֹן להקת. קבוצת, והוא הפוך ממלת קהלת, וכמו כבש כשב: נצב עליהם. רוצה לומר ממונה עליהם להורותם דרכי הנבואה, כמו (רות ב ה): הנצב על הקוצרים:

כא וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם־הֵמָּה וַיֹּסֶף שָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם־הֵמָּה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְחַוִיאוּ לְשָׁאוּל וּשְׁלַח אִזְגַדִין אוֹחֲרָנִין וְשַׁבָּחוּ אַף אִנוּן וְאוֹסִיף שָׁאוּל וּשְׁלַח אִזְגַדִין תְּלִיתָאִין וְשַׁבָּחוּ אַף אִנוּן:

כב וַיֵּלֶךְ גַּם־הוּא הָרָמָתָה וַיָּבֹא עַד־בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲזַל אַף הוּא לְרָמָתָא וַאֲתָא עַד גוּבָא רַבָּא דִי בְשֵׂכוּ וּשְׁאַל וַאֲמַר אֵיכֹא שְׁמוּאֵל וְדָוִד וַאֲמַר הָא בְּבֵית אוּלְפָנָא בְּרָמָתָא:

מְצוּדַת צִיּוֹן איפה. כמו איה פה:

כג וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל־נוית [נָיוֹת] בָּרָמָה וַתְּהִי עָלָיו גַּם־הוּא רוּחַ אֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד־בֹּאוֹ בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲזַל לְתַמָן לְבֵית אוּלְפָנָא דִי בְרָמָתָא וּשְׁרַת עֲלוֹהִי אַף הוּא רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וַאֲזַל מֵיזַל וּמְשַׁבַּח עַד דַאֲתָא לְבֵית אוּלְפָנָא בְרָמָתָא:

מְצוּדַת דָּוִד ותהי עליו. עודו בדרך:

כד וַיִּפְשַׁט גַּם־הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם־הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל־הַיּוֹם הַהוּא וְכָל־הַלָּיְלָה עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם׃

רַשִׁ״י ויפשט גם הוא בגדיו. בגדי מלכות, ללבוש בגדי התלמידים: ויפול ערום. ונפל ברשן, תרגם יונתן: ונפל ערטילאי. ובשם רבי מנחם ששמע מפי ערבי אחד: 'ברשן' בלשון ערבי משוגע:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַשְׁלַח אַף הוּא לְבוּשׁוֹהִי וְשַׁבַּח אַף הוּא קֳדָם שְׁמוּאֵל וּנְפַל בִּרְשָׁן כָּל יוֹמָא הַהוּא וְכָל לֵילְיָא עַל כֵּן יֵימְרוּן הֲאַף שָׁאוּל בְּסַפְרַיָא:

מְצוּדַת דָּוִד ויפשט. פשט בגדי מלכות, להתדמות להנביאים במלבושיהם ובל יתגאה עליהם: ויפול. נפל על פניו ארצה, וכמו שנאמר בדניאל [י ט]: ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה: ערום. רצה לומר: מן בגדי מלכות: על כן יאמרו וכו׳. כי בפעם הראשון שניבא בעת המלכו, לא נתחזק עדיין המשל בפי הבריות לומר הגם שאול בנביאים, וכשניבא שנית אז התחזק המשל לומר על כל הבא למעלה שלא הורגל בה, הגם שאול בנביאים:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.