שְׁמוּאֵל א ל

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל־נֶגֶב וְאֶל־צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת־צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה כַּד אָתָא דָוִד וְגַבְרוֹהִי לְצִקְלַג בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וַעֲמַלְקָאָה אִתְנְגִידוּ עַל דָרוֹם וְעַל צִקְלָג וְאוֹקִידוּ יָתָהּ בְּנוּרָא:

מְצוּדַת דָּוִד ביום השלישי. מעת הלוכם מצקלג עם אכיש למלחמה: אל נגב. בו יוכלל נגב כלב ונגב הכרתי האמורים בענין: ויכו. רצה לומר: הרסו העיר:

מְצוּדַת צִיּוֹן פשטו. התפזרו לשלול שלל:

ב וַיִּשְׁבּוּ אֶת־הַנָּשִׁים אֲשֶׁר־בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁבוֹ יָת נְשַׁיָא דִי בָהּ מִזְעֵירָא וְעַד רַבָּא וְלָא קָטְלוּ אֱנַשׁ וּדְבָרוּ וַאֲזַלוּ לְאוֹרְחֵיהוֹן:

מְצוּדַת צִיּוֹן וישבו. מלשון שביה:

ג וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל־הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתָא דָוִד וְגַבְרוֹהִי לְקַרְתָּא וְהָא קַלְיָא בְּנוּרָא וּנְשֵׁיהוֹן וּבְנֵיהוֹן וּבְנָתֵיהוֹן אִשְׁתָּבִיאוּ:

ד וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין־בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲרֵים דָוִד וְעַמָא דִי עִמֵיהּ יַת קַלְהוֹן וּבְכוֹ עַד דְלָא הֲוָה בְהוֹן חֵילָא לְמִבְכֵּי:

ה וּשְׁתֵּי נְשֵׁי־דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְתַרְתֵּין נְשֵׁי דָוִד אִשְׁתְּבִיאָה אֲחִינוֹעַם דְמִיזְרְעֶאל וַאֲבִיגַיִל אִתַּת נָבָל דְמִכַּרְמְלָא:

ו וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי־אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ כִּי־מָרָה נֶפֶשׁ כָּל־הָעָם אִישׁ עַל־בנו [בָּנָיו] וְעַל־בְּנֹתָיו וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּיהוָה אֱלֹהָיו׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְעָקַת לְדָוִד לַחֲדָא אֲרֵי אֲמַרוּ עַמָא לְמִרְגְמֵיהּ אֲרֵי מָרַת נַפְשָׁא דְכָל עַמָא גְבַר עַל בְּנוֹהִי וְעַל בְּנָתֵיהּ וְאַתְקֵיף דָוִד בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהֵיהּ:

מְצוּדַת דָּוִד ותצר לדוד מאד. רצה לומר: מלבד הצרה שנשבו נשיו, כי עוד אמרו העם לסקלו באבנים, על שהיה מסבב לרדת למלחמה עם אכיש, והיה זה סיבה לשיבואו עמלק ועשו מה שעשו: ויתחזק. עם כל זה היה דוד מתחזק עצמו להשען בה׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן לסקלו. לרגמו באבנים:

ז וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן־אֲחִימֶלֶךְ הַגִּישָׁה־נָּא לִי הָאֵפֹד וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת־הָאֵפֹד אֶל־דָּוִד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר דָוִד לְאֶבְיָתָר כַּהֲנָא בַּר אֲחִימֶלֶךְ קָרִיב כְּעַן לִי אֵפוֹדָא וְקָרֵיב אֶבְיָתָר יַת אֵפוֹדָא לְדָוִד:

ח וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד־הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי־הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁאֵיל דָוִד בְּמֵימְרָא דַייָ לְמֵימָר אֶרְדוֹף בָּתַר מַשְׁרִיתָא הָדָא הֲאַדְבְּקִינֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ רְדוֹף אֲרֵי אַדְבֵּיק תַּדְבֵיק וְשֵׁיזָבָא תְּשֵׁיזֵיב:

מְצוּדַת צִיּוֹן ארדוף. תחסר ה״א השאלה, ומשפטו: הארדוף, ודוגמתו (בראשית ג א): אף כי אמר אלהים, ומשפטו: האף, בה״א השאלה:

ט וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד־נַחַל הַבְּשׂוֹר וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ׃

רַשִׁ״י ויבואו עד נחל הבשור. שש מאות איש: והנותרים עמדו. כשהגיעו לנחל הבשור, היו בהם עייפים, ונותרו שם מקצתן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲזַל דָוִד הוּא וְשִׁית מְאָה גַבְרָא דִי עִמֵיהּ וַאֲתוֹ עַד נַחֲלָא דִבְשׂוֹר וּמִקְצַתְהוֹן אִשְׁתָּאֲרוּ:

רַלְבַּ״ג ויבאו עד נחל הבשור והנותרים עמדו. ר"ל כי כולם הלכו עם דוד בהסכמה אחת עד נחל הבשור והנותרים שלא הסכימו ללכת יותר עמדו שם והם המאתים איש אשר הראו עצמם כאלו הם בלי כח ויגעי' ורפי ידים ולזה לא עברו את המקום ההוא ואולי היה זה ליראתם מהגדוד ההוא או שהיו יגעים מאד וכראות דוד זה הושיבם שם עד בואם לשמור הכלים:

מְצוּדַת דָּוִד והנותרים עמדו. רצה לומר: הנותרים מאותם שש מאות עצמם, והם שתי המאות האמור במקרא שלאחריו, שנותרו ולא רדפו, הם עמדו אצל הנחל מהעבר הזה, ולא חזרו למקומם:

י וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת־נַחַל הַבְּשׂוֹר׃

רַשִׁ״י אשר פגרו. אשר נמנעו, ואומר אני לשון ארמי הוא, תרגום של ונהרסו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּרְדַף דָוִד הוּא וְאַרְבַּע מְאָה גַבְרָא וְאִשְׁתָּאֲרוּן מָאתָן גַבְרָא דְאִתְמְנָעוּ מִלְמֶעֱבַר יַת נַחַל דִבְשׂוֹר:

מְצוּדַת דָּוִד אשר פגרו. מאתים האיש אשר נחלשו מלעבור את הנחל, עמדו ולא רדפו:

מְצוּדַת צִיּוֹן פגרו. נחלשו, ובדברי רבותינו ז״ל (שבת קכט ב): יומא דמפגרי ביה רבנן:

יא וַיִּמְצְאוּ אִישׁ־מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל־דָּוִד וַיִּתְּנוּ־לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַשְׁכָחוּ גַבְרָא מִצְרָאָה בְּחַקְלָא וְאַיְתִיאוּ יָתֵיהּ לְוַת דָוִד וִיהָבוּ לֵיהּ לַחְמָא וְאָכַל וְאַשְׁקִיוֹהִי מַיָא:

רַלְבַּ״ג וימצאו איש מצרי בשדה. ידמה שאותם שנשארו משוטטים הנה והנה קודם שהרחיק דוד מאד מהם או מצאוהו אנשים ההולכים עמו:

מְצוּדַת דָּוִד איש מצרי. על שם סופו אמר, כי בעת המצאו לא ידעו שהוא מצרי:

יב וַיִּתְּנוּ־לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא־אָכַל לֶחֶם וְלֹא־שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהָבוּ לֵיהּ פִּילַס דְבֵלְתָּא וּתְרֵין אִיתְכְּלִין דְעִינְבִין יַבִּישִׁין וְאָכַל וְתָבַת רוּחֵיהּ לֵיהּ אֲרֵי לָא אֲכַל לַחְמָא וְלָא שָׁתָא מַיָא תְּלָתָא יְמָמִין וּתְלָתָא לֵילַוָן:

מְצוּדַת דָּוִד ושני צמוקים. שני אשכלות צמוקים: ותשב רוחו אליו. אמר דרך הפלגה וגוזמא, כאלו יצאה רוחו מחולשת הרעבון, ושבה אליו כשהאכילו:

מְצוּדַת צִיּוֹן פלח. חתיכה, כמו (שיר השירים ד ג): כפלח הרמון: דבלה. תאנים דרוסות יחד, עד שנעשים גוף אחד, וכן (לעיל כה יח): ומאתים דבלים: צמוקים. ענבים יבשים, והוא מלשון (הושע ט יד): ושדים צומקים:

יג וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי־אַתָּה וְאֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לֵיהּ דָוִד דְמָן אַתְּ וְאֵי מִדֵין אַתְּ וַאֲמַר עוּלֵימָא מִצְרָאָה אֲנָא עַבְדָא לְגַבְרָא עַמַלְקָאָה וְשַׁבְקַנִי רִבּוֹנִי אֲרֵי אִתְמְרָעִית יוֹמָא דֵין דְנָן תְּלָתָא יוֹמִין:

מְצוּדַת דָּוִד למי אתה. עבד של מי אתה, ומאיזה עם אתה: כי חליתי. ולא יכולתי לילך בשוה לו ולזה עזב אותי בדרך: היום שלשה. היום מלאו שלשה ימים:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואי מזה. איה העם שתאמר מזה אתה:

יד אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל־אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל־נֶגֶב כָּלֵב וְאֶת־צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ׃

רַשִׁ״י נגב הכרתי. לדרום של פלשתים, מצינו במקום אחר פלשתים נקראים גוי כרתים, (צפניה ב ה): יושבי חבל הים גוי כרתים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲנַחְנָא אִתְנְגִידְנָא עַל דָרוֹמָא כְּרֵית וְעַל דִי לִיהוּדָה וְעַל דָרוֹם כָּלֵב וְיַת צִקְלַג אוֹקִידְנָא בְּנוּרָא:

מְצוּדַת דָּוִד ועל אשר ליהודה. הנגב אשר ליהודה, כי כרתי היתה משל פלשתים, כמו שכתוב (צפניה ב ה): גוי כרתים: ועל נגב כלב. עם שגם היא היתה מיהודה, מכל מקום היה לה שם ידוע לבד:

טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד הֲתוֹרִדֵנִי אֶל־הַגְּדוּד הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם־תְּמִיתֵנִי וְאִם־תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד־אֲדֹנִי וְאוֹרִדְךָ אֶל־הַגְּדוּד הַזֶּה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לֵיהּ דָוִד הֲתַחְתִּינַנִי לְמַשְׁרִיתָא הָדָא וַאֲמַר קַיָם לִי בְּמֵימְרָא דַייָ דְלָא תִקְטְלִינַנִי וְלָא תִמְסְרִינַנִי בִּידָא דְרִבּוֹנִי וְאַחְתִינָךְ לְמַשְׁרִיתָא הָדָא:

מְצוּדַת דָּוִד התורידני. להראות דרך מהלכם: ואם תסגרני. או אם תסגרני וכו׳, יהי עליך עונש שבועת שקר:

מְצוּדַת צִיּוֹן הגדוד. החיל: תסגרני. תמסור אותי, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום:

טז וַיֹּרִדֵהוּ וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַחְתֵיהּ וְהָא רְטִישִׁין עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא אָכְלִין וְשָׁתָן וְחָגְגִין בְּכָל עֲדָאָה סַגִיאָה דִשְׁבוֹ מֵאַרְעָא פְּלִשְׁתָּאֵי וּמֵאַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה:

מְצוּדַת דָּוִד כל הארץ. אשר הם עליה: בכל השלל. רצה לומר: שמחתם היה בעבור כל השלל הגדול אשר לקחו:

מְצוּדַת צִיּוֹן נטושים. מפוזרים, כמו (במדבר יא לא): ויטוש על המחנה: וחוגגים. ענין רקידה וכרכר, כמו (תהלים קז כז): ויחוגו וינועו כשכור:

יז וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד־הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא־נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם־אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ־נַעַר אֲשֶׁר־רָכְבוּ עַל־הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ׃

רַשִׁ״י למחרתם. למודים הם עמלקים ללקות ביום מחר, כמו שנאמר (שמות יז ט): מחר אנכי נצב וגו', לכך נאמר למחרתם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמְחָנוּן דָוִד מִקְבָּלָא וְעַד עִדַן רַמְשָׁא בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וְלָא אִשְׁתֵּיזֵיב מִנְהוֹן אֱנַשׁ אֱלָהֵין אַרְבַּע מְאָה גְבַר עוּלֵים דִרְכִיבוּ עַל גַמְלַיָא וְאַפִּיכוּ:

רַלְבַּ״ג מהנשף ועד הערב למחרתם. יתכן שכבר היה ערב כשהשיגם והכה אותם עד ערב מחרת היום ההוא או יהיה נשף בקר, והנה רדף אחריהם כל הלילה וכעלות השחר ראה אותם נטושים על פני השדה ונלחם בהם מהבקר ועד הערב ואמר למחרתם לפי שביום שלפניו פשטו אל נגב ואל צקלג ושרפו צקלג באש:

מְצוּדַת דָּוִד מהנשף. רצה לומר: מנשף יום זה עד ערב יום השני, וכל אותה הערב עד הבוקר אשר הוא למחרתם של שני הנשפים שעברו ומלת ׳ועד׳ עומדת במקום שתים, כאלו אמר ועד הערב ועד למחרתם: לא נמלט מהם איש. מאנשי רגלי:

מְצוּדַת צִיּוֹן מהנשף. מהערב, כמו (ישעיהו כא ד): נשף חשקי:

יח וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק וְאֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְשֵׁיזִיב דָוִד יַת כָּל דִשְׁבוֹ עֲמַלְקָאֵי וְיַת תַּרְתֵּין נְשׁוֹהִי שֵׁיזִיב דָוִד:

יט וְלֹא נֶעְדַּר־לָהֶם מִן־הַקָּטֹן וְעַד־הַגָּדוֹל וְעַד־בָּנִים וּבָנוֹת וּמִשָּׁלָל וְעַד כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְלָא שְׁגָא לְהוֹן מִן זְעִירָא וְעַד רַבָּא וְעַד בְּנִין וּבְנָן וּמִבִּיזְתָא וְעַד כָּל דִי נְסִיבוּ לְהוֹן כּוּלָא אָתִיב דָוִד:

מְצוּדַת דָּוִד ועד כל אשר לקחו. אפילו מה שלקחו מפלשתים מנגב יהודה וכלב, הכל השיב דוד לעצמו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ולא נעדר. ולא נחסר, כמו (שם מ כו): איש לא נעדר:

כ וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־כָּל־הַצֹּאן וְהַבָּקָר נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד׃

רַשִׁ״י את כל הצאן והבקר. ששבה הגדוד מנגב יהודה ומנגב כלב: נהגו. אנשים מנהיגים והולכים לפני המקנה ההוא, להתכבד ולהתהלל, זה שלל דוד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁבָא דָוִד יַת כָּל עָנָא וְתוֹרֵי דַבָּרוּ קֳדָם גֵיתַיָא הָאִינוּן וַאֲמַרוּ דֵין עֲדָהָא דְדָוִד:

מְצוּדַת דָּוִד ויקח דוד. לקח לעצמו כל הצאן ובקר, אף מאשר שללו עמלק מבני פלשתים ויהודה: נהגו לפני המקנה. רצה לומר: מנהיגים לפנות הדרך, הלכו לפני המקנה ההוא, ובבוא מי מפלשתים ומיהודה לקחת מקנהו, אמרו זה שלל דוד, רצה לומר: אין לכם חלק בזה, כי דוד לעצמו שללו, ולא בעבור להחזיר לבעליו:

כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל־מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת־הָעָם וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתָא דָוִד לְוַת מָאתָן גַבְרָא דְאִתְמְנִיעוּ מִלְמֵיזַל בָּתַר דָוִד וְאוֹתֵיבִינוּן בְּנַחֲלָא דִבְשׂוֹר וּנְפָקוּ לִקָדָמוּת דָוִד וְלִקֲֳדָמוּת עַמָא דְעִמֵיהּ וַאֲרַע דָוִד יַת עַמָא וּשְׁאִיל לְהוֹן לִשְׁלָם:

מְצוּדַת דָּוִד אל מאתים וכו׳. רצה לומר: סמוך להם: ויושיבום. ודוד ואנשיו הושיבום בעבר נחל הבשור לשמור הכלים: ויצאו. ממקום מושבם:

מְצוּדַת צִיּוֹן פגרו. נחלשו:

כב וַיַּעַן כָּל־אִישׁ־רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם־דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא־הָלְכוּ עִמִּי לֹא־נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי־אִם־אִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתֵיב כָּל גְבַר בִּישׁ וְרַשִׁיעָא מִגַבְרַיָא דַאֲזַלוּ עִם דָוִד וַאֲמַר חֲלַף דְלָא אֲזַלוּ עִמִי לָא נִתַּן לְהוֹן מֵעֲדָאָה דְשֵׁיזַבְנָא אֱלָהֵין גְבַר יַת אִתְּתֵיהּ וְיַת בְּנוֹהִי וְיִדְבְּרוּן וְיֵזְלוּן:

מְצוּדַת דָּוִד איש וכו׳. לכל איש את אשתו ובניו, וינהגו לעצמם וילכו להם, אבל לא יחלקו עמנו בשלל, אף של עצמם לא יקחו:

מְצוּדַת צִיּוֹן יען. בעבור:

כג וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא־תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר־נָתַן יְהוָה לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת־הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר דָוִד לָא תַעַבְדוּן כֵּן אֶחָי יַת דִיהַב יְיָ לָנָא וּנְטַר יָתָנָא וּמְסַר יַת מַשְׁרִיתָא דְאָתַת עֲלָנָא בִּידָנָא:

מְצוּדַת דָּוִד את אשר נתן. רצה לומר: וכי בכח ידינו לקחנו, הלא הוא את אשר נתן ה׳ לנו, ושמר אותם כי לא נפקד ממנו איש, והוא מסר את הגדוד בידינו, ואם מה׳ נעשית, הלא כולנו עם ה׳ אנחנו:

כד וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל־הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמַן יִשְׁמַע לְכוֹן לְפִתְגָמָא הָדֵין אֲרֵי כְּחוּלַק דִנְחָתוּ בִקְרָבָא וּכְחוּלַק דְאִשְׁתָּאֲרוּ לְמִטַר מָנַיָא כַּחֲדָא יִפְלְגוּן:

רַלְבַּ״ג כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו. אמר להם לאמת שאין ראוי שיעשה כמו שאמרו לפי שאין זכות האדם בשלל מפני הסתכנו בירידה אל המלחמה כי אשר ירד אל המלחמה ואשר ישב על הכלים לשמרם מהאנשים הבאים למלחמה הוא חולק עם היורדי' למלחמה ואע"פ שאינו מסתכן שם וזה דבר מבואר ולזה אין ראוי שתאמרו שתזכו בשלל אתם לבדכם שירדתם במלחמ' מצורף לזה שזה לא היה בעוצם ידכם אבל היה בעזר אלהי בזכות כלנו אשר הלכו ואשר נשארו:

מְצוּדַת דָּוִד ומי ישמע. רצה לומר: ואף אם נעשתה בעוצם ידינו, מכל מקום מי ישמע לכם לדבר הזה, כי הלא על כל פנים ישבו לשמור הכלים, אם כן מהראוי לחלוק עמהם שוה בשוה, כי כן הוא הנהוג מאז, שיהיה כחלק היורד וכו׳, ויחדיו יחלוקו מבלי קדימה כלל ליורדי המלחמה, כי אם לא ישמרו הם הכלים, לא היה מהאפשר להלוחמים להלחם:

מְצוּדַת צִיּוֹן כחלק וגו׳. וכחלק, רצה לומר כחלק זה, כן חלק זה:

כה וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

רַשִׁ״י מהיום ההוא ומעלה. לא נאמר והלאה, אלא ומעלה, כבר הנהיג אברהם בחוק זה (בראשית יד כד): 'בלעדי רק אשר אכלו הנערים' וגו', הם היושבים על הכלים, 'וחלק האנשים', ההולכים במלחמה בבראשית רבה (מג ט):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה מִיוֹמָא הַהוּא וּלְעֵלָא שַׁוְיָה לִגְזֵירַת דִין לְיִשְׂרָאֵל עַד יוֹמָא הָדֵין:

רַלְבַּ״ג והנה שמה דוד לחק ולמשפט בישראל. שיחלקו כלם בשלל עד היום הזה ולפרסם הנס אשר עשה הש"י לדוד ולנדיבותו שלח מן השלל לזקני יהודה לרעהו בכל המקומות הנזכרים פה:

מְצוּדַת דָּוִד ויהי וכו׳. רצה לומר: כן הנהיג דוד לעולם, ועשה הדבר הזה לחוק ומשפט לישראל: עד היום הזה. רצה לומר: עד הזמן שגלו ישראל, ולא נתעסקו עוד במלחמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן לחק. לדבר קבוע: ולמשפט. למנהג, וכפל הדבר במלות שונות:

כו וַיָּבֹא דָוִד אֶל־צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי יְהוָה׃

רַשִׁ״י לרעהו. לאוהביו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתָא דָוִד לְצִקְלַג וְשַׁדֵר מִבִּזְתָא לְסָבֵי יְהוּדָה לְרַחֲמוֹהִי לְמֵימַר הָא לְכוֹן מַתָּנָא מִבִּזַת סַנְאֵי עַמָא דַיָי:

מְצוּדַת צִיּוֹן לרעהו. לכל רעה ורעה, וכן (איוב מב י): בהתפללו בעד רעהו: ברכה. מנחה ומתנה, כמו (לעיל כה כז): ועתה הברכה:

כז לַאֲשֶׁר בְּבֵית־אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת־נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן לְדִי בְּבֵית אֵל וּלְדִי בְרָמוֹת נֶגֶב וּלְדִי בְּיַתִּר:

מְצוּדַת דָּוִד לאשר וכו׳. לזקני יהודה רעיו, אשר הם בבית אל וכו׳:

כח וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּלְדִי בַּעֲרוֹעֵר וּלְדִי בְּשִׂפְמוֹת וּלְדִי בְּאֶשְׁתְּמֹעַ:

כט וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּלְדִי בְּרָכָל וּלְדִי בְּקִרְוֵי יְרַחְמְאֵל וּלְדִי בְּקִרְוֵי שַׁלְמָאָה:

ל וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר־עָשָׁן וְלַאֲשֶׁר בַּעֲתָךְ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּלְדִי בְחָרְמָה וּלְדִי בְּכוֹר עָשָׁן וּלְדִי בַּעֲתָךְ:

לא וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וּלְכָל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־הִתְהַלֶּךְ־שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו׃

רַשִׁ״י אשר התהלך שם דוד. שהיו מחבאים אותו מפני שאול:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּלְדִי בְּחֶבְרוֹן וּלְכָל אַתְרַיָא דִי הַלִיךְ תַּמָן דָוִד הוּא וְגַבְרוֹהִי:

מְצוּדַת דָּוִד אשר התהלך שם. בעת ברחו מפני שאול:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.