שְׁמוּאֵל א לא

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ׃

רַשִׁ״י ופלשתים נלחמים בישראל. כאדם האומר נחזור לענין ראשון:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּפְלִשְׁתָּאֵי מַגִיחִין קְרָבָא בְּיִשְׂרָאֵל וְאַפִּיכוּ אֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִן קֳדָם פְלִשְׁתָּאֵי וּנְפַלוּ קְטִילִין בְּטוּרָא דְגִלְבּוֹעַ:

מְצוּדַת דָּוִד ופלשתים נלחמים. כאומר נחזור לענין הראשון:

ב וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־בָּנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־יְהוֹנָתָן וְאֶת־אֲבִינָדָב וְאֶת־מַלְכִּי־שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַדְבִּיקוּ פְלִשְׁתָּאֵי יַת שָׁאוּל וְיַת בְּנוֹהִי וּקְטָלוּ פְלִשְׁתָּאֵי יַת יְהוֹנָתָן וְיַת אֲבִינָדָב וְיַת מַלְכִּי שׁוּע בְּנֵי שָׁאוּל:

מְצוּדַת צִיּוֹן וידבקו. השיגום, עד שהיו דבוקים להם:

ג וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל־שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְתַקִיפוּ עָבְדֵי קְרָבָא עַל שָׁאוּל וְאַשְׁכְּחוֹהִי קַשְׁתַּיָא גַבְרִין דְאוּמָנִין לְמֵיגַד בְּקַשְׁתָּא וּדְחִיל לַחֲדָא מִקַשְׁתַּיָא:

מְצוּדַת דָּוִד אל שאול. כי בניו כבר הרגו, והיתה כל פני המלחמה אליו לבד: המורים אנשים בקשת. כמו אנשים המורים בקשת, ורצה לומר: שמצאו מקומו אשר נטמן בה, ופחד מהם שלא יתעללו בו:

מְצוּדַת צִיּוֹן המורים. הזורקים בחצים, כמו (לעיל כ לו): אשר אנכי מורה: ויחל. מלשון חלחלה ופחד:

ד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן־יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ־בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת־הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שָׁאוּל לְנָטֵל זְיָנֵיהּ שְׁלוֹף חַרְבָּךְ וְקַטְלַנִי בָהּ דִלְמָא יֵיתוּן עֲרֵלַיָא הָאִלֵין וְיִקְטְלוּנַנִי וְיִתְלַעֲבוּן בִּי וְלָא אָבָא נָטֵל זְיָנֵיהּ אֲרֵי דָחִיל לַחֲדָא וּנְסִיב שָׁאוּל יַת חַרְבָּא וּנְפַל עֲלָהּ:

רַלְבַּ״ג פן יבאו הערלים האלה ודקרוני והתעללו בי. היה ירא שימיתוהו באכזריות גדולה מפני מה שהשחית בהם ולזה בחר שימות ביד אוהביו: ויקח שאול את החרב ויפל עליה. ידמה מזה המקום שכחש העמלקי שאמר לדוד שכבר הרג שאול ואולם אמר זה למצא חן בעיני דוד כי יודע היה שנאת שאול אל דוד ואפשר כי לא מת שאול בנפלו על חרבו והשלים להמיתו זה הגר העמלקי כמו שספר לדוד והוא יותר נכון לפי מה שאחשוב:

מְצוּדַת דָּוִד ודקרני בה. רצה לומר: דקירת מות: ודקרוני והתעללו בי. רצה לומר: דקירות מכאיבות, ולהשאר חי ויתעללו בי: כי ירא. פחד מה׳, לשלוח יד במשיחו: ויפול עליה. להמית את עצמו:

מְצוּדַת צִיּוֹן שלוף. ענין הוצאת החרב מתעדה, כמו (לעיל יז נא): וישלפה מתערה: ודקרני. ענין נעיצה, כמו (זכריה יב י): אשר דקרו: והתעללו. ענין לעג שחוק ובזיון, כמו (במדבר כב כט): התעללת בי: ולא אבה. ולא רצה:

ה וַיַּרְא נֹשֵׂא־כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם־הוּא עַל־חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַחֲזָא נָטֵל זְיָנֵיהּ אֲרֵי מִית שָׁאוּל וּנְפַל אַף הוּא עַל חַרְבֵּיהּ וּמִית עִמֵיהּ:

מְצוּדַת דָּוִד כי מת. רצה לומר: קרוב למות, כי בן איש גר העמלקי השלים מיתתו, כמו שכתוב בשמואל ב׳ (א י):

ו וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל־אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמִית שָׁאוּל וּתְלָתָא בְּנוֹהִי וְנָטֵל זְיָנֵיהּ אַף כָּל גַבְרוֹהִי בְּיוֹמָא הַהוּא כַּחֲדָא:

מְצוּדַת דָּוִד אנשיו. עבדיו עושי רצונו:

ז וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כִּי־נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְכִי־מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ אֶת־הֶעָרִים וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַחֲזוֹ אֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל דִבְּעִבְרָא דְמֵישְׁרָא וְדִבְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא אֲרֵי אַפִיכוּ אֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל וַאֲרֵי מִיתוּ שָׁאוּל וּבְנוֹהִי וּשְׁבָקוּ יַת קִרְוַיָא וְאַפִּיכוּ וַאֲתוֹ פְלִשְׁתָּאֵי וִיתִיבוּ בְהוֹן:

מְצוּדַת דָּוִד בעבר העמק. הוא עמק יזרעאל, שהיה סמוך למקום המלחמה:

ח וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת־הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וַאֲתוֹ פְלִשְׁתָּאֵי לְחַלָצָא קְטִילַיָא וְאַשְׁכָּחוּ יַת שָׁאוּל וְיַת תְּלָתָא בְּנוֹהִי קַטִילִין רְמָן בְּטוּרָא דְגִלְבּוֹעַ:

מְצוּדַת צִיּוֹן לפשט. להסיר בגדיהם, כמו (ויקרא ו ד): ופשט את בגדיו: נופלים. רוצה לומר נופלים בארץ פגרים מתים:

ט וַיִּכְרְתוּ אֶת־רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת־כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ־פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת־הָעָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּפְסַקוּ יַת רֵישֵׁיהּ וְחַלִיצוּ זְיָנֵיהּ וּשְׁלָחוּ בְּאַרְעָא דִפְלִשְׁתָּאֵי סְחוֹר סְחוֹר לְבַסָרָא בֵּית טַעֲוַתְהוֹן וְיַת עַמָא:

מְצוּדַת צִיּוֹן כליו. בגדיו וכלי זיינו: וישלחו. את שלוחיהם: בית עצביהם. אנשי בית עבודה זרה הקרוים עצבים, כי מעציבים לב עובדיהם, צועקים אליהם ואינם עונים:

י וַיָּשִׂמוּ אֶת־כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת־גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְשַׁוִיאוּ יַת זְיָנֵיהּ בֵּית עַשְׁתְּרָתָא וְיַת גוּפֵיהּ צְלָבוּ בְּשׁוּרָא דְבֵית שָׁן:

מְצוּדַת צִיּוֹן עשתרות. שם עבודה זרה מה: גויתו. גופו, כמו (דניאל י ו): וגויתו כתרשיש: תקעו. תלאו, [תלו] כמו (במדבר כה ד): והוקע אותם לה׳:

יא וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת אֲשֶׁר־עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל׃

רַשִׁ״י וישמעו אליו. כמו עליו, על שאול:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁמָעוּ עֲלוֹהִי יַתְבֵי יָבֵשׁ גִלְעָד יַת דַעֲבַדוּ פְּלִשְׁתָּאֵי לְשָׁאוּל:

מְצוּדַת דָּוִד וישמעו אליו. כמו עליו, וחוזר ומפרש את אשר עשו פלשתים לשאול, לתקוע גויתו בחומה:

יב וַיָּקוּמוּ כָּל־אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל־הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת־גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם׃

רַשִׁ״י וישרפו אותם שם. תרגום: וקלו עליהן כמא דקלן על מלכיא תמן, כדתנן (עבודה זרה יא א) שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקָמוּ כָּל גְבַר גִבַּר וַאֲזַלוּ כָּל לֵילְיָא וּנְסִיבוּ יַת גוּפָא דְשָׁאוּל וְיַת גוּפֵי בְּנוֹהִי מִשׁוּרָא דְבֵית שָׁן וַאֲתוֹ לְיָבֵשׁ וּקְלוֹ עֲלֵיהוֹן כְּמָא דְקָלַן עַל מַלְכַיָא תַּמָן:

מְצוּדַת דָּוִד וישרפו. על הבשר יאמר, על כי נסרחו ורמה עלתה בהם, לזה שרפו אותם או על כלי תשמישו יאמר, כי כן הדרך לשרוף כלי תשמישי המלך, לבל ישתמש בהם אחר, וכן אמרו רבותינו ז״ל שורפין על המלכים:

יג וַיִּקְחוּ אֶת־עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת־הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְסִיבוּ יַת גַרְמֵיהוֹן וּקְבָרוּ תְּחוֹת אֲשֵׁלָא בְּיָבֵשׁ וְצָמוּ שַׁבְעָא יוֹמִין:

מְצוּדַת דָּוִד ויצומו. מחמת צער ואבל, על כי עזרם במלחמה מול בני עמון, כמו שכתוב למעלה (פרק יא):

מְצוּדַת צִיּוֹן האשל. שם אילן מה: ויצומו. התענו:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.